טלית: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
בספר במדבר {{מקור| | בספר במדבר {{מקור|פרק טו}} נצטווינו: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם [[ציצית]] על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על [[ציצית]] הכנף פתיל [[תכלת]]". פסוק נוסף בספר דברים {{מקור|פרק כב}} אומר: "גדילים תעשה לך, על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". | ||
== מטרתה == | == מטרתה == | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
== רמזיה == | == רמזיה == | ||
מניין המצוות הוא "תרי"ג" {{מקור| | מניין המצוות הוא "תרי"ג" {{מקור|613}}. המלה "[[ציצית]]" היא בגימטריה 600 {{מקור|צ - 90, י - 10, צ - 90, י - 10, ת - 400}}. בכל אחת מהכנפות יש שמונה חוטים, המורכבים בחמשה קשרים כפולים. סך הכל של הערך המספרי של המלה [[ציצית]], בתוספת מספר החוטים והקשרים - 613, כלומר: תרי"ג, כמניין מצוות ה[[תורה]]. | ||
החותם הקבוע של מצות [[ציצית]] בלבושנו, מזכיר ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת ה[[תורה]] ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ולמסגרת של חיי קדושה. חיים הגדושים בערכי נצח וקירבה לה'. הדברים מובאים בהמשכה של פרשת [[ציצית]] ב[[תורה]]: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" {{מקור| | החותם הקבוע של מצות [[ציצית]] בלבושנו, מזכיר ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת ה[[תורה]] ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ולמסגרת של חיי קדושה. חיים הגדושים בערכי נצח וקירבה לה'. הדברים מובאים בהמשכה של פרשת [[ציצית]] ב[[תורה]]: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" {{מקור|במדבר טו, לט - מ}}. | ||
== קיומה == | == קיומה == | ||
את מצות [[ציצית]] אנו יכולים לקיים במשך כל היום, בהיותנו לבושים ב"טלית קטן". וכך כותב ה[[רמב"ם]] בסיום הלכות [[ציצית]] {{מקור| | את מצות [[ציצית]] אנו יכולים לקיים במשך כל היום, בהיותנו לבושים ב"טלית קטן". וכך כותב ה[[רמב"ם]] בסיום הלכות [[ציצית]] {{מקור|פרק ג הלכה יב}}: "לעולם יהא אדם זהיר במצות [[ציצית]], שהרי הכתוב שקלה, ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'". ב[[משנה ברורה]] מובא, שאילו היה לאנשים דורון ממלך בשר ודם, שחקוק עליו שם המלך, בודאי שהיו מתקשטים בו ומראים אותו תמיד. [[קל וחומר]] ל[[ציצית]] שהיא רומזת לשמו של מלך מלכי המלכים, בודאי שעל הלובש אותה להתכבד בה תמיד. | ||
ב[[שולחן ערוך]] {{מקור| | ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|סוף הלכות ציצית}} מובא: "גדול עונש המבטל מצות [[ציצית]] וכו'. הזהיר במצות [[ציצית]] זוכה ורואה פני שכינה". | ||
== הידור מצווה == | == הידור מצווה == | ||
מצוה לעשות טלית נאה ו[[ציצית]] נאה, שנאמר {{מקור| | מצוה לעשות טלית נאה ו[[ציצית]] נאה, שנאמר {{מקור|שמות טו, ב}}: "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצוות. | ||
== גודלה == | == גודלה == | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
גודלו של הבגד החייב ב[[ציצית]] לפי שיעור ה[[חזון איש]] הוא 58?116 ס"מ {{מקור| | גודלו של הבגד החייב ב[[ציצית]] לפי שיעור ה[[חזון איש]] הוא 58?116 ס"מ {{מקור|אורך שתי אמות ורוחב אמה}}. לדעת ה[[חזון איש]], כל אחת מכתפיות ה"טלית קטן" צריכה להיות רחבה יותר מהנקב שבו מכניסים את הראש. כאשר כל אחת מכתפיות הבגד רחבה יותר מהנקב, אין הנקב ממעט מהשיעור ומצרפים את שיעור הנקב {{מקור|כלומר, את אורך הבד שבצידי הנקב}} למדידת אורך הבגד. | ||
