רבי ישעיה שפירא: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי ישעיהו שפירא'''- מכונה '''האדמו"ר החלוץ''', היה [[ | '''רבי ישעיהו שפירא'''- מכונה '''האדמו"ר החלוץ''', היה [[אדמו"ר]] לא רשמי בשושלת גרודז'יסק, וממנהיגי החלוצים הדתיים ב[[ארץ ישראל]]. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נוד בגרודז'יסק בי"א ב[[שבט]] תרנ"ב לאביו [[רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק]]. אחיו היה [[רבי קלונימוס קלמיש שפירא]]- האדמו"ר מפיאסצנה. נקרא על שם השל"ה- [[רבי ישעיה הלוי הורוביץ]], שהיה מאבות משפחתו. בגיל שנתיים נתייתם מאביו, וחונך ע"י ר' חיים שמואל מחאנטשין, שהיה מאוהבי [[ארץ ישראל]] הגדולים<ref>היה האדמו"ר הראשון בפולין שהשתמש ביינות "כרמל" מארץ ישראל, אפה מצות מחיטה של ארץ ישראל, קנה [[אתרוג]]ים ארץ ישראל ונתרם צדקה לעניי ארץ ישראל. בשבתות, היה מדבר [[עברית]] בלבד.</ref>. בהשפעתו, ובהשפעת בן דודו רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ, נקשר מאד לארץ ישראל ואהב אותה אהבה רבה. סבו השפיע עליו לנגן בכינור וחליל. סרב לכהן תחת אביו כאדמו"ר מגרודז'יסק, וכן סרב להצעת חסידיו להושיבו על כסא הרבנות במוקטוב, בתואנה שלא נבחר פה אחד, אך הסיבה האמיתית היתה מפני שרצה לעלות לארץ ישראל. ב[[אייר]] תרע"ד הגיע לארץ לראשונה לשם היכרות. כשהה בארץ, התקרב ל[[הרב קוק|רב קוק]], שהיה אף הוא מאוהבי ארץ ישראל הגדולים. חזר לפולין כדי להיות עם משפחתו כאשר התחילה [[מלחמת העולם הראשונה]], וסבו נזף בו על שעזב את ארץ ישראל. כשהה בפוילן, הסתובב בעיירות ודיבר על הגאולה במשנת החסידות, ועל גדולי החסידות שעלו לארץ (כ[[רבי מנחם מנדל מויטבסק]] ועוד). עודד ייסוד חברות לעליה והתיישבות בארץ. בתרע,ז, נמנה על מייסדי תנועת [[המזרחי]] בפולין. בועידה השניה של המזרחי בפולין, שהיתה בשנת תרע"ט, נאם בעברית ועודדאת הגדלת ההתיישבות החרדית וביחוד החקלאית בארץ. בשנת תר"פ עלה לארץ והתיישב ב[[ירושלים]]. הוא מונה להיות מנהל מחלקת העליה ולשכת העבודה של המזרחי. תפקידו היה לארגן עליית חלוצים דתיים, ולטפל בהם על עלייתם. במסגרת זו הקים אגודות מקומיות של חלוצים דתיים. | נוד בגרודז'יסק בי"א ב[[שבט]] תרנ"ב לאביו [[רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק]]. אחיו היה [[רבי קלונימוס קלמיש שפירא]]- האדמו"ר מפיאסצנה. נקרא על שם השל"ה- [[רבי ישעיה הלוי הורוביץ]], שהיה מאבות משפחתו. בגיל שנתיים נתייתם מאביו, וחונך ע"י ר' חיים שמואל מחאנטשין, שהיה מאוהבי [[ארץ ישראל]] הגדולים<ref>היה האדמו"ר הראשון בפולין שהשתמש ביינות "כרמל" מארץ ישראל, אפה מצות מחיטה של ארץ ישראל, קנה [[אתרוג]]ים ארץ ישראל ונתרם צדקה לעניי ארץ ישראל. בשבתות, היה מדבר [[עברית]] בלבד.</ref>. בהשפעתו, ובהשפעת בן דודו רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ, נקשר מאד לארץ ישראל ואהב אותה אהבה רבה. סבו השפיע עליו לנגן בכינור וחליל. סרב לכהן תחת אביו כאדמו"ר מגרודז'יסק, וכן סרב להצעת חסידיו להושיבו על כסא הרבנות במוקטוב, בתואנה שלא נבחר פה אחד, אך הסיבה האמיתית היתה מפני שרצה לעלות לארץ ישראל. ב[[אייר]] תרע"ד הגיע לארץ לראשונה לשם היכרות. כשהה בארץ, התקרב ל[[הרב קוק|רב קוק]], שהיה אף הוא מאוהבי ארץ ישראל הגדולים. חזר לפולין כדי להיות עם משפחתו כאשר התחילה [[מלחמת העולם הראשונה]], וסבו נזף בו על שעזב את ארץ ישראל. כשהה בפוילן, הסתובב בעיירות ודיבר על הגאולה במשנת החסידות, ועל גדולי החסידות שעלו לארץ (כ[[רבי מנחם מנדל מויטבסק]] ועוד). עודד ייסוד חברות לעליה והתיישבות בארץ. בתרע,ז, נמנה על מייסדי תנועת [[המזרחי]] בפולין. בועידה השניה של המזרחי בפולין, שהיתה בשנת תרע"ט, נאם בעברית ועודדאת הגדלת ההתיישבות החרדית וביחוד החקלאית בארץ. בשנת תר"פ עלה לארץ והתיישב ב[[ירושלים]]. הוא מונה להיות מנהל מחלקת העליה ולשכת העבודה של המזרחי. תפקידו היה לארגן עליית חלוצים דתיים, ולטפל בהם על עלייתם. במסגרת זו הקים אגודות מקומיות של חלוצים דתיים. | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
{{מיון רגיל:שפירא ישעיהו}} | {{מיון רגיל:שפירא ישעיהו}} | ||
[[קטגוריה:אחרונים]] | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
[[קטגוריה:אדמו"רים | [[קטגוריה:אדמו"רים בפולין]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ציוניים]] | [[קטגוריה:רבנים ציוניים]] | ||
גרסה מ־12:58, 2 באוקטובר 2011
|
|
רבי ישעיהו שפירא- מכונה האדמו"ר החלוץ, היה אדמו"ר לא רשמי בשושלת גרודז'יסק, וממנהיגי החלוצים הדתיים בארץ ישראל.
