נר שבת: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
על הפסוק באיכה {{מקור|ג, יז}}: "ותזנח משלום נפשי", דרשו חכמים: "זו הדלקת נר שבת", שאם אין נר - אין שלום. האור מביא ל[[שלום בית]] ונוסך אוירת שלוה. בהדלקת נר שבת אנו מענגים ומכבדים את השבת ומביעים את חשיבותה. | על הפסוק באיכה {{מקור|(ג, יז)}}: "ותזנח משלום נפשי", דרשו חכמים: "זו הדלקת נר שבת", שאם אין נר - אין שלום. האור מביא ל[[שלום בית]] ונוסך אוירת שלוה. בהדלקת נר שבת אנו מענגים ומכבדים את השבת ומביעים את חשיבותה. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
הדלקת נר שבת היא אחת משלוש המצוות, המיוחדות לנשים. אם אין אשה בבית, חייב הגבר, או אחד מבני הבית האחרים, להדליק נרות במקומה. מדוע נתייחדה מצוה זו לאשה דווקא? אחת הסיבות שנאמרו לכך היא: מצות הדלקת נר שבת היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של [[חוה]], אם כל חי, אשר אכלה מפרי [[עץ הדעת]] ואף האכילה את [[אדם]]. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של העולם" {{מקור|"נר ה' - נשמת אדם"}}, ועל מעשה כיבוי זה מכפרת, איפוא, כל בת חוה מדי ערב שבת בהדליקה נרות של מצוה. | הדלקת נר שבת היא אחת משלוש המצוות, המיוחדות לנשים. אם אין אשה בבית, חייב הגבר, או אחד מבני הבית האחרים, להדליק נרות במקומה. מדוע נתייחדה מצוה זו לאשה דווקא? אחת הסיבות שנאמרו לכך היא: מצות הדלקת נר שבת היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של [[חוה]], אם כל חי, אשר אכלה מפרי [[עץ הדעת]] ואף האכילה את [[אדם]]. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של העולם" {{מקור|("נר ה' - נשמת אדם")}}, ועל מעשה כיבוי זה מכפרת, איפוא, כל בת חוה מדי ערב שבת בהדליקה נרות של מצוה. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
באשר למספר הנרות שיש להדליק, ישנם שני מנהגים עיקריים: א. שני נרות - האחד כנגד "זכור" והאחד כנגד "שמור". "זכור" ו"שמור" הם שני פסוקים שנאמרו בעניין השבת. בשמות {{מקור|כ, ח}} כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" ובדברים {{מקור|ה, יב}} כתוב: "שמור את יום השבת לקדשו"; ב. מספר נרות הזהה למספר הנפשות במשפחה. מקור מנהג זה בדין שאם שכחה האשה להדליק שבת אחת צריכה כקנס להוסיף נר כל שבת, ואומרים שמסתמא בשבת שאחרי הלידה לא יכלה להדליק. | באשר למספר הנרות שיש להדליק, ישנם שני מנהגים עיקריים: א. שני נרות - האחד כנגד "זכור" והאחד כנגד "שמור". "זכור" ו"שמור" הם שני פסוקים שנאמרו בעניין השבת. בשמות {{מקור|(כ, ח)}} כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" ובדברים {{מקור|(ה, יב)}} כתוב: "שמור את יום השבת לקדשו"; ב. מספר נרות הזהה למספר הנפשות במשפחה. מקור מנהג זה בדין שאם שכחה האשה להדליק שבת אחת צריכה כקנס להוסיף נר כל שבת, ואומרים שמסתמא בשבת שאחרי הלידה לא יכלה להדליק. | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
מובא ב[[גמרא]] {{מקור|שבת כג, ב}}, שבזכות מצות הדלקת נרות שבת מסוגלים ההורים לזכות לבנים תלמידי חכמים. בפסוק נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" {{מקור|משלי ו, כג}}. על ידי נר מצוה זוכים לאור ה[[תורה]]. לכן, בשעת הדלקת הנרות נוהגות הנשים להתפלל לה' שיזכה אותן בבנים לומדי תורה ההולכים בדרכה של תורה, "כשם שמאירים ומזהירים נרות אלו - כן יאירו עיני בני בתורה". | מובא ב[[גמרא]] {{מקור|(שבת כג, ב)}}, שבזכות מצות הדלקת נרות שבת מסוגלים ההורים לזכות לבנים תלמידי חכמים. בפסוק נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" {{מקור|(משלי ו, כג)}}. על ידי נר מצוה זוכים לאור ה[[תורה]]. לכן, בשעת הדלקת הנרות נוהגות הנשים להתפלל לה' שיזכה אותן בבנים לומדי תורה ההולכים בדרכה של תורה, "כשם שמאירים ומזהירים נרות אלו - כן יאירו עיני בני בתורה". | ||
גרסה מ־19:06, 16 במרץ 2009
|
|
מצות הדלקת נר לפני כניסת השבת.
