הרב עובדיה יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
הרב עובדיה יוסף נולד לאביו יעקב עובדיה ע"ה בחודש תשרי תרפ"א, ונקרא עובדיה עובדיה. לאחר מכן שינה את שם משפחתו ליוסף. למד בצעירותו בישיבת פורת יוסף המעטירה, ועמל בתורה ונהיה לתלמיד חכם בקי ועצום.
הרב עובדיה יוסף נולד לאביו יעקב עובדיה ע"ה בחודש תשרי תרפ"א, ונקרא עובדיה עובדיה. לאחר מכן שינה את שם משפחתו ליוסף. למד בצעירותו בישיבת פורת יוסף המעטירה, ועמל בתורה ונהיה לתלמיד חכם בקי ועצום.


הרב עובדיה פוסק על פי רוב כדעת [[מרן]] ה[[שלחן ערוך]], וממשיך את השיטה שארץ ישראל היא אתרא ד[[מרן]], וקבלנו הוראותיו. אולם מתנגדיו טוענים שלא תמיד הוא פוסק כמרן השו"ע, והרבה פעמים הוא מכריע כדעת המנהג הבבלי או אחר, וקורא לו "מנהג ירושלים". כידוע, בירושלים לא היה מנהג אחיד מעולם, ובמשך שמונה מאות שנה האחרונות היו כמה וכמה עדות בירושלים, כשלכל עדה נוסח ומנהג משלה<ref>"דברי שלום ואמת", הגאון רבי שלמה טולדנו שליט"א</ref>
הרב עובדיה פוסק על פי רוב כדעת [[מרן]] ה[[שלחן ערוך]], וממשיך את השיטה שארץ ישראל היא אתרא ד[[מרן]], וקבלנו הוראותיו. אולם מתנגדיו טוענים שלא תמיד הוא פוסק כמרן השו"ע, והרבה פעמים הוא מכריע כדעת המנהג הבבלי או אחר, וקורא לו "מנהג ירושלים". כידוע, בירושלים לא היה מנהג אחיד מעולם, ובמשך שמונה מאות שנה האחרונות היו כמה וכמה עדות בירושלים, כשלכל עדה נוסח ומנהג משלה ("דברי שלום ואמת", הגאון רבי שלמה טולדנו שליט"א".




שורה 29: שורה 29:
== דרך פסיקתו ==
== דרך פסיקתו ==


רבינו עובדיה יוסף פוסק על פי רוב כסברת מרן רבי יוסף קארו ז"ל, בעל ה"שלחן ערוך". על פי שיטה זו, הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן ז"ל, בין להקל ובין להחמיר. לפי שיטה זו, מרן, שהיה דר בארץ ישראל, הוא "מרא דאתרא" של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספרי הרב ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו של הרב, רבי יצחק יוסף שליט"א - חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "עין יצחק".  
רבינו עובדיה יוסף פוסק על פי רוב כסברת מרן רבי יוסף קארו ז"ל, בעל ה"שלחן ערוך". על פי שיטה זו, הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן ז"ל, בין להקל ובין להחמיר. לפי שיטה זו, מרן, שהיה דר בארץ ישראל, הוא "מרא דאתרא" של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספרי הרב ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו של הרב, רבי יצחק יוסף שליט"א - חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "עין יצחק".


===מפסיקותיו המקלות===


מקור: http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%99%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3
התיר לאשה ללכת בלי גרביים ברה"ר: בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של הרב [[יצחק יוסף]], הביא פסק הלכה מהרב עובדיה יוסף המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".
חושש מאוד מפני ברכה לבטלה ואף פוסק נגד השולחן ערוך משום ספק ברכות להקל. הסיבות לכך הם: א. הוא סובר שדעת הרמב"ם והשו"ע שאיסור ברכה לבטלה הוא מן התורה. ב. נהגו בארצות המזרח לפסוק נגד השולחן ערוך בספק ברכות ובאופן כללי להחמיר בספק ברכות.


מיקל במקומות רבים מאוד. למשל: א. סובר שהעיקר להלכה כשיטה שאין צריך מן הדין לחבוש כיפה. כמובן שאין פירוש הדבר שמותר ללכת בלא כיפה, כיעויין שם בתשובתו.
התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: ראה שו"ת יביע אומר חלק א' או"ח סי' ו'). ובשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם (ביבי"א הנ"ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש" דברי הרב יוסף.


ב. בענין צירוף מאכלים שונים לפת הבאה בכיסנין לקביעות סעודה פוסק שאין לצרף. שלא כדעת המגן אברהם והאגרות משה.
התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע: ראה שו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ד'. מתוך תשובתו שם: "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן".


ג. מתיר לפתוח קופסאות שימורים ובקבוקים בשבת לכתחילה בלא שום שינוי.
התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים: ראה שו"ת יביע אומר חלק ד' סי' ג'. מלשונו שם: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בנו הרב [[יצחק יוסף]] בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד".
 
התיר לרווקות ללכת בשערות סתורות (שיער שאינו אסוף), ראה שו"ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: "וראיתי להישועות יעקב... אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".
 
התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: ראה שו"ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש  מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".
 
====מפסיקותיו המחמירות====
 
אכן קשה למצוא פסק הלכה מחמיר מבית מדרשו של הגר"ע יוסף, אך בכל הנוגע לפאה נכרית הוא מחמיר גדול, בניגוד לדעת כל הרבנים הספרדים והאשכנזים שרובם מתירים.
 
אי לכך, רוב הנשים הספרדיות, וכל הנשים האשכנזיות, הולכות לפי פסקיהם של הרבנים האחרים, ולובשות פאה נכרית לראשן.