תולדות חייו
נוד בגרודז'יסק בי"א בשבט תרנ"ב לאביו רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק. אחיו היה רבי קלונימוס קלמיש שפירא- האדמו"ר מפיאסצנה. נקרא על שם השל"ה- רבי ישעיה הלוי הורוביץ, שהיה מאבות משפחתו. בגיל שנתיים נתייתם מאביו, וחונך ע"י ר' חיים שמואל מחאנטשין, שהיה מאוהבי ארץ ישראל הגדולים[1]. בהשפעתו, ובהשפעת בן דודו רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ, נקשר מאד לארץ ישראל ואהב אותה אהבה רבה. סבו השפיע עליו לנגן בכינור וחליל. סרב לכהן תחת אביו כאדמו"ר מגרודז'יסק, וכן סרב להצעת חסידיו להושיבו על כסא הרבנות במוקטוב, בתואנה שלא נבחר פה אחד, אך הסיבה האמיתית היתה מפני שרצה לעלות לארץ ישראל. באייר תרע"ד הגיע לארץ לראשונה לשם היכרות. כשהה בארץ, התקרב לרב קוק, שהיה אף הוא מאוהבי ארץ ישראל הגדולים. חזר לפולין כדי להיות עם משפחתו כאשר התחילה מלחמת העולם הראשונה, וסבו נזף בו על שעזב את ארץ ישראל. כשהה בפוילן, הסתובב בעיירות ודיבר על הגאולה במשנת החסידות, ועל גדולי החסידות שעלו לארץ (כרבי מנחם מנדל מויטבסק ועוד). עודד ייסוד חברות לעליה והתיישבות בארץ. בתרע,ז, נמנה על מייסדי תנועת המזרחי בפולין. בועידה השניה של המזרחי בפולין, שהיתה בשנת תרע"ט, נאם בעברית ועודדאת הגדלת ההתיישבות החרדית וביחוד החקלאית בארץ. בשנת תר"פ עלה לארץ והתיישב בירושלים. הוא מונה להיות מנהל מחלקת העליה ולשכת העבודה של המזרחי. תפקידו היה לארגן עליית חלוצים דתיים, ולטפל בהם על עלייתם. במסגרת זו הקים אגודות מקומיות של חלוצים דתיים.
בשנת תרפ"ב נפטר הרבי מדרוהוביטש, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, שהיה מעפילי ציון הגדולים בעולם החסידות, והוא יצא לפולין להפיץ אץ תורת הרבי מדרוהוביטש בנושא עליה והתיישבות בא"י. בסיועו הוקמו שלשו חברות של חסדים לעילה והתיישבות בארץ: "נחלת יעקב" של האדמו,ר ר' יחיאל טויב מיאבלונה, "עבודת ישראל"- הונהגה ע"י ר' ישראל הופשטיין מקוז'ניץ ו"עבודת ישראל, שך חסידי קוז'ניץ בוורשה. שתי החברות הראשונות כללו גם מתיישבים מתנועת הפועל המזרחי.
נסע מספר פעמים בשליחות הקרן הקיימת לישראל לארצות הברית ולאירופה.
בחורף תש"ג עזב את משרתו הפיננסית ויצא להתיישב בכפר פינס, שם עבד כחקלאי, וקבע עיתים לתורה. חברים בפועל המזרחי, היו נוהגים לנסוע אליו כאל אדמו"ר, שמעו ממנו שיחות, השתתפו ב"שולחנות" ("טיש") שערך, ושרו עמו ניגונים (מהם גם ניגונים שהלחין בעצמו). מכאן כינוי הידוע "האדמו"ר החלוץ".
השמועות הקשות על השואה באירופה, ובמיוחד גורל משפחתו ואחיו האדמו,ר מפיאסצנה שנהרו, פגעו בבריאותו. הוא טופל בבית החולים, והועבר לבית גיבו הרב חנוך בורנשטיין בבית וגן, שם נפטר ונקבר בהר הזיתים. מבניו- רבי אלימלך- האדמו"ר מגרודז'יסק תל אביב, יוסף שפירא- שר בממשלת ישראל.
הוציא לאור את ספרו של הרב קוק "ארץ חפץ" העוסק בענייני ארץ ישראל.
לקריאה נוספת
- ש. דניאל, ר' ישעיהו שפירא- פרקי חיים, תל אביב, תש"ו.
- יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, בהוצאת מוסד הרב קוק, אישים כרך ב', עמ' תצח- תקב.