לפי שיעור ה[[רב חיים נאה]] גודלו של הבגד צריך להיות 49?98 ס"מ. הנקב עצמו אינו מצטרף לשיעור גודל הבגד {{מקור| | לפי שיעור ה[[רב חיים נאה]] גודלו של הבגד צריך להיות 49?98 ס"מ. הנקב עצמו אינו מצטרף לשיעור גודל הבגד {{מקור|כלומר, שהבד שבצידי הנקב אינו נמדד בשיעור אורכו של הבגד}}. לכן, כאשר הנקב שבו מכניסים את הראש הוא, למשל, באורך 20 ס"מ, צריך גודל הבגד להיות 49?118 ס"מ. | ||
| שורה 65: | שורה 65: | ||
== מי שפשט טליתו == | == מי שפשט טליתו == | ||
מי שפשט את טליתו והיה בדעתו לחזור ולהתעטף בה מיד, כגון לפני הליכה לשירותים וכדומה, כאשר הוא חוזר ומתעטף בה מיד לאחר מכן, אינו מברך שנית. אם כל הטלית נפלה מעל גופו שלא במתכוון {{מקור| | מי שפשט את טליתו והיה בדעתו לחזור ולהתעטף בה מיד, כגון לפני הליכה לשירותים וכדומה, כאשר הוא חוזר ומתעטף בה מיד לאחר מכן, אינו מברך שנית. אם כל הטלית נפלה מעל גופו שלא במתכוון {{מקור|אף על פי שהיא נשארה בידו}}, יש אומרים שעליו לברך עליה כאשר הוא חוזר ומתעטף בה, ואפילו במקרה שהוא מתעטף בה מיד. בני עדות המזרח נוהגים לא לברך במקרה זה, משום "ספק ברכות להקל". | ||
== חיוב נשים == | == חיוב נשים == | ||
במצות [[ציצית]] חייבים האנשים בלבד, כי היא מצות עשה התלויה בזמן, שכן החיוב חל על בגד המיוחד ללבישה ביום {{מקור| | במצות [[ציצית]] חייבים האנשים בלבד, כי היא מצות עשה התלויה בזמן, שכן החיוב חל על בגד המיוחד ללבישה ביום {{מקור|מצויים בענין זה פרטים נוספים}}, וכלל הוא ש"כל מצוות עשה שהזמן גרמן {{מקור|מצוות עשה התלויות בזמן}} נשים פטורות". | ||
== תליית החוטים == | == תליית החוטים == | ||
| שורה 85: | שורה 85: | ||
לאחר תליית החוטים בבגד, לוקחים את ארבעת החוטים שמצד זה של הנקב ואת ארבעת החוטים שמהצד השני וקושרים אותם בשני קשרים זה על גב זה. אחר כך כורכים בחוט ארוך הנקרא "שמש" שבע כריכות סביב שבעת החוטים הנותרים. את שמונת החוטים קושרים שוב בשני קשרים זה על גב זה וחוזרים וכורכים בחוט ה"שמש" שמונה כריכות סביב שבעת החוטים. קושרים שוב שני קשרים וכורכים בחוט השמש אחת עשרה כריכות. קושרים שני קשרים, כורכים בשמש שלוש עשרה כריכות ובסוף קושרים שוב שני קשרים. בסוף העשיה יהיו שמונת החוטים קשורים בחמישה קשרים כפולים, וביניהם ארבעה רווחים {{מקור| | לאחר תליית החוטים בבגד, לוקחים את ארבעת החוטים שמצד זה של הנקב ואת ארבעת החוטים שמהצד השני וקושרים אותם בשני קשרים זה על גב זה. אחר כך כורכים בחוט ארוך הנקרא "שמש" שבע כריכות סביב שבעת החוטים הנותרים. את שמונת החוטים קושרים שוב בשני קשרים זה על גב זה וחוזרים וכורכים בחוט ה"שמש" שמונה כריכות סביב שבעת החוטים. קושרים שוב שני קשרים וכורכים בחוט השמש אחת עשרה כריכות. קושרים שני קשרים, כורכים בשמש שלוש עשרה כריכות ובסוף קושרים שוב שני קשרים. בסוף העשיה יהיו שמונת החוטים קשורים בחמישה קשרים כפולים, וביניהם ארבעה רווחים {{מקור|חוליות}} שיש בהם כריכות. | ||
יש הכורכים: עשר, חמש, שש וחמש כריכות. מספר זה רומז לשם ה' {{מקור| | יש הכורכים: עשר, חמש, שש וחמש כריכות. מספר זה רומז לשם ה' {{מקור|הוי"ה}}. | ||
| שורה 97: | שורה 97: | ||
אורך חוטי ה[[ציצית]], מהקשר העליון ועד לקצה החוטים צריך להיות לפחות 12 אגודלים. לפי שיעור ה[[חזון איש]] האורך הוא 30 ס"מ {{מקור| | אורך חוטי ה[[ציצית]], מהקשר העליון ועד לקצה החוטים צריך להיות לפחות 12 אגודלים. לפי שיעור ה[[חזון איש]] האורך הוא 30 ס"מ {{מקור|ולכל הפחות 29 ס"מ}} ולפי שיעור הרב חיים נאה 24.5 ס"מ. | ||
