לא תטר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ְלֹא | '''ְלֹא תִטֹּר''' היא אחת מתרי"ג מצוות. הוא מובאת ב[[ספר ויקרא]] ב[[פרשת קדושים]]: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" {{מקור|(י"ג,י"ח)}}. | ||
[[רש"י]] מפרט וממחיש את שלושת חלקי הפסוק: | |||
* '''לא תקם''' - אמר לו: השאילני מגלך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני.זו היא נקימה. | * '''לא תקם''' - אמר לו: השאילני מגלך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני.זו היא נקימה. | ||
* ואיזו היא '''נטירה''' ? אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני מגלך. | * ואיזו היא '''נטירה''' ? אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני מגלך. | ||
| שורה 9: | שורה 11: | ||
==זכרון ונטירה== | ==זכרון ונטירה== | ||
ה[[מסילת ישרים]] מסביר שמצווה זו קשה לאדם. אם נעשה לו עוול, הוא יצטער והנקמה תהיה עבורו "מתוקה | ה[[מסילת ישרים]] מסביר שמצווה זו קשה לאדם. אם נעשה לו עוול, הוא יצטער והנקמה תהיה עבורו "מתוקה מדבש" <ref>פרק י"א</ref>. | ||
אמנם הקב"ה אומר ב[[ספר ירמיהו]]:"הָלֹךְ וְקָרָאתָ- אֶת- | אמנם הקב"ה אומר ב[[ספר ירמיהו]]:"הָלֹךְ וְקָרָאתָ- אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יְהֹוָה לוֹא-אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי-חָסִיד אֲנִי נְאֻם-יְהֹוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" <ref>ג',י"ב</ref>. והשאלה היא האם אין זה סותר את מה שאנו אומרים בברכת הזכרונות ב[[ראש השנה]]:" אין שכחה לפני כסא כבודך". | ||
[[הרב אביגדר הלוי נבנצל]] בשיחתו ל[[פרשת ויגש]] על הנושא:'''יוסף הצדיק - המורה הגדול לקיום מצוות לא תטר''' מנסה להשיב על הקושיה. "לא תטר" אין פרושו "לא תזכור". מותר לאדם לזכור מה עשו לו. כאשר הקב"ה אומר "לא אטור" - הכוונה היא "שלא יזכור לנו לרעה את מה שעשינו". אמנם חטאנו, אבל אם נעשה תשובה או בתנאים אחרים - הקב"ה לא ינטור לעולם. כך גם לגבי רעה שעשה לי פלוני. | [[הרב אביגדר הלוי נבנצל]] בשיחתו ל[[פרשת ויגש]] על הנושא:'''יוסף הצדיק - המורה הגדול לקיום מצוות לא תטר''' מנסה להשיב על הקושיה. "לא תטר" אין פרושו "לא תזכור". מותר לאדם לזכור מה עשו לו. כאשר הקב"ה אומר "לא אטור" - הכוונה היא "שלא יזכור לנו לרעה את מה שעשינו". אמנם חטאנו, אבל אם נעשה תשובה או בתנאים אחרים - הקב"ה לא ינטור לעולם. כך גם לגבי רעה שעשה לי פלוני. | ||
| שורה 17: | שורה 19: | ||
==יוסף הצדיק== | ==יוסף הצדיק== | ||
דוגמא טובה לכך היא התנהגותו של [[יוסף הצדיק]]. האחים גרמו לו רעות רבות: תחילח רצו להרוג אותו ממש כפי שנאמר:"... | דוגמא טובה לכך היא התנהגותו של [[יוסף הצדיק]]. האחים גרמו לו רעות רבות: תחילח רצו להרוג אותו ממש כפי שנאמר:"...וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" <ref>ל"ז, י"ח</ref>. אחר-כך החליטו להשליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים - בתקווה שאלו ימיתו אותו ובסוף היה לעבד והיה ב"בור" - בית הסוהר. | ||
ויוסף מצליח לא לנטור. כמובן השאלה היא איך זה אפשרי. יוסף עצמו נותן את התשובה לקראת סיום [[ספר בראשית]]:" | ויוסף מצליח לא לנטור. כמובן השאלה היא איך זה אפשרי. יוסף עצמו נותן את התשובה לקראת סיום [[ספר בראשית]]:"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב" <ref>נ',כ'</ref>. כלומר, לכם אין כל חלק במה שקרה לי. אתם יכולים לשכוח ממה שעשיתם לי. היה זה בשליחות השכינה. | ||
ב"חובת הלבבות" כתוב:"התועלת והנזק אינם ביד הנברא ולא ביכולתו, מבלי רשות הבורא" <ref>שער ייחוד המעשה, פרק ב' העניין החמישי</ref>. | ב"חובת הלבבות" כתוב:"התועלת והנזק אינם ביד הנברא ולא ביכולתו, מבלי רשות הבורא" <ref>שער ייחוד המעשה, פרק ב' העניין החמישי</ref>. | ||
חז"ל חיברו משל המסביר זאת. כאשר זורקים אבן על כלב, הוא נושך את האבן. וכי לאבן הייתה בחירה. מישהוא הרי הרים את האבן וזרק אותה עליו. יוסף אומר לאחיו:" | חז"ל חיברו משל המסביר זאת. כאשר זורקים אבן על כלב, הוא נושך את האבן. וכי לאבן הייתה בחירה. מישהוא הרי הרים את האבן וזרק אותה עליו. יוסף אומר לאחיו:"וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם"<ref> מ"ה,ה'</ref> . ההחלטה למכור אותי למצריים כלל לא הייתה שלכם. | ||
ליוסף יש דעה נוספת מדוע אין מקום לנקימה ולנטירה" | ליוסף יש דעה נוספת מדוע אין מקום לנקימה ולנטירה"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" <ref>מ"ה, ד'</ref> . אני האח שלכם, אנו גוף אחד. והרב נבנצל מפרט: המילה "אח" היא משורש "אחד" - איך ייתכן כי אדם יקום וינטור לעצמו. [[תלמוד ירושלמי]] מסביר זאת יפב ב[[מסכת נדרים]]:" היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה" <ref>םקר ט', הלכה ד' גמרא</ref> דהיינו: שהרי אם היה אדם אוחז בשרו בידו האחת וסכין בידו השנייה, ובא לחתוך את הבשר בטעות, וחתך בטעות את ידו, הרי ודאי לא יימסור את הסכין ליד הפצועה כדי שהיא תנקום ביד הבריאה, על הנזק שהיא גרמה לו ! שהרי שני הידים הן גןף אחד. | ||
ומסכם יוסף: כולנו בני איש אחד" - כגוף אחד ולכן אין לנקום ואין מה לנטור. | ומסכם יוסף: כולנו בני איש אחד" - כגוף אחד ולכן אין לנקום ואין מה לנטור. | ||
גרסה מ־21:39, 28 באפריל 2010
|
|
ְלֹא תִטֹּר היא אחת מתרי"ג מצוות. הוא מובאת בספר ויקרא בפרשת קדושים: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (י"ג,י"ח).
