דן בן יעקב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''דן בן יעקב''' הוא הבן השביעי של [[יעקב אבינו]], אחרי שש בנים ובת אחת [[דינה בת לאה]] ושל בלהה שפחת [[רחל אימנו]]. | '''דן בן יעקב''' הוא הבן השביעי של [[יעקב אבינו]], אחרי שש בנים ובת אחת [[דינה בת לאה]] ושל בלהה שפחת [[רחל אימנו]]. | ||
[[משה רבינו]] מברך את השבט:"וּלְדָן אָמַר | [[משה רבינו]] מברך את השבט:"וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן-הַבָּשָׁן" {{מקור|([[ספר דברים]]נ,כ"ב)}} | ||
הסמלים שנבחרו עבור שבט דן היו ה[[נחש]], המאזניים או כמו בתמונה משמאל "מזנק מן הבשן". | הסמלים שנבחרו עבור שבט דן היו ה[[נחש]], המאזניים או כמו בתמונה משמאל "מזנק מן הבשן". | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==מקורו של השם== | ==מקורו של השם== | ||
רחל אימנו, אשר שפחתה ילדה את דן בחרה את שמו באמרה :"... רָחֵל | רחל אימנו, אשר שפחתה ילדה את דן בחרה את שמו באמרה :"... רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹקים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן"{{מקור|([[ספר בראשית]],ל'ו')}} | ||
[[רש"י]] מפרט את שלבי סבלה של רחל באמרה:'''דנני אלוהים''' - "דנני וחייבני וזכני". | [[רש"י]] מפרט את שלבי סבלה של רחל באמרה:'''דנני אלוהים''' - "דנני וחייבני וזכני". | ||
[[רבי עובדיה ספורנו]] מרחיב בהסבר ודן גם במעמד של האימהות בתור שפחות וכך הוא מפרש את חלקי הפסוק: | [[רבי עובדיה ספורנו]] מרחיב בהסבר ודן גם במעמד של האימהות בתור שפחות וכך הוא מפרש את חלקי הפסוק: | ||
* ''' | * '''דָּנַנִּי אֱלהִים''' - צַדִּיק הוּא בְּדִינו שֶׁלּא נָתַן לִי הֵרָיון. | ||
* '''וְגַם | * '''וְגַם שָׁמַע בְּקלִי''' - וְאַף עַל פִּי כֵן קִבֵּל תְּפִלָּתִי. | ||
* ''' | * '''וַיִּתֶּן לִי בֵּן''' - 'חוּטְרָא לְיָדָהּ וּמָרָא לִקְבוּרָה', כֵּיוָן שֶׁנּולַד עַל בִּרְכַּי. וְהִנֵּה הִסְכִּימוּ הַגְּבִירות בְּדִבְרֵיהֶם אֵלֶּה שֶׁתִּהְיֶינָה הַשְּׁפָחות מְשֻׁחְרָרות, וְזֶה בְּאָמְרָן שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחות לָהֶן לְבָנִים, לא לַעֲבָדִים, כְּמו שֶׁהָיָה הַדִּין אִם הָיוּ אִמּותָם שְׁפָחות, כְּאָמְרו "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאֲדנֶיהָ" <ref>[[ספר שמות]] כ"א, ד'</ref> . לְפִיכָךְ לא הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן כְּמו שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדָה שָׂרָה בְּהָגָר בְּהַסְכָּמַת אִישָׁהּ, בְּאָמְרו "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ" <ref>ט"ז, ו'</ref>. וּבְכֵן הָיוּ כֻּלָּם "בְּנֵי יַעֲקב" לִירְשׁו, וְהָיוּ כֻּלָּם רְצוּיִים לְזִכָּרון לִפְנֵי ה' בָּאֵפוד וּבַחשֶׁן, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נֶחֱשַׁב לְיַעֲקב, זַרְעו הַמְּיֻחָס אַחֲרָיו. וְהֵפֶךְ זֶה הָיָה בְּיִשְׁמָעֵאל, כְּאָמְרו "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" <ref>כ"א, י"ב</ref>." הסיכום, מקומם ב[[חשן משפט]] מעיג על השיויון שלהן עם בני האימהות. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
[[תמונה:Amber_hg.jpg|left|thumb|250px|[[יהלום]] -המקור:ויקישיתוף, Hgrobe]] | [[תמונה:Amber_hg.jpg|left|thumb|250px|[[יהלום]] -המקור:ויקישיתוף, Hgrobe]] | ||
יששכר היה | יששכר היה מְפֻתָּח על '''לֶשֶׁם ''' <ref>[[ספר שמות]] כ"ח,י"Y</ref> ב[[חשן משפט]]. [[רבינו בחיי]] קורא אותה אשטפסי"ס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך,על שם ששבט דן הפכו את הקערהעל פיה, והפכו לסמל בפסל מיכה. | ||
הם קרו לעירם לשם,כשם האבן, כפי שנאצר ב[[ספר יהושע]]:" | הם קרו לעירם לשם,כשם האבן, כפי שנאצר ב[[ספר יהושע]]:"וַיֵּצֵא גְבוּל-בְּנֵי-דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם" <ref>י"ט,מ"ז</ref> | ||
