מתנה על מה שכתוב בתורה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בתבנית מקור) |
מ (שוחזר מעריכות של 172.70.108.58 (שיחה) לעריכה האחרונה של 212.76.100.36) תגית: שחזור |
||
| (5 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''המתנה תנאי שסותר לדין התורה, התנאי בטל''' {{מקור| | '''המתנה תנאי שסותר לדין התורה, התנאי בטל''' {{מקור|הסוגיא בכתובות נו.|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי (שאיני חייב לך) שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל, כיוון שחייב לה שאר כסות ועונה מן התורה, ותנאו סותר לדין התורה {{מקור| | '''לדוגמא''', האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי (שאיני חייב לך) שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל, כיוון שחייב לה שאר כסות ועונה מן התורה, ותנאו סותר לדין התורה {{מקור|בבלי:כתובות נו.|כן}}<ref>לגבי שאר וכסות, שהם דבר שבממון, נחלקו תנאים. דנו בזה לקמן בסעיף "בדבר שבממון".</ref>. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעם''' הדין נחלקו הראשונים לארבע דעות: | '''בטעם''' הדין נחלקו הראשונים לארבע דעות: | ||
@ משום שתנאי זה אינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן, שהרי הם לא התנו על מה שכתוב בתורה {{מקור| | @ משום שתנאי זה אינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן, שהרי הם לא התנו על מה שכתוב בתורה {{מקור|ר"י בתוס' כתובות נו. ד"ה הרי|וכן רש"י בבא מציעא, צד ע"א ד"ה כל תנאי וכו'}}. | ||
@ מכך שכל התנאים הכתובים בתורה אינם סותרים את דיני התורה, משמע שצריך שהתנאי לא יסתור את דיני תורה {{מקור| | @ מכך שכל התנאים הכתובים בתורה אינם סותרים את דיני התורה, משמע שצריך שהתנאי לא יסתור את דיני תורה {{מקור|תוס' גיטין עה. ד"ה לאפוקי, וכן כתבו לגבי הדין שמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי|כן}}<ref>גם בדין זה יש שהביאו מקורות אחרים, הובאו בערך [[תנאי#בדינים_שונים]] ד"ה מילתא דליתא בשליחות.</ref>{{מקור|}}. | ||
@ כיוון שסותר את דיני התורה מסתבר שלא התכוון לתנאי אלא להפליגו בדברים, כמו המתנה "על מנת שתעלי לרקיע" {{מקור| | @ כיוון שסותר את דיני התורה מסתבר שלא התכוון לתנאי אלא להפליגו בדברים, כמו המתנה "על מנת שתעלי לרקיע" {{מקור|תוס' ישנים כתובות נו.|כן}}. | ||
@ כיוון שהתנאי (שאין לך עלי שאר כסות ועונה) עוקר את המעשה (קידושין) אינו תנאי, שהקידושין חלו (שהרי אפשר שיתקיים התנאי שלא יתן לה שאר כסות ועונה), וכיוון שחלו הקידושין - חלו לגמרי (גם אם לא יתקיים התנאי), שאין קידושין לחצאין {{מקור| | @ כיוון שהתנאי (שאין לך עלי שאר כסות ועונה) עוקר את המעשה (קידושין) אינו תנאי, שהקידושין חלו (שהרי אפשר שיתקיים התנאי שלא יתן לה שאר כסות ועונה), וכיוון שחלו הקידושין - חלו לגמרי (גם אם לא יתקיים התנאי), שאין קידושין לחצאין {{מקור|רמב"ן בבא בתרא קכו: סוף ד"ה הרי. והמחנה אפרים ריבית לז דן במחלוקת הרמב"ן והתוס' ישנים|כן}}. | ||
