יהדות מונטריי: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יהדות | '''יהדות מונטריי''', במדינת [[מקסיקו]], היא קהילה בעלת קווי אפיון מיוחדים. מספר היהודים בה הוא קטן: 450 ב-120 בתי אב. למרות מימדיה היא מחזיקה בית ספר ל-100 תלמידים, מכיתה א' ועד כיתה ט'. חברי הקהילה שולחים את בניהם רק לבית הספר היהודי. יש לכך מניע נוסף, בתקנות הקהילה נקבע כי על מנת להיקבר בבית קברות היהודי צריך אדם לשלוח את בניו לבית ספר יהודי. | ||
רב הקהילה הוא הרב משה קיימאן. | |||
==יהודים בין מייסדי העיר== | |||
לפי מסורות הרווחות בעיר [[מונטריי]], ליהודים היה חלק בהקמת העיר. לפיהן, העיר נוסדה על ידי יהודים [[אנוסים]] אשר ברחו מ[[ספרד]] והגיעו למקסיקו כדי למצוא מפלט מהכנסייה הקתולית ומה[[אינקוויזיציה]]. אך בשנת [[1526]] נוסד במקסיקו בית הדין של הכנסייה אשר שפט את הכופרים והאנוסים. היה זה לאחר שהכנסייה חששה כי האנוסים בני דת משה ישפיעו לרעה על התושבים המקומיים, אשר לא מכבר הפכו לנוצרים. | |||
אחד הסיפורים המפורסמים בעיר הוא על דמותו של הכובש והמייסד של העיר מונטריי, לואיס דה קרבחל. הוא נשלח כנציג המלך והמלכה בספרד ליישב את האזור. הוא לא ידע שבקרב משפחתו יש עדיין יהודים אנוסים אשר דבקים בדת היהודית בסתר. בשנת 1588 כל משפחתו נשפטה על כך, ואחיינו של ראש העיר נשפט ונשרף על ידי האינקוויזיציה בשנת 1596. יודעי דבר מספרים שכאשר שרפו אותו מצאו דפים של [[מורה נבוכים]] ל[[רמב"ם]] מוסתרים בתוך הכובע שלו. | |||
תושבי המקום הוותיקים, הלא-יהודים, יודעים כי הם צאצאי יהודים. מנהגים שנשתמרו באוכלוסייה המקומית מצביעים על הרקע היהודי, החל מהדלקת נרות בתוך ארונות בקיר ועד המנהג הנפוץ באזור לאכול [[כבש]], אשר לדעת רבים מקורו ביהודים.<ref> מקור: '''אליהו בירנבוים''' - המצטט "אחת החוקרות היהודיות הבולטות של אזור זה ותקופה זו היא ד"ר אנה פורטנויי ברנר"</ref> | |||
==הקהילה היום== | ==הקהילה היום== | ||
רוב היהודים אשר הגיעו למונטריי בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. הם באו מאירופה המזרחית, ובעיקר מליטא, מפולין ומרוסיה. כיום רוב חברי הקהילה הם בנים ונכדים של היהודים שהגיעו למונטריי לפני 80 שנה. | |||
במשך השנים יצרה הקהילה במונטריי אווירה מאוד מיוחדת, המשלבת בין שמירה על האווירה של השטייטל, המנהגים וההסתגרות, לבין היותה קהילה פתוחה לעולם התרבות המקומית והמודרנית. עד היום ממשיכים הילדים והצעירים בקהילה לקרוא לסבא ולסבתא זיידע ובובע, ביידיש. אפילו את שם הקהילה ממשיכים לכתוב ביידיש "מאנטעריי" כפי שנהגו לכתוב פעם. | |||
בקהילה יש בית ספר יומי, תנועת נוער, בית כנסת ושיעורי תורה, אטליז כשר, חנות למוצרים כשרים, מקווה, מוסדות קהילה ושלושה רבנים: הרב ליברסון, הממונה על הכשרות ובית הכנסת, הרב ישראל דיאמנט, רב הקהילה, והרב משה קיימאן, הרב הראשי. | |||
הרב אליהו בירנבוים, ראש תוכנית "עמיאל" השולחת רבנים לקהילות יהודיות ברחבי העולם, ביקר בעיר בסוף שנת 2007 וחלק את רשמיו בעיתון מקור ראשון. הוא כותב שכאשר הוא שאל את הרב קיימאן מה סוד הצלחתו כרב הקהילה, הוא השיב : "הרב צריך להיות האבא של הקהילה, ובעיני אבא כל הילדים צריכים להיות שווים. כולם הם בניי, ואני מרגיש צורך לשמור עליהם". | |||
==הרב משה קיימאן== | |||
הרב משה קיימאן הגיע למונטריי בשנת 1944. הוא רבה של קהילה כבר 63 שנה (נכתב בשנת 2007). זו תופעה מיוחדת במינה על רקע התנודתיות הרבה המאפיינת בעשורים האחרונים את עולם הרבנות. | |||
