חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, והרבי הראשון שלה. הרבי מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון האדמו"ר השביעי של חסידות חב"דחסידות חב"ד היא חסידות גדולה, הפרושה בכל רחבי תבל, והיא בין החסידויות הגדולות בעולם כולו ובישראל (לצד חסידות גור).

השם חב"ד הוא ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת" (מאפייני השכל בעולם הקבלה), ונבחר על ידי מייסדה, רבי שניאור זלמן מלאדי, שנקרא בפי חסידי חב"ד אדמו"ר הזקן, וידוע גם בשם בעל התניא ושולחן ערוך הרב, או סתם הרב.

מייסד חב"ד

רבי שניאור זלמן מלאדי - מייסד חסידות חב"ד

מיסד חסידות חב"ד הוא רבי שניאור זלמן מלאדי, נולד בשנת תק"ה.(על שם שנת לידתו קרויה הוצאת הספרים של החסידות: "קה"ת") הוא היה תלמידו של המגיד ממזריץ' ותלמיד-חבר אצל רבי מנחם מנדל מויטבסק. עם נסיעתו של האחרון לארץ ישראל מילא את מקומו, והוא בן 30 בלבד, בהנהגת התנועה החסידית ביד רמה.

לאחר פטירת המגיד ממזריץ' החליטו תלמידיו לחלק ביניהם את האזורים השונים ברוסיה, פולין, ליטא והסביבה כדי להפיץ את תורת החסידות שייסד הבעש"ט. על רבי שניאור זלמן הוטל לקחת את אזור ליטא, מכיוון ששם הייתה התנגדות מאוד חזקה וראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית, שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. הוא אכן הצליח מאוד ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.

התנגדות לחסידות

עם התפשטות החסידות גדלה ההתנגדות לתנועה (תקמ"א) ובראשה עמד "הגאון מווילנה". בין הפעולות שנקט כדי להשקיט את המחלוקות, הוא נפגש עם גדולי ה"מתנגדים" כדי לשכנעם באמיתות החסידות. כך גם ביקש מייסד חב"ד להפגש עם "הגאון מווילנא", אבל הוא סירב לראות את פניו. הגאון אף יצא מהעיר לשלושה ימים באותה עת, מכיוון שראשי הקהילה הפצירו בו לקיים את הפגישה. לפי המסופר הוא אף אמר עליהם בעקבות הדיווחים מקהילת שקלוב: "המשפחה הנ"ל המה אפיקורסים ומורידים ולא מעלים (ורמז בכך להלכה האומרת שאפיקורס שנמצא בסכנה לא רק שאין מצילין אלא גם חובה לדחפו)". למרות זאת, לאחר מותו נפגש בכיר תלמידיו, רבי חיים מוולוז'ין, עם רבי שניאור זלמן מלאדי . ומאוחר יותר אף הסכים עם החסידות במספר נושאי מחלוקת[דרוש מקור]. ניתן לראות מחלוקות שונות בספריהם "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין, ו"תניא" לאדמו"ר הזקן (ידועה מחלוקתם בנושא הקבלה בנוגע לצמצום הקב"ה בבריאה).

בעקבות הדפסת ספר התניא נשלחה לקהילות היהודיות אגרת מיוחדת בשמו של הגאון מווילנה ובה הוראה "להודפם ולרודפם בכל מיני רדיפות עד מקום שיד ישראל מגעת". כעת הוסרו הכפפות, ונעשה שימוש גם בנשק של הלשנה והסגרה לשלטונות, כאשר חסידי חב"ד מוקעים כמתנגדי השלטון.ואכן, כעשרים ממנהיגי חב"ד עם מייסד חסידות חב"ד נאסרו והושמו בכלא הרוסי. לאחר שהוברר שהייתה זאת עלילת שוא, שוחרר הרבי מהכלא, ואת יום שיחרורו, בי"ט בכסלו, חוגגים ומכנים חסידי חב"ד עד היום בשם חג הגאולה.

בהקשר לחג זה מסופר כי כאשר בשנת תרס"ב, שיגר כ"ק אדמו"ר הרש"ב איגרת לקראת חג הגאולה י"ט בכסלו, ובה כתב על החג: "היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח (=דברי אלוהים חיים)", כשהגיעה האיגרת לווילנה, התאספו חסידי העיר להתוועדות גדולה בבית-הכנסת אפאטוב. בעיר התגורר רב, שנהג להקל בכמה ענייני הלכה, והוא לעג לחסידים לפני הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי (מנהיג ליטאי בדור שלפני השואה), באמרו: "במשנה נזכרו ארבעה ראשי-שנה, ואילו החסידים הוסיפו ראש-שנה חמישי". השיבו הגאון בשנינות: "אצלם מתווסף ואצלנו פוחת" (רמז לקולות של אותו רב בענייני הלכה).

