דרבנן שיש לו עיקר מהתורה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
מ (טיפול בתבנית מקור) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
'''בכמה מקומות''' דנו לגבי דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה - האם החמירו בו כדין דאורייתא או שהקלו בו כשאר דיני דרבנן: | '''בכמה מקומות''' דנו לגבי דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה - האם החמירו בו כדין דאורייתא או שהקלו בו כשאר דיני דרבנן: | ||
'''ספיקא דרבנן''' - דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדרבנן לעניין זה, ומקילים בספקו {{מקור|משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני}}. | '''ספיקא דרבנן''' - דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדרבנן לעניין זה, ומקילים בספקו {{מקור|(משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני)}}. | ||
'''ברירה''', שלהלכה סומכים עליה בדרבנן - כתב החזון איש {{מקור|דמאי טז-י,יא}} שדין דרבנן שעיקרו מדאורייתא, כגון תרומה בזמן הזה (לרמב"ם שהיא מדרבנן בזמן הזה), דינו כדאורייתא ואין בו ברירה. | '''ברירה''', שלהלכה סומכים עליה בדרבנן - כתב החזון איש {{מקור|(דמאי טז-י,יא)}} שדין דרבנן שעיקרו מדאורייתא, כגון תרומה בזמן הזה (לרמב"ם שהיא מדרבנן בזמן הזה), דינו כדאורייתא ואין בו ברירה. | ||
'''חזקה שליח עושה שליחותו''', שלרב נחמן מועילה רק לדיני דרבנן {{מקור|בבלי:ערובין לא: לב.}} - דין שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדאורייתא לעניין זה {{מקור|משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ומלבד}}. | '''חזקה שליח עושה שליחותו''', שלרב נחמן מועילה רק לדיני דרבנן {{מקור|(בבלי:ערובין לא: לב.)}} - דין שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדאורייתא לעניין זה {{מקור|(משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ומלבד)}}. | ||
'''אין מבטלין איסור לכתחילה'''. ונחלקו הראשונים האם מותר לבטל איסור דרבנן, וארבע דעות בעניין {{מקור|הדעה הראשונה מחלקת בין יש לו עיקר לאין לו עיקר, והשאר לא מחלקות בזה, כדלקמן}}: | '''אין מבטלין איסור לכתחילה'''. ונחלקו הראשונים האם מותר לבטל איסור דרבנן, וארבע דעות בעניין {{מקור|(הדעה הראשונה מחלקת בין יש לו עיקר לאין לו עיקר, והשאר לא מחלקות בזה, כדלקמן)}}: | ||
@ אם אין לו עיקר מן התורה, כגון מוקצה - מותר לבטלו לכתחילה, ואם יש לו עיקר מן התורה, כגון תרומה, שמחויבים בה מדאורייתא בדגן תירוש ויצהר - אסור לבטלו לכתחילה (גם בשאר מינים שמחויבים רק מדרבנן) {{מקור|תוס' ביצה ד: ד"ה ותנן, הובאו גם בתורת הבית בית ד שער ג}}. | @ אם אין לו עיקר מן התורה, כגון מוקצה - מותר לבטלו לכתחילה, ואם יש לו עיקר מן התורה, כגון תרומה, שמחויבים בה מדאורייתא בדגן תירוש ויצהר - אסור לבטלו לכתחילה (גם בשאר מינים שמחויבים רק מדרבנן) {{מקור|(תוס' ביצה ד: ד"ה ותנן, הובאו גם בתורת הבית בית ד שער ג)}}. | ||