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A9%D7%9D_(%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%97%D7%9F_%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA) על אבן הלשם בויקיפדיה העברית] | [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%A9%D7%9D_(%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%97%D7%9F_%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA) על אבן הלשם בויקיפדיה העברית] | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
==לישועתך קויתי ה'== | ==לישועתך קויתי ה'== | ||
שמשון בא משבט דן. עליו נרמז כבר בברכת יעקב אבינו :"יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ | שמשון בא משבט דן. עליו נרמז כבר בברכת יעקב אבינו :"יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" {{מקור|([[ספר בראשית]],נ', י"ז-י"ט)}}. המפרשים רואים בכך רמז לפעולותיו של [[שמשון הגיבור]]. | ||
מדרש רבה מפרט:'''יהי דן נחש עלי דרך''' - | מדרש רבה מפרט:'''יהי דן נחש עלי דרך''' - | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
ועל ההמשך של הפסוק '''ויפול רוכבו אחור''' - "יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת לישועתך קויתי ה'. | ועל ההמשך של הפסוק '''ויפול רוכבו אחור''' - "יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת לישועתך קויתי ה'. | ||
על הפסוק:"לִישׁוּעָתְךָ | על הפסוק:"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" יש מדרשים אחדים: | ||
אמר רבי יצחק: הכל בקווי יסורין, בקווי קדושת השם, בקווי זכות אבות, בקווי תאותו של עוה"ב. | אמר רבי יצחק: הכל בקווי יסורין, בקווי קדושת השם, בקווי זכות אבות, בקווי תאותו של עוה"ב. | ||
| שורה 63: | שורה 63: | ||
==גבורתו של השבט== | ==גבורתו של השבט== | ||
הרב אליהו מאלי במאמרו [http://www.tora.us.fm/tnk/sofrim/mali/nxlot_dn.html נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאל]מציין את התכונות המיוחדות לשבט דן הן '''דין וגבורה.''' יעקב אבינו בברכתו לדן אומר : " | הרב אליהו מאלי במאמרו [http://www.tora.us.fm/tnk/sofrim/mali/nxlot_dn.html נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאל]מציין את התכונות המיוחדות לשבט דן הן '''דין וגבורה.''' יעקב אבינו בברכתו לדן אומר : " דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר {{ מקור|([[ספר בראשית]],מ"ט, ט"ז- י"ז)}} . הנחש מציין את האויב המכה מכה אנושה מאחור בערמומיות בלא שהמוכה מרגיש בו. הנחש הוא בעל ארס. הוא הסמל להרס וחבלה. | ||
[[משה רבינו]] בברכתו מדגיש שני דברים: את גבורתו של דן, ואת שייכותו לצפון! " "וּלְדָן אָמַר, | [[משה רבינו]] בברכתו מדגיש שני דברים: את גבורתו של דן, ואת שייכותו לצפון! " "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן-הַבָּשָׁן" ([[ספר דברים]], ל"ב, כ"ג) | ||
בתקופת השופטים, מתגלת שמותו של [[שמשון]] אף הוא משבט דן. שמשון הוא שיא של גבורה גופנית. הוא משתמש בה על מנת להושיע את ישראל. שמשון בכוחו הגדול נאבק יחידי! מול כל מחנה הפלישתים ויכול להם. גבורתו מקורה בגבורה הכללית של שבט דן. אך נובעת מנזירותו - " נזיר אלוהים אני מבטן אמי... " (מקור: [[ספר שופטים]], ט"ז י"ז). | בתקופת השופטים, מתגלת שמותו של [[שמשון]] אף הוא משבט דן. שמשון הוא שיא של גבורה גופנית. הוא משתמש בה על מנת להושיע את ישראל. שמשון בכוחו הגדול נאבק יחידי! מול כל מחנה הפלישתים ויכול להם. גבורתו מקורה בגבורה הכללית של שבט דן. אך נובעת מנזירותו - " נזיר אלוהים אני מבטן אמי... " (מקור: [[ספר שופטים]], ט"ז י"ז). | ||
| שורה 81: | שורה 81: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[נחלת שבט דן]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[נחלת שבט דן]]}} | ||
