טובת הנאה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (טיפול בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''לבעלים יש זכות לתת את המתנות (מתנות כהונה, עניים ומעשרות) לכל מי שירצה''' {{מקור|הסוגיא בנדרים פד:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כט}}'''.''' | '''לבעלים יש זכות לתת את המתנות (מתנות כהונה, עניים ומעשרות) לכל מי שירצה''' {{מקור|(הסוגיא בנדרים פד:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כט)}}'''.''' | ||
'''בדיני''' צדקה {{מקור|שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפז)}}, תרומה, חמישה סלעים של פדיון הבן, פדיון פטר חמור, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, מעשרות ועוד. | '''בדיני''' צדקה {{מקור|(שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפז))}}, תרומה, חמישה סלעים של פדיון הבן, פדיון פטר חמור, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, מעשרות ועוד. | ||
'''לדוגמא''', הבעלים שמפריש תרומה מתבואתו מחליט לאיזה כהן הוא רוצה ליתנה. | '''לדוגמא''', הבעלים שמפריש תרומה מתבואתו מחליט לאיזה כהן הוא רוצה ליתנה. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורה''' מהפסוק "ואיש את קודשיו לו יהיו" {{מקור|במדבר ה-י}} - מכאן שהבעלים זכאי ליתנם לכל כהן שירצה {{מקור|ירושלמי נדרים יא-ג ורמב"ם תרומות יב-טו}}, ולכן לא יטול אותן הכהן אחר שהורמו אלא מדעת הבעלים {{מקור|רמב"ם שם}}. | '''מקורה''' מהפסוק "ואיש את קודשיו לו יהיו" {{מקור|(במדבר ה-י)}} - מכאן שהבעלים זכאי ליתנם לכל כהן שירצה {{מקור|(ירושלמי נדרים יא-ג ורמב"ם תרומות יב-טו)}}, ולכן לא יטול אותן הכהן אחר שהורמו אלא מדעת הבעלים {{מקור|(רמב"ם שם)}}. | ||
ומהנתיבות המשפט {{מקור|רמג-ח ד"ה ולפע"ד}} משמע שיש מקור נוסף, והוא הלשון "ונתן" - שיש זכות לבעלים לתת אותן לאיזה כהן שירצה. | ומהנתיבות המשפט {{מקור|(רמג-ח ד"ה ולפע"ד)}} משמע שיש מקור נוסף, והוא הלשון "ונתן" - שיש זכות לבעלים לתת אותן לאיזה כהן שירצה. | ||
'''בפירוש''' "טובת הנאה" נחלקו הראשונים האם היא ההנאה שיש לישראל לתת את המתנות לאיזה כהן שירצה, ולבחור כהן שיחזיק לו טובה על כך {{מקור|ר"ח פסחים מו:}}, או דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן את המתנות לבן בתו כהן {{מקור|רש"י פסחים מו., וכן הביא את שני הפירושים הללו הערוך ערך טב א בתחילתו}}. | '''בפירוש''' "טובת הנאה" נחלקו הראשונים האם היא ההנאה שיש לישראל לתת את המתנות לאיזה כהן שירצה, ולבחור כהן שיחזיק לו טובה על כך {{מקור|(ר"ח פסחים מו:)}}, או דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן את המתנות לבן בתו כהן {{מקור|(רש"י פסחים מו., וכן הביא את שני הפירושים הללו הערוך ערך טב א בתחילתו)}}. | ||
==האם היא ממון== | ==האם היא ממון== | ||