== נוי הציצית == | == נוי הציצית == | ||
נוי ה[[ציצית]] הוא שאורך כל החוליות יחד עם הקשרים, יהיה שליש מאורך ה[[ציצית]] {{מקור| | נוי ה[[ציצית]] הוא שאורך כל החוליות יחד עם הקשרים, יהיה שליש מאורך ה[[ציצית]] {{מקור|כלומר, 4 אגודלים}} ואורך החוטים הנפרדים - שני שלישים {{מקור|8 אגודלים}}. אם חוטי הציצית ארוכים יותר מ - 12 אגודלים, תהיינה גם החוליות ארוכות יותר. | ||
== חיוב סוגי בגדים == | == חיוב סוגי בגדים == | ||
דעת מרן המחבר, שבגד העשוי מצמר רחלים {{מקור| | דעת מרן המחבר, שבגד העשוי מצמר רחלים {{מקור|כבשים}} חייב ב[[ציצית]] מן ה[[תורה]], אבל בגדים העשויים משאר המינים {{מקור|כגון כותנה}} חייבים ב[[ציצית]] רק מדרבנן. | ||
| שורה 117: | שורה 117: | ||
== סוגי החוטים == | == סוגי החוטים == | ||
חוטי [[ציצית]] של צמר פוטרים את כל מיני הבגדים, בין שהבגדים עשויים מצמר ובין שהם עשויים משאר המינים. לכן, ניתן לתלות חוטי [[ציצית]] מצמר בכל סוגי הטליתות {{מקור| | חוטי [[ציצית]] של צמר פוטרים את כל מיני הבגדים, בין שהבגדים עשויים מצמר ובין שהם עשויים משאר המינים. לכן, ניתן לתלות חוטי [[ציצית]] מצמר בכל סוגי הטליתות {{מקור|מלבד פשתן. דיניהם של בגד פשתן וחוטי [[ציצית]] העשויים מצמר הינם מיוחדים}}. | ||
| שורה 137: | שורה 137: | ||
== לשם מצווה == | == לשם מצווה == | ||
החוטים צריכים להיות טוויים ושזורים לשם [[ציצית]]. דין זה נלמד מהפסוק {{מקור| | החוטים צריכים להיות טוויים ושזורים לשם [[ציצית]]. דין זה נלמד מהפסוק {{מקור|דברים כב, יב}}: "גדילים תעשה לך" שממנו למדו [[חז"ל]]: "תעשה לך - לשם חובך". | ||
גרסה מ־14:53, 16 בפברואר 2009
|
|
בגד בעל ציציות בארבע כנפותיו.
המקור
בספר במדבר פרק טו נצטווינו: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". פסוק נוסף בספר דברים פרק כב אומר: "גדילים תעשה לך, על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה".
מטרתה
מצות ציצית מהווה תזכורת יום יומית לחובתו של כל אדם מישראל לקיים את מצוות ה': "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם".
רמזיה
מניין המצוות הוא "תרי"ג" 613. המלה "ציצית" היא בגימטריה 600 צ - 90, י - 10, צ - 90, י - 10, ת - 400. בכל אחת מהכנפות יש שמונה חוטים, המורכבים בחמשה קשרים כפולים. סך הכל של הערך המספרי של המלה ציצית, בתוספת מספר החוטים והקשרים - 613, כלומר: תרי"ג, כמניין מצוות התורה.
החותם הקבוע של מצות ציצית בלבושנו, מזכיר ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת התורה ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ולמסגרת של חיי קדושה. חיים הגדושים בערכי נצח וקירבה לה'. הדברים מובאים בהמשכה של פרשת ציצית בתורה: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" במדבר טו, לט - מ.
קיומה
את מצות ציצית אנו יכולים לקיים במשך כל היום, בהיותנו לבושים ב"טלית קטן". וכך כותב הרמב"ם בסיום הלכות ציצית פרק ג הלכה יב: "לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה, ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'". במשנה ברורה מובא, שאילו היה לאנשים דורון ממלך בשר ודם, שחקוק עליו שם המלך, בודאי שהיו מתקשטים בו ומראים אותו תמיד. קל וחומר לציצית שהיא רומזת לשמו של מלך מלכי המלכים, בודאי שעל הלובש אותה להתכבד בה תמיד.
בשולחן ערוך סוף הלכות ציצית מובא: "גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו'. הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה".