מתורת חב"ד

ספר היסוד התניא

ספר התניא, ספרו ההגותי העיקרי של רבי שניאור זלמן מליאדי, הינו ספר היסוד של חסידות חב"ד. חסידים רבים לומדים בו מידי יום, ואף מדפיסים אותו במהדורות ושפות רבות ובמקומות רבים ככל האפשר.

בשנת תקנ"ז נדפס בסלאוויטא ספר החסידות הסמי-קבלי של רבי שניאור זלמן, ה"תניא". שם החלק הראשון של הספר, "ספר של בינונים", מרמז על תפיסתו. הספר מחלק את עם ישראל לחמישה חלקים: צדיק גמור, צדיק שאינו גמור, בינוני, רשע שאינו גמור ורשע גמור. הספר מדריך בעיקר את ה"בינוני" (יהודי שבמצבו הנוכחי לא עובר עבירה, אולם עדיין עולים בו הרהורי עבירה, אם כי הוא מכניע אותם מיד). עבודת ה' של הבינוני קשורה לצדיקים הגמורים שבדור, ובכך מואדרת דמותו של האדמו"ר כמסייע להתקדמותו של הבינוני "שנשמתו יונקת את כוחה מנשמת הצדיק", וניתנה למעשה לגיטימציה רעיונית-קבלית לסמכותו ומרכזיותו של האדמו"ר בקהילה. החסידים הראשונים סיפרו כי: 'בעל התניא חיבר גם "ספר של צדיקים" אך הספר עלה באש, כרמז לכך, שבדורות שלנו, לאנשים רגילים אין כל שייכות למדרגת צדיקים. ועל כן אין צורך בספר הדרכה המיועד להם...'. רבי חיים מוולוז'ין כתב ספר מענה לספר התניא בשם "נפש החיים" ובו הוא מסביר את עקרונות הקבלה, באופן שהוא מבטל את דמות הצדיק ואת המבנה ההיררכי המובנה בחסידות, ומתחיל בכך שהוא טוען שכל אדם נברא בצלם אלוהים, ולכן לכל אדם יש כוחות קוסמיים להוסיף כוח בפמליה של מעלה, בלא צורך בתיווך של כל אדם אחר.

האלוהות היא הכל

הגותה של חב"ד יונקת הרבה מהקבלה, אחד המאפיינים שלה, הוא הפתיחות שלה כלפי העולם הרחב, והביטחון שהיא מפגינה, באשר היא מאמינה במציאות האלוהות בכל תופעה ודבר, באשר אלוהים ממלא כל עולמות וסובב כל עולמות. רעיון ששורשיו נמצאים כבר אצל המהר"ל מפראג (דרשה לראש השנה) ופותח מאוד בחסידות זו. בעקבות תפיסה זו והנסיון ללקט ניצוצות קדושה, נציגי חב"ד מגיעים לכל מקום בעולם, ומנסים ל"קדשו" ולרומם את היהודים לקיים את מצוותיהם.

מרכזיות הצדיק בקהילה

הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק כוחו ודבק דרכם בחכמה העליונה של האלוהות. או בלשונו של בעל התניא:

בעקבות רעיון זה האדמו"ר תופס מקום מרכזי בקהילה, ובכל דבר שהחסיד רוצה לעשות הוא מתייעץ עם האדמו"ר (ביטוי שמבטא קשר זה, ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו). ההתייעצות היא לא רק בעניינים פרקטיים, אלא יש ערך לעצם הדבקות הנפשית בצדיק, ולכן נוסד בחב"ד המנהג לעבור לפני הרבי ולקבל ברכה ודולר, כמו גם המנהג, שהרבי בימים נוראים התפלל על שק שבו בקשות החסידים. בנוסף לכך היו מפגשים המוניים עם הרבי שנקראו התוועדויות.