'''טובת הנאה ממון או אינה ממון''' - נחלקו בזה תנאים ואמוראים בכמה מקומות, כגון הנודר שלא יהנו ממנו כהנים ולויים, אם אינה ממון יטלו הכהנים והלויים את מתנותיו בעל כורחו, ואם היא ממון לא יטלו בעל כורחו {{מקור|נדרים פה: ושם נסמן}}. | '''טובת הנאה ממון או אינה ממון''' - נחלקו בזה תנאים ואמוראים בכמה מקומות, כגון הנודר שלא יהנו ממנו כהנים ולויים, אם אינה ממון יטלו הכהנים והלויים את מתנותיו בעל כורחו, ואם היא ממון לא יטלו בעל כורחו {{מקור|(נדרים פה: ושם נסמן)}}. | ||
'''בביאור המחלוקת''' יש שלוש שיטות באחרונים {{מקור|באופן שהדעה שאינה ממון לשיטה א היא הדעה שהיא כן ממון לשיטה ב, והדעה שאינה ממון לשיטה ב היא הדעה שהיא כן ממון לשיטה ג}}: | '''בביאור המחלוקת''' יש שלוש שיטות באחרונים {{מקור|(באופן שהדעה שאינה ממון לשיטה א היא הדעה שהיא כן ממון לשיטה ב, והדעה שאינה ממון לשיטה ב היא הדעה שהיא כן ממון לשיטה ג)}}: | ||
@ לדעה שהיא ממון המתנה כולה של הישראל {{מקור|קצוה"ח רד-ג בדעת הרא"ש והריטב"א}}, ולדעה שאינה ממון היא של הישראל רק על מנת להקנותה לכהן (שהיא שלו רק לעניין זכות ההקנאה ולא לשום תשמיש אחר) {{מקור|קובץ שמועות חולין ס בדעת התוס'}}. | @ לדעה שהיא ממון המתנה כולה של הישראל {{מקור|(קצוה"ח רד-ג בדעת הרא"ש והריטב"א)}}, ולדעה שאינה ממון היא של הישראל רק על מנת להקנותה לכהן (שהיא שלו רק לעניין זכות ההקנאה ולא לשום תשמיש אחר) {{מקור|(קובץ שמועות חולין ס בדעת התוס')}}. | ||
@ לדעה שהיא ממון היא של הישראל על מנת להקנותה לכהן, ולדעה שאינה ממון יש לישראל רק הנאה אך לא זכות במתנה עצמה ("הנאה מבחוץ") {{מקור|מקור חיים תלא-ג בהקדמה, הובא בחלקת יואב ח"א חו"מ כג ד"ה והנלפע"ד, ברכת אברהם פסחים מו: בתחילתו ד"ה ונראה}}. | @ לדעה שהיא ממון היא של הישראל על מנת להקנותה לכהן, ולדעה שאינה ממון יש לישראל רק הנאה אך לא זכות במתנה עצמה ("הנאה מבחוץ") {{מקור|(מקור חיים תלא-ג בהקדמה, הובא בחלקת יואב ח"א חו"מ כג ד"ה והנלפע"ד, ברכת אברהם פסחים מו: בתחילתו ד"ה ונראה)}}. | ||
@ לדעה שהיא ממון יש לישראל הנאה (אך לא זכות במתנה עצמה), ולדעה שאינה ממון אין לישראל הנאה כלל {{מקור|חלקת יואב (ח"א חו"מ כג ד"ה אבל) בביאור השאילתות קלב}}. | @ לדעה שהיא ממון יש לישראל הנאה (אך לא זכות במתנה עצמה), ולדעה שאינה ממון אין לישראל הנאה כלל {{מקור|(חלקת יואב (ח"א חו"מ כג ד"ה אבל) בביאור השאילתות קלב)}}. | ||
'''בשתי הדעות הללו''' נדון בשני הסעיפים הבאים - "מאן דאמר ממון" ו"מאן דאמר אינה ממון": | '''בשתי הדעות הללו''' נדון בשני הסעיפים הבאים - "מאן דאמר ממון" ו"מאן דאמר אינה ממון": | ||
==מ"ד ממון== | ==מ"ד ממון== | ||
'''בטעם הדעה שטובת הנאה ממון''' חקר הפרי משה האם הוא משום שזכותו של הישראל לתת את המתנה למי שירצה, או משום שיכול למכור את זכותו לתת את המתנה למי שירצה {{מקור|פרי משה קניינים מא-ב}}. | '''בטעם הדעה שטובת הנאה ממון''' חקר הפרי משה האם הוא משום שזכותו של הישראל לתת את המתנה למי שירצה, או משום שיכול למכור את זכותו לתת את המתנה למי שירצה {{מקור|(פרי משה קניינים מא-ב)}}. | ||
