יהדות רומא: הבדלים בין גרסאות בדף

רומא היהודית : צילם - דניאל ונטורה

יהדות רומא היא הקהילה הזרה היחידה ברומא, היכולה לטעון שהיא מקיימת נוכחות רצופה בעיר, יותר מאלפיים שנה. על גדות נהר הטיבר היה קיים היישוב היהודי העתיק ביותר באיטליה ובאירופה. מאז קיימת נוכחות יהודית ברומא, כמעט ללא הפסקה.

המקור הרשמי הראשון לקיום הקשרים בין ירושלים לבין רומא היה בתקופת החשמונאים. בשנת 161 לפה"ס, משלחת מטעם החשמונאים ביקרה ברומא, במטרה לכרות ברית עם המימשל הרומאי. מאז החלה התיישבות של סוחרים יהודים בעיר. החל משנת 69 לפה"ס גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בעקבות פדיון שבויים יהודים שהובאו לרומא על ידי המצביא פומפיוס בעקבות כיבוש יהודה מידי המלך החשמונאי אריסטובולוס השני . כך נוצרו קהילות ובשלב מסויים נמנו בעיר 12 בתי כנסת. מעריכים כי מספר היהודים בעיר הגיע ל-50,000, עשירית מאוכלוסיית העיר. לאחר נפילת השלטון הרומי עברו היהודים לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית: לפיה יש לשמור על היהודים במצב, שיהיו דוגמא למה שקורה לעם שלא קבל על עצמו את "הברית החדשה", דהיינו עליו להיות מושפל ובזוי. בעיר רומא פעלו חכמים יהודים. המפורסם שבהם היא בעל הספר "הערוך" ר' נתן בן ר' יחיאל. בשנת 1555 יצא האפיפיור בהכרזה כי היהודים אינם יכולים לגור יחד עם ציבור המאמינים הנוצריים. הם חוייבו לעבור לגור באזור שהוגדר בתור שכונתם. הם נשארו באזור זה עד לכיבוש איטליה על ידי נפוליאון בשנת 1870. יהודי רומא גרו ב גטו של רומא תוך אוטונומיה כמעט מלאה. היציאה מחומות הגטו יחד עם ההצטרפות של יהודי איטליה לתנועת התחייה האיטלקית, הביאה את יהודי רומא, כמו את שאר יהודי איטליה, למצב בו הם ראו עצמם כאיטלקים לכל דבר, חוץ מהיותם בני דת משה, לפי הגדרתם. היום גרים ברומא כ-15,000 יהודים, הקהילה הגדולה ביותר באיטליה.

העידן הרומאי

בימי החשמונאים, בשנת 161 לפה"ס, נוצר הקשר הראשון בין האחיםהחשמונאים לבין הרפובליקה של רומא. לפי ספר החשמונאים, יהודה ושמעון החשמונאיים שלחו שני שליחים, יהושע בן אליעזר ואפרים בן יוחנן, לרומא. הם התייצבו בפני הסנט ברומא במטרה להקים ברית אהבה ושלום אתם... ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים^[1]. הם הגיעו לכריתת הברית הבאה:

"וזאת משנה הספר, אשר כתבו על לוחות נחושת, וישלחו אותו ירושלימה, להיות להם לזכר הברית. יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. אולם כי תקרה מלחמה ברומא, או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם, יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ולא יכלכלו את אויבי רומא, לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר. וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.