הידור מצווה
מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, שנאמר שמות טו, ב: "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצוות.
גודלה
יש להקפיד שמידותיה של ה"טלית קטן" לא תהיינה קטנות מכפי שדורשת ההלכה, כי בטלית קטנה מידי אין מקיימים את המצוה.
גודלו של הבגד החייב בציצית לפי שיעור החזון איש הוא 58?116 ס"מ אורך שתי אמות ורוחב אמה. לדעת החזון איש, כל אחת מכתפיות ה"טלית קטן" צריכה להיות רחבה יותר מהנקב שבו מכניסים את הראש. כאשר כל אחת מכתפיות הבגד רחבה יותר מהנקב, אין הנקב ממעט מהשיעור ומצרפים את שיעור הנקב כלומר, את אורך הבד שבצידי הנקב למדידת אורך הבגד.
לפי שיעור הרב חיים נאה גודלו של הבגד צריך להיות 49?98 ס"מ. הנקב עצמו אינו מצטרף לשיעור גודל הבגד כלומר, שהבד שבצידי הנקב אינו נמדד בשיעור אורכו של הבגד. לכן, כאשר הנקב שבו מכניסים את הראש הוא, למשל, באורך 20 ס"מ, צריך גודל הבגד להיות 49?118 ס"מ.
רצוי לקנות בגד גדול מעט מהמידות הנדרשות לפי ההלכה, כי הבגד עלול להתכווץ בכביסה.
ברכתו
מי שאינו מתעטף ב"טלית גדול" בעת תפילת שחרית, צריך לברך על ה"טלית קטן" לפני הלבישה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ציצית".
לפני שלובשים טלית גדול או טלית קטן, יש לבדוק את כל חוטי הציצית אם הם לא נקרעו. יש לבדוק את החוטים גם למעלה במקום שבו הם תלויים בנקבים שבכנפות הטלית. כמו כן, צריך להפריד את חוטי הציצית, כדי שלא יסתבכו זה בזה.
לפני תפילת שחרית מתעטפים בטלית גדול, למשך כל זמן התפילה. לפני העטיפה, בשעה שאוחזים עדיין את הטלית ביד, מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית". מברכים על הטלית ומתעטפים בה בעמידה.
כוונות
בשעה שמתעטפים בטלית צריך לכוון, שציונו הקב"ה להתעטף בה, כדי שנזכור את כל המצוות לעשותן. כמו כן, צריך לכוון שהוא מתעטף בה כדי לקיים את מצות ציצית.
מי שפשט טליתו
מי שפשט את טליתו והיה בדעתו לחזור ולהתעטף בה מיד, כגון לפני הליכה לשירותים וכדומה, כאשר הוא חוזר ומתעטף בה מיד לאחר מכן, אינו מברך שנית. אם כל הטלית נפלה מעל גופו שלא במתכוון אף על פי שהיא נשארה בידו, יש אומרים שעליו לברך עליה כאשר הוא חוזר ומתעטף בה, ואפילו במקרה שהוא מתעטף בה מיד. בני עדות המזרח נוהגים לא לברך במקרה זה, משום "ספק ברכות להקל".
חיוב נשים
במצות ציצית חייבים האנשים בלבד, כי היא מצות עשה התלויה בזמן, שכן החיוב חל על בגד המיוחד ללבישה ביום מצויים בענין זה פרטים נוספים, וכלל הוא ש"כל מצוות עשה שהזמן גרמן מצוות עשה התלויות בזמן נשים פטורות".
תליית החוטים
בנקב שבכל אחת מארבע כנפות הבגד תולים ארבעה חוטים וכופלים אותם באמצעם. לאחר התליה נראים בכנף שמונה חוטים.
צריך לתלות את החוטים בבגד, לקשור אותם ולעשות בהם את הכריכות בכוונה לשם מצות ציצית. לפני תלית חוטי הציצית בבגד יאמר בפיו שהוא תולה אותם לשם ציצית.
מספר הכריכות של חוטי הציצית תלוי במנהגים שונים. נתאר את פרטי עשיית הציצית לפי שני מנהגים עיקריים:
לאחר תליית החוטים בבגד, לוקחים את ארבעת החוטים שמצד זה של הנקב ואת ארבעת החוטים שמהצד השני וקושרים אותם בשני קשרים זה על גב זה. אחר כך כורכים בחוט ארוך הנקרא "שמש" שבע כריכות סביב שבעת החוטים הנותרים. את שמונת החוטים קושרים שוב בשני קשרים זה על גב זה וחוזרים וכורכים בחוט ה"שמש" שמונה כריכות סביב שבעת החוטים. קושרים שוב שני קשרים וכורכים בחוט השמש אחת עשרה כריכות. קושרים שני קשרים, כורכים בשמש שלוש עשרה כריכות ובסוף קושרים שוב שני קשרים. בסוף העשיה יהיו שמונת החוטים קשורים בחמישה קשרים כפולים, וביניהם ארבעה רווחים חוליות שיש בהם כריכות.
