בורר: הבדלים בין גרסאות בדף

הפרדת אוכל ופסולת המעורבים זה מזה. אחת מל"ט אבות מלאכות האסורות בשבת.

חקירה במהותה

1. המלאכה היא לברור (הפרדת הפסולת מהאוכל), או לגרום שהאוכל יהיה מבורר (מתוקן ומנוקה) (אגלי טל זורה א-ה,ו, פרי משה שבת טז-ג, מי טל בורר א).

2. גדר התערובת - שלושה צדדים: שהפרטים יגעו זה בזה, או שיהיו בכלי אחד, או שיהיו מונחים זה על זה (מנוחת עמי ו-3 עמוד 36) (דן לגבי כל אחד מהצדדים הללו).

3. גדר התערובת - שתהיה בכוונה (בעצם), או גם במקרה (מנוחת עמי ו-3 עמוד 39).

ארבע המלאכות הקשורות למלאכת בורר

ארבע מלאכות עוסקות בהפרדת האוכל מהפסולת, דש, זורה, בורר ומרקד, וכולן עוסקות בהכנת הקמח מהתבואה. אחר הדישה, בה הופרדו גרעיני התבואה מהשיבולים, נותרו עם גרעיני התבואה שאריות של קש ומוץ. כדי להוציאם, היו זורים את התבואה ברוח. כלומר, מעיפים את גרעיני התבואה כלפי מעלה, והרוח היתה מעיפה את המוץ והקש, שהם קלים, הלאה, והגרעינים היו נופלים בחזרה לערימה, וזוהי מלאכת זורה. בתוך הערימה עדיין נותרו גושי עפר ואבנים, שאותם היו מוציאים בידיים, וזוהי מלאכת בורר. לאחר מכן היו טוחנים את גרעיני החיטה לקמח. אולם כיוון שקליפת גרעיני החיטה גסה יותר, נוצרים ממנה חלקיקים גסים הנקראים סובין. כדי להפריד את הקמח מהסובין, מרקדים את הקמח בנפה, הקמח יורד דרך המסננת שבנפה ואילו הסובין נותרים למעלה. וזוהי מלאכת מרקד. מלאכת בורר נעשית ביד, ומלאכת מרקד בכלי, במלאכת בורר מוציאים את הפסולת ובמלאכת מרקד הפסולת נשארת בנפה והקמח יורד למטה. מכאן שיש סוגים שונים של הפרדת אוכל מפסולת, וכולם שנעשו כדרך מלאכתם - אסורים מהתורה, ואם נעשו בשינוי אסורים מדברי חכמים, ואם נעשו כדרך אכילה - מותרים.

דרך אכילה מותר ודרך מלאכה אסור

לברור אוכל מפסולת כדרך מלאכה - אסור מהתורה. ליטול אוכל מתוך פסולת כדרך אכילה - מותר לכתחילה.

למשל, מי שיש לו אגוזים מעורבים בשברי קליפות, אינו חייב לאכול את האגוזים עם הקליפות, אלא מותר לו ליטול את האגוזים מתוך הקליפות ולאוכלם, ואין זו מלאכת בורר אלא כך היא דרך אכילה. וההיתר אינו רק ליטול אגוז אחד מתוך התערובת ולאוכלו, ואח"כ ליטול עוד אגוז ולאוכלו, אלא מותר ליטול תחילה את כל האגוזים ולהניחם בקערה, ואח"כ ללכת לשולחן ולאוכלם, שכך היא דרך אכילה. ואף מותר לברור אוכל לצורך אחרים, לפיכך, יכול אדם לברור אגוזים עבור כל חבריו, ואח"כ להגישם לפניהם.

שלושה תנאים

שלושה תנאים צריכים להתקיים כדי שהברירה תיחשב כדרך אכילה המותרת ולא כדרך מלאכה האסורה.

א) שיקח את האוכל ולא את הפסולת, שזוהי דרך אכילה, אבל אם יקח את הפסולת מתוך האוכל, הרי הוא בורר כדרך מלאכתו.

ב) שיקח את האוכל ביד כדרך האוכלים, ולא בכלי המיועד לסינון או ברירה כדרך מלאכה.

ג) שההכנה תיעשה סמוך לאכילה, אבל אם יברור זמן רב לפני אכילתו, הרי הוא בורר כדרך מלאכתו.

כאשר כל שלושת התנאים מתקיימים, מובן שהאדם עוסק בהכנת אכילתו, אולם כשחסר תנאי אחד, הרי זה כמי שעוסק במלאכת בורר האסורה מהתורה.

