נר שבת: הבדלים בין גרסאות בדף

מצות הדלקת נר לפני כניסת השבת.

שלום בית

על הפסוק באיכה (ג, יז): "ותזנח משלום נפשי", דרשו חכמים: "זו הדלקת נר שבת", שאם אין נר - אין שלום. האור מביא לשלום בית ונוסך אוירת שלוה. בהדלקת נר שבת אנו מענגים ומכבדים את השבת ומביעים את חשיבותה.

נשים במצוות נר שבת

הדלקת נר שבת היא אחת משלוש המצוות, המיוחדות לנשים. אמנם המצוות שייכת לכל ישראל, בין גברים בין נשים אלא שהאשה קודמת במצווה זו לשאר בני משפחתה, מפני שהיא אחראית על ניהול הבית, לפיכך זכותה לקיים את המצווה, ובהדלקתה יוצאים כל בני הבית. עוד יש רמז בדבר שמצות הדלקת נר שבת היא כעין תיקון וכפרה על חטאה של חוה, אם כל חי, אשר אכלה מפרי עץ הדעת ואף האכילה את אדם. כתוצאה מחטא זה נאמר לאדם: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"; כלומר, באכלה מפרי עץ הדעת כיבתה חוה את "נרו של העולם" ("נר ה' - נשמת אדם"), ועל מעשה כיבוי זה מכפרת, איפוא, כל בת חוה מדי ערב שבת בהדליקה נרות של מצוה.

קבלת שבת

בשעה שהאשה מדליקה את הנרות, מקבלת עליה קדושת השבת ומאותה שעה ואילך אסור לה לעסוק בכל מלאכה האסורה בשבת. יש מחלוקת אם ניתן להתנות בטרם ההדלקה כי איננה מקבלת על עצמה את השבת בהדלקה זו.

זמן הברכה

שני מנהגים ישנם בזמן ברכת הנרות. יש נוהגות לברך לפני הדלקת הנרות כפי שמברכים לפני כל המצוות. וכך כתב השולחן ערוך וכן נוהגות חלק מהנשים הספרדיות (או"ח רסג, ה; יבי"א ב, טז).

ויש נוהגות לברך אחר ההדלקה, ואע"פ שאת כל ברכות המצוות צריכים לומר לפני קיום המצווה, כאן ישנה בעיה, שלדעת כמה פוסקים על ידי הזכרת השבת בברכה הנשים מקבלות את השבת, לפיכך אשה שתברך לפני ההדלקה לא תוכל אחר כך להדליק הואיל וכבר קיבלה את השבת. לכן לפי מנהג זה הופכים את הסדר, תחילה מדליקות את הנרות ורק אחר כך מברכות. וכדי שהברכה תחשב לפני המצווה, נוהגות הנשים לכסות את עיניהן בעת הברכה, ורק אחריה פוקחות את עיניהן ונהנות מאור הנרות.

ואף שלדעת רוב הפוסקים אם האשה תתנה בליבה שלא תקבל את השבת עד אחר גמר הדלקת הנרות - תוכל לברך ולאחר מכן להדליק את הנרות, מכל מקום המנהג הרווח הוא שנשים מקבלות את השבת בעת הדלקת הנרות, ולכן כתבו הרבה מן הפוסקים האחרונים שהמנהג הטוב הוא שתברך לאחר הדלקת הנרות, וכן נוהגות כל הנשים יוצאות אשכנז (רמ"א רסג, ה). וכן פסק החיד"א (מחזיק ברכה רסג, ד), והבן איש חי (ש"ש נח ח'). וכן נוהגות חלק מן הנשים הספרדיות, להדליק ואחר כך לכסות את העיניים ולברך, וכך נהגו במרוקו ובבל ובעוד מקומות. ולמעשה, כל אשה תמשיך לנהוג כדרך שאימה נהגה. (פניני הלכה שבת)

מספר הנרות

מצד הדין מספיק להדליק נר אחד, שעל ידו יהיה אור בבית. ונהגו להדליק שני נרות, אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. ויש נוהגות להדליק נר נוסף לכל אחד מבני הבית, ויש שנהגו להדליק שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע, ויש שנהגו להדליק עשרה כנגד עשרת הדברות. וכל המנהגים הללו בעת שהאשה שובתת בביתה, אך אם היא מתארחת בבית אחרים, המנהג שתדליק שני נרות (שש"כ מג, ג). בעבר כשהיו מאירים את הבית בנרות, היה בתוספת הנרות הידור, שעל ידם מתרבה האורה בבית, אבל כיום שמשתמשים באור חשמל, אין הידור כל כך בהוספת נרות.

