שומרון: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
* ובדרום - דרך בית אל לירושלים. | * ובדרום - דרך בית אל לירושלים. | ||
לאחר החורבן הגיעו אליה גולים מאשור, לימים ה[[שומרונים]]. וכך מתואר במקרא: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת, וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְשׁוּ, אֶת-שֹׁמְרוֹן, וַיֵּשְׁבוּ, בְּעָרֶיהָ" {{מקור|תנ"ך:מלכים ב י"ז כ"ד$מלכים ב י"ז, כ"ד}}. עם הכיבוש היווני של ארץ ישראל, בשנת ג' א' תפ"ח הייתה עיר נוכרית וכונתה "סמריה". בתקופה הבאה לקיומה, אשר ממנו נותרו שרידים רבים, היא נבנתה מחדש על-ידי מלכי [[ | לאחר החורבן הגיעו אליה גולים מאשור, לימים ה[[שומרונים]]. וכך מתואר במקרא: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת, וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְשׁוּ, אֶת-שֹׁמְרוֹן, וַיֵּשְׁבוּ, בְּעָרֶיהָ" {{מקור|תנ"ך:מלכים ב י"ז כ"ד$מלכים ב י"ז, כ"ד}}. עם הכיבוש היווני של ארץ ישראל, בשנת ג' א' תפ"ח הייתה עיר נוכרית וכונתה "סמריה". בתקופה הבאה לקיומה, אשר ממנו נותרו שרידים רבים, היא נבנתה מחדש על-ידי מלכי ה[[חשמונאים]]. הורדוס בנה מחדש את העיר על יסודותיה של שומרון העתיקה וקראה בשם "סבסטיה" שמשמעו: המפוארת, וזאת לכבוד הקיסר שכונה בשם סבסטוס אשר היה אורחו של הורדוס בשומרון. ירידתה של עיר רומאית זו הגיעה בזמן מרד בית שני, כשנכבשה והועלתה באש ע"י היהודים. שמה נשמר בשמו של כפר סבסטיה הממוקם על ידה. | ||
[[קטגוריה:חבל ארץ שומרון]] | [[קטגוריה:חבל ארץ שומרון]] | ||
גרסה מ־15:57, 19 ביוני 2009
|
|
שומרון הייתה בירת ממלכת ישראל במשך כמאתים שנה. לאחר חורבנה הוקמה מחדש בתור עיר רומית ונקראה "סבסטיה". בראשית המאה ה-20 נערכו בה חפירות ארכיאולוגיות ונמצאו בה ממצאים חשובים: שרידים מארמון ה"שן" של אחאב, מלך ישראל אשר נעשו מ"שן פיל" - היום במוזיאון רוקפלר. עוד ממצא חשוב הם "חרסי שומרון" אשר לפיהם ניתן לאתר את היושבים היהודים באזור בצקופת המקרא.
תולדות העיר
העיר שומרון הוקמה על-ידי עמרי מלך ישראל בשנת ג'א ט"ז. וכך כתוב במקרא: "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה; בְּתִרְצָה, מָלַךְ שֵׁשׁ-שָׁנִים. וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן, מֵאֶת שֶׁמֶר--בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף; וַיִּבֶן, אֶת-הָהָר, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה, עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן". מלכים א ט"ז, כ"ג. וכפי שאמרו חכמים: "תנא דבי אליהו (אליהו רבה פרק ט'): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, שאלתי להם: מפני מה נשתנה עמרי המלך, שכל המלכים שלפניו לא זכו להושיב את בניהם תחתיהם על כסא מלכותם, ואילו עמרי זכה להושיב שלושה מלכים מזרעו על כסאו? אמרו לי: לאשמענו. אמרתי להם: רבותי, עמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו, משום שבנה עיר גדולה בארץ ישראל".[1]. שומרון נחרבה על-ידי מלך אשור בשנת ג"א ר"ה שנאמר: " בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ, לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן, וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּרָה; וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן--וְעָרֵי מָדָי" מלכים ב י"ז, י.
בדף הסבר של מדרשת שומרון מובא הסבר אפשרי להחלטת מלך ישראל לבנות את העיר החדשה. עיר הבירה הקודמת הייתה "תרצה", שכנה בבקעת נחל תרצה ולא היתה מוגנת מספיק מבחינה בטחונית. עמרי לבנות את עיר הבירה החדשה. על גבעה שנמצאה בנקודה אסטרטגית חשובה, המתנשאת לגובה 100 מ' מעל העמקים בסביבה ו - 560 מ' מעל פני הים. האזור כולו נחשב למרכז הארץ, למקום פורה (בקרבת עמק דותן בקעת שכם). כשהגישה אליך וממנו התאפשרה מארבעה כוונים:
- במערב - דרך העמקים למישור החוף.
- בצפון - דרך דותן למגידו ועמק יזרעאל.
- במזרח - דרך שכם העתיקה לירדן.
- ובדרום - דרך בית אל לירושלים.
לאחר החורבן הגיעו אליה גולים מאשור, לימים השומרונים. וכך מתואר במקרא: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת, וּסְפַרְוַיִם, וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן, תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְשׁוּ, אֶת-שֹׁמְרוֹן, וַיֵּשְׁבוּ, בְּעָרֶיהָ" מלכים ב י"ז, כ"ד. עם הכיבוש היווני של ארץ ישראל, בשנת ג' א' תפ"ח הייתה עיר נוכרית וכונתה "סמריה". בתקופה הבאה לקיומה, אשר ממנו נותרו שרידים רבים, היא נבנתה מחדש על-ידי מלכי החשמונאים. הורדוס בנה מחדש את העיר על יסודותיה של שומרון העתיקה וקראה בשם "סבסטיה" שמשמעו: המפוארת, וזאת לכבוד הקיסר שכונה בשם סבסטוס אשר היה אורחו של הורדוס בשומרון. ירידתה של עיר רומאית זו הגיעה בזמן מרד בית שני, כשנכבשה והועלתה באש ע"י היהודים. שמה נשמר בשמו של כפר סבסטיה הממוקם על ידה.