'''לדעה שהיא ממון, מתנה שאסורה בהנאה''', כגון חלה שהיא חמץ, וכן מתנה שאינה שווה פרוטה, הברכת אברהם כתב שגם הן נחשבות ממון, שגדר ממון הוא שהיא שייכת לישראל לעניין להקנותה לכהן<ref>שסובר כשיטה שהובאה לעיל בסעיף "האם היא ממון" ד"ה בביאור המחלוקת אות ב.</ref>, ואפילו אם לא ישלמו לו תמורתה כלום {{מקור|ברכת אברהם פסחים מו: בתחילתו ד"ה ואשר}}. אך מהרש"ש {{מקור|פסחים מו:}} והישועות יעקב {{מקור|תנז-ב}} משמע שבזה לכו"ע אינה ממון {{מקור|הביאם הברכת אברהם שם ד"ה טובת}}. | '''לדעה שהיא ממון, מתנה שאסורה בהנאה''', כגון חלה שהיא חמץ, וכן מתנה שאינה שווה פרוטה, הברכת אברהם כתב שגם הן נחשבות ממון, שגדר ממון הוא שהיא שייכת לישראל לעניין להקנותה לכהן<ref>שסובר כשיטה שהובאה לעיל בסעיף "האם היא ממון" ד"ה בביאור המחלוקת אות ב.</ref>, ואפילו אם לא ישלמו לו תמורתה כלום {{מקור|(ברכת אברהם פסחים מו: בתחילתו ד"ה ואשר)}}. אך מהרש"ש {{מקור|(פסחים מו:)}} והישועות יעקב {{מקור|(תנז-ב)}} משמע שבזה לכו"ע אינה ממון {{מקור|(הביאם הברכת אברהם שם ד"ה טובת)}}. | ||
'''לדעה שהיא ממון, כיצד יכול להקנותה''' - השיטה מקובצת חידש שיכול להקנותה רק בכסף אך לא באגב ובחליפין. וביאר ר' שמואל שהטובת הנאה אינה בעין, ואגב וחליפין מועילים רק בדבר שהוא בעין (כמו שמצינו שחליפין לא מועילים במטבע כי אין בו ממש, ושאלה ושכירות לתוס' לא נקנים בחליפין, וכן דנים האם אותיות נקנות באגב) {{מקור|שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפו)}}. | '''לדעה שהיא ממון, כיצד יכול להקנותה''' - השיטה מקובצת חידש שיכול להקנותה רק בכסף אך לא באגב ובחליפין. וביאר ר' שמואל שהטובת הנאה אינה בעין, ואגב וחליפין מועילים רק בדבר שהוא בעין (כמו שמצינו שחליפין לא מועילים במטבע כי אין בו ממש, ושאלה ושכירות לתוס' לא נקנים בחליפין, וכן דנים האם אותיות נקנות באגב) {{מקור|(שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפו))}}. | ||
==מ"ד אינה ממון== | ==מ"ד אינה ממון== | ||
'''לדעה שאינה ממון, אם לקח הכהן תרומה שלא מדעת הבעלים''' הרמב"ם כתב שאין מוציאים מידו {{מקור|תרומות יב-טו}}, והקובץ שמועות {{מקור|חולין ס}} כתב בדעת התוס' שכן מוציאין. | '''לדעה שאינה ממון, אם לקח הכהן תרומה שלא מדעת הבעלים''' הרמב"ם כתב שאין מוציאים מידו {{מקור|(תרומות יב-טו)}}, והקובץ שמועות {{מקור|(חולין ס)}} כתב בדעת התוס' שכן מוציאין. | ||
'''לדעה שאינה ממון, האם יכול להפקירה ולהקדישה''' - השאגת אריה כתב שאינו יכול אפילו להפקירה, אך המקור חיים כתב שיכול להפקירה ולהקדישה {{מקור|פסחים תלא, והביא את השאגת אריה. דן בדבריהם שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעז (אות קפג)}}. | '''לדעה שאינה ממון, האם יכול להפקירה ולהקדישה''' - השאגת אריה כתב שאינו יכול אפילו להפקירה, אך המקור חיים כתב שיכול להפקירה ולהקדישה {{מקור|(פסחים תלא, והביא את השאגת אריה. דן בדבריהם שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעז (אות קפג))}}. | ||