עוד נהגו שאשה ששכחה להדליק שבת אחת, קונסת עצמה ומדליקה מכאן ואילך בכל השבתות נר אחד נוסף (ורמ"א רסג, א). וכל זה בתנאי שלא היה שם אור כלל, אבל אם בעלה או היא הדליקו את אור החשמל לפני שבת, אינה צריכה להוסיף נר אחד כל ימיה. ואף על פי שיש מחמירים בזה, הואיל ובפועל לא נתבטל אצלם עונג השבת, שהיה להם אור, אינה חייבת להוסיף להדליק נר אחד כל ימיה (עיין ד"מ שם, באו"ה ד"ה 'ששכחה'; שש"כ מג, ה; ילקוט יוסף רסג, מב). (פניני הלכה שבת)

האם אפשר לצאת בנורת להט חשמלית

לדעת רוב הפוסקים אפשר לקיים מצוות הדלקת נרות שבת בהדלקת נורה חשמלית, שהנורה כמו נר, חוט המתכת הבוער הוא הפתילה, והחשמל הוא השמן. ואולי אף מוטב להדליק נורה חשמלית מאשר נר, הואיל ואורה זך וצלול יותר. לעומת זאת יש סוברים שאין יוצאים בנורה חשמלית ידי הדלקת נר שבת, משום שיתכן וזרם החשמל יפסיק, ועוד שנורה חשמלית שונה מנר, מפני שהחשמל אינו נמצא סמוך לפתילה כמו השמן בנר.

למעשה דעת רוב הפוסקים שאפשר לצאת ידי חובה בהדלקת נורה חשמלית, שכן מוסכם שאור החשמל נחשב כאש, וכל המדליק אור חשמל בשבת עובר על איסור תורה של הבערה. ואין מקום לחשוש שמא יפסק החשמל, שיותר פעמים נכבית הפתילה מאשר נפסק החשמל. אלא שמכל מקום מוטב לקיים המצווה על ידי הדלקת נר, כדי לצאת ידי כולם, וגם שבהדלקת הנר ניכר יותר שיש כאן הדלקה מיוחדת לכבוד שבת.

לכתחילה מוטב לכבות את נורות החשמל לפני הדלקת הנרות, ולהדליקם מחדש לשם שבת בעת שמדליקים את הנרות, שעל ידי כך המצווה מתקיימת בהידור רב על ידי הנרות ונורות החשמל. ועוד שאם נורות החשמל דולקות, אין ניכר שהאשה מקיימת מצווה בהדלקת הנרות, שהרי ממילא כבר יש שם אור. ולנוהגות לברך אחר ההדלקה, תדליק תחילה את נורות החשמל ומיד אח"כ תדליק את נרות הפרפין ותעצום את עיניה ותברך. ולנוהגות לברך לפני הדלקת הנרות, יברכו וידליקו הנרות ומיד אחר כך את נורות החשמל.

וכל זה לכתחילה, אולם מהדין אפשר שהאשה תדליק את הנרות גם בשעה שנורות החשמל דולקות, מפני שנורות החשמל הודלקו ללא כוונה, ורק בהדלקת הנרות מכוונת לשם הדלקת נרות שבת, וכיוון שיש בהם תוספת אור לכבוד שבת, אין ברכתה לבטלה. (פניני הלכה)

על מי המצווה להדליק

מצוות הדלקת נרות שייכת לכל ישראל, בין גברים בין נשים, שהכל חייבים לכבד ולענג את השבת. אלא שהאשה קודמת במצווה זו לשאר בני משפחתה, מפני שהיא אחראית על ניהול הבית, לפיכך זכותה לקיים את המצווה, ובהדלקתה יוצאים כל בני הבית. אך אם האשה מתעכבת, וזמן השקיעה מתקרב, מוטב שבעלה ידליק ולא יכנסו לספק חילול שבת בהדלקת הנרות (שו"ע רסג, ב; מ"ב רסב, יא).

