סירכא: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
|||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
אחת הטריפות אותה צריך לבדוק בבהמה נשחטת היא האם יש בריאה נקב. מדובר בטריפה שלעיתים אין אפשרות לבדוק אותה משום שעל הדופן החיצוני של הריאה ישנו קרום שומני (קרום זה נקרא בהלכה '''סירכא''') או איבר אחר הנמצא בצמוד, ולא ניתן לדעת האם מתחת לקרום או האיבר יש חור. ישנם הקובעים כי תחת כל סרכא מסתתר חור ({{מקור|רש"י חולין מו ע"ב}} בד"ה לית להו בדיקה), וישנם האומרים כי הדרך לבדוק האם קיים מתחת לסרכא נקב היא באמצעות שפשוף קל של המקום המפריד בין הדבוקות. בדיקה זו הותרה ע"י מעט מה[[ראשונים]] והיתה נהוגה בעיקר באשכנז. ({{מקור|מהר"י ווייל בדיקות א}} ו{{מקור|כל בו קא}}). יחד עם זאת, ה[[שולחן ערוך]] אסר את הבדיקה ופסק בצורה קיצונית כי בשר שכזה אסור וכך כתב: "...ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל. {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה לט י|כן}}לעומתו, פסק ה[[רבי משה איסרליש|רמ"א]] כי: "יש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא, ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח" ({{מקור|שולחן ערוך יורה דעה לט יג}} בהגה). | אחת הטריפות אותה צריך לבדוק בבהמה נשחטת היא האם יש בריאה נקב. מדובר בטריפה שלעיתים אין אפשרות לבדוק אותה משום שעל הדופן החיצוני של הריאה ישנו קרום שומני (קרום זה נקרא בהלכה '''סירכא''') או איבר אחר הנמצא בצמוד, ולא ניתן לדעת האם מתחת לקרום או האיבר יש חור. ישנם הקובעים כי תחת כל סרכא מסתתר חור ({{מקור|רש"י חולין מו ע"ב}} בד"ה לית להו בדיקה), וישנם האומרים כי הדרך לבדוק האם קיים מתחת לסרכא נקב היא באמצעות שפשוף קל של המקום המפריד בין הדבוקות. בדיקה זו הותרה ע"י מעט מה[[ראשונים]] והיתה נהוגה בעיקר באשכנז. ({{מקור|מהר"י ווייל בדיקות א}} ו{{מקור|כל בו קא}}). יחד עם זאת, ה[[שולחן ערוך]] אסר את הבדיקה ופסק בצורה קיצונית כי בשר שכזה אסור וכך כתב: "...ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל. {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה לט י|כן}}לעומתו, פסק ה[[רבי משה איסרליש|רמ"א]] כי: "יש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא, ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח" ({{מקור|שולחן ערוך יורה דעה לט יג}} בהגה). | ||
==הנהוג כיום== | ==הנהוג כיום== | ||
בני עדות המזרח הנוהגים כשיטת השולחן ערוך, נוהגים להימנע מאכילת בשר שיש בו סירכא. מכיוון שמדובר במחלוקת חריגה ולא שגרתית שבה ה"בית יוסף" מחד משתמש בביטוי קיצוני (כאילו מאכיל טריפות לישראל) על מי שממעך סרכא וגם הרמ"א מודה שמדובר ב"קולא גדולה", נהגו רבים גם מיוצאי אשכנז להחמיר בעניין זה | בני עדות המזרח הנוהגים כשיטת השולחן ערוך, נוהגים להימנע מאכילת בשר שיש בו סירכא. מכיוון שמדובר במחלוקת חריגה ולא שגרתית שבה ה"בית יוסף" מחד משתמש בביטוי קיצוני (כאילו מאכיל טריפות לישראל) על מי שממעך סרכא וגם הרמ"א מודה שמדובר ב"קולא גדולה", נהגו רבים גם מיוצאי אשכנז להחמיר בעניין זה <ref>[[רבי חיים מוולוז'ין]]- {{מקור|חוט המשולש א כ}}, [רבי אלעזר פלקליס-{{מקור|תשובה מאהבה ג שך}} בשם רבו בעל [[רבי יחזקאל לנדא|נודע ביהודה]], [[השל"ה]]- שער האותיות ד"נ ע"ד</ref>. מאידך היו בין יוצאי צפון אפריקה ("ארצות המערב") גם מי שנהגו בעניין זה כדעת הרמ"א ,ככל הנראה על סמך מנהג קדום בארצות אלו, שהיה קיים עוד לפני כתיבת השו"ע <ref>מקור: תורות אמת, קיצור מנהגי בדיקות הריאה; דברי שלום ואמת חלק ב עמ' 158.</ref> | ||