רש"י מפרט וממחיש את שלושת חלקי הפסוק:
- לא תקם - אמר לו: השאילני מגלך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני.זו היא נקימה.
- ואיזו היא נטירה ? אמר לו: השאילני קרדומך. אמר לו: לאו. למחר אמר לו: השאילני מגלך.
אמר לו: הא לך ואיני כמותך, שלא השאלתני. זו היא נטירה, שנוטר האיבה בלבו אף על פי שאינו נוקם.
- ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה.
הרמב"ן מחדד את ההבדל בין נקמה ונטירה בממון לבין - זו שבדיני נפשות, ואומר: "ועניין הנקמה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו [1]: שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחויב להניח לו אבל יתבענו בב"ד וישולם ממנו מפסוק כאשר עשה כן יעשה לו [2], והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בעניין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה."
זכרון ונטירה
המסילת ישרים מסביר שמצווה זו קשה לאדם. אם נעשה לו עוול, הוא יצטער והנקמה תהיה עבורו "מתוקה מדבש" [3].
אמנם הקב"ה אומר בספר ירמיהו:"הָלֹךְ וְקָרָאתָ- אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יְהֹוָה לוֹא-אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי-חָסִיד אֲנִי נְאֻם-יְהֹוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם" [4]. והשאלה היא האם אין זה סותר את מה שאנו אומרים בברכת הזכרונות בראש השנה:" אין שכחה לפני כסא כבודך".
הרב אביגדר הלוי נבנצל בשיחתו לפרשת ויגש על הנושא:יוסף הצדיק - המורה הגדול לקיום מצוות לא תטר מנסה להשיב על הקושיה. "לא תטר" אין פרושו "לא תזכור". מותר לאדם לזכור מה עשו לו. כאשר הקב"ה אומר "לא אטור" - הכוונה היא "שלא יזכור לנו לרעה את מה שעשינו". אמנם חטאנו, אבל אם נעשה תשובה או בתנאים אחרים - הקב"ה לא ינטור לעולם. כך גם לגבי רעה שעשה לי פלוני.
יוסף הצדיק
דוגמא טובה לכך היא התנהגותו של יוסף הצדיק. האחים גרמו לו רעות רבות: תחילח רצו להרוג אותו ממש כפי שנאמר:"...וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" [5]. אחר-כך החליטו להשליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים - בתקווה שאלו ימיתו אותו ובסוף היה לעבד והיה ב"בור" - בית הסוהר.
ויוסף מצליח לא לנטור. כמובן השאלה היא איך זה אפשרי. יוסף עצמו נותן את התשובה לקראת סיום ספר בראשית:"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב" [6]. כלומר, לכם אין כל חלק במה שקרה לי. אתם יכולים לשכוח ממה שעשיתם לי. היה זה בשליחות השכינה. ב"חובת הלבבות" כתוב:"התועלת והנזק אינם ביד הנברא ולא ביכולתו, מבלי רשות הבורא" [7].
חז"ל חיברו משל המסביר זאת. כאשר זורקים אבן על כלב, הוא נושך את האבן. וכי לאבן הייתה בחירה. מישהוא הרי הרים את האבן וזרק אותה עליו. יוסף אומר לאחיו:"וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם"[8] . ההחלטה למכור אותי למצריים כלל לא הייתה שלכם.
ליוסף יש דעה נוספת מדוע אין מקום לנקימה ולנטירה"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" [9] . אני האח שלכם, אנו גוף אחד. והרב נבנצל מפרט: המילה "אח" היא משורש "אחד" - איך ייתכן כי אדם יקום וינטור לעצמו. תלמוד ירושלמי מסביר זאת יפב במסכת נדרים:" היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה" [10] דהיינו: שהרי אם היה אדם אוחז בשרו בידו האחת וסכין בידו השנייה, ובא לחתוך את הבשר בטעות, וחתך בטעות את ידו, הרי ודאי לא יימסור את הסכין ליד הפצועה כדי שהיא תנקום ביד הבריאה, על הנזק שהיא גרמה לו ! שהרי שני הידים הן גןף אחד.
ומסכם יוסף: כולנו בני איש אחד" - כגוף אחד ולכן אין לנקום ואין מה לנטור.