לכן, מי שיש לו אגוזים שמעורבים בקליפותיהם, מותר לו ליטול את האגוזים ולאוכלם, שכל שלושת התנאים התקיימו, הוא מוציא את האוכל מתוך הפסולת, הוא עושה זאת בידו, ולצורך אכילה סמוכה.

אבל אם יטול את הקליפות, כיוון שהוציא את הפסולת מתוך האוכל כדרך מלאכת בורר, הרי הוא עובר באיסור תורה.

וכן אם יוציא את האגוזים כדי לאוכלם לאחר זמן רב, כיוון שהוא אינו עושה זאת לצורך אכילה סמוכה, הרי הוא בורר כדרך מלאכתו ועובר באיסור תורה.

וכן אם ימציאו כלי שיסייע בברירת האגוזים מקליפותיהם, אסור יהיה להשתמש בו בשבת, אפילו אם ירצה לאכול מיד את האגוזים.

שני מיני מאכלים מעורבים

גם הפרדה בין שני מיני מאכלים מעורבים אסורה משום בורר. ואף ששני המינים ראויים לאכילה, כיוון שהם מינים שונים, כל מין נחשב לגבי חבירו כפסולת, שאם נרצה מין אחד בלבד, ימצא המין השני המעורב בו מפריע, וממילא המפרידם מתקנם, והרי הוא עובר באיסור בורר (שו"ע שיט, ג, באו"ה ד"ה 'לאכול').

לפיכך, מי שיש לו תערובת של אגוזים ושקדים, ורק את האגוזים הוא רוצה לאכול. האגוזים נחשבים אצלו כאוכל והשקדים כפסולת. ואם כן מותר לו ליטול את האגוזים מתוך השקדים כדי לאוכלם מיד, שכך היא דרך אכילה. אבל אם יוציא את השקדים, הרי הוא מפרידם כדרך בורר, ועובר באיסור תורה.

ואם הוא רוצה להגיש לפני המסובים גם את האגוזים וגם את השקדים, שניהם נחשבים לגביו כאוכל, ומותר לו להפרידם זה מזה כדי להגישם מיד לפני המסובים. אבל אסור להפרידם כדי להגישם לאחר זמן (באו"ה שיט, ג, ד"ה 'היו לפניו').

כל שיש הבדל בטעם - נחשב כשני מינים, כגון חתיכות של בשר צלי שמעורבות עם חתיכות של בשר מבושל, וכן חתיכות של בשר עוף עם חתיכות של בשר הודו. אבל כאשר כל מיני הבשר מאותו הסוג, אלא שיש שם חתיכות גדולות וקטנות, אין איסור להבדיל בין הגדולות לקטנות.

התערובת

איסור בורר קיים רק כאשר שני מינים מעורבים ביניהם, אבל אם הם מונחים זה בצד זה, אין איסור להפרידם. למשל, כאשר ישנם לפניו אגוזים ובוטנים מעורבים, והוא רוצה לאכול לאלתר את האגוזים, מותר לו לקחת את האגוזים מתוך התערובת, ואסור לו להוציא את הבוטנים. אבל אם הם מונחים זה לצד זה, מותר להוציא את כל הבוטנים כדי להגיש את האגוזים, שהואיל ואינם מעורבים אין בהם איסור בורר.

חתיכות גדולות של דג ממינים שונים שמעורבות אלה באלה, חלים עליהן דיני בורר, ומותר ליטול את החתיכות שהוא רוצה לאכול לאלתר, ואסור להוציא את החתיכות שאינו רוצה לאכול. ואף שהן גדולות, כיוון שהן מעורבות, וצריך לטרוח ולחפש אחר החתיכות שהוא רוצה, יש בהן דין בורר. אבל אם כל החתיכות שהוא רוצה לאכול נמצאות למטה, מותר להסיר את העליונות כדי ליטול את התחתונות, שהואיל והן מסודרות, מין אחד למעלה ומין אחד למטה, אין בהפרדתם איסור בורר (רמ"א שיט, ג. באו"ה ד"ה 'לאכול מיד'. וע' שש"כ ג, הערה ז).

ומי שהיו לו שזיפים ואפרסקים מעורבים, אם הם פירות מועטים, כיוון שהם גדולים, אין הם נחשבים מעורבים, ורשאי להפרידם זה מזה אפילו כדי לאוכלם לאחר זמן. אבל אם הם מרובים, הם נחשבים מעורבים, וחלים עליהם כל כללי בורר, ואסור להפרידם כדרך מלאכה, ומותר להוציא כדרך אכילה את הפירות שרוצים לאכול לאלתר.