על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום (ספר החשמונאים, פרק ח' כ"ב והילך)

לפי מירביליה אורביס רומא, בחיבורו "נפלאות העיר רומא", מדריך לציילן מהמאה ה-12, היה לוח ברונזה גדול סמוך לכנסיית סן בזיליו ועליו היה חקוק דבר הידידות, אשר נכרתה בין היהודים לבין הרומאים. '''אטיליו מילאנו''', עמוד )

הברית נכרתה ומאז החלו להגיע סוחרים יהודים בעיר, בעיקר מאלכסנדריה במצרים. הידיעה הראשונה על קיום קהילה יהודית ברומא מתייחסת לשנת 139 לפנה"ס עת גורשו היהודים מהעיר על ידי בעל מישרה שיפוטית ברומא, קורנליוס סקיפיו היספניום ( Praetor Peregrinus: Cornelius Scipio Hispanus ) מכיוון שעסקו בתעמולה דתית^[2]קורנליוס היה הממונה של היחסים בין התושבים הותיקים של רומא לבין המהגרים החדשים אליה הגיעו.

במצבם של היהודים בתקופת האימפריה הרומאית היו עליות ומורדות. יהודי רומא צידדו ביוליוס קיסר במאבקים הפנימיים בשלהי הרפובליקה הרומאית. לדברי ההיסטוריונים , כאשר נרצח קיסר, התאבלו עליו יהודי רומא. בשנת 61 לפה"ס פומפיוס כבש את ירושלים והביא עימו שבויים יהודיים לרומא. ברומא הם נפדו בידי יהודי המקום. וכך היו בעיר שתי קבוצות עיקריות של יהודים : הסוחרים שהגיעו ממצרים למרכז המסחר הבינלאומי והשבויים המשוחררים מיהודה. היתה גם קבוצה שלישית של האֶ‏דומים, קטנה אך בעלת השפעה, אשר גויירו בעל כורחם ובינהם משפחת הורדוס. בעתיד, יהיו שתי הקבוצות הראשונות, אלה אשר ירכיבו את הקהילה היהודית בעיר. ידוע גם על תופעה של הבעת אהדה לדת היהודית בעיקר בקרב נשים הרומאיות, בעיקר מן השכבות הגבוהות, כמו פופיאה, אשתו השנייה של נירון קיסר.

בראשית המאה הראשונה הגיע אוכלוסיית היהודים כבר לרבבות אחדות. המקור לכך הוא שתי ידיעות : משלחת מארץ ישראל לקיסר לוותה על ידי 8.000 יהודים ו-4,000 צעירים יהודיים אשר נשלחו לאי סרדיניה. ^[3] בימיהם של הקיסרים טיבריוס וקלאודיוס גורשו היהודים מרומא. הם הואשמו בתעמולה דתית. בימיו של אספסיאנוס החלה ירידה במעמד הקהילה היהודית כמו במעמד שאר קהילות היהודיות ברחבי אימפריה הרומאית. גרמו לכך שורה של אירועים : בשנים 67-70 לספירה, מלחמת הרומאים ביהודים, בשנת 70 חורבן בית המקדש על ידי טיטוס ובשנת 135 לספירה דיכוי מרד היהודים במזרח בכלל ובארץ ישראל בפרט מרד בר כוכבא על ידי אדריאנוס קיסר . הקהילה עמדה בפני האתגר, התמדה בפדיון אחיהם השבויים, אשר הגיעו לרומא תוך הפגנת המשך נאמנותם לקיסרות הרומאית. עוד דמות הייתה באותם הימים ברומא, ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, הוא יוספוס פלביום, אשר כובד באזרחות רומית וכתב את ספרי ההיסטוריה של התקופה.

המעמד הכלכלי של יהודי רומא היה באותה תקופה נמוך. הם היו רוכלים, סוחרי בגדים משומשים ואפילו מגידי עתידות.^[4] בקטקטומבות היהודיות ברומא מופיע כתוב על גבי המצבות שמות בעלי מקצוע כמו צבע, קצב ומורה. אין שם כתובות פאר. כנראה מדובר ב"המון אדם טרוד למעלה מראש במלאכות פשוטות ובעסקים זעירים". ^[5].

