לפני עיוור: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אסור להכשיל את חבירו באיסור או בעצה רעה''' {{מקור| | '''אסור להכשיל את חבירו באיסור או בעצה רעה''' {{מקור|הסוגיא בעבודה זרה ו:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה לא}}. | ||
'''דוגמא''' למכשיל באיסור: מושיט לחבירו מאכל שאסור באכילה. | '''דוגמא''' למכשיל באיסור: מושיט לחבירו מאכל שאסור באכילה. | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מפורש בתורה - "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" {{מקור| | '''מקורו''' מפורש בתורה - "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" {{מקור|ויקרא יט-יד}}. | ||
'''בטעמו''' נחלקו האחרונים: | '''בטעמו''' נחלקו האחרונים: | ||
@ שיטת המנחת חינוך {{מקור| | @ שיטת המנחת חינוך {{מקור|משמע מדבריו רלב-א [א], וכן הבין בדבריו הקובץ שיעורים פסחים צה}}: שתי ההכשלות - בין בעצה ובין באיסור - הן אותו האיסור, שהוא איסור בין אדם לחבירו. | ||
@ שיטת הקובץ שיעורים {{מקור| | @ שיטת הקובץ שיעורים {{מקור|פסחים צה}}: אלו שני איסורים נפרדים - הכשלה בעצה היא איסור שבין אדם לחבירו, אך הכשלה באיסור היא איסור שבין אדם למקום, שהתורה הקפידה שלא יגרום לאחר לעבור על איסור. | ||
ונפק"מ להכשיל גוי, שלגבי להכשילו באיסור, כגון להושיט לו אבר מן החי, מפורש בגמרא שאסור {{מקור| | ונפק"מ להכשיל גוי, שלגבי להכשילו באיסור, כגון להושיט לו אבר מן החי, מפורש בגמרא שאסור {{מקור|עבודה זרה ו:}}. ולגבי להכשילו בעצה נחלקו האחרונים הללו: המנחת חינוך {{מקור|רלב-א [א]}} כתב שכשם שאסור להכשילו בעבירה כך גם בעצה, דמנלן לחלק. אך הקובץ שיעורים {{מקור|פסחים צה}} חילק שדווקא להכשילו באיסור אסור מפני שהוא איסור שבין אדם למקום - שגורם לאחר לעבור עבירה, אך הכשלה בעצה, שהיא איסור שבין אדם לחבירו, דינה ככל האיסורים שבין אדם לחבירו שאינם נוהגים בגוי. | ||
'''באיסור ההכשלה בעבירה''' חקרו ראשי הישיבות {{מקור| | '''באיסור ההכשלה בעבירה''' חקרו ראשי הישיבות {{מקור|קובץ הערות מח-ט (אות טו בהשמטות), קונטרסי שיעורים בבא קמא כג-ו}} האם הלפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד. כגון המושיט לחבירו אבר מן החי, האם איסור הלפני עיוור של המושיט הוא חלק מאיסור אבר מן החי, או שהוא לאו נפרד - לפני עיוור. | ||
ונביא לכך שתי נפק"מ: | ונביא לכך שתי נפק"מ: | ||
@ מכשיל באיסור שיהרג ואל יעבור - האם גם על המכשיל עצמו יש דין שיהרג ולא יעבור. כגון מי שהכריחוהו להכשיל את חבירו בעריות - האם הוא מחויב ליהרג ולא להכשילו: אם ההכשלה היא חלק מאיסור העריות הוא מחויב ליהרג, אך אם ההכשלה היא רק איסור לאו אינו צריך ליהרג {{מקור| | @ מכשיל באיסור שיהרג ואל יעבור - האם גם על המכשיל עצמו יש דין שיהרג ולא יעבור. כגון מי שהכריחוהו להכשיל את חבירו בעריות - האם הוא מחויב ליהרג ולא להכשילו: אם ההכשלה היא חלק מאיסור העריות הוא מחויב ליהרג, אך אם ההכשלה היא רק איסור לאו אינו צריך ליהרג {{מקור|קובץ הערות שם}}. | ||