'''נחלת שבט דן''' נקבעה בהגרלה על ידי [[יהושע בן נון]], לאחר סיום הכיבוש של [[ארץ כנען]], בטקס פומבי, יחד עם הגרלת נחלתם של שאר נחלות השבטים. הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה לרשות השבט. יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם '''אטלס דעת מקרא''' מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה נאחזו בקרן זוית בחבל [[צרעה המקראית]] ו"אשתאול המקראית". הסיבה הייתה כי ה"אמורי" לא איפשרו לשבט דן לנחול את עריו: " | '''נחלת שבט דן''' נקבעה בהגרלה על ידי [[יהושע בן נון]], לאחר סיום הכיבוש של [[ארץ כנען]], בטקס פומבי, יחד עם הגרלת נחלתם של שאר נחלות השבטים. הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה לרשות השבט. יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם '''אטלס דעת מקרא''' מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה נאחזו בקרן זוית בחבל [[צרעה המקראית]] ו"אשתאול המקראית". הסיבה הייתה כי ה"אמורי" לא איפשרו לשבט דן לנחול את עריו: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק {{מקור|(ספר שופטים, א',ל"ד)}}. | ||
[[תמונה:Nachala_dan_4.jpg|center|thumb|500px|אתרי ערי הגבול: בכחול]] | [[תמונה:Nachala_dan_4.jpg|center|thumb|500px|אתרי ערי הגבול: בכחול]] | ||
| שורה 117: | שורה 117: | ||
[[גד בן יעקב|גד]], [[אשר בן יעקב|אשר]], [[יוסף הצדיק|יוסף]], [[בנימין בן יעקב|בנימין]] | [[גד בן יעקב|גד]], [[אשר בן יעקב|אשר]], [[יוסף הצדיק|יוסף]], [[בנימין בן יעקב|בנימין]] | ||
== קישורים חיצוניים == | |||
*[http://www.zadikim.org/index.asp?catID=39150&siteLang=3 דן בן יעקב] באתר [http://www.zadikim.org אהלי צדיקים] | |||
</div> | </div> | ||
גרסה מ־10:41, 19 באוגוסט 2010
|
|
דן בן יעקב הוא הבן השביעי של יעקב אבינו, אחרי שש בנים ובת אחת דינה בת לאה ושל בלהה שפחת רחל אימנו.
משה רבינו מברך את השבט:"וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן-הַבָּשָׁן" ([[ספר דברים]]נ,כ"ב)
הסמלים שנבחרו עבור שבט דן היו הנחש, המאזניים או כמו בתמונה משמאל "מזנק מן הבשן".
דן נולד ביום ט' אלול בשנה העשירית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת ב' קצ"ח - 2,198 לבריאת העולם, . הוא מת בן מאה עשרים וחמש שנה [1]
מקורו של השם
רחל אימנו, אשר שפחתה ילדה את דן בחרה את שמו באמרה :"... רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹקים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן-לִי בֵּן עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן"([[ספר בראשית]],ל'ו')
רש"י מפרט את שלבי סבלה של רחל באמרה:דנני אלוהים - "דנני וחייבני וזכני".
רבי עובדיה ספורנו מרחיב בהסבר ודן גם במעמד של האימהות בתור שפחות וכך הוא מפרש את חלקי הפסוק:
- דָּנַנִּי אֱלהִים - צַדִּיק הוּא בְּדִינו שֶׁלּא נָתַן לִי הֵרָיון.
- וְגַם שָׁמַע בְּקלִי - וְאַף עַל פִּי כֵן קִבֵּל תְּפִלָּתִי.
- וַיִּתֶּן לִי בֵּן - 'חוּטְרָא לְיָדָהּ וּמָרָא לִקְבוּרָה', כֵּיוָן שֶׁנּולַד עַל בִּרְכַּי. וְהִנֵּה הִסְכִּימוּ הַגְּבִירות בְּדִבְרֵיהֶם אֵלֶּה שֶׁתִּהְיֶינָה הַשְּׁפָחות מְשֻׁחְרָרות, וְזֶה בְּאָמְרָן שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחות לָהֶן לְבָנִים, לא לַעֲבָדִים, כְּמו שֶׁהָיָה הַדִּין אִם הָיוּ אִמּותָם שְׁפָחות, כְּאָמְרו "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאֲדנֶיהָ" [2] . לְפִיכָךְ לא הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן כְּמו שֶׁהִשְׁתַּעְבְּדָה שָׂרָה בְּהָגָר בְּהַסְכָּמַת אִישָׁהּ, בְּאָמְרו "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ" [3]. וּבְכֵן הָיוּ כֻּלָּם "בְּנֵי יַעֲקב" לִירְשׁו, וְהָיוּ כֻּלָּם רְצוּיִים לְזִכָּרון לִפְנֵי ה' בָּאֵפוד וּבַחשֶׁן, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נֶחֱשַׁב לְיַעֲקב, זַרְעו הַמְּיֻחָס אַחֲרָיו. וְהֵפֶךְ זֶה הָיָה בְּיִשְׁמָעֵאל, כְּאָמְרו "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" [4]." הסיכום, מקומם בחשן משפט מעיג על השיויון שלהן עם בני האימהות.
