מים אחרונים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מים לנטילת ידיים אחרי הסעודה לפני ברכת המזון. | מים לנטילת ידיים אחרי הסעודה לפני ברכת המזון. | ||
== טעם התקנה == | |||
בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון, נוטלים את הידיים במים. בגמרא מובא: "מפני מה אמרו: מים אחרונים חובה? מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העיניים", ומפרש רש"י: שכן אמרו חכמים: "אחר כל אכילתך אכול מלח; ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים". | |||
ועוד אמרו, שישנה מצווה ליטול ידיים לפני ברכת המזון, כדי להתקדש לקראת הברכה, שאין ראוי לומר את ברכת המזון כשהידיים מזוהמות משיירי המאכלים (תר"י ורא"ש עפ"י ברכות נג, ב). | |||
והמקובלים הוסיפו למצווה טעם על פי הסוד, שעל ידי 'מים אחרונים' מסירים את הזוהמה, שהיא חלק הסטרא אחרא, ועל ידי כך האדם מוגן מן הקיטרוג (ז"ח רות פז). | |||
== ברכה עליה == | |||
ואף שחובה ליטול 'מים אחרונים', אין מברכים על נטילה זו, כיוון שעיקר התקנה כדי למנוע סכנה, ואין מברכים על הסרת סכנה. | |||
== חיובה בימינו == | |||
ולדעת בעלי התוספות, אין כיום חובה ליטול 'מים אחרונים', משום שאין אנו משתמשים במלח שמסכן את הראייה. | |||
ועוד כתבו כמה מגדולי האחרונים, שאפילו מצווה אין בכך, משום שכיום כשאנו אוכלים בסכו"ם, הידיים אינן מזדהמות מן האוכל, ולכן אין צורך לנקותן לקראת ברכת המזון. | |||
למעשה, דעת רוב הפוסקים, שגם בזמננו צריכים ליטול ידיים 'מים אחרונים'. ואע"פ כן רבים נוהגים להקל, וביניהם תלמידי חכמים ונשים צדקניות. | |||
וזאת משום שדין 'מים אחרונים' מדברי חכמים, והכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדברי המיקל. אמנם מי שידיו מזוהמות והוא ממילא מתכוון לשוטפם, צריך שישטפם לפני ברכת המזון (שו"ע קפא, א, י). | |||
והנוהגים על פי הקבלה, וכן חסידים, מהדרים מאוד בנטילת 'מים אחרונים'. אלא שהואיל ומנהגם על פי הקבלה, לא החמירו על נשים בזה, ועל כן במשפחות רבות רק הגברים נוהגים ליטול 'מים אחרונים'. | |||
== דיני הנטילה == | |||
לנוהגים ליטול מים אחרונים, צריך ליטול רק שני פרקים של האצבעות, ובבוהן די בפרק אחד, משום שלמעלה מזה אין מגיע לכלוך המאכל (שו"ע קפא, ד). ויש מהדרים ליטול את כל האצבעות (באו"ה 'עד', כה"ח טו"ב). | |||
וכל הדינים המעכבים את הנטילה שלפני הסעודה אינם שייכים לנטילת מים אחרונים, ולכן אין צורך ליטול את הידיים מתוך כלי אלא מלכתחילה אפשר לשפוך עליהם מים ישירות מהברז. ואין שיעור למים, אלא העיקר שינקו את הזוהמה משני הפרקים של האצבעות. | |||
ואין נוטלים במים חמים מאוד, מפני שכשנוטלים במעט מים כפי שרגילים, הם מבליעים את הזוהמא בידיים (ע' שו"ע קפא, ג). | |||
בעת הנטילה צריך להשפיל את האצבעות, כדי שהמים יזלו ויורידו את הזוהמא מהאצבעות (סוטה ד, ב; שו"ע קפא, ה). ונכון לנגב את האצבעות לפני הברכה (שו"ע קפא, ח, מ"ב יט). | |||
ואין נוטלים מים אחרונים על גבי הקרקע, כי אמרו חכמים שיש בהם רוח רעה שעלולה להזיק, אלא צריך ליטלם לתוך כלי, ואח"כ ישפכו את המים לכיור או למקום שאין הולכים בו. ואפשר לכתחילה ליטול את הידיים מהברז לתוך הכיור, וכך נוהגים רבים. והנוהגים ליטול מים אחרונים לתוך כלי, נוהגים לכתחילה לסלק את הכלי מהשולחן או לכסותו לפני הברכה. | |||
אחר נטילת מים אחרונים יש להזדרז לברך ברכת המזון, שאמרו חכמים (ברכות מב, א): "תכף לנטילת ידיים ברכה". ולכתחילה אין להפסיק בדיבור ואפילו בדברי תורה בין הנטילה לברכה. וגם אין ללכת בחינם יותר ממהלך כ"ב אמה או להפסיק בשתיקה שיעור זמן של מהלך כ"ב אמה (ע' מ"ב קעט, א-ב, באו"ה שם, וקפא, טו, וכד). | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה:סדר היום]] | |||
גרסה מ־20:09, 21 באפריל 2009
|
|
מים לנטילת ידיים אחרי הסעודה לפני ברכת המזון.