מי שאשתו בבית חולים או שהוא אלמן, צריך להדליק נרות בביתו, ואפילו אם יש לו בת גדולה, עליו המצווה להדליק את הנרות, מפני שהוא בעל הבית. ואם ירצה יוכל למנות אותה שתדליק עבורו ועבור שאר בני הבית (שש"כ מג, הערה מ"ו).

יש נוהגים, שבנוסף לנרות שהאם מדליקה, כל בנותיה שהגיעו לחינוך מדליקות אף הן נרות בברכה. וכן מנהג חסידי חב"ד שכל הבנות מדליקות נרות בברכה. ואמנם כתב בעל ערוך השולחן (רסג, ז) שטוב שכל אחת תדליק בחדר אחר, מכל מקום מנהג חסידי חב"ד שכולן מדליקות במקום הסעודה. למעשה, רוב ישראל נהגו שרק האם מדליקה נרות בברכה, ויש סוברים שאף יש לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה, שהואיל והאם מברכת, פוטרת בזה הדלקת הנרות שבכל הבית, וקל וחומר שפוטרת את הדלקת הנרות שבמקום הסעודה (יחו"ד ב, לב). ולמעשה, לכל מנהג יש על מה לסמוך.

רווק או רווקה הגרים לבדם, חייבים להדליק בביתם במקום הסעודה נרות שבת בברכה. ואם כמה רווקים גרים ביחד ואוכלים סעודת שבת על שולחן אחד, עליהם להדליק את נרות השבת בשותפות, כלומר אחד מהם יקנה את הנרות וידליקם עבור כולם.

דין שתי משפחות שאוכלות יחד כיצד ידליקו

כשמשפחה מתארחת אצל חברתה, מתעוררת שאלה האם תוכל האורחת להדליק באותה שבת נרות בברכה. לדעת בעל השולחן ערוך, הואיל ובעלת הבית מדליקה נרות בברכה, אין יותר צורך בהדלקת נרות האורחת, לפיכך תדליק האורחת את נרותיה בלא ברכה. ולדעת הרמ"א יכולה האורחת לברך על הדלקת נרותיה, משום שכל נר נוסף מרבה האורה. למעשה, אין כיום צורך להיכנס לספק הזה, מפני שבכל בית ישנם כמה חדרים, ורגילים להקצות לאורחים חדר, ובאותו חדר תוכל האורחת להדליק נרות בברכה לכל הדעות. ואף שעיקר הדלקת נרות הוא במקום הסעודה, מכל מקום כאשר בעלת הבית מדליקה במקום הסעודה, עדיף לאורחת לצאת מהספק ולהדליק בחדר שהוקצה להם, שגם בו יש תועלת באור (מ"ב רסג, לח).

וכן הדין כשסידרו דירה מיוחדת לאורחים, שתדליק האורחת באותה דירה, וכדי שתוכל להנות מאור הנרות, תקפיד להדליק נרות ארוכים שישארו דולקים עד לאחר שיחזרו מסעודת ליל שבת, או תשאר לידם עד שיתחיל להחשיך, או שאחד מבני המשפחה ילך לראות לפני הסעודה את הנרות. שאם לא יראה אף אחד מהם את הנרות לאחר שיחשיך, לא יהיה בזה כבוד שבת, ונמצאת ההדלקה והברכה לבטלה.