מי שיש לו מרק ובתוכו חתיכות קטנות של עוף או ירקות, כיוון שהן קטנות והרוצה להוציאן צריך לחפש ולטרוח אחריהן, חלים עליהן איסורי בורר. כלומר, כדי לאוכלן לאלתר מותר להוציאן מהמרק, אבל אסור להוציאן מהמרק כדי לאכול את המרק, וכן אסור להוציאן כדי לאוכלן לאחר זמן. אבל אם חתיכות הבשר גדולות, כיוון שאין צורך לחפש אחריהן, אין הן נחשבות כמעורבות במרק, ואין עליהן איסורי בורר. לפיכך מותר להוציאן מהמרק כדי לאכול את המרק לבדו. וכן מותר להוציאן כדי לאוכלן לאחר זמן. וכן הדין לגבי כופתאות וביצים שבתוך מרק, שאינן נחשבות מעורבות במרק.

איסור הוצאת פסולת מתוך אוכל

כפי שלמדנו, דרך אכילה היא ליטול את האוכל כדי לאוכלו מיד, אבל המוציא את הפסולת מתוך האוכל, עובר באיסור בורר.

וגם כשהפסולת מועטה, ויותר קל להוציאה מתוך התערובת, המוציאה עובר באיסור בורר. למשל, אם נפלה קליפת ביצה לתוך סלט ביצים, אסור להוציאה לבדה, מפני שאסור להוציא פסולת מתוך אוכל, אלא יוציאה בכף יחד עם מעט מהביצים, וכיוון שלאוכל שהוציא עם קליפת הביצה יש חשיבות, שאפשר לאוכלו, הרי הוא נחשב כמפריד אוכל מאוכל, ואין בכך איסור. וכן אם נפל גרעין לימון לתוך סלט, לא יוציאו לבדו, אבל יכול להוציאו עם מעט סלט (עיין בהמשך בהלכה טו בדין הוצאת חרק מתוך תבשיל).

וכן מי שיש לו אשכול ענבים שיש בו ענבים טובים ופגומים, אסור להוציא מהאשכול את הפגומים, אלא בשעה שירצה לאכול יטול את הטובים ויאכלם (שש"כ ג, כב).

וכן מי שאינו אוהב לאכול בצל והגישו לפניו סלט עם חתיכות בצל, אסור לו להוציאן מהסלט, מפני שהן נחשבות אצלו כפסולת. ואם ירצה לאכול מהסלט, יאכל את מה שהוא אוהב וישאיר את חתיכות הבצל בצלחת. ואם יש שם חבר שמוכן לאכול את חתיכות הבצל שבסלט שלו, מותר לו להוציאן כדי שחבירו יאכל אותן לאלתר, שבאופן זה גם חתיכות הבצל נחשבות כאוכל, ומותר להפרידן כדי שחבירו יאכל אותן לאלתר (שש"כ ג, כג).

וכן מי שאינו אוהב פטריות, והגישו לו מרק ובתוכו פטריות, אסור לו להוציאן.

ואפילו אם יוציא בכל פעם בכף פטריות עם מעט מרק, כיוון שהוא צריך להוציא הרבה פטריות, ברור שדעתו רק על הפטריות והרי הוא נחשב כבורר פסולת מתוך אוכל ועובר באיסור (כמבואר להלן הלכה טו והערה 27).

אבל אם חבירו אוהב פטריות ומוכן לאכול אותן, מותר לו להוציאן מתוך הקערה שלו ולהעבירן לקערתו של חבירו כדי שיאכל אותן מיד, שבאופן זה גם הפטריות נחשבות כאוכל, ומותר להפרידן כדי שחבירו יאכל אותן לאלתר.

לאלתר

אדם שיש לפניו תערובת של גרעינים שחורים ולבנים, והוא רוצה לאכול את השחורים. אם יברור את הגרעינים השחורים כדי לאוכלם לאחר זמן, יעבור על איסור בורר מהתורה. אבל אם הוא רוצה לאוכלם לאלתר, מותר לו להוציא את כל הגרעינים השחורים שהוא רוצה לאכול.

וכן מותר לאשה שעוסקת בהכנת הסעודה, לברור אוכל לצורך כל בני ביתה ואורחיה.

למשל, מי שיש לה תערובת של שזיפים ואפרסקים, והיא רוצה להגיש שזיפים בלבד, מותר לה להוציא לפני הסעודה את השזיפים ולהכינם בקערה, כדי להגישם בסוף הסעודה. ואפילו אם הסעודה תארך שלוש שעות, כיוון שהיא מכינה אותם בסמוך לתחילת הסעודה, וכך מקובל, להכין את כל המאכלים לפני הסעודה כדי להגישם במשך הסעודה, הרי שהוצאת השזיפים היתה כדרך אכילה ולא כדרך מלאכת בורר.

