הרב כתריאל פישל טכורש: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הרב כתריאל פישל טכורש''' היה מגדולי רבני תנועת [[המזרחי]] והציונות הדתית. | '''הרב כתריאל פישל טכורש''' היה מגדולי רבני תנועת [[המזרחי]] והציונות הדתית, רב שכונה ב[[תל אביב]], חבר מועצת [[הרבנות הראשית לישראל]] ונשיא חבר הרבנים של [[הפועל המזרחי]]. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
נשא לאשה את חנה שימשה, בת יצחק מנחם. | נשא לאשה את חנה שימשה, בת יצחק מנחם. | ||
הצטרף לתנועת המזרחי בגיל צעיר, ניהל בית ספר של התנועה בוולוצלאבק, שימש כראש המזרחי בעירו וסגן יושב ראש הקהילה, היה חבר מרכז התנועה בפולין, היה ממייסדי מרכז צעירי מזרחי, ניהל תעמולה למען המזרחי, ערך מסעות ברחבי פולין לגיוס חברים והוציא את הקובץ "נרותיו" בעברית וביידיש. קיבל הצעת רבנות בעיר טומשוב-לובלסק, אך הוא העדיף לעלות ל[[ארץ ישראל]]. עלה ב[[טבת]] תרצ"ג, ונתמנה לרב בשכונת שפירא ושכונת העובד | הצטרף לתנועת המזרחי בגיל צעיר, ניהל בית ספר של התנועה בוולוצלאבק, שימש כראש המזרחי בעירו וסגן יושב ראש הקהילה, היה חבר מרכז התנועה בפולין, היה ממייסדי מרכז צעירי מזרחי, ניהל תעמולה למען המזרחי, ערך מסעות ברחבי פולין לגיוס חברים והוציא את הקובץ "נרותיו" בעברית וביידיש. קיבל הצעת רבנות בעיר טומשוב-לובלסק, אך הוא העדיף לעלות ל[[ארץ ישראל]]. עלה ב[[טבת]] תרצ"ג, ונתמנה לרב בשכונת שפירא ושכונת העובד בתל אביב ואחראי על הכשרות ברבנות הראשית בעיר. היה מוערך מאד, וכהוקרה על פעולותיו נבחר כיושב ראש ועד השכונה וכנשיא הכבוד של השכונות העבריות בגבולות תל אביב-[[יפו]]. | ||
היה מראשי הפעילים בתנועות המזרחי | היה מראשי הפעילים בתנועות המזרחי והפועל המזרחי בארץ. היה חבר הועד הפועל של הפועל המזרחי ומנהל מחלקת התרבות והמחלקה לענייני דת של התנועה. ייצג את המפלגה בקונגרסים הציוניים השמונה עשרה עד העשרים וארבעה, והיה סגן חבר בועד הפועל הציוני. בקונגרסים העשרים ושלושה ועשרים וארבעה היה חבר הנשיאות. פעל למען הקרן הקימת לישראל. היה מראשי סיעת 'אל המקור' שפעלה בתוך הפועל המזרחי ודגלה בהתקרבות למזרחי. | ||
בנו נעצר והוגלה לאריתראה שבאפריקה בגלל השתייכותו לתנועת האצ"ל, והרב טכורש עמד בראשות ועד "הורי העצירים" ואירגן הפגנות, אסיפות ומשלחות למען שחרור העצירים הגולים. | בנו נעצר והוגלה לאריתראה שבאפריקה בגלל השתייכותו לתנועת האצ"ל, והרב טכורש עמד בראשות ועד "הורי העצירים" ואירגן הפגנות, אסיפות ומשלחות למען שחרור העצירים הגולים. | ||
בזמן פרעות תרצ"ו-תרצ"ט ובזמן תחילת מלחמת השחרור בתש"ח, היה ביתו מרכז ה"הגנה" בשכונת שפירא. פעל למען שיתוף פעולה בין האצ"ל וההגנה. | בזמן פרעות תרצ"ו-תרצ"ט ובזמן תחילת מלחמת השחרור בתש"ח, היה ביתו מרכז ה"הגנה" בשכונת שפירא. פעל למען שיתוף פעולה בין האצ"ל וההגנה. | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
נפטר בכ"ח ב[[אלול]] תשל"ט בתל אביב, בגיל 82. | נפטר בכ"ח ב[[אלול]] תשל"ט בתל אביב, בגיל 82. | ||
==ספריו | ===ספריו=== | ||
*'''הדרת אפרים'''- "הדרנים" למסכתות הש"ס (שני חלקים). | *'''הדרת אפרים'''- "הדרנים" למסכתות הש"ס (שני חלקים). | ||
| שורה 44: | שורה 43: | ||
*הרב יצחק דדון, '''אתחלתא היא- יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה''' חלק א'. | *הרב יצחק דדון, '''אתחלתא היא- יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה''' חלק א'. | ||
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל| | [[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל|טכורש]] | ||
[[קטגוריה:רבנים בימינו| | [[קטגוריה:רבנים בימינו|טכורש]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ציוניים| | [[קטגוריה:רבנים ציוניים|טכורש]] | ||
גרסה מ־10:55, 13 בספטמבר 2010
|
|
הרב כתריאל פישל טכורש היה מגדולי רבני תנועת המזרחי והציונות הדתית, רב שכונה בתל אביב, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ונשיא חבר הרבנים של הפועל המזרחי.
