בית כנסת: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה

בית שמיוחד לתפילה (הסוגיות של כבוד בית כנסת במגילה כז: והלאה, הסוגיא של סתירת בית כנסת בבבא בתרא ג:).

מקור וטעם

דיני בית כנסת הם שלושה:

א) מצוות בניית בית כנסת.

ב) איסור סתירת בית כנסת.

ג) קדושת בית כנסת.

במקורו של כל אחד מהם נחלקו המפרשים האם הוא דאורייתא או דרבנן, וכן יש דעות נוספות, כדלקמן:

במקור למצוות בניית בית כנסת נחלקו הפוסקים לשלוש דעות (שדי חמד ח"א ב-מד ד"ה בית, עמוד 333):

א) דאורייתא, והיא מצוות עשה, שנאמר "ועשו לי מקדש" (שנות ימין ח"א ט. בדפיו), עוד הזכיר שם השדי חמד את הפסוק "ואהי להם למקדש מעט", ודרשו שהוא בית כנסת.

ב) דרבנן, והפסוקים הם אסמכתא (זו דעת הזכר דבר).

ג) אין שום מצווה לבנות בית כנסת, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ואפילו אם אין בעיר בית כנסת. ומה שכופין בני העיר זה את זה לבנות בית כנסת אינו מדין כפייה על המצוות (כמו שכופין אותו ליטול לולב) אלא מדין צורכי העיר (כמו שכופין אותו לבנות בית שער לחצר) (יד ימין או"ח ג ד"ה ברם, טז: בדפיו).

(והשדי חמד שם תלה את מחלוקת זו במחלוקת במקור לקדושת בית כנסת, שגם בה נחלקו האם היא דאורייתא או דרבנן^[1]).

במקור לאיסור סתירת בית כנסת נחלקו הראשונים והאחרונים האם הוא מדאורייתא או מדרבנן (דאורייתא: ספר מצוות הקצר לרמב"ם ל"ת סה, חיי אדם יז. דרבנן: ר"ן מגילה כו:, מנחת חינוך צלז-יח בסופו, שו"ת חתם סופר יו"ד רפא, חלקת יואב ד. והמבי"ט תפילה פרק יא הסתפק בזה).

במקור לקדושת בית כנסת נחלקו הפוסקים האם היא מדאורייתא או מדרבנן. ולדעות שהיא מדאורייתא יש בזה שלושה פסוקים: "והשימותי את מקדשכם" - לרבות בית כנסת, "ויראת מאלקיך" - גם על בית כנסת, "ומקדשי תיראו" (שדי חמד ח"א ב-מג, עמוד 330: דאורייתא. ר"ן מגילה ח. בדפי הרי"ף ד"ה ומאן דשרי, שו"ת בית שלמה או"ח סד (הובא בשדי חמד שם), פרי מגדים משבצות זהב או"ח קנג-א: מדרבנן).

ביכנ"ס אחר

כאשר יש בית כנסת אחר בעיר, דנו האחרונים האם דיני בית הכנסת הנוסף נעשים קלים יותר:

במקור למצוות בניית בית כנסת כאשר כבר יש בית כנסת בעיר - הסתפק השדי חמד (ח"א ב-מד ד"ה בית, עמוד 333) האם עדיין יש מצווה לבנות בית כנסת מדאורייתא, או רק מדרבנן, או שאין בזה שום מצווה.

באיסור סתירת בית כנסת נחלקו הפוסקים האם מותר לסתור אחד מבתי הכנסת (ט"ז או"ח תחילת קנב), או שעדיין אסור (מגן אברהם וביאור הלכה שם).

פרטי הדין

בגדר קדושת בית הכנסת נחלקו הראשונים האם היא כתשמישי מצווה, דהיינו כלולב וסוכה, וא"כ כשמוכרים את בית הכנסת או כשעוברים לבית כנסת אחר פוקעת קדושתו, ככל תשמישי מצווה לאחר זמנם (רמב"ן מגילה כה:, ריטב"א מגילה כו:), או שהוא כתשמישי קדושה, דהיינו כספר תורה ותפילין, וא"כ קדושתו לא פוקעת (ר"ן מגילה ח: בדפי הרי"ף ד"ה ומאן דשרי).

הערות שוליים