סמלו של השבט
יששכר היה מְפֻתָּח על לֶשֶׁם [5] בחשן משפט. רבינו בחיי קורא אותה אשטפסי"ס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך,על שם ששבט דן הפכו את הקערהעל פיה, והפכו לסמל בפסל מיכה.
הם קרו לעירם לשם,כשם האבן, כפי שנאצר בספר יהושע:"וַיֵּצֵא גְבוּל-בְּנֵי-דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם" [6]
לישועתך קויתי ה'
שמשון בא משבט דן. עליו נרמז כבר בברכת יעקב אבינו :"יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" ([[ספר בראשית]],נ', י"ז-י"ט). המפרשים רואים בכך רמז לפעולותיו של שמשון הגיבור.
מדרש רבה מפרט:יהי דן נחש עלי דרך -
- מה נחש זה מצוי בין הנשים, כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים.
- מה הנחש נאסר בשבועה, כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה. (שופטים טו) ויאמר להם שמשון השבעו לי.
- מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו, כך שמשון, (שם טז) אם גולחתי וסר ממני כחי.
- מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה, כך (שם) ויהיו המתים אשר המית במותו וגו'.
ועל הביטוי הנושך עקבי סוס כותבים המפרשים:(שם) קראו לשמשון וישחק לנו.
אמר ר' לוי: כתיב: (שם) ועל הגג כשלושת אלפים, אלו מה שהיו על שפת הגג, אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם, אין בריה יודעת, ואת אמרת (שם)וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו וגו', בקבר מנוח אביו?! אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר.
ועל ההמשך של הפסוק ויפול רוכבו אחור - "יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת לישועתך קויתי ה'.
על הפסוק:"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" יש מדרשים אחדים:
אמר רבי יצחק: הכל בקווי יסורין, בקווי קדושת השם, בקווי זכות אבות, בקווי תאותו של עוה"ב.
בקווי יסורין, הה"ד: (ישעיהו כו) אף אורח משפטיך. ה' קוינוך, אלו יסורין.
- לשמך, זו קדושת השם.
- ולזכרך, זו זכות אבות.
- תאות נפש, זו תאותו של עוה"ב.
- חנינה בקווי: (שם לג) ה' חננו לך קוינו.
- סליחה בקווי: (תהלים קל)כי עמך הסליחה.
מה כתיב בתריה? קויתי ה' לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת, מיד אמר: לישועתך קויתי ה'.
גבורתו של השבט
הרב אליהו מאלי במאמרו נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאלמציין את התכונות המיוחדות לשבט דן הן דין וגבורה. יעקב אבינו בברכתו לדן אומר : " דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר ([[ספר בראשית]],מ"ט, ט"ז- י"ז) . הנחש מציין את האויב המכה מכה אנושה מאחור בערמומיות בלא שהמוכה מרגיש בו. הנחש הוא בעל ארס. הוא הסמל להרס וחבלה.
משה רבינו בברכתו מדגיש שני דברים: את גבורתו של דן, ואת שייכותו לצפון! " "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן-הַבָּשָׁן" (ספר דברים, ל"ב, כ"ג)
בתקופת השופטים, מתגלת שמותו של שמשון אף הוא משבט דן. שמשון הוא שיא של גבורה גופנית. הוא משתמש בה על מנת להושיע את ישראל. שמשון בכוחו הגדול נאבק יחידי! מול כל מחנה הפלישתים ויכול להם. גבורתו מקורה בגבורה הכללית של שבט דן. אך נובעת מנזירותו - " נזיר אלוהים אני מבטן אמי... " (מקור: ספר שופטים, ט"ז י"ז).
חז"ל מספרים : "בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתים התעכבה הלויה. חושים בן דן היה שם. כיון שהיו אזניו כבדות, לא שמע את כל המשא ומתן. שאל אותם מה זה? אמרו לו עשיו מעכב עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם ועד שיבא נפתלי ממצרים, יהי אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכה בראשו של עשיו, נשרו שתי עיניו למרגלות יעקב... ומת עשיו (מקור: מסכת סוטה דף יג א) .