וכן בבתי מלון שכולם אוכלים ביחד בחדר האוכל, טוב שרק אשה אחת תדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים תדלקנה בחדרי השנה (שש"כ מה, ט). אולם בבתי מלון רבים מתעוררת בעיה, מפני חשש שריפה אוסרים על האורחים להדליק נרות בחדרים, וכדי לאפשר לאורחים להדליק נרות, מכינים שולחן בחדר האוכל שעליו תדלקנה כל הנשים את נרותיהן. ולפי מנהג האשכנזים, אכן מותר להרבה נשים להדליק נרות בברכה במקום אחד, וישתדלו לקרב את הנרות לשולחן האוכל.

אבל למנהג השולחן ערוך, אי אפשר שכמה נשים יברכו על הדלקת נרות באותו מקום, לפיכך רק אשה אחת יכולה להדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים תדלקנה בלא ברכה. ועוד עצה נזכרה, ששאר הנשים יקיימו המצווה בהדלקת נורה חשמלית בחדר, ויוכלו לברך על הדלקתה, שכבר למדנו שלדעת רוב הפוסקים אפשר לקיים מצוות הדלקת נרות בנורה חשמלית. ומוטב לקיים כך את המצווה מאשר להדליק נרות במקום שעוד נשים מדליקות, שלדעת השולחן ערוך יש בזה ספק ברכות, ואסור לברך. ועוד, שיותר תועלת יש בהדלקת נורה חשמלית בחדר מאשר בהדלקת נרות רבים ליד חדר האוכל (ילקוט יוסף רסג, יט).

וכל זה בתנאי שיש בחדר נורה חשמלית שאפשר להדליקה לכבוד שבת (ושתכבה לאחר מכן על ידי שעון שבת), אך אם יש שם ניאון בלבד, אי אפשר לברך על הדלקתו, הואיל ואין אורו יוצא מחוט להט כדוגמת הנר. ובמצב כזה צריכה האשה להדליק נרות בחדר האוכל, ולמנהג הספרדים אם כבר הדליקה שם אשה אחרת נרות, תדליק בלא ברכה.

דין נשואים השובתים שלא בביתם

כדי לדעת מתי אדם השובת מחוץ לביתו צריך להדליק נרות בברכה, צריכים להקדים תחילה שמצוות הדלקת נרות כוללת בתוכה שני מרכיבים, האחד, נוגע למקום, שיהיה אור במקום הסעודה לעונג שבת, וכן רצוי שיהיה אור בשאר המקומות שצריך להשתמש בהם בליל שבת. והמרכיב השני נוגע לאדם, שמצווה להדליק נרות לכבוד שבת, ולכן אפילו אם כבר היה נר דולק על השולחן בערב שבת, צריך לכבותו ולהדליקו בברכה לכבוד שבת (שו"ע רסג, ד). ובהדלקת אם המשפחה מקיימים כל בני המשפחה מצווה זו. ובכל מצב שאחד המרכיבים קיים יש להדליק נרות בברכה, וכששני המרכיבים אינם קיימים אין מדליקים נרות שבת.

לפיכך אדם נשוי המתארח בבית משפחה אחרת, אינו צריך להדליק נרות שבת, מפני שמצד הדלקת הנרות במקום הסעודה, הרי אם המשפחה שמארחת אותו מדליקה נרות, ומצד המצווה האישית להדליק נרות לכבוד שבת, אינו צריך להדליק משום שאשתו מדליקה בביתו. ואם הקצו לו חדר נפרד, לכתחילה טוב שיתן להם פרוטה כדי שיהיה שותף ממש בהדלקת הנרות. אבל אם הנשוי נאלץ לשבות מחוץ לביתו ולסעוד לבדו, מצווה עליו להדליק נרות שבת בברכה, ואף שאשתו מדליקה נרות בביתם, מכל מקום מצד המקום עליו להדליק נרות במקום שיסעד בליל שבת.

חייל נשוי היוצא למילואים, חייב להדליק נרות בחדר האוכל בברכה, מצד המצווה להדליק נרות במקום הסעודה. ואם כבר יש מי שהתנדב להדליק נרות בחדר האוכל, אינו חייב להדליק מצד המצווה האישית, משום שיוצא במה שאשתו מדליקה בביתו. ויותר טוב שהחייל שמדליק הנרות יקנה אותם לכל החיילים כדי שיהיו שותפים ממש בהדלקת נרותיו ויצאו גם ידי המצווה האישית.

