חזקת שלוש שנים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו''' {{מקור| | '''אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו''' {{מקור|הסוגיות בבבא בתרא פרק ג}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה {{מקור| | '''לדוגמא''', ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה {{מקור|בבא בתרא ל.}}. | ||
'''נקראת גם''' חזקת קרקעות. | '''נקראת גם''' חזקת קרקעות. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעמה''' נחלקו הראשונים והאחרונים לחמש שיטות {{מקור| | '''בטעמה''' נחלקו הראשונים והאחרונים לחמש שיטות {{מקור|שיטות א וד הן הידועות יותר}}: | ||
@ חזקת אומדנא מכך שלא מיחה, שאם הקרקע היתה שלו היה מוחה. ורק תוך שלוש שנים לא מועילה משום שיש נגדה טענת "אחווי שטרך", שהרי אנשים שומרים את שטרותיהם שלוש שנים {{מקור| | @ חזקת אומדנא מכך שלא מיחה, שאם הקרקע היתה שלו היה מוחה. ורק תוך שלוש שנים לא מועילה משום שיש נגדה טענת "אחווי שטרך", שהרי אנשים שומרים את שטרותיהם שלוש שנים {{מקור|רמב"ן בבא בתרא מב., ולולא טענת אחווי שטרך היתה צריכה להועיל מייד כמו מוחזק במטלטלין (ריטב"א בבא בתרא כט. ד"ה אלא)}}. | ||
@ בדומה לזה יש שכתבו שהיא אנן סהדי שאם לא מכר היה מוחה במחזיק {{מקור| | @ בדומה לזה יש שכתבו שהיא אנן סהדי שאם לא מכר היה מוחה במחזיק {{מקור|תוס' בבא מציעא קי. ד"ה אמר ליה}}. | ||
@ חזקת אומדנא שמשום שמיחה רק לאחר שלוש שנים נראה כמערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו {{מקור| | @ חזקת אומדנא שמשום שמיחה רק לאחר שלוש שנים נראה כמערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו {{מקור|רשב"א בשיטה מקובצת בבא בתרא כט.}}. | ||
@ תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את שטרות הקניה תקנו להם חכמים את חזקה זו {{מקור| | @ תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את שטרות הקניה תקנו להם חכמים את חזקה זו {{מקור|או שתיקנו שהמערער ימחה - רבנו יונה כט. ד"ה אלא}}, כדי שלא יפסידו {{מקור|רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., קצוה"ח קמ-ב. אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם}}. | ||
@ תקנת חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכך שלא מיחה זו אומדנא שמכרה לו {{מקור| | @ תקנת חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכך שלא מיחה זו אומדנא שמכרה לו {{מקור|שער משפט קמ-ג בסופו, קהילות יעקב בבא בתרא י-ג}}. | ||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
'''גט אשה''', החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים {{מקור| | '''גט אשה''', החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים {{מקור|גיטין כ:}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כל חזקה שאין עימה טענה''' אינה חזקה {{מקור| | '''כל חזקה שאין עימה טענה''' אינה חזקה {{מקור|בבא בתרא מא. במשנה}}. ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות: | ||
@ לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה {{מקור| | @ לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה {{מקור|מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה ולהנ"ל}}. | ||
@ לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען {{מקור| | @ לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו<ref>הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען {{מקור|מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין}}. | ||
@ אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע {{מקור| | @ אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע {{מקור|בבא בתרא יז-ג, הובא במנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין}}. | ||
'''שבועת היסת''' - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע {{מקור| | '''שבועת היסת''' - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע {{מקור|ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה וכל, והביא את הרמב"ם}}. וגם הרמב"ם מצריך שבועה רק כשהמערער בא בטענת ברי {{מקור|ריטב"א שם בשם הרשב"א}}. | ||
==חוזק== | ==חוזק== | ||
'''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | '''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | ||
'''מרא קמא''', חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו {{מקור| | '''מרא קמא''', חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו {{מקור|בבא בתרא כח. במשנה}}. ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע {{מקור|ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־18:30, 5 בפברואר 2009
|
|
הגדרה
אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו הסוגיות בבבא בתרא פרק ג.
לדוגמא, ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה בבא בתרא ל..
נקראת גם חזקת קרקעות.
מקור וטעם
בטעמה נחלקו הראשונים והאחרונים לחמש שיטות שיטות א וד הן הידועות יותר:
- חזקת אומדנא מכך שלא מיחה, שאם הקרקע היתה שלו היה מוחה. ורק תוך שלוש שנים לא מועילה משום שיש נגדה טענת "אחווי שטרך", שהרי אנשים שומרים את שטרותיהם שלוש שנים רמב"ן בבא בתרא מב., ולולא טענת אחווי שטרך היתה צריכה להועיל מייד כמו מוחזק במטלטלין (ריטב"א בבא בתרא כט. ד"ה אלא).
- בדומה לזה יש שכתבו שהיא אנן סהדי שאם לא מכר היה מוחה במחזיק תוס' בבא מציעא קי. ד"ה אמר ליה.
- חזקת אומדנא שמשום שמיחה רק לאחר שלוש שנים נראה כמערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו רשב"א בשיטה מקובצת בבא בתרא כט..
- תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את שטרות הקניה תקנו להם חכמים את חזקה זו או שתיקנו שהמערער ימחה - רבנו יונה כט. ד"ה אלא, כדי שלא יפסידו רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., קצוה"ח קמ-ב. אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם.
- תקנת חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכך שלא מיחה זו אומדנא שמכרה לו שער משפט קמ-ג בסופו, קהילות יעקב בבא בתרא י-ג.
בדינים שונים
גט אשה, החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים גיטין כ:.
פרטי הדין
כל חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה בבא בתרא מא. במשנה. ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות:
- לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה[1] - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה ולהנ"ל.
- לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו[2] - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין.
- אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע בבא בתרא יז-ג, הובא במנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין.
שבועת היסת - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה וכל, והביא את הרמב"ם. וגם הרמב"ם מצריך שבועה רק כשהמערער בא בטענת ברי ריטב"א שם בשם הרשב"א.
חוזק
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[3].
מרא קמא, חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו בבא בתרא כח. במשנה. ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
- ↑ הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.