מוות קליני: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שינוי קטן בקטגוריה)
מאין תקציר עריכה
שורה 71: שורה 71:
==מוות קליני מבחינה הלכתית==
==מוות קליני מבחינה הלכתית==


דנו הפסוקים האם אדם שעבר אירוע של מוות קליני נחשב ש"מת" ממש וחזר לחיות, או שזו לא היתה נחשבת כמיתה גמורה. ונידון זה תלוי בנידון נרחב יותר: מתי היא קביעת עת המוות לפי היהדות, מאז שהלב מפסיק לפעול, או רק כאשר המח מפסיק את פעולותו (שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק ד).
דנו הפסוקים האם אדם שעבר אירוע של מוות קליני נחשב ש"מת" ממש וחזר לחיות, או שזו לא היתה נחשבת כמיתה גמורה. ונידון זה תלוי בנידון נרחב יותר: מתי היא קביעת עת המוות לפי היהדות, מאז שהלב מפסיק לפעול, או רק כאשר המח מפסיק את פעולותו (שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק ד). וראה אריכות בערך [[רגע המות]].


לפי הצד שמוות קליני תחשבת כמיתה (ואח"כ כעין "תחיית המתים"), ישנם השלכות רבות לכך בהלכה, כגון האם צריך לקדש את אשתו שנית (כיון שבעת המיתה יתכן שאשתו יצאה מגדר "אשת איש"). (שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג - אבן העזר סימן ט)
לפי הצד שמוות קליני תחשבת כמיתה (ואח"כ כעין "תחיית המתים"), ישנם השלכות רבות לכך בהלכה, כגון האם צריך לקדש את אשתו שנית (כיון שבעת המיתה יתכן שאשתו יצאה מגדר "אשת איש"). (שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג - אבן העזר סימן ט)

גרסה מ־19:02, 26 בנובמבר 2011

כאשר הלב מפסיק לפעום ולספק דם וחמצן למוח, האדם נמצא במצב המוגדר כ"מוות קליני". בעקבות התפתחות הטכנולוגיה, לעיתים מצליחים הרופאים להחזיר את הלב לפעולתו.לאירוע זה משמעות רבה ביהדות, הן מבחינה הלכתית הן כהוכחה לאמונת ישראל, מהסיבות שיבוארו.

חווית סף מוות

רבים מתוך אלו שהיו במצב של מוות קליני, וחזרו לחיות, מעידים על חוויה של "חיים לאחר המוות" ("חווית סף מוות"- near-death experience). על שכיחותה של החוויה מעיד סקר של מכון גלופ המדווח על כשמונה מיליון אמריקאים שטוענים שחוו חוויה שכזאת. מחקרים מדעיים נעשו סביב לעדויות אלו, וכדוגמא מחקרו של ד'"ר ריימונד מודי בשנת 1975, שהתפרסם בספרו "החיים שלאחר החיים", מתוך 150 עדויות. העדים הרבים שהביא עמדו מאחורי עדותם, גם לאחר בדיקות חוזרות, ומבחינתם דיווחו על אירועי אמת. (דוגמאות נוספות של מחקרים, נזכיר לקמן בפרק "רשימת מחקרים").

העדויות על חווית סף מוות דומות מאוד זו לזו, ומצביעים על כמה שלבים:

  • שלב א': צופים מלמעלה למטה על הגוף המוטל בלי הכרה. (יש לציין שלא מדובר על "הרגשה שיוצאים מהגוף" בלבד, דבר שהיה ניתן לתלות בשיבוש במערכת החושים, אלא מדווחים שממש רואים מבחוץ את הגוף כולו, וכל הסובבים אותו).
  • שלב ב': רואים מנערה עם אור בסופה. ויש שרואים אור בלי מנערה.
  • שלב ג' (לאלו שהגיעו לשלב זה ועדיין לא חזרו לגוף): עוברים דרך האור ומרגישים שיש "מישהו" (אלוקים) שאוהב אותם מאוד. ויש שמרגישים כן גם מבלי להכנס לתוך ה"אור".
  • שלב ד' (לאלו שהגיעו לשלב זה ועדיין לא חזרו לגוף): רואים את קרובי המשפחה שנפטרו.
  • שלב ה' (נדיר יותר): המשפט.

וקיים גם כן שלב שרואים כעין "סרט" של כל החיים מאז הלידה ועד עת המוות קליני, אבל שלב זה אצל חלקם הוא מיד ואצל אחרים הוא אחרי כמה שלבים (כנראה הדבר תלוי בחשבונות שמים).

ויש לציין שאלו שחוו מוות קליני, מנסים למבטא במילים גשמיות למה שחוו חוויה רוחנית, כך שהתוארים "אור" וכדומה אינם כפשוטן, וכמו שהם עצמם מציינים.

רשימת מחקרים

נזכיר כאן רשימה חלקית (להדגמה) מתוך המחקרים שהתפרסמו בענין חווית סף המוות:

  1. ד"ר אליזבט קובלר-רוס - מדטרויט. פסיכיאטרית ומומחית בעלת שם עולמי בנושא ההיבטים הפסיכיאטרים של המיתה. בחנה במשך 20 שנה למעלה מאלף מקרים שהתנסו בחוויה של "גף מוות". ספריה: "On Children Death"
  2. פרופ' קנת רינג - פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קונטיקאט. חקר במשך שנים מקרים של "מוות קליני". את ממצאי מחקריו פרסם בספר "החיים והמות".
  3. ד"ר ג'ורג' ריצ'י - נשיא אקדמיית ריצ'מונד לרפואה ויו"ר המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח "טאוורס" בשאר לוטסוויל. ערך מחקר מקיף, וראיין מאות מקרים של מוות קליני (לאחר שאף הוא בעצמו עבר את החוויה). ספרו: "חזרה מן המחר".
  4. הפסיכולוג קארלוס אוסיס - מההתאחדות האמריקנית למחקר פסיכולוגי. ראיין 877 רופאים, שסיפרו על חזרתם לחיים של חוליהם. ספרו: Osis & Haraldson: At THE Hour of Death
  5. ד"ר מוריס ראולינגס - קרדיאולוג - מאוניברסיטת טנסי. בדק 300 חולים, שעברו חוויה של מוות קליני. את מחקריו פרסם בספר "מעבר לסף המוות".
  6. פרופ' יאן סטיבנסון - חקר ביסודיות יחד עם צוות מדענים 20 מקרים של אנשים, שחוו מוות קליני. את מסקנותיו פרסם בספר "20 Cases of Reincarngtien" .