רשימת אדמו"רי חב"ד

• רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן), מייסד חסידות חב"ד.
• רבי דוב בר שניאורי (אדמו"ר האמצעי) בנו של אדמו"ר הזקן - הדור השני.
• רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), חתנו של אדמו"ר האמצעי - הדור השלישי.
• בדור הרביעי חל פיצול בחסידות וארבעה מבניו של הצמח צדק, התמנו כאדמו"רי חב"ד. רבי שמואל שניאורסון, הבן השישי והצעיר ביותר של הצמח צדק, נחשב, על פי פסיקת בית דין שמונה לדון בכך, כממשיך הרשמי של החסידות. שאר האחים סודרו לפי גילם:

רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש (המהר"ש). רבי יהודא לייב שניאורסון מקאפוסט (המהרי"ל מקאפוסט), בנו השני של הצמח צדק רבי ישראל נח שניאורסון מניעז'ין (המהרי"ן), בנו השלישי של הצמח צדק, אחרי פטירתו לא מונה לו יורש רבי חיים שניאור זלמן מלאדי, בנו הרביעי של הצמח צדק בנו החמישי של הצמח צדק, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש, היה אף הוא אדמו"ר, אך חצרו לא הייתה בסגנון חסידות חב"ד, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל

• הדור החמישי, לפי סדר החצרות בדור הרביעי:

רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש (הרש"ב), בנו של רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש רבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט, בנו של רבי יהודא לייב שניאורסון מקאפוסט רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה (הרשד"ב), אחיו של רבי שלמה זלמן, שימש באדמו"רות אחר פטירת אחיו רבי שמריהו נח שניאורסון מבוברויסק (הרש"נ), אח נוסף של רבי שלמה זלמן, אף הוא שימש באדמו"רות אחר פטירת אחיו רבי יצחק דובער שניאורסון מלאדי (מהרי"ד), בנו של רבי חיים שניאור זלמן מלאדי רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ), בנו של הרש"ב מליובאוויטש - הדור השישי רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש (הרבי מליובאוויטש), חתנו של הריי"ץ - הדור השביעי והאדמו"ר האחרון של החסידות.

הדור השביעי של חסידות חב"ד

770 - מרכז חב"ד העולמי בברוקלין, בו נמצא גם משרדו של הרבי מליובאוויטש, וביתו ומשרדו של הרבי הקודם בשנותיו האחרונותלכל אדמו"ר ישנה דרך מיוחדת המאפיינת אותו ובה נקט עד הסוף (לדוגמה אדמו"ר הריי"צ ידוע בדרישתו המלאה ל"מסירות נפש" ובמעשיו בנושא). לכן קשה לתאר את החסידות מנקודת מבט אחת ויש לראות את המפורט בנוגע ל"הפצת יהדות" כמאפיין בעיקר את דרכו הייחודית של הרבי האחרון, וכמובן בעקבותיו את חסידיו כמיישמים.

האדמו"ר השביעי

הרבי מליובאוויטש

בראשם של חסידי חב"ד עמד החל משנת תשי"א, רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד מאז היווסדה, הידוע בכינוי "הרבי מליובאוויטש" (או "הרבי"). מאז עלותו על כס הנשיאות, התרחבה והתפתחה החסידות מאוד, והפעילות הפכה להיות חובקת עולם. הרבי הביא לעבודה ועשייה של קירוב לבבות, באמצעות שליחת אלפי שלוחיו הפזורים ברחבי תבל. גם את לימוד התורה ניתן לראות כתחום עליו שם הרבי דגש. דבר התורה שהיה נותן נקרא בפיהם "שיחה".

תקופת מחלת הרבי

בערוב ימי הרבי, בכ"ז באדר ה'תשנ"ב נפל הרבי באהל קברו של חמיו ולקה בשבץ מוחי, מאז ועד פטירתו בג' בתמוז ה'תשנ"ד, הפכה האמונה במשיחיותו, לאמונה דומיננטית ברוב חלקי החסידות.הרבי יצא מדי פעם לחסידיו במרפסת שבנו במיוחד בגלל מחלתו ב770 היוצאת מחדרו לכיוון בית המדרש הגדול. חסידיו שרו אז את השיר "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" והוא עודד את השירה.

קבוצת חסידי חב"ד המכנה אתו "מלך המשיח שליט"א". קבוצה זו מכירה ברבי בוודאות כמשיח וסבורה כי הוא עדיין "חי ממש", מתייחסת ומתנהגת אליו ככזה. אנשיה לא הולכים לקברו, ואף מאמינים כי נמצא בתפילות בגופו. קבוצה זו הנה שולית בהשוואה לפלג המתון, הדומיננטי ברוב העולם. בישראל לעומת זאת כמותם גדולה יחסית, בערך 60% מחסידי חב"ד בישראל הם משיחיסטים, אך עם זאת היא לא המתבלטת בפעילותה בשטח (למשל כמעט כל שלוחי חב"ד בישראל ובעולם הם מקבוצה המתונה).