חולה המאושפז בבית חולים, אם אשתו מדליקה נרות בביתם, ובבית החולים מדליקים נרות בחדר האוכל לכבוד שבת, אין הוא צריך להדליק נרות לכבוד שבת. ואף כשאין מדליקים בבית החולים נרות לכבוד שבת, אינו חייב להדליק נרות בבית החולים, ואם ירצה להדר, ידליק נרות או תאורה אחרת לכבוד שבת בלא ברכה.

ונשים המאושפזות בבית חולים, למרות שבעליהן מדליקים נרות בביתם, כיוון שתמיד הן נוהגות להדליק נרות אין הן רוצות לצאת ידי מצוותן בהדלקת בעליהן, ומותר להן להדליק נרות בבית החולים בברכה. ותדלקנה במקום אכילתן. ואם באותו מקום כבר הדליקה אשה אחרת נרותיה, למנהג הספרדים תדליק בלא ברכה, ולמנהג האשכנזים רשאית להדליק בברכה.

דין רווקים השובתים שלא בביתם

רווק מבוגר שאינו סמוך על שולחן הוריו המתארח אצל משפחה אחרת, אף שמצד המצווה שיהיו נרות במקום הסעודה אינו צריך להדליק, שהרי בעלת הבית מדליקה שם נרותיה, מכל מקום מצד המצווה האישית להדליק נרות - חובה עליו להדליק. אלא שבמקום הסעודה אינו יכול להדליק נרות, שהרי כבר בעלת הבית מדליקה שם נרותיה. לכן, אם הקצו למענו חדר לשימושו הפרטי, ידליק שם נרות בברכה. ואם אין לו חדר מיוחד אלא הוא ישן עם שאר בני המשפחה, הרי הוא נחשב כסמוך על שולחנם, ויכול לצאת ידי חובה בהדלקתה של בעלת הבית. ויותר טוב שיתן להם פרוטה כדי שיהיה שותף בנרות. וכשהוא מתארח אצל הוריו, אף שנתנו לו חדר נפרד, אינו מדליק נרות שבת, שכן אצל הוריו ברור שהוא נחשב כחלק מהמשפחה והוא סמוך על שולחנם ויוצא בהדלקת אימו.

בחורים הלומדים בישיבה, או בנות הלומדות באולפנה, אף שהם סמוכים על שולחן הוריהם שדואגים לכל מחסורם, כיוון שזמן רב הם נמצאים בפנימיה, באותו הזמן הם נחשבים כעצמאים החייבים במצווה האישית להדליק נרות לכבוד שבת. ומאחר שהם אוכלים ביחד בחדר האוכל, דינם כדין משפחה אחת גדולה, ואחד מהם צריך להדליק נרות בחדר האוכל בברכה ובזה יוצאים כולם, וצריך לקנות את הנרות ולהדליקם עבור כולם. בנוסף לכך, עליהם לדאוג שיהיה מעט אור בחדרים עד השעה שהולכים לישון, ואפשר להסתפק לשם כך בתאורה מהפרוזדור או מפנס רחוב. ואם רבים מעוניינים להדליק נרות, כגון שמדובר בפנימיית בנות שרבות מהן מעוניינות להדליק נרות בברכה, אפשר שבנוסף לנרות שבחדר האוכל, בכל חדר תדליק בת אחת נרות בברכה. אך כאמור מצד הדין, די שאחד ידליק בברכה בחדר האוכל, וכן נוהגים ברוב הישיבות. (פניני הלכה)

סגולותיה

מובא בגמרא (שבת כג, ב), שבזכות מצות הדלקת נרות שבת מסוגלים ההורים לזכות לבנים תלמידי חכמים. בפסוק נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג). על ידי נר מצוה זוכים לאור התורה. לכן, בשעת הדלקת הנרות נוהגות הנשים להתפלל לה' שיזכה אותן בבנים לומדי תורה ההולכים בדרכה של תורה, "כשם שמאירים ומזהירים נרות אלו - כן יאירו עיני בני בתורה".