גטו רומא: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
<gallery widths="200px" heights="180px" perrow="3"> | <gallery widths="200px" heights="180px" perrow="3"> | ||
תמונה:ArcoDelleAzimelleInGhettoByRoeslerFranz.jpg| שער ה[[מצה|מצות]] | תמונה:ArcoDelleAzimelleInGhettoByRoeslerFranz.jpg| שער ה[[מצה|מצות]] - ציור משנת 1880 | ||
תמונה:Fontana delle Tartarughe, or Tortoise Fountain, in Piazza Mattei.jpg|מזרקת הצבאיים, בכיכר מתאי- הכניסה הראשית לגטו בעבר | תמונה:Fontana delle Tartarughe, or Tortoise Fountain, in Piazza Mattei.jpg|מזרקת הצבאיים, בכיכר מתאי- הכניסה הראשית לגטו בעבר - צולם 2008 | ||
תמונה:Ultimo giorno 185.jpg|שריד ממבנה בגטו הישן | תמונה:Ultimo giorno 185.jpg|שריד ממבנה בגטו הישן - צולם 2008 | ||
</gallery> | </gallery> | ||
גרסה מ־21:22, 1 בספטמבר 2008
|
|
גטו רומא הוקם כשלושים שנה אחרי הווסד הגטו הראשון הגטו היהודי בוונציה בשנת 1555. יהדות רומא חוייבו לגור בשכונה המיוחדת שהוקצתה לה במשך 242 שנה עד לשנת מועד כיבוש רומא על ידי נפולאון בונפרטה בשנת 1797. הקמת הגטו באה בעקבות גזרה של האפיפיור , לפיה היהודים הם רוצחי קדושם וולכן אין להם זכות לחיות כאזרחים שווי זכויות עם מאמינים קתוליים בער אחת. וכך נגזר עליהם כי בכל תחום בשליטה של האפיפיור, יוכלו היהודית להתגורר ברומא או באנקונה. אלה אשר לא הסכימו לגזירה עברו לגור במרכז ובצפון איטליה מחוץ לתחום השליטה של הכנסיה הקתולית.
ההכרזה של האפיפיור ניתנה ביום 14 ביולי 1555 כונתה בשם "Cum nimis absurdum" וזאת על שם משפט הפתיחה שלה שקבע : יהיה זה אבסורדי ויגרום לאי נחת לחלוטין, העובדה שהיהודים אשר נמצאו חייבים בדין ונידונו על ידי האל לשעבוד נצחי.. וכאן בא תאור הגזרות שהוטלו עליהם. ( אשמה זו הוסרה רישמית רק בשנת 1963 על ידי האפיפיור יוחנן ה-23) . האיגרת ציוותה על היהודית ברומא לעזוב את רחבי העיר ולהתרכז בתחום אחד בזמן קצר ותוך מימוש הרכוש דלא-ניידי ומכירת כל העסקים שבבעלות יהודית לנוצרים, הייתה רק אחת מהגזרות שניחתו על היהודים באותה תקופה.
ההתארגנות בגטו
חודשיים לאחר כניסת ההוראה שעל היהודים להתכנס לאזור שכונה להסגר היהודים או בשנים הבאות[1] (Judaerum Domicili) דהיינו "משכנות היהודים". אימוץ הכינוי "גטו" שבמקורו שהיה שמו של הגטו היהודי בוונציה, ניתן רק לאחר ש"נפלו חומות" הגטו. לתחום המוגדר נקבעו רק שני שערים ליציאה, עם זריחת השמש ולחזרה, עם שקיעת החמה.
במשך ששה חודשים נאלצו יהודי העיר לממש את רכוש הדלא-ניידי שלהם, אשר לפי ההערכה נמכרו בחמישית מערכו.
התחום המקורי שנקבע לגטו היה בדרומו של "שדה מרס" [2], דרומית לנהר הטיבר, באזור שבו היה עולה על גדותיו לעתים קרובות, ועד למרכז העתיק של רומא, ברחוב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico d'Ottavia). שטחו המקורי של הגטו עלה על 23 אלף מטר רבוע, ובסוף המאה ה-17 כבר חיו בו כעשרת אלפים תושבים בצפיפות גבוהה. בשנת 1823 הוחלט להרחיבו צפונה, וכך הגיע הגטו כמעט עד לרחובות הקרויים כיום ויה דל פונרי (Via del Funaro) ו-ויה דל פלנאני (Via dei Falegnani). שער הכניסה לגטו נקבע בין הרחובות, בקרבת הככר, המוכנה היום לרגו ארגנטינה (Largo Argentina).