ה"משיחיסטים" לעומת זאת, שואלים את הרבי שאלות באופן הדומה לגורל הגר"א, כלומר הכנסת המכתב עם השאלה לספר אגרות קודש, המורכב ממכתבים ששלח הרבי, ו"פתיחה" בעמוד מסוים, לאתר את התשובה.

לעומת הזרם ה"מתון", המשיחיסטים מאמינים כי תקופת המשיח והגאולה כבר החלה להתגלות בעולם, ומסיבה זו מתירים לעצמם לכתוב על הרבי בפירוש את התואר "מלך המשיח" - תואר השמור לאדם שכבר משמש בפועל כמלך משיח.

מאפייני חסידות חב"ד

מרכז התנועה

מרכז חסידות חב"ד

מרכזה של חסידות חב"ד נמצא בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו יורק, מקום מגוריו של הרבי מליובאוויטש, מנהיגה האחרון של חסידות חב"ד. בית המדרש המרכזי נקרא 770 (מספר הבית שבו שוכן בית המדרש ברחוב איסטרן פארקווי), או "בית משיח" (בגימטריה 770) או "בית חיינו" או "בית רבינו שבבבל".

התערותה בחברה

בית חב"ד, שליח חב"ד

חסידי חב"ד מעודדים הנחת תפיליןמאפיין חשוב של חב"ד הוא המעורבות הרבה שלהם בחיי הציבור, והניסיון להפיץ את התורה לכל קצווי תבל. כמעט בכל נקודה נידחת בעולם אפשר למצוא נציגות של תנועה זו, הקרויה "בית חב"ד" (בדיחה מפורסמת אומרת, כי ישנם שני דברים שניתן למצוא בכל מקום: חב"ד וקוקה קולה). חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, בראש ובראשונה במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי לווין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פרסום חוצות נרחבים כאמצעי להפצת המסרים שלהם. חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי הרבה יותר מאשר חרדים אחרים, ולפיכך חסידות זו נחשבת לפתוחה.

התערבותה בפוליטיקה

עד קום המדינה הייתה חב"ד אחת המתנגדות הגדולות לציונות, אולם הרבי האחרון היה תומך נלהב בהתיישבות בארץ ישראל ובמנהיגי המדינה וצמרת צה"ל, תוך הפרדה בין "ציונות" כתחליף לדת, לבין מדינה יהודית בארץ ישראל שתשמש מסגרת טכנית כבית ליהודי העולם וככלי נצרך ומוכרח לשמירה על ביטחונם. תמיכה זו של חב"ד עוררה עליה את חמתה של חסידות סאטמר.

בסוגיית ההתיישבות ביש"ע הציגה חב"ד קו ניצי עקבי, שסיבתו המוצהרת היא פיקוח נפש ולא רק אידאולוגיה לאומית.

כתנועה א-פוליטית נמנעה חב"ד מלהתערב באופן רשמי בבחירות לכנסת. יוצאות מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: מערכת הבחירות של 1988, אז הורה הרבי לחסידיו להצביע לאגודת ישראל מאחר שהרב שך, שייסד אז את תנועת דגל התורה התנגד לחב"ד באופן מוצהר, וזו הייתה אף אחת הסיבות לפילוג בין אגודת ישראל לדגל התורה ; הבחירות בשנת 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו רוב אנשי חב"ד יצאו מגידרם בשל עמדתה של חב"ד שראתה בהסכמי אוסלו סכנה מדינית, טבעה את הסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", ותמכה וסייעה לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות של תנועה שהייתה אמורה להיות א-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי העבודה והשמאל, בפרט לנוכח המעורבות של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, יהלומן חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין.

בסוף 2008, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הקים הרב שלום דב וולפא, רב המזוהה עם "הזרם המשיחי" בחב"ד, את מפלגת ארץ ישראל שלנו שהשתלבה בהמשך ברשימת האיחוד הלאומי.

מנהגים אופייניים

לחסידות חב"ד מספר מנהגים ייחודיים האופייניים רק לה.

התוועדות חסידית

התוועדות

בחסידות חב"ד עורכים התוועדויות חסידיות (פַ‏ארברֶ‏יינגֵען יידיש: להביא, לקרֵב,בילוי) פעמים רבות בשנה.

התוועדות חסידית היא טקס הכולל בעיקר סעודה המלווה בדרך כלל בשתיית משקאות חריפים. יש לציין שהרבי אסר על בחורים ואברכים מתחת גיל 40 לשתות יותר מכמות של רביעית. על תלמידי ישיבות מתחת לגיל 18 אסר הרבי לשתות מכל וכל והעדיף שישתו "סודה" (מגילת אסתר ומנהגי חב"ד לפורים). את ההתוועדות החסידית מנחה אדם המכונה "משפיע" או "מתוועד", הוא בדרך כלל רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות, עם יתר החסידים המשתתפים.