והעיקר שהוצאת האוכל תהיה סמוכה לסעודה, היינו בזמן שרגילים להכין את הסעודה. אבל אם תעשה זאת לפני כן, הרי היא עוברת באיסור בורר. והכל תלוי במספר האנשים וגודל הסעודה.

למשל, כאשר אוכלים על שולחנה שלושים אנשים, מן הסתם עריכת השולחן והכנת המאכלים להגשתם יימשכו זמן רב, וכל משך אותו הזמן מותר להוציא את האוכל מהפסולת.

מי שאינה יודעת מתי בדיוק בני ביתה יחזרו מבית הכנסת, מותר לה להקדים מעט בברירת האוכל מתוך הפסולת לצורך הסעודה, כדי שלא יצטרכו להמתין לה. אבל תיזהר שלא תקדים יותר ממה שנצרך כדי להכין את הסעודה לקראת בואם.

מי שהתכוון לברור אוכל מתוך פסולת לצורך הסעודה הקרובה, ולבסוף נשתייר ממה שהכין גם לסעודה אחרת, אין בידו איסור, ובלבד שלא יערים לעשות כך בכוונה.

ביד ולא בכלי

מי שיש לו גרעינים קלופים מעורבים בקליפותיהם, אפילו אם הוא רוצה לאוכלם מיד, אסור לו לסננם דרך רשת שהגרעינים עוברים דרכה והקליפות נשארות למעלה, מפני שהוא משתמש בכלי.

כף ומזלג אינם כלים שנועדו לברירה אלא לסייע ליד לאחוז במאכל, כדי שהיד לא תתלכלך או כדי לאחוז טוב יותר את האוכל, לפיכך, מותר להוציא בהם את האוכל מתוך הפסולת. למשל, מי שיש לו תבשיל שמעורבים בו מינים שונים, מותר לו ללקט במזלג את כל המין שהוא רוצה לאכול, להניחו בצלחתו ולאוכלו לאלתר.

אסור להוציא את גלעיני הזיתים בעזרת מכשיר מיוחד שנועד לכך, מפני שהוא עושה זאת בכלי שנועד לברירה.

במִלחיות רבות מניחים בנוסף למלח גם גרגירי אורז, כדי שיספגו את הלחות וימנעו את המלח מלהתגבש. ואף שחורי המִלחייה קטנים, ורק המלח יוצא דרכם, מותר להשתמש בה בשבת, מפני שאין היא נחשבת כלי שנועד לברירה אלא כלי שנועד לפזר את המלח במינון מסוים, והראייה, שגם אם לא היו במלח גרגירי אורז היו משתמשים במִלחייה. 10 (עיין עוד בהלכה ח לעניין מקלף, ובהלכה יג - כף מחוררת וברירה ע"י מצקת, ובהערה 22 כלי לזיתים, ובהלכה יד תיון).

הסרת קליפות

מותר להסיר את קליפת הפרי כדי לאוכלו. ואף שהסרת הקליפה היא כמו הוצאת פסולת מתוך אוכל, אין בזה איסור, כי טעם ההיתר להוציא את האוכל מתוך הפסולת, מפני שכך היא דרך אכילה, ואם כן בפרי שיש לו קליפה, דרך האכילה היא להסיר את הקליפה כדי לאכול את הפרי. לפיכך מותר לקלוף שומים, בצלים, אגוזים, ביצים, תפוזים, אשכוליות, בננות וכיוצא בהם, ובלבד שיעשה זאת כדי לאוכלם לאלתר, שאם הוא קולפם כדי לאוכלם אחר זמן, הרי זה כדרך מלאכה ועובר על איסור בורר (רמ"א שכט, יט).

מותר להסיר את הקליפה בסכין, כי הוא כלי שנועד לסייע ליד כדרך אכילה, ולא כדרך מלאכה (ע' אג"מ או"ח א, קכד).

לגבי פירות שרבים רגילים לאכול את קליפתם, כגון תפוחים, אגסים ומלפפונים, נחלקו הפוסקים האם שייך בהם איסור בורר. יש אומרים, שהואיל וגם הקליפה היא פרי, אין כאן איסור בורר, אלא הרי הוא כחותך את הפרי לשני חלקים, ומותר לקלפם כדי לאוכלם לאחר זמן. ויש אומרים, שהואיל והוא אינו רוצה את הקליפה, הרי היא נחשבת לגביו כפסולת, ואסור לקלפם כדי לאוכלם לאחר זמן, אבל כדי לאוכלם מיד מותר, שכך היא דרך אכילתם. למעשה, הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך.