על פי דברי [[הרב עובדיה יוסף]], המנהג המחייב את כל בני עדות המזרח היא שיטת הבית יוסף, ומכאן שאסור לכל בני עדות המזרח לאכול בשר שאינו "חלק" | על פי דברי [[הרב עובדיה יוסף]], המנהג המחייב את כל בני עדות המזרח היא שיטת הבית יוסף, ומכאן שאסור לכל בני עדות המזרח לאכול בשר שאינו "חלק" <ref>{{מקור|יביע אומר ה יו"ד ג}}, {{מקור|יחווה דעת ג נו}}</ref>. | ||
כדרכה של תורה, ישנן מחלוקות נוספות בין הבית יוסף לרמ"א בדיני טריפות, ועל כן התקבל המנהג כי בשר שהוא כשר גם לדעת ה"בית יוסף" וגם לדעת הרמ"א יוגדר כ"חלק" (או "גלאט" ב[[יידיש]]). | כדרכה של תורה, ישנן מחלוקות נוספות בין הבית יוסף לרמ"א בדיני טריפות, ועל כן התקבל המנהג כי בשר שהוא כשר גם לדעת ה"בית יוסף" וגם לדעת הרמ"א יוגדר כ"חלק" (או "גלאט" ב[[יידיש]]). | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:כשרות]] | [[קטגוריה:כשרות]] | ||
[[קטגוריה:ריאות]] | |||
גרסה אחרונה מ־14:20, 9 באוקטובר 2011
|
|
סירכא[עריכה]
אחת הטריפות אותה צריך לבדוק בבהמה נשחטת היא האם יש בריאה נקב. מדובר בטריפה שלעיתים אין אפשרות לבדוק אותה משום שעל הדופן החיצוני של הריאה ישנו קרום שומני (קרום זה נקרא בהלכה סירכא) או איבר אחר הנמצא בצמוד, ולא ניתן לדעת האם מתחת לקרום או האיבר יש חור. ישנם הקובעים כי תחת כל סרכא מסתתר חור (רש"י חולין מו ע"ב בד"ה לית להו בדיקה), וישנם האומרים כי הדרך לבדוק האם קיים מתחת לסרכא נקב היא באמצעות שפשוף קל של המקום המפריד בין הדבוקות. בדיקה זו הותרה ע"י מעט מהראשונים והיתה נהוגה בעיקר באשכנז. (מהר"י ווייל בדיקות א וכל בו קא). יחד עם זאת, השולחן ערוך אסר את הבדיקה ופסק בצורה קיצונית כי בשר שכזה אסור וכך כתב: "...ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל. (שולחן ערוך יורה דעה לט י)לעומתו, פסק הרמ"א כי: "יש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא, ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח" (שולחן ערוך יורה דעה לט יג בהגה).
הנהוג כיום[עריכה]
בני עדות המזרח הנוהגים כשיטת השולחן ערוך, נוהגים להימנע מאכילת בשר שיש בו סירכא. מכיוון שמדובר במחלוקת חריגה ולא שגרתית שבה ה"בית יוסף" מחד משתמש בביטוי קיצוני (כאילו מאכיל טריפות לישראל) על מי שממעך סרכא וגם הרמ"א מודה שמדובר ב"קולא גדולה", נהגו רבים גם מיוצאי אשכנז להחמיר בעניין זה [1]. מאידך היו בין יוצאי צפון אפריקה ("ארצות המערב") גם מי שנהגו בעניין זה כדעת הרמ"א ,ככל הנראה על סמך מנהג קדום בארצות אלו, שהיה קיים עוד לפני כתיבת השו"ע [2]
על פי דברי הרב עובדיה יוסף, המנהג המחייב את כל בני עדות המזרח היא שיטת הבית יוסף, ומכאן שאסור לכל בני עדות המזרח לאכול בשר שאינו "חלק" [3]. כדרכה של תורה, ישנן מחלוקות נוספות בין הבית יוסף לרמ"א בדיני טריפות, ועל כן התקבל המנהג כי בשר שהוא כשר גם לדעת ה"בית יוסף" וגם לדעת הרמ"א יוגדר כ"חלק" (או "גלאט" ביידיש).
הערות שוליים
- ↑ רבי חיים מוולוז'ין- חוט המשולש א כ, [רבי אלעזר פלקליס-תשובה מאהבה ג שך בשם רבו בעל נודע ביהודה, השל"ה- שער האותיות ד"נ ע"ד
- ↑ מקור: תורות אמת, קיצור מנהגי בדיקות הריאה; דברי שלום ואמת חלק ב עמ' 158.
- ↑ יביע אומר ה יו"ד ג, יחווה דעת ג נו