נטילת ידים: הבדלים בין גרסאות בדף

חובה לרחוץ את הידים בשפיכת מים מתוך כלי על הידים.

צורת הנטילה

נטילת ידים של בוקר עושים 3 פעמים לסירוגין על כל יד.

נטילת ידים לסעודה עושים קודם על ימין ואח"כ על שמאל ולא לסירוגין. מספר הפעמים: על פי הקבלה שלוש, מעיקר הדין מספיק פעם אחת אך כיוון שיש חשש שאדם יגע עם יד אחת בשניה ולפי חלק מהדעות יטמאו הידים ולא יקיים המצוה יש ענין הלכתי ליטול פעמים. נטילת ידים לאחר נגיעה במקומות מכוסים או שאר דברים שהם משום נקיות אפשר גם פעם אחת ללא כלי.

מתי נוטלים?

חובה ליטול ידים במקרים הבאים: לאחר שנת קבע, לפני תפילה, לאחר שנגע במקומות מכוסים, לאחר תספורת, גזיזת צפורניים, הקזת דם, תשמיש ולפני סעודה. לגבי נטילת ידים בסיום הסעודה, הנקראת "מים אחרונים" נחלקו הראשונים אם יש חובה בה גם בימינו. לכן יש הרבה שאינם נוהגים בה.

ברכת נטילה

לאחר נטילת הידים שבבוקר או שלפני הסעודה מברכים "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידים". את הברכה מברכים לאחר הנטילה ולפני הניגוב, למרות שבדרך כלל יש לברך על המצוות "עובר לעשייתן" - כלומר סמוך לפני המעשה, פה יש מצבים בהם אי אפשר כגון שידיו מלוכלכות ולכן מברכים אחרי תמיד. זאת דעת רבים מהראשונים והאחרונים אך יש שפסקו ובתוכם הרמב"ם שיש לברך לפני הנטילה. וכן נוהגים חלק מהתימנים ועוד אנשים שפוסקים כהרמב"ם.

סיבת הנטילה

נוטלים ידים מכמה טעמים: רוח רעה, נקיות, הכנה לתפילה ("היכון לקראת אלוקיך"), שנעשה כבריה חדשה (בבוקר).

הזוהר אומר שיש רוח רעה בבוקר. יש ספק מה גורם את אותה רוח רעה- האם הלילה גורם או השינה גורמת. לכן נפסק שבין אם ישן שינת קבע ביום ובין אם עבר עליו לילה ללא שינה יטול ידיו להסרת הרוח הרעה.

דיני הנטילה

איזור הנטילה ביד

נחלקו הראשונים עד היכן יש ליטול ידים.

רש"י והרא"ש ועוד פוסקים סוברים שיש ליטול עד חיבור האצבעות לכף היד.

הרמב"ם והרי"ף ועוד פוסקים סוברים שיש ליטול עד חיבור כף היד לזרוע.

להלכה מחמירים ליטול את כל היד אך בשעת הדחק כגון שאין לו מספיק מים פסק המשנה ברורה שאפשר להקל ליטול רק את האצבעות.

הכלי

הכלי שבו נוטלים הנקרא "נטלה" צריך להיות שלם.

חציצה

הידים צריכות להיות נקיות מחציצה לפני הנטילה.

חציצה המעכבת את הנטילה (בדומה להלכות טבילה במקוה באדם ובכלים) היא שמתקיים בה אחד מהתנאים:

א. כיסוי רוב היד.

ב. הקפדה על הדבר החוצץ.

בגדר ההקפדה נחלקו הראשונים. הרמב"ם סובר שהולכים אחרי האדם עצמו ואילו הרשב"א סובר שהולכים אחרי רוב העולם.

גם הרשב"א מודה שבקבוצה מסוימת באוכלוסיה הולכים אחר דרך אותה קבוצה ולכן לסיידים שאינם מקפידים על סיד שעל ידיהם הסיד לא מהוה חציצה.

להלכה חוששים לשתי השיטות ולכן מי שנטל ידיו והיתה עליה חציצה רק לפי אחת מהשיטות הללו יטול שוב בלא ברכה.

דברים שאין בהם ממשות דהיינו שאי אפשר לחוש במציאותם על ידי חוש המישוש אינם חוצצים ולכן מי שידו נתלכלכה במעט דיו של עט או עופרת עיפרון אין בזה חציצה.

המים

המים צריכים להיות שקופים ונקיים ושלא נעשתה בהן מלאכה. שקיפות המים לא תלויה באפשרות הראיה דרכם אלא בצבע הנוזל ולכן מותר ליטול ידים במים שלבנים מחמת בועות אויר מרובות. כמו כן מותר ליטול ידים בסודה.

דוגמאות לעשיית מלאכה במים- אמבטיה, חימום בקבוק של תינוק, מים לפרחים וכד'.

כוח גברא

המים צריכים לבוא על הידים מכוח אדם. לא צריך מכח האדם עצמו אפשר גם מכח חבירו.

בפתיחת ברז רק הזרם הראשוני נחשב כח האדם ולכן אפשר ליטול מתוך מיחם וכד' אם פותח ומוציא מעט מים וסוגר ושוב כמה פעמים כך שנוטל רק בזרם הראשוני.

בנטילה מברז רגיל יש לשים לב שיכולה להיות בעיה של "כלי".

יש מקרים בהם לא צריך כח גברא- כאשר האדם מטביל ידיו במקוה מים הכשר לטבילה כגון מקוה, נחל, מעין, ים.