מיקומו של הגטו משני צידי הטיבר נחשב לגרוע מבחינה גאוגרפית. השטח הוצף כאשר הנהר עלה גדותיו. למשל, ביום 24 לאוקטובר 1898 , בימי (כהונתו האפיפיורית והשלטונית) של קלמנס השביעי, (נהר) הטיבר הגיע עד לסימן המופיע בתמונה משמאל. [3]
אזור טרסטברה (מעבר לטיבר) וכן האזור הנוכחי של הגטו, נבחרן על ידי האפיפיורים להושבת היהודים , משום מיקומן הגרוע: אזור בוצי מוכה קדחת ושטפונות. על פי ההעקרונות הקאתולים אסור היה להשמיד את היהודים בימי הביניים. הם היו צריכים לשמש עדות חייה למה שקורה לאלה שלא קיבלו את הנצרות ולכן היה צריך להחזיק אותם בחיים אבל בתנאים משפילים של עוני ובין השאר כך נבחר מיקומו הגאוגרפי של הגטו.
אתרי הגטו
בתחום הגטו היהודי היום כמעט ולא ניתן לאתר שרידים מימין עברו. אחד המקומות היחידים שניתן לזיהוי הוא המעיין הנובע בכניסה לגטו מכיוון לרגו ארגנטינה (Largo Argentina) כאן היה ממקום אחד משני השערים של הגטו.
בקמרונותיו של התיאטרון של מרצ'לו ( Teatro di Marcelo) באזור המתחיל ב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה, היו חנויות רבות של יהודים עד שכונה "שוק היהודים". בתחום הגטו מצוייה כנסיית סנט אנג'לו אין פסקריה (Sant Angelo in Pescheria), אליה הובאו היהודים כדי לשמוע דרשות נגד האמונה היהודית. על הכנסייה מופיעה , עד היום, כתובת בגנות היהודים והיהדות.
בתי הכנסת
כאשר יהודי רומא רוכזו בתחום הסגר היהודים ננטשו בתי הכנסת שהיו ברחבי העיר. רק לקהילה הקאטאלנית, שהתיישבה באזור זה משנת 1519 היה בית כנסת (Scoula Catalane)[4]. היות שהיה אסור לבנות בתי כנסת חדשים הוסיפו לבית הכנסת הקיים עוד ארבע בתי כנסת: הותיק - איל טמפיו (Il Tempio), בית הכנסת הסיציליאני- של יהודי סיציליה שהגיעו לרומא בשנת 1492[5], בית הכנסת הקאסטיליאנו או בית כנסת ההיכל ( Il Tempio nouvo ) ובית הכנסת החדש.
הווי הגטו
תמונות מהגטו
שער המצות - ציור משנת 1880
מזרקת הצבאיים, בכיכר מתאי- הכניסה הראשית לגטו בעבר - צולם 2008
שריד ממבנה בגטו הישן - צולם 2008
הערות שוליים
- ↑ שם זה מופיע במפה משנת 1777
- ↑ the level ground between the slopes of the Capitoline, the Quirinal, and the Pincian hills, and the Tiber
- ↑ בפירנצה, בפיסא כנראה גם בערים רבות נוספות יש סימנים דומים.
- ↑ עם חנוכת בית הכנסת הגדול בשנת 1904, עבר בית הכנסת למקומו הנוכחי בקומת הקרקע של בית הכנסת הגדול
- ↑ אף הם גורשו מארצם על ידי מלכי ספרד, כמו יהודי ספרד
לקריאה נוספת
- אטיליו מילאנו, תרגמה מאיטלקית: דינה מילאנו, גיטו רומא, הוצאת ספרית מעריב, תשנ"ב.
קישורים חיצוניים
- Ghetto di Roma 2008 - אתר Webshots - תמונות מגטו רומא באפריל 2008