גטו רומא: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==ההתארגנות בגטו== | ==ההתארגנות בגטו== | ||
[[תמונה:תמונה:Ultimo giorno 189.jpg|left|thumb|250px|כיתוב תמונה: ANNO 1898 DIE 24 XBRIS CLEMENTE VII IL TEVERE ARIVI AQVESTO SEGNO - הטיבר הגיע עד כאן]] | |||
חודשיים לאחר כניסת ההוראה ל'''הסגר היהודים''' - כך כונה האזור בטרם אימץ את שמו של הגטו היהודי בוונציה, הסתיימה הקמת חומות הגטו. נקבעו בו שני שערים. במשך ששה חודשים נאלצו יהודי העיר לממש את רכוש הדלא-ניידי שלהם, אשר לפי ההערכה נמכרו בחמישית מערכו. | חודשיים לאחר כניסת ההוראה ל'''הסגר היהודים''' - כך כונה האזור בטרם אימץ את שמו של הגטו היהודי בוונציה, הסתיימה הקמת חומות הגטו. נקבעו בו שני שערים. במשך ששה חודשים נאלצו יהודי העיר לממש את רכוש הדלא-ניידי שלהם, אשר לפי ההערכה נמכרו בחמישית מערכו. | ||
גרסה מ־19:57, 1 בספטמבר 2008
|
|
גטו רומא הוקם כשלושים שנה אחרי הווסד הגטו הראשון הגטו היהודי בוונציה בשנת 1555. יהדות רומא חוייבו לגור בשכונה המיוחדת שהוקצתה לה במשך 242 שנה עד לשנת מועד כיבוש רומא על ידי נפולאון בונפרטה בשנת 1797. הקמת הגטו באה בעקבות גזרה של האפיפיור , לפיה היהודים הם רוצחי קדושם וולכן אין להם זכות לחיות כאזרחים שווי זכויות עם מאמינים קתוליים בער אחת. וכך נגזר עליהם כי בכל תחום בשליטה של האפיפיור, יוכלו היהודית להתגורר ברומא או באנקונה. אלה אשר לא הסכימו לגזירה עברו לגור במרכז ובצפון איטליה מחוץ לתחום השליטה של הכנסיה הקתולית.
ההכרזה של האפיפיור ניתנה ביום 14 ביולי 1555 כונתה בשם "Cum nimis absurdum" וזאת על שם משפט הפתיחה שלה שקבע : יהיה זה אבסורדי ויגרום לאי נחת לחלוטין, העובדה שהיהודים אשר נמצאו חייבים בדין ונידונו על ידי האל לשעבוד נצחי.. וכאן בא תאור הגזרות שהוטלו עליהם. ( אשמה זו הוסרה רישמית רק בשנת 1963 על ידי האפיפיור יוחנן ה-23) . האיגרת ציוותה על היהודית ברומא לעזוב את רחבי העיר ולהתרכז בתחום אחד בזמן קצר ותוך מימוש הרכוש דלא-ניידי ומכירת כל העסקים שבבעלות יהודית לנוצרים, הייתה רק אחת מהגזרות שניחתו על היהודים באותה תקופה.
ההתארגנות בגטו
חודשיים לאחר כניסת ההוראה להסגר היהודים - כך כונה האזור בטרם אימץ את שמו של הגטו היהודי בוונציה, הסתיימה הקמת חומות הגטו. נקבעו בו שני שערים. במשך ששה חודשים נאלצו יהודי העיר לממש את רכוש הדלא-ניידי שלהם, אשר לפי ההערכה נמכרו בחמישית מערכו.
תחומו של הגטו, שנקבע בין נהר מהטיבר, באזור שהיה עולה על גדותיו ( היו לכך השלכות על מצבם של מבנה הגטו) ועד המרכז העתיק של רומא, ברחוב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico d'Ottavia). שטחו המקורי של הגטו לא עלה על 23 אלף מטר רבוע. בסוף המאה ה-17 כבר חיו בו עשרת אלפים תושבים בצפיפות גבוהה. בשנת 1823 הוחלט להרחיבו צפונה וכך הגיע הגטו כמעט, עד לקרבת הככר, המוכנה היום לרגו ארגנטינה (Largo Argentina).
אתרי הגטו
בתחום הגטו היהודי היום כמעט ולא ניתן לאתר שרידים מימין עברו. אחד המקומות היחידים שניתן לזיהוי הוא המעיין הנובע בכניסה לגטו מכיוון לרגו ארגנטינה (Largo Argentina) כאן היה ממקום אחד משני השערים של הגטו.
בקמרונותיו של התיאטרון של מרצ'לו ( Teatro di Marcelo) באזור המתחיל ב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה, היו חנויות רבות של יהודים עד שכונה "שוק היהודים". בתחום הגטו מצוייה כנסיית סנט אנג'לו אין פסקריה (Sant Angelo in Pescheria), אליה הובאו היהודים כדי לשמוע דרשות נגד האמונה היהודית. על הכנסייה מופיעה , עד היום, כתובת בגנות היהודים והיהדות.
בתי הכנסת
כאשר יהודי רומא רוכזו בתחום הסגר היהודים ננטשו בתי הכנסת שהיו ברחבי העיר. רק לקהילה הקאטאלנית, שהתיישבה באזור זה משנת 1519 היה בית כנסת (Scoula Catalane)[1]. היות שהיה אסור לבנות בתי כנסת חדשים הוסיפו לבית הכנסת הקיים עוד ארבע בתי כנסת: הותיק - איל טמפיו (Il Tempio), בית הכנסת הסיציליאני- של יהודי סיציליה שהגיעו לרומא בשנת 1492[2], בית הכנסת הקאסטיליאנו או בית כנסת ההיכל ( Il Tempio nouvo ) ובית הכנסת החדש.
הווי הגטו
הערות שוליים
לקריאה נוספת
- אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, תשנ"ב.