יש הכורכים: עשר, חמש, שש וחמש כריכות. מספר זה רומז לשם ה' הוי"ה.
נוי הציצית הוא שהחוליות תהיינה שוות באורכן. לכן - לפי המנהג הראשון שהזכרנו - בחוליה הראשונה, שהכריכות בה מועטות, ירחיק את הכריכות זו מזו. בחוליה השניה יקרב מעט את הכריכות, בחוליה השלישית יקרבן יותר וכן ברביעית.
אורך חוטי הציצית, מהקשר העליון ועד לקצה החוטים צריך להיות לפחות 12 אגודלים. לפי שיעור החזון איש האורך הוא 30 ס"מ ולכל הפחות 29 ס"מ ולפי שיעור הרב חיים נאה 24.5 ס"מ.
נוי הציצית
נוי הציצית הוא שאורך כל החוליות יחד עם הקשרים, יהיה שליש מאורך הציצית כלומר, 4 אגודלים ואורך החוטים הנפרדים - שני שלישים 8 אגודלים. אם חוטי הציצית ארוכים יותר מ - 12 אגודלים, תהיינה גם החוליות ארוכות יותר.
חיוב סוגי בגדים
דעת מרן המחבר, שבגד העשוי מצמר רחלים כבשים חייב בציצית מן התורה, אבל בגדים העשויים משאר המינים כגון כותנה חייבים בציצית רק מדרבנן.
הנוהגים לפי דעה זו, מקפידים שגם הטלית קטן וגם הטלית גדול תהיינה מצמר, כדי לקיים את המצוה מן התורה.
דעת הרמ"א, שכל מיני הבגדים חייבים בציצית מן התורה.
סוגי החוטים
חוטי ציצית של צמר פוטרים את כל מיני הבגדים, בין שהבגדים עשויים מצמר ובין שהם עשויים משאר המינים. לכן, ניתן לתלות חוטי ציצית מצמר בכל סוגי הטליתות מלבד פשתן. דיניהם של בגד פשתן וחוטי [[ציצית]] העשויים מצמר הינם מיוחדים.
חוטי ציצית העשויים משאר המינים, אינם פוטרים אלא את מינם בלבד, כגון חוטי כותנה לבגד כותנה וכיוצא בזה. לכן, אם חוטי הציצית אינם עשויים מצמר, יש להזהר שלא לתלות אותם בטלית שאינה עשויה מאותו מין שממנו עשויים חוטי הציצית.
סוגי בגדים
חיוב מצות ציצית קיים בכל בגד שיש לו ארבע כנפות מרובעות ולא רק בטלית גדול או קטן. לכן, בגד או מעיל וכדומה הפתוחים מצדיהם או מאחריהם ויש להם ארבע כנפות, אם הם פתוחים ברוב אורכם, הם חייבים בציצית. במקרה זה, אם לא רוצים להטיל בבגד ציציות, חייבים לחתוך את אחת הקרנות ולעגל אותה. אם רק כופלים את הבד ותופרים אותו בצורה עגולה מבלי לחתכו, לדעת רבים, עדיין הבגד חייב בציצית.
מרחק הנקב, שבו תולים את חוטי הציצית, משפת הבגד צריך להיות לפי שיעור החזון איש בין 7 - 4 ס"מ וראוי שהמרחק יהיה 4.5 ס"מ. לפי הרב חיים נאה המרחק הוא בין 6 - 3.5 ס"מ וראוי שהמרחק יהיה בין 5 - 4 ס"מ.
אם בשעת קשירת חוטי הציצית בבגד, היה הנקב רחוק משפת הטלית כשיעור הנדרש בהלכה, ואחר כך נקרע הבגד, עד שחוטי הציצית תלויים במרחק קטן יותר, הטלית כשרה. נוהגים לתפור אימרה סביב הנקב, וכן מסביב לשפת הבגד, כדי שהבד לא יקרע. את האימרה תופרים בחוט שאינו ממין הבגד או בחוט צבוע.
לשם מצווה
החוטים צריכים להיות טוויים ושזורים לשם ציצית. דין זה נלמד מהפסוק דברים כב, יב: "גדילים תעשה לך" שממנו למדו חז"ל: "תעשה לך - לשם חובך".