בית הכנסת העתיק במירון: הבדלים בין גרסאות בדף

חזית בית הכנסת במירון

בית הכנסת העתיק במירון מצוי מעל לקבר רבי שמעון בר יוחאי. הוא נמצא במקום מתנשא מעל הישוב מירון , כמקובל לגבי בתי הכנסת, האמורים להיבנות במקום הגבוה ביותר בישוב. ייחודו של בית הכנסת הוא באגדה כי אם משקופו ייפול אות הוא לבואו הקרוב של משיח בן דוד. צבי אילן מייחס את האגדה לייהודים שבקרו במקום בימי הביניים.

תולדות היישוב

היישוב קיים מימי בית שני. לדעת החופר מארייס, המקום ניטש בשנת 360 ^[1].

את הקמת בית הכנסת ייחסו יהודים מימי הביניים לרבי שמעון בר יוחאי. הבנין עורר התפעלות של תיירים ונוסעים שבקרו בארץ ישראל.

לאחר החפירות שבוצעו במקום חוזק המשקוף בתבניות מתכת.

תאורו של בית הכנסת

חזית בית הכנסת - מבט מלמטה - אפשר להבחין בחציבה בהר

הבניין נבנה על גבי משטח, אשר נחצב בתוך משטח סלע מההר, אשר נוצר באופן טבעי. מבט על הצלע המערבית של בית הכנסת מעידה על החציבה. גובה הקיר החצוב הוא מקביל לגובה העמודים שנותרו במקומם ולכן ניתן להעריך כי החציבה נעשתה עד לגובה של המבנה. גם תשתית המבנה היא חצובה ובה יש בליטות שהיו בסיס לאדני העמודים אשר החזיקו את גג בית הכנסת. בית הכנסת מכוון לירושלים. מקירותיו אפשר לזהות רק את הקיר בו מצוי הפתחים, שלושה בממספר: שניים מקוריים ואחד משוחזר. הפתח מרכזי הוא הפתח עם המשקוף הסדוק, אשר עליו מספר האגדה. חזית המבנה היא לצד דרום, כפי שמקובל לגבי בתי הכנסת בהגליל. ארון הקודש היה כנראה ליד הפתח הראשי. בפינה המערבית של חזית בית הכנסת יש סימנים לספסל חצוב בסלע.

בבית הכנסת המשקופים וכן הכרכובים מעוטרים בתבליטים גיאומטריים, פשוטים מאוד. צבי אילן סבור כי זו תוצאה של מגמה לא להגזים בקישוט בית הכנסת ולא עדות למצבם הכלכלי של תושבי המקום, אשר השקיעו רבות בבניה של בית הכנסת.

אל בית הכנסת עלו במדרגות, אשר את חלקן ניתן למצוא, כמעט בשלמות, עד היום. מנחם מרקוס בספרו הר מירון כותב :"לפי עדויות מבקרים שסיירו באתר לפני שנים רבות, ניצב בזמנו לפני החזית טור עמודים שיצר מרפסת, בדומה לטור העמודים בבית הכנסת העתיק בברעם. כיום אין שריד למרפסת זו".

תאורים של עולי רגל

זאב וילנאי באנציקלופדיה אריאל כותב כי עולה רגל מהמאה ה-14 מספרים על בית הכנסת ומיחסים אותו לרבי שמעון בר יוחאי. הם כתבו:"בנין מפואר מאד" ו"שם אבן גדולה חלולה מראשה ועד למעלה קרוב לארץ. אומרים כי שם היה מזבח, והדם היה שותת ויורד דרך אותו מקום חלול".

עולה רגל אחר משבת רנ"ו (1495) מספר על בית הכנסת ומשקופו:"עוד ראיתי בית הכנסת מר שמעון בר יוחאי ז"ל, וגם בנין מאבנים גדולות: אבל עתה הוא חרב ולא נשאר ממנו אלה כותל אחד. ואומרים אנשי צפת כח אם יפול הכותל הזה - אז יבוא המשיח.

בשנת 1492, שנת גרוש ספרד, החל הכותל ליפול ואז עשו אנשי צפת יום משתה ושמחה"

הערות שוליים

לקריאה נוספת

• צבי אילן, בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל – ההוצאה לאור- משרד הביטחון, 1991, עמ' 39 -40

• מנחם מרקוס, הר מירון - סקר נוף ומסלולי טיול, רשות שמורת הטבע, 1994