'''במהות''' התנאי התוס' סוברים שהוא תנאי ממש, שמתנה שאם לא יתחייב לה שאר כסות ועונה - אינה מקודשת {{מקור| | '''במהות''' התנאי התוס' סוברים שהוא תנאי ממש, שמתנה שאם לא יתחייב לה שאר כסות ועונה - אינה מקודשת {{מקור|כתובות נו. ד"ה הרי|כן}}. אך הרעק"א כתב שלולא דבריהם היה מפרש שאינו תנאי ממש אלא שיור, שמקדש אותה בלי התחייבות לשאר כסות ועונה {{מקור|רעק"א על התוס' שם|כן}}. | ||
'''בדין''' שהתנאי בטל ביאר הגרי"ז {{מקור| | '''בדין''' שהתנאי בטל ביאר הגרי"ז {{מקור|נחלות ו-י ד"ה עוד|כן}} שלא רק שהאדם לא יכול לשנות מדין התורה, אלא הוא כאילו לא התנה כלל, שזה שמתנה על מה שכתוב בתורה מבטל את התנאי. | ||
==בדבר שבממון== | ==בדבר שבממון== | ||
'''בדבר שבממון''' שהתנה בו על מה שכתוב בתורה, כגון האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר וכסות" נחלקו תנאים: רבי מאיר אומר שתנאו בטל, ורבי יהודה אומר שתנאו קיים {{מקור| | '''בדבר שבממון''' שהתנה בו על מה שכתוב בתורה, כגון האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר וכסות" נחלקו תנאים: רבי מאיר אומר שתנאו בטל, ורבי יהודה אומר שתנאו קיים {{מקור|בבלי:כתובות נו.|כן}}, והלכה כרבי יהודה. | ||
'''טעמו של רבי יהודה''' שבדבר שבממון תנאו קיים, הוא שכיוון שבידה למחול אחר כך על חיובי הממון, אם כן אינו נגד רצון התורה, שהרי גם התורה מתירה לבטל את דינים אלו ע"י מחילה {{מקור| | '''טעמו של רבי יהודה''' שבדבר שבממון תנאו קיים, הוא שכיוון שבידה למחול אחר כך על חיובי הממון, אם כן אינו נגד רצון התורה, שהרי גם התורה מתירה לבטל את דינים אלו ע"י מחילה {{מקור|גרש"ש כתובות מט ד"ה ור"י|כן}}. | ||
'''בגדר התנאי שבממון''' לרבי יהודה חקרו האחרונים בין חמש אפשרויות: | '''בגדר התנאי שבממון''' לרבי יהודה חקרו האחרונים בין חמש אפשרויות: | ||
@ מדין תנאי, שקידש והתנה שלא נותן לה שאר וכסות {{מקור| | @ מדין תנאי, שקידש והתנה שלא נותן לה שאר וכסות {{מקור|גרש"ש שם ד"ה והנה|כן}}. | ||
@ מדין מחילה, שהאשה ידעה שמקדשה על תנאי זה ומחלה על השאר וכסות {{מקור|(קצוה"ח רט-יא (ד"ה ואכתי) בדעת הרשב"א, והוסיף שרבי מאיר חולק משום שסובר שאינו מתכוון למחילה אלא שלא יתחייב כלל, ואם פירש שכוונתו שלא יתחייב כלל, גם לרבי יהודה לא יועיל. חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד קנד תלה במחלוקת ראשונים - תנאי או מחילה)}}. | @ מדין מחילה, שהאשה ידעה שמקדשה על תנאי זה ומחלה על השאר וכסות {{מקור|(קצוה"ח רט-יא (ד"ה ואכתי) בדעת הרשב"א, והוסיף שרבי מאיר חולק משום שסובר שאינו מתכוון למחילה אלא שלא יתחייב כלל, ואם פירש שכוונתו שלא יתחייב כלל, גם לרבי יהודה לא יועיל. חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד קנד תלה במחלוקת ראשונים - תנאי או מחילה)}}. | ||
@ התורה חייבה חיובי ממון רק אם האשה רוצה בהם, אך כאן, שאינה רוצה - התורה לא חייבתו כלל {{מקור|(קצוה"ח רט-יא (ד"ה ולכן) בדעת עצמו, והוסיף שלפי זה מועיל אפילו אם פירש שכוונתו שלא יתחייב כלל)}}. | @ התורה חייבה חיובי ממון רק אם האשה רוצה בהם, אך כאן, שאינה רוצה - התורה לא חייבתו כלל {{מקור|(קצוה"ח רט-יא (ד"ה ולכן) בדעת עצמו, והוסיף שלפי זה מועיל אפילו אם פירש שכוונתו שלא יתחייב כלל)}}. | ||