תפקידו העיקרי של המתוועד הוא לחנך, או להעביר מסר חינוכי-חסידי למשתתפים. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית והמונית עם הדרכות לכולם בעבודת ה' או אינטימית העוסקת בהתקדמות אישית אינדיבידואלית של החסיד.

תפקיד המתוועד דורש ידע רב וכישרון ונחשב בתוך חסידות חב"ד לאומנות העומדת בזכות עצמה. המתוועד נדרש להשתמש בתחכום ובערמומיות כדי להחליט אילו דרכים יגרמו לכמה שיותר מתוועדים להתעלות והתקדמות בעבודת ה' שלהם. לעתים עשוי המתוועד למתוח ביקורת על התנהגותו של חסיד מסוים שהינו ידוע כתלמיד מצטיין או כבעל מידות טובות. בצורה כזו, משתתפים אחרים בהתוועדות החסידות מבינים כי הביקורת נמתחת למעשה עליהם.

ההתוועדות החסידית כוללת לעתים ביקורת אישית מודגשת ודיונים נוקבים, זו הסיבה ששימוש בשתייה חריפה הכרחי בעת ההתועדויות החסידיות וזאת כדי להפחית את המתח בתוך הקהילה החסידית.

משפיע משפיע

מספר דוגמאות ממנהגים

חסידות חב"ד שמה דגש על תפילה באריכות (התפילה בכללה, שכן תפילת שמונה עשרה נעשית אצלם דווקא בתכליתיות הכוונה ובקצרה), תוך התבוננות מעמיקה בגדלותו האינסופית של הבורא, ואפסות האדם. התפילה מלווה לעתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, כדי לעורר את הלב. עם זאת, בשונה מפלגים אחרים בחסידות, הם מקפידים שלא להבליט זאת בתנועות חיצוניות, ומרחיקים זאת מאוד. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד", מאחר וזהו הפן המעשי יותר בתורת חב"ד. עיסוק בהשכלת חב"ד לבד ללא שימת דגש על "עבודה" נחשב לעוון. נוסח התפילה בחב"ד הוא נוסח התפילה שתיקן רבי שניאור זלמן מלאדי, הקרוי נוסח האר"י כיוון שהוא נתקן באופן שיתאים לכוונות האר"י. נוסח זה הוא שונה במקצת מנוסח ספרד הנהוג אצל מרבית החסידים, ובחלקו קרוב יותר לנוסח אשכנז. יש לציין שחסידויות אחרות יוצאי רוסיה, כגון סלונים מכנות גם הן את נוסח התפילה שלהן בשם "נוסח האר"י". בשונה מרוב חצרות החסידים, בחב"ד אין מקפידים על בגד עליון וכובע מסוים (אבל מקפידים שיהיה כזה), מלבד בשבת. כיום החסידים לובשים ז'קט אופנתי ומגבעת. בכך הם דומים לליטאים. בעבר, בזמן שהחסידות שכנה עדיין ברוסיה, היה הכובע הנפוץ שונה, והחסידים התלבשו בהתאם לכך. בשבת המלבוש העליון הוא סירטוק - בגד עליון ארוך המגיע עד הברכיים. חסידי חב"ד אינם נוהגים לישון בסוכה במהלך חג הסוכות. חסידי חב"ד בדרך כלל סועדים סעודה שלישית בשבת ללא לחם. זמן זה, לקראת סוף השבת, מכונה "רעוא דרעוין" (רצון הרצונות - זמן אידאלי לבקש ולהתחנן). בזמן זה נהוג לשורר ניגונים חסידיים (מנהג הקיים ברוב החסידויות, וגם בקהילות נוספות), ואף להשמיע "מאמר חסידות" ברבים (מקובל לחזור בעל-פה דווקא). אדמו"רי חב"ד לדורותיהם חדשו מספר לימודים יומיים ביניהם לימוד "תניא" יומי, "רמב"ם יומי" (פרק או שלושה פרקים ליום), קטע יומי מפרשת השבוע עם רש"י ותהילים כפי שנחלק לימי החודש, התקנה נקראת "חת"ת" - ראשי התיבות של חומש, תהלים ו-תניא. בחסידות חב"ד אין טיש ולא נהוג בה לחלק לחסידים "שיריים" מסעודת האדמו"ר.