הבטה (קניין): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם קונה ע"י שמביט בחפץ''' {{מקור| | '''אדם קונה ע"י שמביט בחפץ''' {{מקור|הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג}}'''.''' | ||
'''החולקים בדין זה''': דין זה הוא רק צד בגמרא {{מקור| | '''החולקים בדין זה''': דין זה הוא רק צד בגמרא {{מקור|שם}}, וכן פסקו פסקי התוס' {{מקור|בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין}}. אך להלכה הבטה לא מועילה {{מקור|רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעם''' שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה<ref>בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".</ref> {{מקור| | '''בטעם''' שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה<ref>בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".</ref> {{מקור|לג-יג ד"ה הנה}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באופן הקניין''', מפורש בגמרא {{מקור| | '''באופן הקניין''', מפורש בגמרא {{מקור|בבא מציעא ב.}} שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה: | ||
@ לתוס' {{מקור| | @ לתוס' {{מקור|בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין}} קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן. | ||
@ לרמב"ן {{מקור| | @ לרמב"ן {{מקור|שם ד"ה ואי קשיא לך}} קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''בקניין''' מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה {{מקור| | '''בקניין''' מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה {{מקור|בבא מציעא קיח.}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־17:16, 5 בפברואר 2009
|
|
הגדרה
אדם קונה ע"י שמביט בחפץ הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג.
החולקים בדין זה: דין זה הוא רק צד בגמרא שם, וכן פסקו פסקי התוס' בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין. אך להלכה הבטה לא מועילה רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא.
מקור וטעם
בטעם שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה[1] לג-יג ד"ה הנה.
פרטי הדין
באופן הקניין, מפורש בגמרא בבא מציעא ב. שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה:
- לתוס' בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן.
- לרמב"ן שם ד"ה ואי קשיא לך קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר.
המקנה
בקניין מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה בבא מציעא קיח..
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".