מצה גזולה: הבדלים בין גרסאות בדף

אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח במצה גזולה.

הטעם לכך הוא, לפי שנאמר (דברים טז, ג): "לחם עוני" ובחלה נאמר (במדבר טו, יט): "והיה באכלכם מלחם הארץ", מה לחם האמור בחלה צריך להיות משלכם, שנאמר (שם): "עריסותיכם", אף לחם האמור במצה צריך שיהא משלכם. ועוד, משום מצוה הבאה בעבירה.

ישנן דעות הסוברות, כי אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו.

להלכה כתבו הפוסקים, כי אין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ואם אכל מצה גזולה, צריך לחזור ולאכול מצה אחרת, אך לא יברך שנית, שלענין ברכה יש לחשוש לדעות הסוברות שאדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו.

גזל חטים או קמח ועשה מהם מצה - יוצא בה ידי חובה, לפי שקנאה בשינוי, אך לא יברך עליה "המוציא" ו"על אכילת מצה", לפי שאין זה מברך אלא מנאץ. ויש אומרים, שיברך, כיון שקנאה בשינוי. ולפי שספק ברכות להקל, אין לברך "המוציא" ו"על אכילת מצה", אך מברך אחריה ברכת המזון שהיא מן התורה.

יש מי שכתב, שמן הראוי שישלם אדם בעד המצות קודם הפסח, כדי שיקנה את המצות בכסף שהוא קניין מדאורייתא ("דבר תורה מעות קונות"), מה שאין כן "משיכה" שאינה אלא קניין מדרבנן (כף החיים).

רבים האופים בתנור אחד, יאמרו: "כל מי שתגיע מצתי לידו אני נותן לו במתנה", כדי שלא יכשלו במצה גזולה. בדיעבד, אם לא אמרו, יוצאים ידי חובה במצות אלו, לפי שמן הסתם מוחלים הם זה לזה.