@ האם לפני עיוור הוא לאו שבכללות - אם הוא חלק מכל לאו הוא לאו שבכללות, דהיינו לאו אחד שכולל כמה איסורים שונים, אך אם הוא איסור נפרד א"כ אינו לאו שבכללות {{מקור| | @ האם לפני עיוור הוא לאו שבכללות - אם הוא חלק מכל לאו הוא לאו שבכללות, דהיינו לאו אחד שכולל כמה איסורים שונים, אך אם הוא איסור נפרד א"כ אינו לאו שבכללות {{מקור|קובץ הערות שם מביא מחלוקת ראשונים ותולה בזה}}. | ||
'''בזמן ההכשלה בעבירה''' נחלקו המפרשים האם האיסור בנתינת המכשול (פעולה) או בכישלון (תוצאה), ונפק"מ כשנתן את המכשול וחבירו לא נכשל, כגון שהושיט יין לנזיר והנזיר לא שתה - יש את נתינת המכשול אך אין את הכישלון. יד מלאכי {{מקור| | '''בזמן ההכשלה בעבירה''' נחלקו המפרשים האם האיסור בנתינת המכשול (פעולה) או בכישלון (תוצאה), ונפק"מ כשנתן את המכשול וחבירו לא נכשל, כגון שהושיט יין לנזיר והנזיר לא שתה - יש את נתינת המכשול אך אין את הכישלון. יד מלאכי {{מקור|שסז}} ואחיעזר {{מקור|ח"ג פא-ז ד"ה ונראה דגדרי}} כתבו שהאיסור בנתינת המכשול, והגריפ"פ {{מקור|ל"ת נג (נב: בדפיו) ד"ה ולענין}} כתב שנחלקו בזה מוני המצוות: הבה"ג וסיעתו, ר"א הזקן, ר"י אלברגלוני, ר"ש בן גבירול, סמ"ג וסמ"ק סוברים שהאיסור בנתינת המכשול, אך הרס"ג, הרמב"ם והחינוך סוברים שהאיסור רק בכישלון עצמו {{מקור|דן בזה גם ספר המקנה לא-ז}}. | ||
==באיסורים שונים== | ==באיסורים שונים== | ||
'''מכשיל באיסור דרבנן''' - כגון המושיט לחבירו בשר עוף בחלב, דנו המפרשים האם עובר בלפני עיוור רק מדרבנן או מדאורייתא: תוס' {{מקור| | '''מכשיל באיסור דרבנן''' - כגון המושיט לחבירו בשר עוף בחלב, דנו המפרשים האם עובר בלפני עיוור רק מדרבנן או מדאורייתא: תוס' {{מקור|חגיגה יח.}} כתבו שעובר על לפני עיוור רק מדרבנן. אך הקובץ הערות {{מקור|עה-ב}} והמנחת חינוך {{מקור|רלב-ד בקומץ המנחה}} כתבו שעובר מדאורייתא, והוסיף המנחת חינוך {{מקור|שם}} סברא, שהרי אינו גרוע ממכשיל את חבירו בעצה רעה שעובר מדאורייתא {{מקור|דן בזה גם ספר המקנה לא-ב}}. | ||
'''מכשיל באיסור שמותר לעצמו''' - כגון ישראל שמקדש גרושה לכהן, חידש האמונת שמואל {{מקור| | '''מכשיל באיסור שמותר לעצמו''' - כגון ישראל שמקדש גרושה לכהן, חידש האמונת שמואל {{מקור|יד}} שאינו עובר בלפני עיוור. וחלקו עליו האחרונים {{מקור|מנחת חינוך רלב-ג הביא את האמונת שמואל ואת החולקים}}. | ||
'''מכשיל באיסור באונס''' - כגון שמכריח את חבירו לעבור על איסור, כך שהנכשל לא יעבור במזיד אלא באונס - דן בזה הקובץ שיעורים {{מקור| | '''מכשיל באיסור באונס''' - כגון שמכריח את חבירו לעבור על איסור, כך שהנכשל לא יעבור במזיד אלא באונס - דן בזה הקובץ שיעורים {{מקור|כתובות יב}} האם המכשיל עובר ב"לפני עיוור", והביא צדדים לכאן ולכאן. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''מכשיל באיסור את עצמו''' - חידשו האחרונים {{מקור| | '''מכשיל באיסור את עצמו''' - חידשו האחרונים {{מקור|חלקת יואב ח"א קונטרס דיני אונס ג, קובץ שיעורים כתובות יב, שו"ת בית אפרים יו"ד נד, קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-ד}} ששייך איסור לפני עיוור גם כשמכשיל את עצמו {{מקור|ודבריהם שייכים רק לדעה שלפני עיוור הוא בין אדם למקום}}, ולכן המכניס עצמו לאונס עובר בלפני עיוור {{מקור|והקובץ שיעורים שם הוסיף שזה תלוי גם בשאלה האם יש איסור לפני עיוור באונס}}<ref>הזכרנו את דין זה לעיל בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מכשיל באיסור באונס.</ref>{{מקור|}}. | ||