בכתובות שנמצאו בקטקומבות, אנו מוצאים את שמותיהם של 12 בתי כנסת. הם נוהלו על ידי רשת של פרנסים ואנשי דת. היו מרכזי חינוך, תרבות וחברה לקהילה היהודית בעיר. היהודים הביאו לרומא מורשת ומנהגים מבית המקדש ולפי הדעה הרווחת בקרב יהודי רומא אלה הם היסודות לנוסח ולניגונים של נוסח התפילה האיטלקי (Rito Italiano). ריכוזי היהודים היו בשכונת טרנסטברה (Transtevere) ובעיר הנמל של רומא, אוסטיה, שם התגלו שרידי בית כנסת.

ר' נתן בן ר' יחיאל

לאחר נפילת השלטון הרומי היו חכמים יהודים בעיר. המפורסם שבהם היא בעל ספר "הערוך" ר' נתן בן ר' יחיאל. הוא חי בתקופה בה למד רש"י בישיבות מגנצא וורמייזא שבאשכנז ולימד וכתב בטרואה ("טרויש") שבצרפת. ספר הערוך הוא מעין מילון-אנציקלופדי עברי למלים הקשות, הנדירות והלועזיות של ספרות התלמוד והמדרש - חיבור חריג וכמעט ראשון מסוגו. מילון מאותו סוג התחבר באשכנז בידי חכם בשם רבי מאיר, אחיו של רבנו גרשם מאור הגולה, זמן לא רב לפני הערוך.

ימי הביניים והרנסנס

כאשר עידן האימפריה הרומאית הגיע לקיצו, יהודי רומא עברו לחסות האפיפיורים. אלה נהגו ביהודים לפי הדוקטורינה הנוצרית שנקבעה על ידי הפילוסוף והתאולוג הנוצרי, אוגוסטינוס ( 354 - 430)^[6], אחד מאבות הכנסייה המשפיעים ביותר על עיצוב הנצרות המוקדמת. לשיטתו, היהודים רשאים לחיות בארצות הנוצריות, אך מעמדם יהיה נחות בהכרח לעומת מעמדם של הנוצרים. לפי הברית החדשה, הכוהן הגדול קיפא, קבע כי הנציב הרומאי פילאטוס לא אשם בצליבת ישו. דמו של ישוע יהיה עלינו ועל בנינו (דהיינו על היהודים). קביעה זו שימשה בסיס לרדיפות ולהרג ביהודים ולגזרות נגדם. לפי כך היה על הנצרות לשמור על היהודים במצב מושפל ובזוי שיהיה דוגמה לנוצרים, שאולי חושבים על גיור, וגם על עמים אחרים שטרם התנצרו. במקביל נעשו מאמצים למנוע גיור נוצרים ליהדות וניתן עידוד להמרת הדת מהיהדות לנצרות. בין הגזרות שהוטלו על היהודים היו:

• הוחרם רכושם של אלה שהתגיירו ושל אלה שגיירו אותם.
• יהודי שהתנצר זכה בסל של הטבות.
• על היהודים נאסר להינשא לנוצרים.
• יהודים לא יכלו לכהן במישרות ציבוריות.
• הוטל על היהודים מס למימון שרותי הכנסיה.

קיים דמיון בין גזרות אלה לבין חוקי הגזע באיטליה אשר נחקקו בשנת 1938.

בימי הביניים התפתחו ברומא חיים יהודיים פוריים. היו בעיר חכמים יהודים, המפורסם שבהם הוא בעל ספר "הערוך" ר' ר' נתן בן ר' יחיאל . הוא חי בתקופה בה למד רש"י בישיבות מגנצא וורמייזא שבאשכנז ולימד וכתב בטרואה ("טרויש") שבצרפת. ספר הערוך הוא מעין מילון-אנציקלופדי עברי למלים הקשות, הנדירות והלועזיות של ספרות התלמוד והמדרש - חיבור חריג וכמעט ראשון מסוגו^[7].