שלום בית
על הפסוק באיכה (ג, יז): "ותזנח משלום נפשי", דרשו חכמים: "זו הדלקת נר שבת", שאם אין נר - אין שלום. האור מביא לשלום בית ונוסך אוירת שלוה. בהדלקת נר שבת אנו מענגים ומכבדים את השבת ומביעים את חשיבותה.
מצווה מיוחדת לנשים
הדלקת נר שבת היא אחת משלוש המצוות, המיוחדות לנשים. אם אין אשה בבית, חייב הגבר, או אחד מבני הבית האחרים, להדליק נרות במקומה. מדוע נתייחדה מצוה זו לאשה דווקא? אחת הסיבות שנאמרו לכך היא: מצות הדלקת נר שבת היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של חוה, אם כל חי, אשר אכלה מפרי עץ הדעת ואף האכילה את אדם. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של העולם" ("נר ה' - נשמת אדם"), ועל מעשה כיבוי זה מכפרת, איפוא, כל בת חוה מדי ערב שבת בהדליקה נרות של מצוה.
קבלת שבת
בשעה שהאשה מדליקה את הנרות, חלה עליה קדושת השבת ומאותה שעה ואילך אסור לה לעסוק בכל מלאכה האסורה בשבת. בשעת הדחק ניתן להתנות בטרם ההדלקה כי איננה מקבלת על עצמה את השבת בהדלקה זו. ללא תנאי מפורש זה מהווה הדלקת הנרות עבורה את כניסת השבת, על כל איסוריה.
הברכה
האשה מדליקה תחילה את הנרות ואחר כך מברכת: "להדליק נר של שבת". בשעת הברכה היא מכסה בידיה את הפנים, כדי שלא תהנה מאור הנרות עד לאחר הברכה. חלק מבנות עדות המזרח נוהגות לברך תחילה על הנרות ואחר כך להדליק אותן.
מספר הנרות
באשר למספר הנרות שיש להדליק, ישנם שני מנהגים עיקריים: א. שני נרות - האחד כנגד "זכור" והאחד כנגד "שמור". "זכור" ו"שמור" הם שני פסוקים שנאמרו בעניין השבת. בשמות (כ, ח) כתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" ובדברים (ה, יב) כתוב: "שמור את יום השבת לקדשו"; ב. מספר נרות הזהה למספר הנפשות במשפחה. מקור מנהג זה בדין שאם שכחה האשה להדליק שבת אחת צריכה כקנס להוסיף נר כל שבת, ואומרים שמסתמא בשבת שאחרי הלידה לא יכלה להדליק.
סגולותיה
מובא בגמרא (שבת כג, ב), שבזכות מצות הדלקת נרות שבת מסוגלים ההורים לזכות לבנים תלמידי חכמים. בפסוק נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג). על ידי נר מצוה זוכים לאור התורה. לכן, בשעת הדלקת הנרות נוהגות הנשים להתפלל לה' שיזכה אותן בבנים לומדי תורה ההולכים בדרכה של תורה, "כשם שמאירים ומזהירים נרות אלו - כן יאירו עיני בני בתורה".