@ מדין שיור, שקידש ושייר שלעניין חיובי שאר וכסות אינה מקודשת {{מקור| | @ מדין שיור, שקידש ושייר שלעניין חיובי שאר וכסות אינה מקודשת {{מקור|גרש"ש שם ד"ה אמנם היה, ודחה את אפשרות זו|כן}}. | ||
@ מדין סילוק, שסילק את חיוב שאר וכסות {{מקור| | @ מדין סילוק, שסילק את חיוב שאר וכסות {{מקור|גרש"ש שם ד"ה והנה, ודחה את אפשרות זו|כן}}. | ||
==בדינים שונים== | |||
'''מתנה על דין דרבנן''', כתבו רוב הפוסקים שתנאו קיים {{מקור|(מהרשד"ם המובא במשנה למלך אישות ו-ט, וכן יד המלך גירושין ח-יג בסופו הוכיח כמותו, וכן משמע מהקצוה"ח רט-יא ד"ה אמנם, והב"ש אה"ע לח-יג כתב כך בשם כל הפוסקים, מחנה אפרים ריבית לח (ד"ה מתנה) הביא ר"ן והוכיח כך מפשטות הגמרא)}}, אך יש שכתבו כתב שגם בדרבנן תנאו בטל, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון {{מקור|(רמ"א אה"ע לח-ה בשם הגהות מרדכי ריש פרק הכותב. וכן כתב הרמב"ם, והמגיד משנה ביארו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה (דן בדבריהם מחנה אפרים ריבית לח ד"ה מתנה))}}. | |||
'''סילוק''', שמסלק עצמו מזכות שעתיד לקבלה, כגון מזכותו בפירות אשתו - לקצוה"ח {{מקור| | '''בשכחה''', שאמר "הרי אני קוצר על מנת שמה שאני שוכח אני נוטל", מפורש במשנה שהתנאי לא מועיל ויש בו דין שכחה {{מקור|פאה ו-יא|כן}}. הרמב"ם {{מקור|בפירוש המשנה שם|כן}} והברטנורא {{מקור|על המשנה שם|כן}} פירשו שהוא מדין מתנה על מה שכתוב בתורה. אולם הרעק"א {{מקור|בתוספותיו על המשנה שם אות סט|כן}} הקשה עליהם שהרי בשכחה לא שייכים כלל דיני תנאים, שהרי תנאי שייך רק בדבר שאם לא יתקיים התנאי יתבטל המעשה, כגון מכירה (וכן גיטין וקידושין), שאם לא יתקיים התנאי - המכירה תתבטל, אך בקצירה - הרי לא שייך לומר שאם לא יתקיים התנאי (שלא יטול את מה שישכח) תתבטל הקצירה. ונשאר בצ"ע. | ||
'''סילוק''', שמסלק עצמו מזכות שעתיד לקבלה, כגון מזכותו בפירות אשתו - לקצוה"ח {{מקור|רט-יא ד"ה ובזה|כן}} הוא מדין מתנה על מה שכתוב בתורה, ולכן הוא לא מועיל בדאורייתא אלא רק בדרבנן. אמנם הקובץ שיעורים חלק עליו וכתב שאינו מדין מתנה על מה שכתוב בתורה {{מקור|בבא בתרא ריב|כן}}. | |||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כשלא מתכוון לעקור את דין התורה''', כגון שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית חוניו, והוא סבר שיש מצווה לגלח בבית חוניו, ולא ידע שהוא נגד דין התורה - כתבו התוס' {{מקור| | '''כשלא מתכוון לעקור את דין התורה''', כגון שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית חוניו, והוא סבר שיש מצווה לגלח בבית חוניו, ולא ידע שהוא נגד דין התורה - כתבו התוס' {{מקור|כתובות נו. ד"ה הרי|כן}} שהתנאי מועיל. אמנם המשנה למלך {{מקור|אישות ו-ט|כן}} הביא שתוס' בנזיר תירצו תירוץ אחר. | ||
גרסה אחרונה מ־21:25, 17 בדצמבר 2024
|
|
הגדרה[עריכה]
המתנה תנאי שסותר לדין התורה, התנאי בטל (הסוגיא בכתובות נו.).
