מגנצא: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
[[קטגוריה:יהדות | [[קטגוריה:יהדות אירופה|מגנצא]] | ||
גרסה מ־13:27, 13 במרץ 2011
|
|
מגנזא היא עיר המוזכרת במקורות היהודים . היא הייתה עיר מרכזית ומכוננת ביהדות אשכנז. היום שמה מיינץ .
במשך כאלף שנים התקיימה בה קהילה יהודית מפוארת. ביחד עם הערים וורמס (ורמיזא) ושפייר הרכיבה את שלוש הקהילות היהודיות הגדולות שלאורך הריין, שנודעו בראשי התיבות שו"ם.
רבי טוביה בר אליעזר מזכיר בספרו לקח טוב את גזירות תתנ"ו, בשנת 1096, בעיר מגנצה . הוא כתב בפירושו לפרשת אמור על ד"ה המוציא אתכם מארץ מצרים להיות:"ואני כותב להיות זיכרון שעשו קדושי עליון קהל מגנז"א, שמסרו עצםם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרס חג השבועות ונשחטו כאיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת ד'תתנ"ו לבריאת העולם, כשנתנו יד ישובי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון. ועליהם ועל כיוצא בהם הכתוב אומר:ונקתי דם לא נקיתי [1]
בקהילה זו כיהן כרב רבינו גרשום מאור הגולה, והיו בה חכמים גדולים נוספים, כרבי שמעון הגדול רבי קלונימוס מלוקה ועוד. על פי האגדה הקהילה היהודית במקום תרמה למסורת היהודית, בין השאר, את תפילת "ונתנה תוקף" המפורסמת, אלא שככל הנראה נתחברה תפילה זו בארץ ישראל וזמן רב לפני היישוב היהודי באזור.
הקשר עם רבי אמנון
הרב אליעזר מלמד במאמרו:'ונתנה תוקף' וסוד הקיום היהודי כתב:
תעודות נכריות מאותה התקופה מציינות את מגנצא כעיר שנשלטת בידי הבישוף-ההגמון. עובדה זו מתאשרת גם בסיפור של ה'אור זרוע', ומחזקת את אמינותו של סיפור המעשה של רבי אמנון ממגנצא:
וכך הוא לשון המעשה ב'אור זרוע':
"מעשה ברבי אמנון ממגנצא, שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה, והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שייהפך לדתם, וימאן לשמוע להם".
כפי הנראה, ההגמון של מגנצא באותו זמן אהב לשוחח עם חכמי היהודים. לחכמי ישראל לא הייתה ברירה אלא להיענות ולקיים יחסים תקינים עם ההגמון. וכך הם נפגשו ושוחחו מעת לעת. במשך הזמן ההגמון והשרים החלו לפנות לר' אמנון, עדיין לא באיומים, 'רק' ביקשו ממנו שימיר את דתו.
"ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון. ויהי בהחזיקם עליו, ויאמר: חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים. וכדי לדחותם מעליו אמר כן".
הסוף מוכר לנו. רבי אמנון הובא לבית הכנסת אחרי שעונה. תפילתו של האיש השוכב גוסס על מיטתו ופטירתו בסיומה הותירה אותם מזועזעים, והם לא יכלו לזכור במדויק את כל מלותיו.
"אחר הדברים האלה, אשר הועלה רבי אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבי קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס, ולימד לו הפיוט ההוא 'ונתנה תוקף קדושת היום'. ויצו עליו לשלוח אותו לכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון. ויעש הגאון כן".