הדלקת הנר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
על הפסוק באיכה {{מקור| | על הפסוק באיכה {{מקור|ג, יז}}: "ותזנח משלום נפשי" דרשו חכמים: "זו הדלקת נר שבת", שאם אין נר - אין שלום. האור מביא לשלום בית ונוסך אוירת שלוה. בהדלקת הנר אנו מענגים ומכבדים את השבת ומביעים את חשיבותה. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
מדוע נתייחדה מצוה זו לאשה דווקא? אחת הסיבות שנאמרו לכך היא: מצות הדלקת הנר היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של חוה, אם כל חי, אשר אכלה מפרי עץ הדעת ואף האכילה את אדם. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של עולם" {{מקור| | מדוע נתייחדה מצוה זו לאשה דווקא? אחת הסיבות שנאמרו לכך היא: מצות הדלקת הנר היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של חוה, אם כל חי, אשר אכלה מפרי עץ הדעת ואף האכילה את אדם. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של עולם" {{מקור|"נר ה' - נשמת אדם"}}, ועל מעשה כיבוי זה מכפרת איפוא כל בת חוה מדי ערב שבת בהדליקה נרות של מצוה. | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
באשר למספר הנרות שיש להדליק, ישנם שני מנהגים עיקריים: א. שני נרות - האחד כנגד "זכור" והאחד כנגד "שמור". "זכור" ו"שמור" הם שני פסוקים שנאמרו בעניין השבת. בשמות {{מקור| | באשר למספר הנרות שיש להדליק, ישנם שני מנהגים עיקריים: א. שני נרות - האחד כנגד "זכור" והאחד כנגד "שמור". "זכור" ו"שמור" הם שני פסוקים שנאמרו בעניין השבת. בשמות {{מקור|כ, ח}} כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" ובדברים {{מקור|ה, יב}} כתוב: "שמור את יום השבת לקדשו"; ב. מספר נרות הזהה למספר הנפשות במשפחה. | ||
מובא בגמרא {{מקור| | מובא בגמרא {{מקור|שבת כג, ב}} שבזכות מצות הדלקת נרות שבת מסוגלים ההורים לזכות לבנים תלמידי חכמים. בפסוק נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" {{מקור|משלי ו, כג}}. על ידי נר מצוה זוכים לאור התורה. לכן, בשעת הדלקת הנרות נוהגות הנשים להתפלל לה' שיזכה אותן בבנים לומדי תורה ההולכים בדרכה של תורה, "כשם שמאירים ומזהירים נרות אלו - כן יאירו עיני בני בתורה". | ||
גרסה מ־14:21, 16 בפברואר 2009
|
|
מצות הדלקת נר לפני כניסת השבת.
על הפסוק באיכה ג, יז: "ותזנח משלום נפשי" דרשו חכמים: "זו הדלקת נר שבת", שאם אין נר - אין שלום. האור מביא לשלום בית ונוסך אוירת שלוה. בהדלקת הנר אנו מענגים ומכבדים את השבת ומביעים את חשיבותה.
הדלקת הנר היא אחת משלוש המצוות, המיוחדות לנשים. אם אין אשה בבית, חייב הגבר, או אחד מבני הבית האחרים, להדליק נרות במקומה.
מדוע נתייחדה מצוה זו לאשה דווקא? אחת הסיבות שנאמרו לכך היא: מצות הדלקת הנר היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של חוה, אם כל חי, אשר אכלה מפרי עץ הדעת ואף האכילה את אדם. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של עולם" "נר ה' - נשמת אדם", ועל מעשה כיבוי זה מכפרת איפוא כל בת חוה מדי ערב שבת בהדליקה נרות של מצוה.
בשעה שהאשה מדליקה את הנרות, חלה עליה קדושת השבת ומאותה שעה ואילך אסור לה לעסוק בכל מלאכה האסורה בשבת. בשעת הדחק ניתן להתנות בטרם ההדלקה כי איננה מקבלת על עצמה את השבת בהדלקה זו. ללא תנאי מפורש זה מהווה הדלקת הנרות עבורה את כניסת השבת, על כל איסוריה.
האשה מדליקה תחילה את הנרות ואחר כך מברכת: "להדליק נר של שבת". בשעת הברכה היא מכסה בידיה את הפנים, כדי שלא תהנה מאור הנרות עד לאחר הברכה. חלק מבנות עדות המזרח נוהגות לברך תחילה על הנרות ואחר כך להדליק אותן.
באשר למספר הנרות שיש להדליק, ישנם שני מנהגים עיקריים: א. שני נרות - האחד כנגד "זכור" והאחד כנגד "שמור". "זכור" ו"שמור" הם שני פסוקים שנאמרו בעניין השבת. בשמות כ, ח כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" ובדברים ה, יב כתוב: "שמור את יום השבת לקדשו"; ב. מספר נרות הזהה למספר הנפשות במשפחה.
מובא בגמרא שבת כג, ב שבזכות מצות הדלקת נרות שבת מסוגלים ההורים לזכות לבנים תלמידי חכמים. בפסוק נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" משלי ו, כג. על ידי נר מצוה זוכים לאור התורה. לכן, בשעת הדלקת הנרות נוהגות הנשים להתפלל לה' שיזכה אותן בבנים לומדי תורה ההולכים בדרכה של תורה, "כשם שמאירים ומזהירים נרות אלו - כן יאירו עיני בני בתורה".