עוד התעוררה שאלה, האם מותר להסיר קליפת תפוחים, מלפפונים וגזר על ידי קולפן. יש אוסרים ויש מקילים. ויש מקילים בקליפות שראויים יותר לאכילה כדוגמת תפוחים, ואוסרים בקליפות שאינם ראויים כל כך לאכילה כדוגמת קליפות מלפפונים וגזר. והרוצה להקל יש לו על מה לסמוך.

מותר לשטוף פירות שנדבק בהם עפר, אבל אסור להשרותם במים כדי שהעפר ייפרד מהם וישקע.

עצמות שבדגים ובבשר

האוכל דגים שיש בהם עצמות, רשאי להוציא את העצמות תוך כדי אכילתו, כלומר, יתחיל לאכול מהדג, וכשיגיע לעצמות שמפריעות לו להמשיך לאכול, רשאי להוציאן בידו או במזלג ולהמשיך לאכול. וכן הדין לגבי מי שאוכל בשר שיש בו עצמות, יתחיל לאכול את הבשר, וכשיגיע לעצם שמפריעה לו להמשיך, יוציאנה בידו או במזלג וימשיך לאכול.

ואמנם יש מחמירים בזה, משום שבהוצאת העצמות הוא מוציא פסולת מתוך אוכל, דבר שנחשב כמלאכת בורר. אולם למעשה, דעת רוב הפוסקים, שהואיל וכך היא דרך אכילת דגים ובשר שמעורבים בהם עצמות, והוא עושה זאת ממש בעת אכילתו, אין בזה איסור בורר.

אבל עצמות יבשות שמעורבות בתבשיל, כיוון שאינן דבוקות לבשר, הרי הן כפסולת רגילה, שאסור להוציאה מתוך האוכל, אלא יאכל את התבשיל וישאיר את העצמות בצלחתו (באו"ה שיט, ד, סוד"ה 'מתוך', בא"ח ש"ש בשלח יא).

הוצאת גלעינים וגרעינים מפירות

האוכל שזיף, כשיגיע לגלעין, רשאי לזורקו ולהמשיך לאכול. והאוכל משמש או תמר, יפתחם (ויבדוק שאין בהם תולעים) ויזרוק את הגלעין ויאכלם, שכך היא דרך אכילתם (מ"ב שכא, פד).

החותך אבטיח, רשאי לנער את החתיכות כדי להסיר מהם את הגרעינים. וגרעינים שנמצאים בתוך החתיכה ולא ירדו בניעור, מותר להסיר ביד או בסכין, שכך היא דרך אכילתו, ובתנאי שיעשה זאת ממש סמוך לאכילה. ולכתחילה, טוב שיסירם כלאחר יד, כלומר בשינוי מסוים (בא"ח ש"ש בשלח ז).

ויש שהחמירו להכניס את האבטיח לפה, ולהוציא מפיו את הגרעינים (חזו"א נד, א). אבל למעשה, לדעת רוב הפוסקים, מותר להסיר את הגרעינים לפני הכנסת האבטיח לפה, שכך היא דרך אכילתו.

הפותח מֵלון כדי לאוכלו לאלתר, רשאי לזרוק את כל הגרעינים שבו, שהוצאתם כמוה כהסרת קליפת פרי. וכן מותר להסיר את קליפת המֵלון והאבטיח סמוך לאכילה. וכן מותר להסיר את הגבעול המחובר לפרי סמוך לאכילה.

סינון משקים

גם סינון משקים עלול להיות אסור מהתורה, ודינו תלוי במצב המשקה. אם יש במשקה פסולת ובלא הסינון אי אפשר לשתותו, הרי שהסינון הוא מלאכה שמכשירה אותו לשתייה, והמסננו עובר באיסור תורה. ואם גם בלא הסינון המשקה ראוי לשתייה, מותר לסננו במסננת, ואף שעל ידי הסינון הוא משתפר מעט, אין שיפור זה משנה באופן מהותי את המשקה, ולכן אין איסור לסננו.

במצב ביניים, שהמשקה עכור, ובלא סינון רוב בני האדם אינם רגילים לשתותו, ורק בשעת הדחק יוכלו לשתותו, אסור לסננו במסננת. ונחלקו אם מותר לסננו בבד שלא כדרכו, לדעת רוב הראשונים מותר, ולדעת הרמב"ם אסור. וכתבו האחרונים שראוי להחמיר בזה כדעת הרמב"ם (שו"ע שיט, י; מ"ב מב).