לדוגמא, האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי (שאיני חייב לך) שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל, כיוון שחייב לה שאר כסות ועונה מן התורה, ותנאו סותר לדין התורה (כתובות נו.)[1].
מקור וטעם[עריכה]
בטעם הדין נחלקו הראשונים לארבע דעות:
- משום שתנאי זה אינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן, שהרי הם לא התנו על מה שכתוב בתורה ר"י בתוס' כתובות נו. ד"ה הרי.
- מכך שכל התנאים הכתובים בתורה אינם סותרים את דיני התורה, משמע שצריך שהתנאי לא יסתור את דיני תורה (תוס' גיטין עה. ד"ה לאפוקי, וכן כתבו לגבי הדין שמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי)[2].
- כיוון שסותר את דיני התורה מסתבר שלא התכוון לתנאי אלא להפליגו בדברים, כמו המתנה "על מנת שתעלי לרקיע" (תוס' ישנים כתובות נו.).
- כיוון שהתנאי (שאין לך עלי שאר כסות ועונה) עוקר את המעשה (קידושין) אינו תנאי, שהקידושין חלו (שהרי אפשר שיתקיים התנאי שלא יתן לה שאר כסות ועונה), וכיוון שחלו הקידושין - חלו לגמרי (גם אם לא יתקיים התנאי), שאין קידושין לחצאין (רמב"ן בבא בתרא קכו: סוף ד"ה הרי. והמחנה אפרים ריבית לז דן במחלוקת הרמב"ן והתוס' ישנים).
במהות התנאי התוס' סוברים שהוא תנאי ממש, שמתנה שאם לא יתחייב לה שאר כסות ועונה - אינה מקודשת (כתובות נו. ד"ה הרי). אך הרעק"א כתב שלולא דבריהם היה מפרש שאינו תנאי ממש אלא שיור, שמקדש אותה בלי התחייבות לשאר כסות ועונה (רעק"א על התוס' שם).
בדין שהתנאי בטל ביאר הגרי"ז (נחלות ו-י ד"ה עוד) שלא רק שהאדם לא יכול לשנות מדין התורה, אלא הוא כאילו לא התנה כלל, שזה שמתנה על מה שכתוב בתורה מבטל את התנאי.
בדבר שבממון[עריכה]
בדבר שבממון שהתנה בו על מה שכתוב בתורה, כגון האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר וכסות" נחלקו תנאים: רבי מאיר אומר שתנאו בטל, ורבי יהודה אומר שתנאו קיים (כתובות נו.), והלכה כרבי יהודה.
טעמו של רבי יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים, הוא שכיוון שבידה למחול אחר כך על חיובי הממון, אם כן אינו נגד רצון התורה, שהרי גם התורה מתירה לבטל את דינים אלו ע"י מחילה (גרש"ש כתובות מט ד"ה ור"י).
בגדר התנאי שבממון לרבי יהודה חקרו האחרונים בין חמש אפשרויות:
- מדין תנאי, שקידש והתנה שלא נותן לה שאר וכסות (גרש"ש שם ד"ה והנה).
