הרב עובדיה יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף

הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א הינו הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר. נשיא מועצת חכמי התורה. מחבר שו"ת "יביע אומר" ושו"ת "יחווה דעת" ועוד ספרים רבים.

הרב עובדיה יוסף נולד לאביו יעקב עובדיה ע"ה בחודש תשרי תרפ"א, ונקרא עובדיה עובדיה. לאחר מכן שינה את שם משפחתו ליוסף. למד בצעירותו בישיבת פורת יוסף, ועמל בתורה ונהיה לתלמיד חכם בקי ועצום.

הרב עובדיה פוסק על פי רוב כדעת מרן השלחן ערוך, וממשיך את השיטה שארץ ישראל היא אתרא דמרן, וקבלנו הוראותיו. אולם מתנגדיו טוענים שלא תמיד הוא פוסק כמרן השו"ע, והרבה פעמים הוא מכריע כדעת המנהג הבבלי או אחר, וקורא לו "מנהג ירושלים". כידוע, בירושלים לא היה מנהג אחיד מעולם, ובמשך שמונה מאות שנה האחרונות היו כמה וכמה עדות בירושלים, כשלכל עדה נוסח ומנהג משלה ("דברי שלום ואמת", הגאון רבי שלמה טולדנו שליט"א".

משפחתו

הרב עובדיה היה נשוי לרבנית מרגלית ע"ה, לבית פטאל, בתו של חכם אברהם פטאל זצ"ל. היו להם אחד עשר ילדים:

בניו:

1. הרב יעקב יוסף שליט"א, ראש מוסדות "חזון יעקב", ורב שכונת גבעת משה בירושלים.
2. הרב אברהם יוסף שליט"א, רב העיר חולון.
3. הרב יצחק יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון עובדיה" ומחבר הספרים "ילקוט יוסף", "עין יצחק", "שלחן המערכת" ועוד.
4. הרב דוד יוסף שליט"א, רבה של שכונת "הר-נוף" ומחבר הספרים "הלכה ברורה".
5. הרב משה יוסף שליט"א, ראש בד"ץ "בית יוסף".

חתניו:

1. הרב בר שלום שליט"א, חבר בית הדין הגדול.
2. הרב צ'יקוטאי שליט"א, מרבני העיר מודיעין.
3. הרב מרדכי טולידאנו שליט"א, דיין בירושלים.
4. הרב אהרן בוטבול שליט"א, ראש ישיבת לוית חן לשעבר, ראש בית ההוראה הליכות עולם ורב העיר מודיעין עילית.

בת נוספת נפטרה בצעירותה.

דרך פסיקתו

רבינו עובדיה יוסף פוסק על פי רוב כסברת מרן רבי יוסף קארו ז"ל, בעל ה"שלחן ערוך". על פי שיטה זו, הספרדים קיבלו עליהם הוראות מרן ז"ל, בין להקל ובין להחמיר. לפי שיטה זו, מרן, שהיה דר בארץ ישראל, הוא "מרא דאתרא" של ארץ ישראל, "מרא דארעא דישראל", ועל כן הספרדים הדרים בא"י חייבים לנהוג כשיטת מרן, אף אם נהגו לפסוק כאחרונים אחרים. בספרי הרב ניתן למצוא הרחבה בנושא זה, עם מקורות רבים. בנו של הרב, רבי יצחק יוסף שליט"א - חיבר ספר על כללי קבלת הוראות מרן, הנקרא "עין יצחק".

מפסיקותיו הרבים

התיר לאשה ללכת בלי גרביים ברה"ר: בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מהרב עובדיה יוסף המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".

התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה: ראה שו"ת יביע אומר חלק א' או"ח סי' ו'). ובשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם (ביבי"א הנ"ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש" דברי הרב יוסף.

התיר בשעת הדחק ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע: ראה שו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ד'. מתוך תשובתו שם: "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן".

התיר לאשה נשואה לגלות משערות ראשה כאצבע אחת או שתיים: ראה שו"ת יביע אומר חלק ד' סי' ג'. מלשונו שם: "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". וכן כתב בנו הרב יצחק יוסף בספר "אוצר דינים" (עמ' תשע"ז בהערה): "לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד".

התיר לרווקות ללכת בשערות סתורות (שיער שאינו אסוף), ראה שו"ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: "וראיתי להישועות יעקב... אף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".

התיר לנשים אלמנות וגרושות ללבוש פאה נכרית ככיסוי הראש: ראה שו"ת יביע אומר (שם). מדבריו שם: "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".

אעפ"י שהגאון רבי עובדיה יוסף נוטה ידו להקל אין זאת מחשיבה חופשית חלילה אלא כולה אמונה על כללי הפסיקה שבכל דור כמו שהאריך הרחיב בהקדמה לח"א של שו"ת יביע אומר ובהקדמה לספר הליכות עולם ח"א שאין לנו לבדות סברות מליבנו אלא ללכת תמיד בעקבות גדולי עולם שקדמו לנו ולחזק את כל סברא ע"י יתדות רבות ועמוקות מספרי הפסיקה הרבים וכמו שהעיר הגאון שליט"א בהסכמתו לספר "מנחת אשר" ש"מה טוב היה אם היה מעטר ספרו מספרי השו"ת" וכל כולו בענוות צדק וחכמת אמת סולל להורות שיש עיקר הדין ויש חומרא והגדרה זו הולמתו על כל פסקיו.

שכן מצינו פסקים רבים להחמיר בספריו גם במקומות שאחרים היקלו וכמו שהוכיח באריכות שיש קרוב למאה פוסקים האוסרים פיאה נוכרית ואישה יוצאה בלא כתובה וכו' והחרימוה גדולי עולם כמו שהאריך בתשובה שהתפרסמה לאחרונה בספר "מראות הצובאות" ובשו"ת "יביע אומר" ובשיעוריו ושכן היתה דרך הספרדים בכל הדורות לאסור איסר גמור בכל הנוגע לדין זה ועוד רבות כהנה שקצר המצע להרחיב.

ספרי הרב

"יביע אומר" - שו"ת עשרה חלקים, על ארבעת חלקי השולחן ערוך.

"יחוה דעת" - שו"ת ששה חלקים, על פי תכנית רדיו ששודרה בעבר עם הרב בימי ששי.

"חזון עובדיה" - ספרי הלכה על חגים ומועדים [שו"ת בדיני חג הפסח - שני חלקים; הגדה של פסח; פורים; ט"ו בשבט וברכות; ימים נוראים, שבת, יום טוב, תעניות, אבלות, פרוזבול ועוד].

"הליכות עולם" - הערות מורחבות על ספר "בן איש חי" וספר "עוד יוסף חי", שמונה חלקים.

"לוית חן" - הלכות שבת.

"ענף עץ אבות" - על מסכת אבות.

"טהרת הבית" - הלכות נדה, שלושה חלקים.

"מאור ישראל" - על הש"ס, רמב"ם ודרשות, ארבעה חלקים.

"משא עובדיה" - בהוצאת מוסד הרב קוק, דרשות שמסר במשך עשרות שנים בכינוס תורה שבעל פה.

קישורים חיצוניים

• כתבתו של אבישי בן חיים במעריב, 'אין עוד מלבדו'
• שיעורי הרב באתר ישיבה
• דיון על דרכו הפסיקת של הרב עובדיה יוסף בהשוואה לדרכו של הרב שלמה זלמן אוירבך.
• שיטת בענין חגיגת בת מצוה.