רבי בנימין מטודלה, הנוסע היהודי בן המאה ה-12, מביא עדות מרתקת מביקורו ברומא: 

" רומה היא ראש מלכות אדום. ושם כמו מאתיים יהודים מכובדים ואין פורעים מס לשום אדם (הדגשה שלי). ומהם משרתי האפיפיור אלכסנדרוס הוא האגמון הממונה על אדום. ושם חכמים גדולים ובראשם ר' דניאל הרב ור' יחיאל, משרת האפיפיור, והוא בחור יפה, נבון וחכם. והוא יוצא ובא בבית האפיפיור והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו. והוא נכדו של ר' נתן שעשה ערוך השלחן ופירושיו ור' יואב בן ר' שלמה ור' מנחם ראש הישיבה ור' יחיאל הדר במשמברי.

ושם שני עמודים נחשת שהיו בבית המקדשממעשה שלמה המלך ע"ה. ובכל עמוד חקוק שלמה בן דוד. ואמרו היהודים אנשי רומה, כי בכל שנה, ביום ט' באב (מועד חורבן בית המקדש) מצאו זיעה עליהם נגרר כמו מים. ושם מערה שגנז טיטוס בן אספסינוס כלי בית המקדש שהביא מירושלים. ושם מערה בצד אחר של הנהר טיברו ושם קבורים הצדיקים עשרה הרוגי המלוכה.

הגטו ברומא

בשנת 1555 נצטוו היהודים לעבור לגור באזור מוגדר ברומא הוא הגטו של רומא. בו הם גרו במשך 300 שנה. בהתחשב בעובדה שרק יהודים גרו בשכונה , אשר ניתן לכנותה בשם גטו, התפתחו בה חיים בעלי אופי מיוחד ^[8] . בשכונה היהודית הוקמו חבורות למתן עזרה בתחומים רבים, עד שלושים במספר. מוסדות הקהילה ניהלו את חיי התושבים. התפתח פולקלור מקומי, שהדיו נשמרים עד היום. עם כיבוש רומא בידי נפוליאון בשנת 1797, בערב פסח, הופלו חומות הגטו ויהודי רומא, שוב, הורשו לגור בכל רחבי העיר.

העת החדשה

העת החדשה מתחלקת לשלוש תקופות: איחוד איטליה והקמת הרפובליקה(1815-1914), מלחמת העולם הראשונה ותוצאות המלחמה.(1914-1918) ושלטון הפשיזם (1922-1943)

בתקופות אלה יהדות רומא נהגה כמו יהדות איטליה ולכן אין מקום לכתיבת פרק נפרד .נדון בתקופה זו במסגרת : יהודי איטליה בעת החדשה.

נושא אחד יחודי ליהדות רומא וגם עליו קיים ערך נפרד בית הכנסת הגדול של רומא

הגרמנים ברומא

ב-5 ספטמבר 1943 פירסמה מפקדת צבאות הברית, ארצות הברית ובריטניה, הודעה על חתימת שביתת נשק עם ממשלת איטליה. לכאורה הייתה "שביתת הנשק צריכה להיות סיומה של מלחמת העולם השנייה. לא כך חשבו הגרמנים שפלשו לאיטליה וכבשו את חלקה הצפוני והמרכזי עד רומא. למרות המצב הבלתי יציב של הצבא הגרמני בחזית נגד בעלות הברית, אשר פלשו בכמויות הולכות וגדלות לאיטליה, החליטו השלטונות הגרמניים ברומא לפעול מייד נגד היהודים.ואכן, אחרי שבועיים של כיבוש רומא על ידי הגרמנים, ראשי הקהילה זומנו לשגרירת גרמניה ושם נאמר להם כי "אנו רואים בכם יהודי איטליה חטיבה מיוחדת, אך בלתי נפרדת, של אוייבים מסוכנים". אם תצליחו לאסוף 50 ק"ג זהב תוך 36 שעות למאמץ המלחמתי הגרמני "לא יארע לכם כל דבר רע". בסיומו של המועד נאסף הסכום במלואו ועוד 30 ק"ג, שנשארו ברזרבה ובסופו של דבר נתרמו בתש"ח למדינת ישראל במטרה לרכוש נשק מגן למדינה החדשה.