'''לדעה שאינה ממון, האם נחשבת דבר הגורם לממון''' - הברכת אברהם {{מקור|פסחים מו: בתחילתו ד"ה ולפמשנ"ת}} כתב שלא נחשבת אפילו דבר הגורם לממון, אלא היא רק עצה להשיג ממון, אך מהישועות יעקב {{מקור|תנז-ב, הביאו שם בד"ה עוד}} משמע שהיא כן דבר הגורם לממון. | '''לדעה שאינה ממון, האם נחשבת דבר הגורם לממון''' - הברכת אברהם {{מקור|(פסחים מו: בתחילתו ד"ה ולפמשנ"ת)}} כתב שלא נחשבת אפילו דבר הגורם לממון, אלא היא רק עצה להשיג ממון, אך מהישועות יעקב {{מקור|(תנז-ב, הביאו שם בד"ה עוד)}} משמע שהיא כן דבר הגורם לממון. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''לקבל דבר מה תמורת המתנות''' - נחלקו בזה בירושלמי: לרבי יוסי בן חנינא מותר לישראל ליקח דבר מה בתמורה לזה שנותן לזה את מעשרותיו, שנאמר "ואיש את קודשיו לו יהיו" {{מקור|במדבר ה-י}}, ולרבי יוחנן אסור {{מקור|ירושלמי נדרים יא-ג ופני משה שם}}. וביאר הפני משה {{מקור|שם}} שנחלקו האם טובת הנאה ממון: לרבי יוסי בן חנינא טובת הנאה ממון, ולכן מותר לישראל לקבל תמורה, ולרבי יוחנן אינה ממון ולכן אסור לו לקבל תמורה בשבילה<ref>בביאור המחלוקת האם היא ממון עיין לעיל בסעיף "האם היא ממון".</ref>. | '''לקבל דבר מה תמורת המתנות''' - נחלקו בזה בירושלמי: לרבי יוסי בן חנינא מותר לישראל ליקח דבר מה בתמורה לזה שנותן לזה את מעשרותיו, שנאמר "ואיש את קודשיו לו יהיו" {{מקור|(במדבר ה-י)}}, ולרבי יוחנן אסור {{מקור|(ירושלמי נדרים יא-ג ופני משה שם)}}. וביאר הפני משה {{מקור|(שם)}} שנחלקו האם טובת הנאה ממון: לרבי יוסי בן חנינא טובת הנאה ממון, ולכן מותר לישראל לקבל תמורה, ולרבי יוחנן אינה ממון ולכן אסור לו לקבל תמורה בשבילה<ref>בביאור המחלוקת האם היא ממון עיין לעיל בסעיף "האם היא ממון".</ref>. | ||
'''אם הבעלים אינו רוצה בזכות זו''', ואינו רוצה להחליט למי לתת אותן, חידש הנתיבות המשפט שאין לו חיוב ליתנם לכהן כלל {{מקור|רמג-ח ד"ה ולפע"ד}}. אמנם אחרונים אחרים חלקו עליו וכתבו שעדיין יש מצוות נתינה {{מקור|אמרי בינה דיני פדיון הבן א, יד אפרים יו"ד סא ד"ה והלום, הובאו במילואי משפט שם הערה 28}}. | '''אם הבעלים אינו רוצה בזכות זו''', ואינו רוצה להחליט למי לתת אותן, חידש הנתיבות המשפט שאין לו חיוב ליתנם לכהן כלל {{מקור|(רמג-ח ד"ה ולפע"ד)}}. אמנם אחרונים אחרים חלקו עליו וכתבו שעדיין יש מצוות נתינה {{מקור|(אמרי בינה דיני פדיון הבן א, יד אפרים יו"ד סא ד"ה והלום, הובאו במילואי משפט שם הערה 28)}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־18:20, 17 במרץ 2009
|
|
הגדרה
לבעלים יש זכות לתת את המתנות (מתנות כהונה, עניים ומעשרות) לכל מי שירצה (הסוגיא בנדרים פד:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כט).