לפיכך, שמרים שמעורב בהם יין, כיוון שאינם ראויים לשתייה - אסור לסננם כדי להוציא מהם את היין, ואם סינן אותם - עבר באיסור תורה (שו"ע שיט, ט, מ"ב לב). ואם היין עכור עד שרוב בני אדם אינם רגילים לשתותו, אסור לסננו במסננת, וגם על ידי בד ראוי שלא לסננו.

לעומת זאת, יין שראוי לשתייה, מותר לסננו כדי שיהיה יותר צלול, שהואיל וכבר לפני הסינון היה ראוי לשתייה, אין סינונו נחשב למלאכה.

וכן מותר לפתוח בשבת ברז שיש עליו מסננת, או להוציא מים דרך כלי שמסנן אותם, שהואיל והם ראויים לשתייה לפני הסינון, אין סינונם נחשב למלאכה.

וכן הדין לגבי חלב שיש בו גושים קטנטנים של שומן, אם רוב בני אדם רגילים לשתותו בלא סינון, וגם הוא יכול לשתותו בלא סינון, מותר לסננו במסננת.

וכן מיץ תפוזים שיש בו חלקיקי פרי, כיוון שרוב בני אדם רגילים לשתותו בלא סינון, אין איסור לסננו במסננת.

הפרדת מרק מחלקי אוכל גושי שבתוכו

מרק שמעורבים בו חלקי אוכל גושי, כגון חתיכות קטנות של ירקות ואיטריות, אסור להפריד את המרק מהירקות והאיטריות. ואף על פי שגם המרק וגם הירקות והאיטריות ראויים לאכילה, כבר למדנו (בהלכה ג), שאסור להפריד שני מיני מאכלים זה מזה. אבל כדרך אכילה מותר להפרידם, וכפי שלמדנו (בהלכה ב), כדי שפעולת ההפרדה תיחשב כדרך אכילה צריכים להתקיים שלושה תנאים: א) שיוציא את האוכל מתוך הפסולת, ומה שהוא מתכוון לאכול עכשיו נחשב כאוכל. ב) שיטול את האוכל ביד ולא בכלי שנועד לסייע לברירה. ג) שנטילת האוכל תהיה לצורך אכילה סמוכה ולא כדי לאוכלו לאחר זמן.

לפיכך, אם הוא רוצה לאכול לאלתר את המרק ולא את הירקות, הרי שהמרק נחשב לגביו כאוכל והירקות כפסולת, לפיכך מותר לו להטות את הסיר באופן שהמרק ישפך לבדו לתוך הקערה, ואף שהמרק יוצא ממש מתוך התערובת, אין בזה איסור, מפני שהוא מוציא את האוכל מתוך הפסולת.

אבל אסור להשתמש לצורך כך בכלי. לפיכך, אסור להניח בשולי הסיר מסננת, כדי שרק המרק יעבור דרכה. ואסור להסתייע לשם כך אפילו בכלי שלא נועד לסינון, למשל, אסור לקרב את מכסה הסיר לסיר, ולפתוח פתח צר כדי שרק המרק יוכל לעבור דרכו. ואם הוא רוצה לאכול רק את הירקות והאיטריות, אסור לו להטות את הסיר כדי לשפוך את המרק מתוכו, מפני שבאופן זה הוא נחשב כמוציא את הפסולת מתוך האוכל, דבר שאסור אפילו אם מגמתו לאכול את הירקות והאיטריות לאלתר.

אולם אם הירקות והאיטריות שקועים למטה ומעליהם מרק צלול, המרק שלמעלה אינו נחשב מעורב בירקות ובאיטריות. ולכן גם הרוצה לאכול את הירקות בלבד, רשאי להוציא את המרק שלמעלה במצקת, או להטות את הסיר ולשפוך את המרק שמעליהם, אולם לאחר שיסיים לשפוך את המרק שמעל הירקות והאיטריות, אסור לו להמשיך להטות את הסיר כדי להוציא את המרק שמעורב עם הירקות והאיטריות.

דינים נוספים בהפרדת נוזלים ממאכלים

הפותח קופסת שימורים של מלפפונים חמוצים, כיוון שהמלפפונים גדולים, אין הם נחשבים מעורבים במים, ומותר לשפוך את המים שעימם החוצה. לעומת זאת, כאשר יש בקופסת השימורים תירס או אפונה וחתיכות של גזר, כיוון שהם קטנים הם נחשבים מעורבים, ואסור לשפוך מתוכם את המים.