'''כאשר המוכשל סומך על עדים או חזקה''' שהדבר מותר לו והמכשיל יודע שבאמת הדבר אסור, המכשילו עובר בלפני עיוור. וזו הסיבה שצריך את הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" {{מקור| | '''כאשר המוכשל סומך על עדים או חזקה''' שהדבר מותר לו והמכשיל יודע שבאמת הדבר אסור, המכשילו עובר בלפני עיוור. וזו הסיבה שצריך את הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" {{מקור|ויקרא יט-יד}}, שהרי אם המוכשל יודע שהיא עבירה - לא צריך את הפסוק, שהרי המכשילו עובר גם מדין "הוכח תוכיח את עמיתך" {{מקור|ויקרא יט-יז}}, שצריך אפילו להוכיחו כדי למנוע ממנו את האיסור {{מקור|קובץ ביאורים לשב שמעתתא יג (דף צד. בדפיו)}}. | ||
'''בשב ואל תעשה''' גם שייך לפני עיוור. למשל חזקה שליח עושה שליחותו, שטעמה משום שהשליח חושש להכשיל את משלחו ולעבור על לפני עיוור, אע"פ שאיסורו הוא בשב ואל תעשה, שאם לא יעשה את שליחותו יעבור בלפני עיוור {{מקור| | '''בשב ואל תעשה''' גם שייך לפני עיוור. למשל חזקה שליח עושה שליחותו, שטעמה משום שהשליח חושש להכשיל את משלחו ולעבור על לפני עיוור, אע"פ שאיסורו הוא בשב ואל תעשה, שאם לא יעשה את שליחותו יעבור בלפני עיוור {{מקור|ספר המקנה לא-ב ד"ה עוד}}<ref>אמנם בערך [[חזקה שליח עושה שליחותו#מקור_וטעם]] (ד"ה טעמה) הבאנו שיש מחלוקת האם טעמה משום שהשליח חושש להכשיל את המשלח.</ref>. | ||
'''שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא''' - הסתפק השער המלך האם מי שאמר שהדבר אסור יכול לתיתו לאחר (כגון האומר שהבשר הוא נבילה - האם מותר להאכילו לאחר), או שיש בזה איסור לפני עיוור {{מקור| | '''שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא''' - הסתפק השער המלך האם מי שאמר שהדבר אסור יכול לתיתו לאחר (כגון האומר שהבשר הוא נבילה - האם מותר להאכילו לאחר), או שיש בזה איסור לפני עיוור {{מקור|אישות ט-טז, דן בזה שו"ת פרי יצחק ח"ב לח ד"ה והנה השעה"מ}}. | ||
'''מכשיל עיוור כפשוטו''' נחלקו בו הפוסקים האם גם הוא עובר ב"ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ואומרים בזה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, או שהפסוק נאמר רק על מכשיל בעבירה ובעצה {{מקור| | '''מכשיל עיוור כפשוטו''' נחלקו בו הפוסקים האם גם הוא עובר ב"ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ואומרים בזה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, או שהפסוק נאמר רק על מכשיל בעבירה ובעצה {{מקור|מנחת חינוך רלב-ד [ה]}}. | ||
גרסה מ־18:46, 5 בפברואר 2009
|
|
הגדרה
אסור להכשיל את חבירו באיסור או בעצה רעה הסוגיא בעבודה זרה ו:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה לא.