בדיני צדקה (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפז)), תרומה, חמישה סלעים של פדיון הבן, פדיון פטר חמור, זרוע לחיים וקיבה, ראשית הגז, מעשרות ועוד.
לדוגמא, הבעלים שמפריש תרומה מתבואתו מחליט לאיזה כהן הוא רוצה ליתנה.
מקור וטעם
מקורה מהפסוק "ואיש את קודשיו לו יהיו" (במדבר ה-י) - מכאן שהבעלים זכאי ליתנם לכל כהן שירצה (ירושלמי נדרים יא-ג ורמב"ם תרומות יב-טו), ולכן לא יטול אותן הכהן אחר שהורמו אלא מדעת הבעלים (רמב"ם שם).
ומהנתיבות המשפט (רמג-ח ד"ה ולפע"ד) משמע שיש מקור נוסף, והוא הלשון "ונתן" - שיש זכות לבעלים לתת אותן לאיזה כהן שירצה.
בפירוש "טובת הנאה" נחלקו הראשונים האם היא ההנאה שיש לישראל לתת את המתנות לאיזה כהן שירצה, ולבחור כהן שיחזיק לו טובה על כך (ר"ח פסחים מו:), או דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן את המתנות לבן בתו כהן (רש"י פסחים מו., וכן הביא את שני הפירושים הללו הערוך ערך טב א בתחילתו).
האם היא ממון
טובת הנאה ממון או אינה ממון - נחלקו בזה תנאים ואמוראים בכמה מקומות, כגון הנודר שלא יהנו ממנו כהנים ולויים, אם אינה ממון יטלו הכהנים והלויים את מתנותיו בעל כורחו, ואם היא ממון לא יטלו בעל כורחו (נדרים פה: ושם נסמן).
בביאור המחלוקת יש שלוש שיטות באחרונים (באופן שהדעה שאינה ממון לשיטה א היא הדעה שהיא כן ממון לשיטה ב, והדעה שאינה ממון לשיטה ב היא הדעה שהיא כן ממון לשיטה ג):
- לדעה שהיא ממון המתנה כולה של הישראל (קצוה"ח רד-ג בדעת הרא"ש והריטב"א), ולדעה שאינה ממון היא של הישראל רק על מנת להקנותה לכהן (שהיא שלו רק לעניין זכות ההקנאה ולא לשום תשמיש אחר) (קובץ שמועות חולין ס בדעת התוס').
- לדעה שהיא ממון היא של הישראל על מנת להקנותה לכהן, ולדעה שאינה ממון יש לישראל רק הנאה אך לא זכות במתנה עצמה ("הנאה מבחוץ") (מקור חיים תלא-ג בהקדמה, הובא בחלקת יואב ח"א חו"מ כג ד"ה והנלפע"ד, ברכת אברהם פסחים מו: בתחילתו ד"ה ונראה).
- לדעה שהיא ממון יש לישראל הנאה (אך לא זכות במתנה עצמה), ולדעה שאינה ממון אין לישראל הנאה כלל (חלקת יואב (ח"א חו"מ כג ד"ה אבל) בביאור השאילתות קלב).