@ יש מחמירים שגם איסור שאין לו עיקר מן התורה מותר רק אם כבר נתערב בהיתר אלא שאין בו כשיעור לבטלו, ורוצה להוסיף עליו עוד ולבטלו {{מקור|תורת הבית שם}}. | @ יש מחמירים שגם איסור שאין לו עיקר מן התורה מותר רק אם כבר נתערב בהיתר אלא שאין בו כשיעור לבטלו, ורוצה להוסיף עליו עוד ולבטלו {{מקור|(תורת הבית שם)}}. | ||
@ אם מיקלא קלי איסורא, דהיינו שהאיסור עצמו ישרף, כגון עצי מוקצה שרוצה לערבן בעצים מותרים ולהסיקן - מותר לבטלו לכתחילה, אך אם האיסור ישאר קיים - אסור לבטלו לכתחילה {{מקור|רא"ש ביצה ד: (פ"א סימן ב)}}. | @ אם מיקלא קלי איסורא, דהיינו שהאיסור עצמו ישרף, כגון עצי מוקצה שרוצה לערבן בעצים מותרים ולהסיקן - מותר לבטלו לכתחילה, אך אם האיסור ישאר קיים - אסור לבטלו לכתחילה {{מקור|(רא"ש ביצה ד: (פ"א סימן ב))}}. | ||
@ אסור לבטל לכתחילה את כל איסורי דרבנן, ורק בתרומת חו"ל התירו {{מקור|רמב"ן המובא בתורת הבית שם}}. | @ אסור לבטל לכתחילה את כל איסורי דרבנן, ורק בתרומת חו"ל התירו {{מקור|(רמב"ן המובא בתורת הבית שם)}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־17:32, 17 במרץ 2009
|
|
הגדרה
דין דרבנן שבמקרים מסוימים יש לו מקור בתורה.
לדוגמא, תרומה בזמן הזה, לדעת הרמב"ם שבזמן הזה היא דרבנן, והרי יש לה מקור מן התורה - בזמן הבית.
המושג ההפוך הוא דין דרבנן שאין לו עיקר מהתורה, כלומר שאין לו מקור בתורה בשום מקרה, כגון תחומין לדעה שהם מדרבנן.
בדינים שונים
בכמה מקומות דנו לגבי דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה - האם החמירו בו כדין דאורייתא או שהקלו בו כשאר דיני דרבנן:
ספיקא דרבנן - דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדרבנן לעניין זה, ומקילים בספקו (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).
ברירה, שלהלכה סומכים עליה בדרבנן - כתב החזון איש (דמאי טז-י,יא) שדין דרבנן שעיקרו מדאורייתא, כגון תרומה בזמן הזה (לרמב"ם שהיא מדרבנן בזמן הזה), דינו כדאורייתא ואין בו ברירה.
חזקה שליח עושה שליחותו, שלרב נחמן מועילה רק לדיני דרבנן (בבלי:ערובין לא: לב.) - דין שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדאורייתא לעניין זה (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה ומלבד).
אין מבטלין איסור לכתחילה. ונחלקו הראשונים האם מותר לבטל איסור דרבנן, וארבע דעות בעניין (הדעה הראשונה מחלקת בין יש לו עיקר לאין לו עיקר, והשאר לא מחלקות בזה, כדלקמן):
- אם אין לו עיקר מן התורה, כגון מוקצה - מותר לבטלו לכתחילה, ואם יש לו עיקר מן התורה, כגון תרומה, שמחויבים בה מדאורייתא בדגן תירוש ויצהר - אסור לבטלו לכתחילה (גם בשאר מינים שמחויבים רק מדרבנן) (תוס' ביצה ד: ד"ה ותנן, הובאו גם בתורת הבית בית ד שער ג).
- יש מחמירים שגם איסור שאין לו עיקר מן התורה מותר רק אם כבר נתערב בהיתר אלא שאין בו כשיעור לבטלו, ורוצה להוסיף עליו עוד ולבטלו (תורת הבית שם).
- אם מיקלא קלי איסורא, דהיינו שהאיסור עצמו ישרף, כגון עצי מוקצה שרוצה לערבן בעצים מותרים ולהסיקן - מותר לבטלו לכתחילה, אך אם האיסור ישאר קיים - אסור לבטלו לכתחילה (רא"ש ביצה ד: (פ"א סימן ב)).
- אסור לבטל לכתחילה את כל איסורי דרבנן, ורק בתרומת חו"ל התירו (רמב"ן המובא בתורת הבית שם).