הרב קיימאן נולד בביאליסטוק שבפולין ולמד בישיבת נובארדוק המפורסמת. הוא הצליח לצאת מאירופה לפני השואה והגיע לקובה, אשר פתחה את שעריה לפליטים מאירופה. יהודים רבים, וביניהם הרב קיימאן התכוונו למעשה להגיע לארצות הברית, אבל כאשר עצרו על אדמת קובה או מקסיקו, חשבו לתומם שהם כבר בארצות הברית, ונשארו בטעות במדינות אלו. | |||
מספר [[אליהו בירנבוים]]: "פגשתי יהודי חכם ותלמיד-חכם, אשר למרות היותו בן 94 שנים הוא צלול כיין. זקנתו עושה עמו חסד, בבחינת "זקן – זה קנה חכמה"". הרב קיימאן סיפר לי שכאשר הגיע למונטריי לא היו מוסדות יהודיים בקהילה. הוא ביקש לפתוח מיד בית ספר יהודי, שכן "קהילה ללא בית ספר היא לא קהילה יהודית", לבנות מקווה ולפתח מערכת כשרות, ואכן כך עשה. | |||
הרב קיימאן שימש במשך השנים גם כשוחט, כמוהל וכחזן, ועסק בכל דבר שבקדושה בתוך הקהילה. רב מהיישוב הישן ביישוב החדש. רב אשר גדל והתחנך בנובארדוק והיה צריך לעשות את צעדיו הראשוניים על אדמת אמריקה עם היידיש שבפיו, ומצא דרך להפוך את הקהילה היהודית המתחדשת שבעיר מונטריי לשטייטל בזעיר אנפין אשר ישמור על כל יהודי ויהודי. | |||
הרב קיימאן סיפר לי שכאשר ראה תופעה זו, אשר גרמה ליהודים לחיות בפחד ולהסתיר את יהדותם, החליט לעשות מעשה. הוא יצר קשרים אישיים עם הכנסייה ועם הכמרים וארגן ביקור של הכמרים בבית השחיטה, כדי שיראו שיהודים מוציאים את הדם מבשר הבהמה ומקפידים שלא לאכול דם. ללא ספק רעיון יצירתי אשר נתן את אותותיו ברבות השנים. | |||
כיום הרב קיימאן הוא מעין "יקיר העיר מונטריי". למרות שרוב תושביה נוצרים, הם רואים ברב דמות רוחנית ובאים אליו לקבל עצה וברכה. גם ראש העיר המקומי מגדיר את הרב קיימאן כ"יועץ בכיר של הממשלה המקומית" ומתייעץ עימו בנושאים שונים הקשורים לאתיקה ולמוסר. | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה אחרונה מ־10:15, 29 באוגוסט 2008
|
|
יהדות מונטריי, במדינת מקסיקו, היא קהילה בעלת קווי אפיון מיוחדים. מספר היהודים בה הוא קטן: 450 ב-120 בתי אב. למרות מימדיה היא מחזיקה בית ספר ל-100 תלמידים, מכיתה א' ועד כיתה ט'. חברי הקהילה שולחים את בניהם רק לבית הספר היהודי. יש לכך מניע נוסף, בתקנות הקהילה נקבע כי על מנת להיקבר בבית קברות היהודי צריך אדם לשלוח את בניו לבית ספר יהודי.
רב הקהילה הוא הרב משה קיימאן.
יהודים בין מייסדי העיר[עריכה]
לפי מסורות הרווחות בעיר מונטריי, ליהודים היה חלק בהקמת העיר. לפיהן, העיר נוסדה על ידי יהודים אנוסים אשר ברחו מספרד והגיעו למקסיקו כדי למצוא מפלט מהכנסייה הקתולית ומהאינקוויזיציה. אך בשנת 1526 נוסד במקסיקו בית הדין של הכנסייה אשר שפט את הכופרים והאנוסים. היה זה לאחר שהכנסייה חששה כי האנוסים בני דת משה ישפיעו לרעה על התושבים המקומיים, אשר לא מכבר הפכו לנוצרים.
אחד הסיפורים המפורסמים בעיר הוא על דמותו של הכובש והמייסד של העיר מונטריי, לואיס דה קרבחל. הוא נשלח כנציג המלך והמלכה בספרד ליישב את האזור. הוא לא ידע שבקרב משפחתו יש עדיין יהודים אנוסים אשר דבקים בדת היהודית בסתר. בשנת 1588 כל משפחתו נשפטה על כך, ואחיינו של ראש העיר נשפט ונשרף על ידי האינקוויזיציה בשנת 1596. יודעי דבר מספרים שכאשר שרפו אותו מצאו דפים של מורה נבוכים לרמב"ם מוסתרים בתוך הכובע שלו.
תושבי המקום הוותיקים, הלא-יהודים, יודעים כי הם צאצאי יהודים. מנהגים שנשתמרו באוכלוסייה המקומית מצביעים על הרקע היהודי, החל מהדלקת נרות בתוך ארונות בקיר ועד המנהג הנפוץ באזור לאכול כבש, אשר לדעת רבים מקורו ביהודים.[1]
הקהילה היום[עריכה]
רוב היהודים אשר הגיעו למונטריי בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. הם באו מאירופה המזרחית, ובעיקר מליטא, מפולין ומרוסיה. כיום רוב חברי הקהילה הם בנים ונכדים של היהודים שהגיעו למונטריי לפני 80 שנה.