לגבי זיתים ששרויים במים ישנו ספק, שאולי אין הם מספיק גדולים וחלים עליהם דיני תערובת ואיסור בורר. וכיוון שהוא ספק הנוגע לאיסור תורה, צריך להחמיר, ולכן אסור לשפוך את המים מתוך הזיתים, וכן אסור להשתמש בכלי מיוחד שנועד להעלאת הזיתים מתוך המים. אבל מותר להוציא את הזיתים מתוך מימיהם, על ידי מזלג או כף, כדי לאוכלם לאלתר.

כבר למדנו (בהלכה ד), שמי שיש לו מרק ובו חתיכות גדולות של בשר, ירקות או ביצים, מפני שהן גדולות, אין הן נחשבות מעורבות במרק, ומותר להוציאן גם כדי לאוכלן לאחר זמן. וכן מותר להוציאן בכף מחוררת, שהואיל ואין בהן איסור בורר, כשם שמותר להוציאן במזלג כך מותר להוציאן בכף מחוררת. אבל מי שרוצה ליטול חתיכות קטנות של בשר או ירק שנחשבות מעורבות במרק, יוציאן עם מרק בכף רגילה או מצקת, ולא ישתמש לשם כך בכף מחוררת, מפני שהוא בורר את החתיכות מתוך המרק בכלי שמסייע לברירה. ואם אין לו כלי אחר, רשאי להוציאן בכף מחוררת, ובתנאי שלא יתכוון להפריד מהן את המרק, ולא ישהה את הכף מעל הסיר כדי שהמרק ישפך למטה.

תיון ושקית תה

תיון הוא כלי שמבשלים בו עלי תה כדי לעשות תמצית נוזלית של תה.

בפתח הזרבובית של התיון, שממנה יוצקים את תמצית התה לכוס, מותקנת מסננת מסוימת שמונעת מעלי התה לזרום בחופשיות לכוס. אם עלי התה שקעו לתחתית התיון, ומעליהם יש תמצית צלולה, מותר למזוג אותה אל הכוס.

אולם כאשר עלי התה והמים מעורבים, יש אומרים שאין למזוג את התמצית דרך הזרבובית, משום שהמסננת שבפתחו בוררת את התמצית הנוזלית מתוך עלי התה. ויש שמתירים גם באופן זה. וכיוון שאפשר בקלות להוסיף עוד מים חמים (מכלי שני) לתוך התיון, ועל ידי כך יהיו בו מים רבים שלא יהיו מעורבים בעלי התה, עדיף לנהוג כך ולא להיכנס לספק איסור בורר.

מותר להכין תה על ידי הכנסת שקית תה לתוך כוס מים חמים (בכלי שלישי).

אולם בעת הוצאת שקית התה מהמים, יש להיזהר שלא להשהות אותה מעל הכוס כדי לטפטף ממנה טיפות לתוך הכוס, מפני שיש לחוש ששקית התה שמונעת מעלי התה לצאת ממנה נחשבת ככלי סינון, ונמצא שהוא בורר על ידי כלי את התמצית הנוזלית מתוך עלי התה (עיין לעיל טו, ב, טו, ז).

אלא יוציא את השקית מהכוס ומיד יניח אותה בפח או בכוס אחרת. והמחמירים נוהגים להוציא את השקית על ידי כף.

הוצאת חרקים מאוכל ועוד דינים

חרק שנפל לתוך כוס תה וצף על המים, אין להוציאו לבדו, שאם יטלנו לבדו, נמצא שהוא בורר פסולת מתוך אוכל. אלא צריך להוציאו בכף, באופן שיעלה עימו גם מעט מהמשקה, או שיטה את הכוס וישפוך מעט מהתה עם החרק.

וכן הדין אם החרק נפל לתוך מרק או תבשיל, שמותר להוציאו בכף עם מעט אוכל. אבל אם נפלו לתוך המרק או התבשיל כמה חרקים, עד שהם מעורבים בכולו, אסור להוציאם עם מעט אוכל, מפני שברור שעיקר כוונתו על הפסולת, והאוכל שבכף טפל, נמצא שהוא מוציא פסולת מתוך אוכל ועובר באיסור. והתקנה לכך, לקחת יחד עם החרק הרבה אוכל, למשל על ידי כוס, עד שעיקר מה שהוא מוציא ייחשב אוכל, ואזי ייחשב כמפריד אוכל מאוכל, שאין בכך איסור.