- מדין מחילה, שהאשה ידעה שמקדשה על תנאי זה ומחלה על השאר וכסות (קצוה"ח רט-יא (ד"ה ואכתי) בדעת הרשב"א, והוסיף שרבי מאיר חולק משום שסובר שאינו מתכוון למחילה אלא שלא יתחייב כלל, ואם פירש שכוונתו שלא יתחייב כלל, גם לרבי יהודה לא יועיל. חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד קנד תלה במחלוקת ראשונים - תנאי או מחילה).
- התורה חייבה חיובי ממון רק אם האשה רוצה בהם, אך כאן, שאינה רוצה - התורה לא חייבתו כלל (קצוה"ח רט-יא (ד"ה ולכן) בדעת עצמו, והוסיף שלפי זה מועיל אפילו אם פירש שכוונתו שלא יתחייב כלל).
- מדין שיור, שקידש ושייר שלעניין חיובי שאר וכסות אינה מקודשת (גרש"ש שם ד"ה אמנם היה, ודחה את אפשרות זו).
- מדין סילוק, שסילק את חיוב שאר וכסות (גרש"ש שם ד"ה והנה, ודחה את אפשרות זו).
בדינים שונים[עריכה]
מתנה על דין דרבנן, כתבו רוב הפוסקים שתנאו קיים (מהרשד"ם המובא במשנה למלך אישות ו-ט, וכן יד המלך גירושין ח-יג בסופו הוכיח כמותו, וכן משמע מהקצוה"ח רט-יא ד"ה אמנם, והב"ש אה"ע לח-יג כתב כך בשם כל הפוסקים, מחנה אפרים ריבית לח (ד"ה מתנה) הביא ר"ן והוכיח כך מפשטות הגמרא), אך יש שכתבו כתב שגם בדרבנן תנאו בטל, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (רמ"א אה"ע לח-ה בשם הגהות מרדכי ריש פרק הכותב. וכן כתב הרמב"ם, והמגיד משנה ביארו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה (דן בדבריהם מחנה אפרים ריבית לח ד"ה מתנה)).
בשכחה, שאמר "הרי אני קוצר על מנת שמה שאני שוכח אני נוטל", מפורש במשנה שהתנאי לא מועיל ויש בו דין שכחה (פאה ו-יא). הרמב"ם (בפירוש המשנה שם) והברטנורא (על המשנה שם) פירשו שהוא מדין מתנה על מה שכתוב בתורה. אולם הרעק"א (בתוספותיו על המשנה שם אות סט) הקשה עליהם שהרי בשכחה לא שייכים כלל דיני תנאים, שהרי תנאי שייך רק בדבר שאם לא יתקיים התנאי יתבטל המעשה, כגון מכירה (וכן גיטין וקידושין), שאם לא יתקיים התנאי - המכירה תתבטל, אך בקצירה - הרי לא שייך לומר שאם לא יתקיים התנאי (שלא יטול את מה שישכח) תתבטל הקצירה. ונשאר בצ"ע.
סילוק, שמסלק עצמו מזכות שעתיד לקבלה, כגון מזכותו בפירות אשתו - לקצוה"ח (רט-יא ד"ה ובזה) הוא מדין מתנה על מה שכתוב בתורה, ולכן הוא לא מועיל בדאורייתא אלא רק בדרבנן. אמנם הקובץ שיעורים חלק עליו וכתב שאינו מדין מתנה על מה שכתוב בתורה (בבא בתרא ריב).
פרטי הדין[עריכה]
כשלא מתכוון לעקור את דין התורה, כגון שאמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית חוניו, והוא סבר שיש מצווה לגלח בבית חוניו, ולא ידע שהוא נגד דין התורה - כתבו התוס' (כתובות נו. ד"ה הרי) שהתנאי מועיל. אמנם המשנה למלך (אישות ו-ט) הביא שתוס' בנזיר תירצו תירוץ אחר.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לגבי שאר וכסות, שהם דבר שבממון, נחלקו תנאים. דנו בזה לקמן בסעיף "בדבר שבממון".
- ↑ גם בדין זה יש שהביאו מקורות אחרים, הובאו בערך תנאי#בדינים_שונים ד"ה מילתא דליתא בשליחות.