בשתי הדעות הללו נדון בשני הסעיפים הבאים - "מאן דאמר ממון" ו"מאן דאמר אינה ממון":
מ"ד ממון
בטעם הדעה שטובת הנאה ממון חקר הפרי משה האם הוא משום שזכותו של הישראל לתת את המתנה למי שירצה, או משום שיכול למכור את זכותו לתת את המתנה למי שירצה (פרי משה קניינים מא-ב).
לדעה שהיא ממון, מתנה שאסורה בהנאה, כגון חלה שהיא חמץ, וכן מתנה שאינה שווה פרוטה, הברכת אברהם כתב שגם הן נחשבות ממון, שגדר ממון הוא שהיא שייכת לישראל לעניין להקנותה לכהן[1], ואפילו אם לא ישלמו לו תמורתה כלום (ברכת אברהם פסחים מו: בתחילתו ד"ה ואשר). אך מהרש"ש (פסחים מו:) והישועות יעקב (תנז-ב) משמע שבזה לכו"ע אינה ממון (הביאם הברכת אברהם שם ד"ה טובת).
לדעה שהיא ממון, כיצד יכול להקנותה - השיטה מקובצת חידש שיכול להקנותה רק בכסף אך לא באגב ובחליפין. וביאר ר' שמואל שהטובת הנאה אינה בעין, ואגב וחליפין מועילים רק בדבר שהוא בעין (כמו שמצינו שחליפין לא מועילים במטבע כי אין בו ממש, ושאלה ושכירות לתוס' לא נקנים בחליפין, וכן דנים האם אותיות נקנות באגב) (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפו)).
מ"ד אינה ממון
לדעה שאינה ממון, אם לקח הכהן תרומה שלא מדעת הבעלים הרמב"ם כתב שאין מוציאים מידו (תרומות יב-טו), והקובץ שמועות (חולין ס) כתב בדעת התוס' שכן מוציאין.
לדעה שאינה ממון, האם יכול להפקירה ולהקדישה - השאגת אריה כתב שאינו יכול אפילו להפקירה, אך המקור חיים כתב שיכול להפקירה ולהקדישה (פסחים תלא, והביא את השאגת אריה. דן בדבריהם שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעז (אות קפג)).
לדעה שאינה ממון, האם נחשבת דבר הגורם לממון - הברכת אברהם (פסחים מו: בתחילתו ד"ה ולפמשנ"ת) כתב שלא נחשבת אפילו דבר הגורם לממון, אלא היא רק עצה להשיג ממון, אך מהישועות יעקב (תנז-ב, הביאו שם בד"ה עוד) משמע שהיא כן דבר הגורם לממון.
פרטי הדין
לקבל דבר מה תמורת המתנות - נחלקו בזה בירושלמי: לרבי יוסי בן חנינא מותר לישראל ליקח דבר מה בתמורה לזה שנותן לזה את מעשרותיו, שנאמר "ואיש את קודשיו לו יהיו" (במדבר ה-י), ולרבי יוחנן אסור (ירושלמי נדרים יא-ג ופני משה שם). וביאר הפני משה (שם) שנחלקו האם טובת הנאה ממון: לרבי יוסי בן חנינא טובת הנאה ממון, ולכן מותר לישראל לקבל תמורה, ולרבי יוחנן אינה ממון ולכן אסור לו לקבל תמורה בשבילה[2].
אם הבעלים אינו רוצה בזכות זו, ואינו רוצה להחליט למי לתת אותן, חידש הנתיבות המשפט שאין לו חיוב ליתנם לכהן כלל (רמג-ח ד"ה ולפע"ד). אמנם אחרונים אחרים חלקו עליו וכתבו שעדיין יש מצוות נתינה (אמרי בינה דיני פדיון הבן א, יד אפרים יו"ד סא ד"ה והלום, הובאו במילואי משפט שם הערה 28).
ראה גם