טעם התקנה
בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון, נוטלים את הידיים במים. בגמרא מובא: "מפני מה אמרו: מים אחרונים חובה? מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העיניים", ומפרש רש"י: שכן אמרו חכמים: "אחר כל אכילתך אכול מלח; ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים".
ועוד אמרו, שישנה מצווה ליטול ידיים לפני ברכת המזון, כדי להתקדש לקראת הברכה, שאין ראוי לומר את ברכת המזון כשהידיים מזוהמות משיירי המאכלים (תר"י ורא"ש עפ"י ברכות נג, ב).
והמקובלים הוסיפו למצווה טעם על פי הסוד, שעל ידי 'מים אחרונים' מסירים את הזוהמה, שהיא חלק הסטרא אחרא, ועל ידי כך האדם מוגן מן הקיטרוג (ז"ח רות פז).
ברכה עליה
ואף שחובה ליטול 'מים אחרונים', אין מברכים על נטילה זו, כיוון שעיקר התקנה כדי למנוע סכנה, ואין מברכים על הסרת סכנה.
חיובה בימינו
ולדעת בעלי התוספות, אין כיום חובה ליטול 'מים אחרונים', משום שאין אנו משתמשים במלח שמסכן את הראייה.
ועוד כתבו כמה מגדולי האחרונים, שאפילו מצווה אין בכך, משום שכיום כשאנו אוכלים בסכו"ם, הידיים אינן מזדהמות מן האוכל, ולכן אין צורך לנקותן לקראת ברכת המזון.
למעשה, דעת רוב הפוסקים, שגם בזמננו צריכים ליטול ידיים 'מים אחרונים'. ואע"פ כן רבים נוהגים להקל, וביניהם תלמידי חכמים ונשים צדקניות.
וזאת משום שדין 'מים אחרונים' מדברי חכמים, והכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדברי המיקל. אמנם מי שידיו מזוהמות והוא ממילא מתכוון לשוטפם, צריך שישטפם לפני ברכת המזון (שו"ע קפא, א, י).
והנוהגים על פי הקבלה, וכן חסידים, מהדרים מאוד בנטילת 'מים אחרונים'. אלא שהואיל ומנהגם על פי הקבלה, לא החמירו על נשים בזה, ועל כן במשפחות רבות רק הגברים נוהגים ליטול 'מים אחרונים'.
דיני הנטילה
לנוהגים ליטול מים אחרונים, צריך ליטול רק שני פרקים של האצבעות, ובבוהן די בפרק אחד, משום שלמעלה מזה אין מגיע לכלוך המאכל (שו"ע קפא, ד). ויש מהדרים ליטול את כל האצבעות (באו"ה 'עד', כה"ח טו"ב).
וכל הדינים המעכבים את הנטילה שלפני הסעודה אינם שייכים לנטילת מים אחרונים, ולכן אין צורך ליטול את הידיים מתוך כלי אלא מלכתחילה אפשר לשפוך עליהם מים ישירות מהברז. ואין שיעור למים, אלא העיקר שינקו את הזוהמה משני הפרקים של האצבעות.
ואין נוטלים במים חמים מאוד, מפני שכשנוטלים במעט מים כפי שרגילים, הם מבליעים את הזוהמא בידיים (ע' שו"ע קפא, ג).
בעת הנטילה צריך להשפיל את האצבעות, כדי שהמים יזלו ויורידו את הזוהמא מהאצבעות (סוטה ד, ב; שו"ע קפא, ה). ונכון לנגב את האצבעות לפני הברכה (שו"ע קפא, ח, מ"ב יט).
ואין נוטלים מים אחרונים על גבי הקרקע, כי אמרו חכמים שיש בהם רוח רעה שעלולה להזיק, אלא צריך ליטלם לתוך כלי, ואח"כ ישפכו את המים לכיור או למקום שאין הולכים בו. ואפשר לכתחילה ליטול את הידיים מהברז לתוך הכיור, וכך נוהגים רבים. והנוהגים ליטול מים אחרונים לתוך כלי, נוהגים לכתחילה לסלק את הכלי מהשולחן או לכסותו לפני הברכה.
אחר נטילת מים אחרונים יש להזדרז לברך ברכת המזון, שאמרו חכמים (ברכות מב, א): "תכף לנטילת ידיים ברכה". ולכתחילה אין להפסיק בדיבור ואפילו בדברי תורה בין הנטילה לברכה. וגם אין ללכת בחינם יותר ממהלך כ"ב אמה או להפסיק בשתיקה שיעור זמן של מהלך כ"ב אמה (ע' מ"ב קעט, א-ב, באו"ה שם, וקפא, טו, וכד).