במשך השנים יצרה הקהילה במונטריי אווירה מאוד מיוחדת, המשלבת בין שמירה על האווירה של השטייטל, המנהגים וההסתגרות, לבין היותה קהילה פתוחה לעולם התרבות המקומית והמודרנית. עד היום ממשיכים הילדים והצעירים בקהילה לקרוא לסבא ולסבתא זיידע ובובע, ביידיש. אפילו את שם הקהילה ממשיכים לכתוב ביידיש "מאנטעריי" כפי שנהגו לכתוב פעם.
בקהילה יש בית ספר יומי, תנועת נוער, בית כנסת ושיעורי תורה, אטליז כשר, חנות למוצרים כשרים, מקווה, מוסדות קהילה ושלושה רבנים: הרב ליברסון, הממונה על הכשרות ובית הכנסת, הרב ישראל דיאמנט, רב הקהילה, והרב משה קיימאן, הרב הראשי.
הרב אליהו בירנבוים, ראש תוכנית "עמיאל" השולחת רבנים לקהילות יהודיות ברחבי העולם, ביקר בעיר בסוף שנת 2007 וחלק את רשמיו בעיתון מקור ראשון. הוא כותב שכאשר הוא שאל את הרב קיימאן מה סוד הצלחתו כרב הקהילה, הוא השיב : "הרב צריך להיות האבא של הקהילה, ובעיני אבא כל הילדים צריכים להיות שווים. כולם הם בניי, ואני מרגיש צורך לשמור עליהם".
הרב משה קיימאן[עריכה]
הרב משה קיימאן הגיע למונטריי בשנת 1944. הוא רבה של קהילה כבר 63 שנה (נכתב בשנת 2007). זו תופעה מיוחדת במינה על רקע התנודתיות הרבה המאפיינת בעשורים האחרונים את עולם הרבנות.
הרב קיימאן נולד בביאליסטוק שבפולין ולמד בישיבת נובארדוק המפורסמת. הוא הצליח לצאת מאירופה לפני השואה והגיע לקובה, אשר פתחה את שעריה לפליטים מאירופה. יהודים רבים, וביניהם הרב קיימאן התכוונו למעשה להגיע לארצות הברית, אבל כאשר עצרו על אדמת קובה או מקסיקו, חשבו לתומם שהם כבר בארצות הברית, ונשארו בטעות במדינות אלו.
מספר אליהו בירנבוים: "פגשתי יהודי חכם ותלמיד-חכם, אשר למרות היותו בן 94 שנים הוא צלול כיין. זקנתו עושה עמו חסד, בבחינת "זקן – זה קנה חכמה"". הרב קיימאן סיפר לי שכאשר הגיע למונטריי לא היו מוסדות יהודיים בקהילה. הוא ביקש לפתוח מיד בית ספר יהודי, שכן "קהילה ללא בית ספר היא לא קהילה יהודית", לבנות מקווה ולפתח מערכת כשרות, ואכן כך עשה.
הרב קיימאן שימש במשך השנים גם כשוחט, כמוהל וכחזן, ועסק בכל דבר שבקדושה בתוך הקהילה. רב מהיישוב הישן ביישוב החדש. רב אשר גדל והתחנך בנובארדוק והיה צריך לעשות את צעדיו הראשוניים על אדמת אמריקה עם היידיש שבפיו, ומצא דרך להפוך את הקהילה היהודית המתחדשת שבעיר מונטריי לשטייטל בזעיר אנפין אשר ישמור על כל יהודי ויהודי.
הרב קיימאן סיפר לי שכאשר ראה תופעה זו, אשר גרמה ליהודים לחיות בפחד ולהסתיר את יהדותם, החליט לעשות מעשה. הוא יצר קשרים אישיים עם הכנסייה ועם הכמרים וארגן ביקור של הכמרים בבית השחיטה, כדי שיראו שיהודים מוציאים את הדם מבשר הבהמה ומקפידים שלא לאכול דם. ללא ספק רעיון יצירתי אשר נתן את אותותיו ברבות השנים.
כיום הרב קיימאן הוא מעין "יקיר העיר מונטריי". למרות שרוב תושביה נוצרים, הם רואים ברב דמות רוחנית ובאים אליו לקבל עצה וברכה. גם ראש העיר המקומי מגדיר את הרב קיימאן כ"יועץ בכיר של הממשלה המקומית" ומתייעץ עימו בנושאים שונים הקשורים לאתיקה ולמוסר.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מקור: אליהו בירנבוים - המצטט "אחת החוקרות היהודיות הבולטות של אזור זה ותקופה זו היא ד"ר אנה פורטנויי ברנר"
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אליהו בירנבוים, יישוב ישן בעולם החדש, מקור ראשון - 27 נובמבר 2007