דוגמא למכשיל באיסור: מושיט לחבירו מאכל שאסור באכילה.
דוגמא למכשיל בעצה: מייעץ לחבירו "מכור שדך וקח חמור" כשהיא עצה רעה.
מקור וטעם
מקורו מפורש בתורה - "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ויקרא יט-יד.
בטעמו נחלקו האחרונים:
- שיטת המנחת חינוך משמע מדבריו רלב-א [א], וכן הבין בדבריו הקובץ שיעורים פסחים צה: שתי ההכשלות - בין בעצה ובין באיסור - הן אותו האיסור, שהוא איסור בין אדם לחבירו.
- שיטת הקובץ שיעורים פסחים צה: אלו שני איסורים נפרדים - הכשלה בעצה היא איסור שבין אדם לחבירו, אך הכשלה באיסור היא איסור שבין אדם למקום, שהתורה הקפידה שלא יגרום לאחר לעבור על איסור.
ונפק"מ להכשיל גוי, שלגבי להכשילו באיסור, כגון להושיט לו אבר מן החי, מפורש בגמרא שאסור עבודה זרה ו:. ולגבי להכשילו בעצה נחלקו האחרונים הללו: המנחת חינוך רלב-א [א] כתב שכשם שאסור להכשילו בעבירה כך גם בעצה, דמנלן לחלק. אך הקובץ שיעורים פסחים צה חילק שדווקא להכשילו באיסור אסור מפני שהוא איסור שבין אדם למקום - שגורם לאחר לעבור עבירה, אך הכשלה בעצה, שהיא איסור שבין אדם לחבירו, דינה ככל האיסורים שבין אדם לחבירו שאינם נוהגים בגוי.
באיסור ההכשלה בעבירה חקרו ראשי הישיבות קובץ הערות מח-ט (אות טו בהשמטות), קונטרסי שיעורים בבא קמא כג-ו האם הלפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד. כגון המושיט לחבירו אבר מן החי, האם איסור הלפני עיוור של המושיט הוא חלק מאיסור אבר מן החי, או שהוא לאו נפרד - לפני עיוור.
ונביא לכך שתי נפק"מ:
- מכשיל באיסור שיהרג ואל יעבור - האם גם על המכשיל עצמו יש דין שיהרג ולא יעבור. כגון מי שהכריחוהו להכשיל את חבירו בעריות - האם הוא מחויב ליהרג ולא להכשילו: אם ההכשלה היא חלק מאיסור העריות הוא מחויב ליהרג, אך אם ההכשלה היא רק איסור לאו אינו צריך ליהרג קובץ הערות שם.
- האם לפני עיוור הוא לאו שבכללות - אם הוא חלק מכל לאו הוא לאו שבכללות, דהיינו לאו אחד שכולל כמה איסורים שונים, אך אם הוא איסור נפרד א"כ אינו לאו שבכללות קובץ הערות שם מביא מחלוקת ראשונים ותולה בזה.
בזמן ההכשלה בעבירה נחלקו המפרשים האם האיסור בנתינת המכשול (פעולה) או בכישלון (תוצאה), ונפק"מ כשנתן את המכשול וחבירו לא נכשל, כגון שהושיט יין לנזיר והנזיר לא שתה - יש את נתינת המכשול אך אין את הכישלון. יד מלאכי שסז ואחיעזר ח"ג פא-ז ד"ה ונראה דגדרי כתבו שהאיסור בנתינת המכשול, והגריפ"פ ל"ת נג (נב: בדפיו) ד"ה ולענין כתב שנחלקו בזה מוני המצוות: הבה"ג וסיעתו, ר"א הזקן, ר"י אלברגלוני, ר"ש בן גבירול, סמ"ג וסמ"ק סוברים שהאיסור בנתינת המכשול, אך הרס"ג, הרמב"ם והחינוך סוברים שהאיסור רק בכישלון עצמו דן בזה גם ספר המקנה לא-ז.
