לא ילבש: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 17: | שורה 17: | ||
==בזמן שמחה== | ==בזמן שמחה== | ||
כמה פוסקים הזכירו לשלילה מנהגים לפיהם בזמן החתונה היו החתן והכלה לובשים את בגדי המין השני. כך מתאר הרמב"ם מנהג שהיה בזמנו במצרים, לפיו "הכלה תצנוף מצנפת או כובע, ולוקחת בידה סיף, ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים". הרמב"ם כותב שלא יעלה על הדעת שלכלה הותר איסור תורה, והוא מעיד שהוא נאבק במנהג זה עד שהצליח לבטלו. גם רבי [[אליעזר ממיץ]] מתאר בספר יראים מנהג דומה, והוא כותב שהדבר אסור, משום שאין לחלק בין לבישת בגדי המין השני בדרך קבע, ללבישה כזו בדרך עראי. | כמה פוסקים הזכירו לשלילה מנהגים לפיהם בזמן החתונה היו החתן והכלה לובשים את בגדי המין השני. כך מתאר הרמב"ם מנהג שהיה בזמנו במצרים, לפיו "הכלה תצנוף מצנפת או כובע, ולוקחת בידה סיף, ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים". הרמב"ם כותב שלא יעלה על הדעת שלכלה הותר איסור תורה, והוא מעיד שהוא נאבק במנהג זה עד שהצליח לבטלו. גם רבי [[אליעזר ממיץ]] מתאר בספר יראים מנהג דומה, והוא כותב שהדבר אסור, משום שאין לחלק בין לבישת בגדי המין השני בדרך קבע, ללבישה כזו בדרך עראי.<ref>ראו בשו"ת יביע אומר חלק ה יורה דעה, סימן ד,ג, שהביא את המקורות.</ref> | ||
קיים תיעוד על מנהגים דומים של [[תחפושת|התחפשות]] ב[[פורים]] לבן המין האחר. יש שהצדיקו מנהג זה, כיון שאין עושים כן לשם פריצות, אלא לשם שמחת פורים.<ref>שו"ת מהר"י מינץ, סימן ט"ו, שכתב: גדולים וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם, אשר ראו בניהם ובנותיהם, חתניהם וכלותיהם, לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה, וכן להיפך. ואם היה חס וחלילה נדנוד עבירה, חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו".</ref> וכך אף נפסק להלכה בדברי הרמ"א <ref>[[אורח חיים]], סימן תרצ"ו, ח'.</ref>, אך הדעה הרווחת בין הפוסקים היא לאסור מנהג זה.<ref>בין האוסרים: [[בית חדש]], יורה דעה, סימן קפ"ב; [[טורי זהב]], יורה דעה שם, סעיף קטן ד'.</ref> | |||
קיים תיעוד על מנהגים דומים של [[תחפושת|התחפשות]] ב[[פורים]] לבן המין האחר. יש שהצדיקו מנהג זה, כיון שאין עושים כן לשם פריצות, אלא לשם שמחת פורים. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
<references/> | <references/> | ||
גרסה מ־13:44, 27 בינואר 2010
|
|
לא ילבש הוא איסור ללבוש בגדים אופייניים לבני המין השני. מקור האיסור הוא בספר דברים[1], שם נאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". האיסור מורכב משני איסורים המנויים בנפרד במניין תרי"ג מצוות: האיסור על האיש ללבוש "שמלת אשה", והאיסור על האשה להעלות עליה "כלי גבר". העובר על לאו זה – לוקה[2].
האיסור אינו נוהג אלא בבגד המיוחד למין מסוים, אבל בגד שמיועד לבני שני המינים, כגון מעיל גשם – מותר. כך מסופר על רבי יהודה, שלא היה לו ולאשתו אלא גלימה אחת, וכל אחד מהם שהיה נצרך לצאת מהבית – היה מתכסה בה.[3]. האיסור חל גם אם לובשים רק בגד אחד שהוא מיוחד לבני המין השני, ובשאר הבגדים ניכר שמדובר באיש, או באשה.[4]
טעם המצוה
לפי התלמוד[5], מטרת המצוה היא הפרדה בין המינים, כדי למנוע חשש ניאוף: "לא יהיה כלי גבר על אשה... שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים". הרמב"ם[6] מנמק את הבעייה בלבישת לבוש של המין השני בשני אופנים, האחד – לבישת בגדי המין השני נעשית כדי לעורר את התשוקה המינית, והשני – לבישת בגדי המין השני היא מנהג של עובדי עבודה זרה, וכלשונו: "ודע שזאת הפעולה, כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים או האנשים בתכשיטי הנשים, פעמים תיעשה לעורר הטבע לזימה, כמו שהוא מפורסם אצל הזונים, ופעמים ייעשה למינים מעבודת עבודה זרה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה".