תולדות חייו
נולד בי"א בתשרי תרנ"ז בניעשווה שבפולין לרב אלכסנדר גדליה ורינה רחל טכורש. אביו היה שוחט ובודק בפולין, ממקימי תנועת המזרחי בארצו, נשיא המזרחי בעירו וולוצלאבק וציר מטעם התנועה לקונגרס הציוני השנים-עשר. עלה לארץ ושימש שחוט ובודק בכפר חיטין, חיבר ספרים על מצוות התלויות בארץ.
בגיל שבע עשרה למד בישיבת עץ חיים של הרב יהודה לייב קובלסקי, רבה של וולוצלאבק ומראשי המזרחי בפולין. הוסמך לרבנות על ידי הרב קובלסקי, והתמחה בהוראה בבית דינו. נשא לאשה את חנה שימשה, בת יצחק מנחם.
הצטרף לתנועת המזרחי בגיל צעיר, ניהל בית ספר של התנועה בוולוצלאבק, שימש כראש המזרחי בעירו וסגן יושב ראש הקהילה, היה חבר מרכז התנועה בפולין, היה ממייסדי מרכז צעירי מזרחי, ניהל תעמולה למען המזרחי, ערך מסעות ברחבי פולין לגיוס חברים והוציא את הקובץ "נרותיו" בעברית וביידיש. קיבל הצעת רבנות בעיר טומשוב-לובלסק, אך הוא העדיף לעלות לארץ ישראל. עלה בטבת תרצ"ג, ונתמנה לרב בשכונת שפירא ושכונת העובד בתל אביב ואחראי על הכשרות ברבנות הראשית בעיר. היה מוערך מאד, וכהוקרה על פעולותיו נבחר כיושב ראש ועד השכונה וכנשיא הכבוד של השכונות העבריות בגבולות תל אביב-יפו. היה מראשי הפעילים בתנועות המזרחי והפועל המזרחי בארץ. היה חבר הועד הפועל של הפועל המזרחי ומנהל מחלקת התרבות והמחלקה לענייני דת של התנועה. ייצג את המפלגה בקונגרסים הציוניים השמונה עשרה עד העשרים וארבעה, והיה סגן חבר בועד הפועל הציוני. בקונגרסים העשרים ושלושה ועשרים וארבעה היה חבר הנשיאות. פעל למען הקרן הקימת לישראל. היה מראשי סיעת 'אל המקור' שפעלה בתוך הפועל המזרחי ודגלה בהתקרבות למזרחי. בנו נעצר והוגלה לאריתראה שבאפריקה בגלל השתייכותו לתנועת האצ"ל, והרב טכורש עמד בראשות ועד "הורי העצירים" ואירגן הפגנות, אסיפות ומשלחות למען שחרור העצירים הגולים. בזמן פרעות תרצ"ו-תרצ"ט ובזמן תחילת מלחמת השחרור בתש"ח, היה ביתו מרכז ה"הגנה" בשכונת שפירא. פעל למען שיתוף פעולה בין האצ"ל וההגנה.
היה ממייסדי "חבר הרבנים של הפועל המזרחי" ועמד בראשו. מתוקף תפקיד זה, עמד בראש מאבקים ציבוריים בעניינים דתיים כגון שאלת מיהו יהודי, גיוס בנות, חוק הכשרות וכד'.
החל משנת תרצ"ד היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
זכה בתואר "יקיר תל אביב" על פעילותו בעיר.
נפטר בכ"ח באלול תשל"ט בתל אביב, בגיל 82.
ספריו
- הדרת אפרים- "הדרנים" למסכתות הש"ס (שני חלקים).
- כתר אפרים- שאלות ותשובות, בירורי ומחקרי הלכה.
- משנת רמ"א עמיאל בהלכה, באגדה, ובמחשבה- על משנתו של הרב משה אביגדור עמיאל- רבה של תל אביב.
- פניני אפרים- על פרשיות השבוע (שני חלקים).
- ספר הזיכרון לקהילת וולוצלאבק.
קבצים ובטאונים
היה מעורכי הקבצים:
- נרותיו- של המזרחי בפולין, בעברית וביידיש.
- התורה והמדינה של חבר הרבנים של הפועל המזרחי (ביחד עם הרב שאול ישראלי).
- שבילין.
לקריאה נוספת
- גאולה בת יהודה, ראשונים לציון הנה הינם- תולדות רבנים בישראל שלבם היה לציון בפועל, ירושלים תשס"ט.
- הרב יצחק דדון, אתחלתא היא- יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה חלק א'.