== ספרי הרב ==
== ספרי הרב ==
שורה 67: שורה 77:
* [http://www.daat.ac.il/daat/mishpach/hagigat/6.htm שיטת בענין חגיגת] [[בת מצוה]].
* [http://www.daat.ac.il/daat/mishpach/hagigat/6.htm שיטת בענין חגיגת] [[בת מצוה]].


==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה: רבנים בימינו]]
[[קטגוריה: רבנים בימינו]]

גרסה מ־14:43, 15 ביולי 2010

הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א הינו הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר. נשיא מועצת חכמי התורה. מחבר שו"ת "יביע אומר" ושו"ת "יחווה דעת" ועוד ספרים רבים.

הרב עובדיה יוסף נולד לאביו יעקב עובדיה ע"ה בחודש תשרי תרפ"א, ונקרא עובדיה עובדיה. לאחר מכן שינה את שם משפחתו ליוסף. למד בצעירותו בישיבת פורת יוסף המעטירה, ועמל בתורה ונהיה לתלמיד חכם בקי ועצום.

הרב עובדיה פוסק על פי רוב כדעת מרן השלחן ערוך, וממשיך את השיטה שארץ ישראל היא אתרא דמרן, וקבלנו הוראותיו. אולם מתנגדיו טוענים שלא תמיד הוא פוסק כמרן השו"ע, והרבה פעמים הוא מכריע כדעת המנהג הבבלי או אחר, וקורא לו "מנהג ירושלים". כידוע, בירושלים לא היה מנהג אחיד מעולם, ובמשך שמונה מאות שנה האחרונות היו כמה וכמה עדות בירושלים, כשלכל עדה נוסח ומנהג משלה ("דברי שלום ואמת", הגאון רבי שלמה טולדנו שליט"א".


משפחתו

הרב עובדיה היה נשוי לרבנית מרגלית ע"ה, לבית פטאל, בתו של חכם אברהם פטאל זצ"ל. היו להם אחד עשר ילדים:

בניו:

  1. הרב יעקב יוסף שליט"א, ראש מוסדות "חזון יעקב", ורב שכונת גבעת משה בירושלים.
  2. הרב אברהם יוסף שליט"א, רב העיר חולון.
  3. הרב יצחק יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון עובדיה" ומחבר הספרים "ילקוט יוסף", "עין יצחק", "שלחן המערכת" ועוד.
  4. הרב דוד יוסף שליט"א, רבה של שכונת "הר-נוף" ומחבר הספרים "הלכה ברורה".
  5. הרב משה יוסף שליט"א, ראש בד"ץ "בית יוסף".

חתניו:

  1. הרב בר שלום שליט"א, חבר בית הדין הגדול.
  2. הרב צ'יקוטאי שליט"א, מרבני העיר מודיעין.
  3. הרב מרדכי טולידאנו שליט"א, דיין בירושלים.
  4. הרב אהרן בוטבול שליט"א, ראש ישיבת לוית חן לשעבר, ראש בית ההוראה הליכות עולם ורב העיר מודיעין עילית.

בת נוספת נפטרה בצעירותה.

דרך פסיקתו

רבינו עובדיה יוסף פוסק על פי רוב כסברת מרן רבי יוסף קארו ז"ל, בעל ה"שלחן ערוך". על פי שיטה זו, הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן ז"ל, בין להקל ובין להחמיר. לפי שיטה זו, מרן, שהיה דר בארץ ישראל, הוא "מרא דאתרא" של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספרי הרב ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו של הרב, רבי יצחק יוסף שליט"א - חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "עין יצחק".

מפסיקותיו המקלות

התיר לאשה ללכת בלי גרביים ברה"ר: בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מהרב עובדיה יוסף המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".

התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: ראה שו"ת יביע אומר חלק א' או"ח סי' ו'). ובשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם (ביבי"א הנ"ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש" דברי הרב יוסף.

התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע: ראה שו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ד'. מתוך תשובתו שם: "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן".

התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים: ראה שו"ת יביע אומר חלק ד' סי' ג'. מלשונו שם: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד".

התיר לרווקות ללכת בשערות סתורות (שיער שאינו אסוף), ראה שו"ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: "וראיתי להישועות יעקב... אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".

התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: ראה שו"ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".

מפסיקותיו המחמירות

אכן קשה למצוא פסק הלכה מחמיר מבית מדרשו של הגר"ע יוסף, אך בכל הנוגע לפאה נכרית הוא מחמיר גדול, בניגוד לדעת כל הרבנים הספרדים והאשכנזים שרובם מתירים.

אי לכך, רוב הנשים הספרדיות, וכל הנשים האשכנזיות, הולכות לפי פסקיהם של הרבנים האחרים, ולובשות פאה נכרית לראשן.

ספרי הרב

"יביע אומר" - שו"ת עשרה חלקים, על ארבעת חלקי השולחן ערוך.

"יחוה דעת" - שו"ת ששה חלקים, על פי תכנית רדיו ששודרה בעבר עם הרב בימי ששי.

"חזון עובדיה" - ספרי הלכה על חגים ומועדים [שו"ת בדיני חג הפסח - שני חלקים; הגדה של פסח; פורים; ט"ו בשבט וברכות; ימים נוראים, שבת, יום טוב, תעניות, אבלות, פרוזבול ועוד].

"הליכות עולם" - הערות מורחבות על ספר "בן איש חי" וספר "עוד יוסף חי", שמונה חלקים.

"לוית חן" - הלכות שבת.

"ענף עץ אבות" - על מסכת אבות.

"טהרת הבית" - הלכות נדה, שלושה חלקים.

"מאור ישראל" - על הש"ס, רמב"ם ודרשות, ארבעה חלקים.

"משא עובדיה" - בהוצאת מוסד הרב קוק, דרשות שמסר במשך עשרות שנים בכינוס תורה שבעל פה.

קישורים חיצוניים