איסור "לא יהיה כלי גבר על אשה"
האיסור "לא יהיה כלי גבר על אשה" כולל, מלבד האיסור ללבוש בגדי גברים, גם איסור ללבוש "עדי" (תכשיט) של גברים, או לגלח את הראש בדרך אופיינית לגברים. לפי התנא רבי אליעזר בן יעקב[7], האיסור הוא "שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה", כיון שכלי זין הוא "כלי גבר", וכך גם מתרגם אונקלוס את הפסוק "לא יהיה כלי גבר על אשה" - "לא יהי תקון זין דגבר על אתא" (לא יהיה כלי זין של גבר על אשה). עם זאת, פוסקי זמננו[8] התירו לנשים באזורי ספר להצטייד בכלי נשק לצורך הגנה עצמית.
נחלקו הפוסקים בזמננו לגבי מכנסי נשים, השונים בצורתם ממכנסי גברים. הרב עובדיה יוסף[9] ) סובר שאין בהם משום איסור "לא יהיה כלי גבר על אשה", כיון שהם אופייניים לנשים, ומכל מקום הוא אוסר אותם מטעמי צניעות; לעומתו, הרב יצחק יעקב וייס[10] סובר, שמכנסיים מעצם טבעם נחשבים כ"כלי גבר", אף שהם "משונים קצת".
איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה"
האיסור "לא ילבש גבר שמלת אשה", כולל אף הוא פרטים נוספים, מלבד לבישת בגדים ותכשיטים המיוחדים לנשים. אסור מדרבנן לגלח את שער בית השחי ובית הערוה, כיון שגילוח שער זה הוא פעולה אופיינית לנשים; אך אם מקובל במקום מסוים שגם גברים יגלחו שער זה – הדבר מותר. בכל מקרה, במקום צורך רפואי – הדבר מותר. כמו כן, אסור לגבר לצבוע שערות לבנות כדי שיהיו שחורות או להסתכל בראי, שכן גם פעולות אלה מיוחדות לנשים; ברם בזמננו שדרך האנשים להסתכל בראי – הדבר מותר.[11]
בזמן שמחה
כמה פוסקים הזכירו לשלילה מנהגים לפיהם בזמן החתונה היו החתן והכלה לובשים את בגדי המין השני. כך מתאר הרמב"ם מנהג שהיה בזמנו במצרים, לפיו "הכלה תצנוף מצנפת או כובע, ולוקחת בידה סיף, ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים". הרמב"ם כותב שלא יעלה על הדעת שלכלה הותר איסור תורה, והוא מעיד שהוא נאבק במנהג זה עד שהצליח לבטלו. גם רבי אליעזר ממיץ מתאר בספר יראים מנהג דומה, והוא כותב שהדבר אסור, משום שאין לחלק בין לבישת בגדי המין השני בדרך קבע, ללבישה כזו בדרך עראי.[12] קיים תיעוד על מנהגים דומים של התחפשות בפורים לבן המין האחר. יש שהצדיקו מנהג זה, כיון שאין עושים כן לשם פריצות, אלא לשם שמחת פורים.[13] וכך אף נפסק להלכה בדברי הרמ"א [14], אך הדעה הרווחת בין הפוסקים היא לאסור מנהג זה.[15]
הערות שוליים
- ↑ כב,ה.
- ↑ רמב"ם הלכות עבודת כוכבים יב,י.
- ↑ תלמוד בבלי מסכת נדרים מט,ב.
- ↑ רמ"א יורה דעה קפב,ה.
- ↑ מסכת נזיר נט,א; וראו רש"י על הפסוק בדברים שם.
- ↑ ספר המצוות מצות לא תעשה מ', מורה נבוכים חלק ג פרק לז.
- ↑ תלמוד בבלי מסכת נזיר שם
- ↑ הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד' סימן עה; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נה
- ↑ שו"ת יביע אומר, חלק ו', יורה דעה סימן ד.
- ↑ שו"ת מנחת יצחק, חלק ב סימן קח
- ↑ הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מט.
- ↑ ראו בשו"ת יביע אומר חלק ה יורה דעה, סימן ד,ג, שהביא את המקורות.
- ↑ שו"ת מהר"י מינץ, סימן ט"ו, שכתב: גדולים וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם, אשר ראו בניהם ובנותיהם, חתניהם וכלותיהם, לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה, וכן להיפך. ואם היה חס וחלילה נדנוד עבירה, חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו".
- ↑ אורח חיים, סימן תרצ"ו, ח'.
- ↑ בין האוסרים: בית חדש, יורה דעה, סימן קפ"ב; טורי זהב, יורה דעה שם, סעיף קטן ד'.