אף בעת הויכוח של יהודה עם יוסף לאחר שנתפס בנימין עם הגביע בידו, מסופר על גבורתו של חושים בן דן. "א"ר יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין... מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרס, עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם וביקשה ארץ ליהפך, עליהם אמר איוב שאגת אריה וקול שחל". שאגת אריה זה יהודה שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל זה חושים בן דן ששניהם נמשלו כארי שנא' דן גור אריה..." (מקור:בראשית רבה צג ז).
שבט דן במסע במדבר
במפקד שבטי ישראל במדבר סיני היה שבט דן השבט השני בגודלו: בתחילת המסע במדבר - 62,700 נפש במניין הראשון ([[ספר במדבר]], ב', כ"ו), ובערבות מואב, לפני הכניסה לארץ ישראל - 64,400 נפש {{מקור|(שם, כ"ו,מ"ב)}]. מקום חנייתו של השבט היה מצפון למשכן, ובעת מסעות הוא היה המאסף , יחד עם שבט אשר ושבט נפתלי (שם, שם, כ"ז).
נחלת שבט דן
- ערך מורחב - נחלת שבט דן
נחלת שבט דן נקבעה בהגרלה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען, בטקס פומבי, יחד עם הגרלת נחלתם של שאר נחלות השבטים. הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה לרשות השבט. יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה נאחזו בקרן זוית בחבל צרעה המקראית ו"אשתאול המקראית". הסיבה הייתה כי ה"אמורי" לא איפשרו לשבט דן לנחול את עריו: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק (ספר שופטים, א',ל"ד).
צאצאי שבט דן בימינו
בימי הבינים עבר בין קהילות ישראל אדם בשם "אלדד הדני" שטען שהוא משבט דן. בין השאר נפגש עם ריה"ל. כיום, קהילת "ביתא ישראל" מאתיופיה מיוחסת ע"י רבים כצאצאי שבט דן, וכן פסק הגר"ע יוסף שליט"א.
קבר דן
המסורת המקובלת היא שקבר דן נמצא במקום הנוכחי של "יער צרעה" וזאת בשל היות המקום בתחום נחלת שבט דן וכן "ספר-הישר" כתב כי קבר-דן מצוי באשתאול.
עם זאת קיימות גם מסורות אחרות. חוקר ארץ ישראל, יהודה זיו, מצביע על הישוב הנקרא היום כפר דניאל, עך שם נשיא ציוני ארה"ב [7] אף הוא בנחלת השבט. הכפר יושב על מקומו של כפר ערבי לשעבר - כפר דניאן או דניאל, שבדורות קודמים היה קרוי תחילה כפר-דאן. שם זה בא לו מן הקבר המקודש שבתוך מסגד הכפר - "מקאם א-נבי דאן", כלומר "קבר הנביא דן", בן יעקב. ערביי לוד וסביבותיה נהגו לעלות לכאן לרגל ולהשתטח על הקבר בקיץ, כתום עונת-הקציר. לתל יש כפר דניאל, הוא מהגבוהים בשפלת יהודה (111 מטר מעל פני-הים) צופה היא על מרחבי-נוף בצפונה של נחלת דן - ואפשר, לפיכך, יהודה זיו משער כי במקום זה אכן הצביעו בני-דן, בשעתם, על קבר-אביהם...
מקום נוסף לקברו של דן הוא בבארבל, הצופה על ים-כינרת. מסורת זו מובאת לראשונה ביומן-המסע של נאד'ר ח'וסרו ( 1047 לספירה), המספר שם ( על "ארבעת קבריהם של בני יעקב, עליו השלום" - ועלי אל-הראוי ( 1173 מפרט יותר ואף מונה במקום את שמות בעלי-הקברים: דן, ישכאן (יששכר),זבולון וקאד (גד). שיהאב א-דין יאקות כבר מביא בספרו ( 1225 ) מסורת מפורטת זו כעובדה מוגמרת.
עוד מקום, המכונה בפי הערבים נבי דניאל (או דניאן) גם הוא,מצוי בדרומו של גוש-עציון - והוא שנתן, כזכור, את שמו לשיירה הנודעת בימי מלחמת העצמאות. אלא ששם אין הקבר מיוחס לדן בן-יעקב, אלא לדניאל - והיישוב הקהילתי החדש אשר הוקם בצדו,מכונה לפיכך נוה-דניאל.
הערות שוליים