מותר לשפוך מרק שמעורבים בו שיירי מאכל לתוך כיור שהניחו בו מסננת במקום יציאת המים, ואע"פ שהמסננת תעצור את שיירי המאכל, אין בזה איסור, מפני שאינו מתכוון להשתמש לא במים ולא בשיירי המאכל, נמצא שאין כאן אוכל ופסולת, אלא הכל פסולת (שש"כ יב, טז; מנו"א ח"ב ז, כט).

פירות שנרקבו

מי שהיתה לפניו קערה ובה מעורבים פירות טובים ופירות שהתחילו להירקב, מותר לו להוציא מתוך התערובת את כל הפירות שהוא מתכוון לאכול, או שהוא מתכוון להגיש לפני אורחיו בסעודה הסמוכה (מ"ב שיט, ז).

ואם אינו מתכוון לאכול כעת את כל הפירות הטובים, ומנגד הוא חושש שאם ישאיר את הפירות הרקובים עם הטובים, ידביקו הרקובים את הטובים בריקבונם, יכול לשוטחם ולפזרם באופן שלא יגעו זה בזה, אבל לא יפריד את הטובים לכאן והרקובים לכאן. פרי שנרקב במקצתו עד שאינו ראוי כל כך לאכילה, במקום החיבור שבין החלק הרקוב לחלק הטוב ישנה תערובת, ולכן אסור לחתוך ולהסיר את החלק הרקוב, כי בזה הוא מוציא פסולת מתוך אוכל. והעצה לכך היא, להסיר יחד עם החלק הרקוב גם מעט מהחלק הטוב.

כלים ובגדים

כשם שיש איסור בורר במיני מאכלים, כך יש איסור בורר בשאר דברים, כמו ספרים, כלים ובגדים (ט"ז, מ"ב שיט, טו).

וכל הכללים שנאמרו בדיני בורר במאכלים חלים על שאר סוגי התערובות. כלומר, מותר לקחת מתוך התערובת דבר שצריכים להשתמש בו לאלתר, מפני שהוצאתו אינה כדרך מלאכה אלא כדרך שימושו של אותו דבר. אבל אסור להוציאו כדי להשתמש בו לאחר זמן, וכן אסור למיין תערובת, וקל וחומר שאסור להוציא מתערובת של דברים את החלקים שאין מעוניינים בהם.

למשל, ילדים שערבבו שני סוגים של משחקי קוביות, אסור להפריד להם את שני המשחקים. אבל אם הם רוצים לשחק כעת בסוג אחד, מותר להוציא להם את אותו הסוג מתוך התערובת, מפני שאין זה מיון כדרך מלאכה, אלא כדרך משחק, שבתחילת המשחק לוקחים את הקוביות המיועדות לו.

גם בסכינים כפות ומזלגות שנתערבו יש איסור בורר, ואע"פ שהם די גדולים, וההבדל ביניהם בולט, מכל מקום כאשר הם מרובים הם נחשבים מעורבים. לפיכך, אסור למיינם ולהניח כל סוג לבדו, אבל אפשר אחר שטיפת הסכו"ם לנגב כל כלי בנפרד ולהניחו בתאו המיוחד, מפני שבאופן זה אין הוא לוקח את הכלי מתוך התערובת כדי למיינו אלא הוא לוקחו כדי לנגבו, ואחר שהכלי כבר בידו, מותר לו להניחו בתא המיוחד לו. ולקראת הסעודה מותר לקחת כלי סכו"ם מעורבים, ולהניח ליד כל צלחת את הכלים המתאימים, מפני שאין זה דרך מיון אלא כדרך הכנת הסעודה, ובתנאי שהדבר יעשה סמוך לסעודה.

גם בספרים יתכן דין בורר. למשל, אם התערבו חומשים שונים בערימה, והגבאי רוצה להביא למתפללים את החומש שקוראים בו, אסור לו להוציא מתוך התערובת את החומשים שאינם מתאימים, וכן אסור לו להוציא מהתערובת את החומשים המתאימים זמן רב לפני התפילה. אבל סמוך לתפילה מותר לו להוציא מהתערובת את החומשים המתאימים, מפני שאין זו דרך ברירה אלא כדרך לקיחת ספרים ללימוד.

ספרים שמונחים במדף אינם נחשבים מעורבים, ולכן מותר לאדם להכין לעצמו ספר שהוא מעוניין ללמוד בו לאחר כמה שעות. מי שלמד בספרים רבים, מותר לו להחזירם לארון בשבת כדי לשמור על הסדר, וכיוון שהוא מחזירם, יכול להחזיר כל ספר למקומו.