ספק רשות היחיד, טמא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
(הוספת הערות שוליים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מי שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא כשהיה ברשות היחיד, וניתן לשואלו על כך, כי יש בו דעת, אלא שבמקרה זה אין הוא יודע אם הוא אכן נטמא או לא - ספקו טמא. | מי שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא כשהיה ברשות היחיד, וניתן לשואלו על כך, כי יש בו דעת, אלא שבמקרה זה אין הוא יודע אם הוא אכן נטמא או לא - ספקו טמא.דבר המוטל בספק אם הוא נטמא, ולא ניתן לשואלו על כך, מפני שאין בו דעת - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד, ולא אמרו חכמים "ספק רשות היחיד - טמא", אלא במקרה שהדבר שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא הוא דבר "שיש בו דעת להישאל", כלומר, שאם שואלים אותו אם הוא נגע בטומאה מסויימת, הוא יודע להשיב: "כן" או: "לא" או: "איני יודע", וכשאומר: "איני יודע" - ספקו טמא. אבל אם אין בו דעת להישאל - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד<ref> זאת למדים מסוטה, שאסורה לבעלה מספק, כמו שאמרו בגמרא (סוטה כח, א): "מה תלמוד לומר [בסוטה] 'והיא נטמאה'~, 'והיא לא נטמאה'~? אם נטמאה, למה שותה? אם לא נטמאה, למה משקה? מגיד לך הכתוב, שהספק אסורה. מכאן אתה דן [קל וחומר] לשרץ [היינו לכל טומאה]: ומה סוטה, שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון, עשה בה ספק כוודאי; שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון, אינו דין שיעשה בו ספק כוודאי?! וממקום שבאת [הואיל ואין למדים דין ספק טומאה אלא מסוטה, הרי ממקום זה חוזרים ולמדים]: מה סוטה רשות היחיד [שהרי נסתרה], אף שרץ רשות היחיד; ומה סוטה דבר שיש בו דעת להישאל [שיש בה דעת להישאל אם נטמאה], אף שרץ דבר שיש בו דעת להישאל. מכאן אמרו: דבר שיש בו דעת להישאל - ברשות היחיד ספקו טמא, ברשות הרבים ספקו טהור; ושאין בו דעת להישאל - בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ספקו טהור".</ref>.לכן, למשל: חרש, שוטה או קטן שנמצאו ברשות היחיד במקום שיש בו טומאה, וישנו ספק אם נגעו בטומאה ונטמאו או לא - הרי אלו טהורים, לפי שאין בהם דעת להישאל, וכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור אפילו ברשות היחיד.כמו כן: חמור העומד בין הקברות, ויש ספק שמא נכנס במקום הטומאה ונטמאו שם כליו {{מקור|(המרדעת והאוכף)}} על ידי שנגעו בקבר או האהילו עליו - כליו טהורים, לפי שאין בחמור ובכליו דעת להישאל. | ||
==הערות שוליים== | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה: | |||
גרסה מ־19:17, 16 בדצמבר 2008
|
|
מי שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא כשהיה ברשות היחיד, וניתן לשואלו על כך, כי יש בו דעת, אלא שבמקרה זה אין הוא יודע אם הוא אכן נטמא או לא - ספקו טמא.דבר המוטל בספק אם הוא נטמא, ולא ניתן לשואלו על כך, מפני שאין בו דעת - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד, ולא אמרו חכמים "ספק רשות היחיד - טמא", אלא במקרה שהדבר שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא הוא דבר "שיש בו דעת להישאל", כלומר, שאם שואלים אותו אם הוא נגע בטומאה מסויימת, הוא יודע להשיב: "כן" או: "לא" או: "איני יודע", וכשאומר: "איני יודע" - ספקו טמא. אבל אם אין בו דעת להישאל - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד[1].לכן, למשל: חרש, שוטה או קטן שנמצאו ברשות היחיד במקום שיש בו טומאה, וישנו ספק אם נגעו בטומאה ונטמאו או לא - הרי אלו טהורים, לפי שאין בהם דעת להישאל, וכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור אפילו ברשות היחיד.כמו כן: חמור העומד בין הקברות, ויש ספק שמא נכנס במקום הטומאה ונטמאו שם כליו (המרדעת והאוכף) על ידי שנגעו בקבר או האהילו עליו - כליו טהורים, לפי שאין בחמור ובכליו דעת להישאל.
הערות שוליים
- ↑ זאת למדים מסוטה, שאסורה לבעלה מספק, כמו שאמרו בגמרא (סוטה כח, א): "מה תלמוד לומר [בסוטה] 'והיא נטמאה'~, 'והיא לא נטמאה'~? אם נטמאה, למה שותה? אם לא נטמאה, למה משקה? מגיד לך הכתוב, שהספק אסורה. מכאן אתה דן [קל וחומר] לשרץ [היינו לכל טומאה]: ומה סוטה, שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון, עשה בה ספק כוודאי; שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון, אינו דין שיעשה בו ספק כוודאי?! וממקום שבאת [הואיל ואין למדים דין ספק טומאה אלא מסוטה, הרי ממקום זה חוזרים ולמדים]: מה סוטה רשות היחיד [שהרי נסתרה], אף שרץ רשות היחיד; ומה סוטה דבר שיש בו דעת להישאל [שיש בה דעת להישאל אם נטמאה], אף שרץ דבר שיש בו דעת להישאל. מכאן אמרו: דבר שיש בו דעת להישאל - ברשות היחיד ספקו טמא, ברשות הרבים ספקו טהור; ושאין בו דעת להישאל - בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ספקו טהור".