באיסורים שונים
מכשיל באיסור דרבנן - כגון המושיט לחבירו בשר עוף בחלב, דנו המפרשים האם עובר בלפני עיוור רק מדרבנן או מדאורייתא: תוס' חגיגה יח. כתבו שעובר על לפני עיוור רק מדרבנן. אך הקובץ הערות עה-ב והמנחת חינוך רלב-ד בקומץ המנחה כתבו שעובר מדאורייתא, והוסיף המנחת חינוך שם סברא, שהרי אינו גרוע ממכשיל את חבירו בעצה רעה שעובר מדאורייתא דן בזה גם ספר המקנה לא-ב.
מכשיל באיסור שמותר לעצמו - כגון ישראל שמקדש גרושה לכהן, חידש האמונת שמואל יד שאינו עובר בלפני עיוור. וחלקו עליו האחרונים מנחת חינוך רלב-ג הביא את האמונת שמואל ואת החולקים.
מכשיל באיסור באונס - כגון שמכריח את חבירו לעבור על איסור, כך שהנכשל לא יעבור במזיד אלא באונס - דן בזה הקובץ שיעורים כתובות יב האם המכשיל עובר ב"לפני עיוור", והביא צדדים לכאן ולכאן.
פרטי הדין
מכשיל באיסור את עצמו - חידשו האחרונים חלקת יואב ח"א קונטרס דיני אונס ג, קובץ שיעורים כתובות יב, שו"ת בית אפרים יו"ד נד, קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-ד ששייך איסור לפני עיוור גם כשמכשיל את עצמו ודבריהם שייכים רק לדעה שלפני עיוור הוא בין אדם למקום, ולכן המכניס עצמו לאונס עובר בלפני עיוור והקובץ שיעורים שם הוסיף שזה תלוי גם בשאלה האם יש איסור לפני עיוור באונס[1].
כאשר המוכשל סומך על עדים או חזקה שהדבר מותר לו והמכשיל יודע שבאמת הדבר אסור, המכשילו עובר בלפני עיוור. וזו הסיבה שצריך את הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ויקרא יט-יד, שהרי אם המוכשל יודע שהיא עבירה - לא צריך את הפסוק, שהרי המכשילו עובר גם מדין "הוכח תוכיח את עמיתך" ויקרא יט-יז, שצריך אפילו להוכיחו כדי למנוע ממנו את האיסור קובץ ביאורים לשב שמעתתא יג (דף צד. בדפיו).
בשב ואל תעשה גם שייך לפני עיוור. למשל חזקה שליח עושה שליחותו, שטעמה משום שהשליח חושש להכשיל את משלחו ולעבור על לפני עיוור, אע"פ שאיסורו הוא בשב ואל תעשה, שאם לא יעשה את שליחותו יעבור בלפני עיוור ספר המקנה לא-ב ד"ה עוד[2].
שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא - הסתפק השער המלך האם מי שאמר שהדבר אסור יכול לתיתו לאחר (כגון האומר שהבשר הוא נבילה - האם מותר להאכילו לאחר), או שיש בזה איסור לפני עיוור אישות ט-טז, דן בזה שו"ת פרי יצחק ח"ב לח ד"ה והנה השעה"מ.
מכשיל עיוור כפשוטו נחלקו בו הפוסקים האם גם הוא עובר ב"ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ואומרים בזה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, או שהפסוק נאמר רק על מכשיל בעבירה ובעצה מנחת חינוך רלב-ד [ה].
הערות שוליים
- ↑ הזכרנו את דין זה לעיל בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מכשיל באיסור באונס.
- ↑ אמנם בערך חזקה שליח עושה שליחותו#מקור_וטעם (ד"ה טעמה) הבאנו שיש מחלוקת האם טעמה משום שהשליח חושש להכשיל את המשלח.