"היודנאקציון"

הגרמנים לא הניחו לקהילה העתיקה, אייכמן ימ"ש שלח נציג מיוחד לרומא ללמוד את הנושא. בשבת, 16 אוקטובר 1944, בחג הסוכות החל המצוד על יהודי רומא. יחידות בטחון מיוחדות מגרמניה (על האיטלקים הם לא סמכו) חילקו את רומא לעשרים וששה אזורים ולפי כתובות ידועות מראש אספו את היהודים לכלא. הכנסיה הנוצרית, כנראה, בהנחיית האפפיור, עזרה ליהודים למצוא מקלט. פיוס ה-12 חש ששלטון הגרמנים עומד להגיע לקיצו ומכאן הנחיותו לסייע ליהודים במציאת מחבוא במנזרים. בסוף היום הסתכם "היודנאקציון" ב-1259 נפשות: גברים, נשים וטף. בהתערבות האפיפיור שוחררו בני נשואי תערובת. בסוף נשלחו אל מחנה השמדה בבירקנאו 1007 נפש והושמדו בתאי הגזים. בסוף המלחמה חזרו לרומא: 13 גברים ואישה אחת.אתר יד ושם.

מאות יהודים נוספים נשלחו לאחר מכן אל מחנה השמדה. כן נרצחו יהודים במחצבות Ardeatine בתור פעולת תגמול על רצח חיילים גרמניים על ידי פרטיזנים. במקום קבורים הנרצחים ונבנה "יד-ושם" איטלקי בחסות רשת המוסאונים של הצבא האיטלקי.

הקהילה היהודית היום

הקהילה האיטלקית ברומא מונה כ-15,000 נפש כמחצית מיהודי איטליה.יהודי רומא הם תומנים נלהבים של מדינת ישראל יש אפילו עליה אם כי במספרים קטנים ביותר - המניע העיקרי של העולים הוא רצונם לשמור על יהדותם של הילדים. נשואי תערובת הוא חששם הגדול אך קשה לעזוב את המשפחה, את הידידים , הפרנסה .... .היהודים פעילים מאוד במישור הציבורי וגם בפעולות מיוחדות למען ישראל. אישים יהודיים מופיעים באמצעי התקשורת מעל ומעבר לחלקם באוכלוסיה. אם תשאל עובר אורח ברחוב כמה יהודים יש ברומא ובאיטליה יגידו לך כי מדובר בכמה מאות אלפים !

בתי הכנסת

ברומא יש יותר מעשרה בתי כנסת, בחלקם מתקיימת תפילת שחרית כל בוקר אך עיקר הפעילות היא בשבת. למבקר בעיר, אציין תופעה מיוחדת: בבית הכנסת הגדול נוהגים להתכנס בין הערבים, בשעת תפילת מעריב, בני משפחות, יהודים ובני תערובת, אשר להם קרובי משפחה שזהו יום הזכרון שלהם "יורצייט". חזן הקהילה קורא בקול רם את שמותם. זו הזדמנות מיוחדת במינה לעמוד על הרכבה של הקהילה היהודית. למעשה רק בזכות ההגירה מלוב, מאירן,ממצרים ומעירק יש עדין קהילה מהותית בעיר.אפילו בבית הכנסת האשכזי בעיר מתפללת היום קבוצת יהודים מלוב.מרשים מאוד טכס הדלקת החנוכיה בכיכר מרכזית בנוכחות טובי העיר. מקומם של יהודי איטליה ה"מקוריים" נשאר רשום בספרי דברי הימים.. יה זכרם ברוך

קישורים חיצוניים

• תמונות מאתרים יהודים ברומא

לקריאה נוספת

* אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, תשנ"ב.