(הרשימה לקוחה מהמאמר דיווח השבים לחיים ממוות קליני - מחקרים ועובדות)

האם מדובר ב"דמיונות"

מטבע הדברים יש שרצו לומר שחווית סף המוות היא פרי הדמיון (או חוסר התאמה באינפורמציה החזותית, וכדומה), אך כנגד טענה זו ישנם כמה נתונים שאי אפשר לתלותם בדמיון וכדומה, וכגון:

  1. כל המאות אלפי עדויות על מוות קליני תואמות מאוד, ומתארות את אותם השלבים המורכבים והמופלאים (ריחוף מעל הגוף, מערה, אור, קרובי משפחה וכו'), ואין הסבר לכך שהדמיון יהיה דומה לכל כך הרבה מקרים.
  2. העדויות על חווית סף המוות הם גם מאנשים שעד אותו האירוע היו אתיאיסטים גמורים, ולא האמינו ב"חיים לאחר המוות".
  3. עיוורים (אף עיוורים מלידה) שעברו מוות קליני, יודעים לתאר פרטי פרטים על כל מה שקרה מסביב לגופם לאחר הפטירה, כגון באיזה צבע היו בגדי הנמצאים במקום, וכיצד היה נראה הרופא, וכדומה.
  4. בעדויות רבות מספרים פרטים שלא היה ניתן לדעת כלל בתוך גוף גשמי, כגון כיצד היו מונחים החוטים שבתוך המנורה שבתקרת חדר הניתוח, ופריטים שונים הנמצאים על גבי גג בית החולים, וכדומה.

להלן דוגמה אופיינית לדיווח על חוויה חוץ גופית (עדות אחות ביחידה לטיפול נמרץ לב, מתוך Lancet, Vol. 358 P 2041):

"במהלך משמרת לילה הביא אמבולנס גבר בן 44 מחוסר הכרה (בקומה) וכחול מחוסר חמצן (ציאנוטי). החלה החייאה ואז הוצאתי מפיו שיניים תותבות לצורך הנשמה ושמתי אותן בעגלה. לאחר כשעה וחצי התייצבו קצב הלב ולחץ הדם של החולה והוא הועבר חסר הכרה ומונשם ליחידה לטיפול נמרץ.
"לאחר יותר משבוע פגשתי שוב בחולה, ששב בינתיים להכרתו, כשחילקתי תרופות. ברגע שראה אותי הוא אמר 'האחות הזו יודעת איפה השיניים התותבות שלי'. הייתי מופתעת ואז הוא המשיך ואמר 'את היית שם כשהביאו אותי לבית החולים, את לקחת את השיניים התותבות שלי ושמת אותן בעגלה הזו: היו עליה בקבוקים ומתחתיהם מגירות ושם שמת את השיניים'.
"נדהמתי משום שכל זה התרחש כשהאיש בחוסר הכרה עמוק ומונשם. כשחקרתי אותו עוד הסתבר שהחולה ראה עצמו שוכב על המיטה וצפה מלמעלה באחיות וברופאים העסוקים בהחיאתו. הוא תיאר במדויק את המטפלים ואת החדר. לדבריו, הוא דאג שמא נתייאש ונפסיק את ההחיאה, ואכן היינו פסימיים לגבי סיכויו באותו זמן בשל המצב הירוד בו הגיע."

משמעות חווית סף מוות כהוכחה ליהדות

מוות קליני מהווה הוכחה לדת בכלל, כיון שמוכיחה שיש חיים לאחר המוות, וליהדות בפרט, כיון שבתורה שבעל פה היהודית מתוארים השלבים בדיוק כמו שנודע היום מהעדויות על המוות קליני, וכדלהלן:

  • לגבי שהנשמה חופפת על הגוף: מפורש בגר"א בביאורו לספר יונה ב, א.
  • לגבי שרואים "סרט" עם כל מה שעשה במשך שנותיו: רש"י על עמוס ד יג: "כל מעשיו פורטין לפניו בשעת מיתתו".
  • לגבי אותו "אור" (בלשון חז"ל: "שכינה") שנמשכת אליה הנשמה אחרי שמתפרדת מן הגוף: זוהר הקדוש פרשת ויחי דף ריח ע"ב.
  • לגבי שהאדם פוגש את קרובי משפחתו שכבר נפטרו: זוהר שם בדף הנ"ל.

חשוב לציין שבספרים הקדושים הוזכרו גם פרטים נוספים, שלא מדווחים אלו שעברו מוות קליני, וזאת מחמת שתי סיבות: א) סביר להניח שישנם שינויים בין מה שקורה במיתה רגילה ומוחלטת, לבין מה שקורה במוות קליני. ב) לא ניתן רשות לנשמה לזכור את הכל אחרי שהיא חוזרת לעולם הזה (מסיבה זו ג"כ, רק מועטים הם אלו שמדווחים על ראיית מלאכי חבלה וכדומה, כיון שלא לכולם ניתן רשות לזכור את הכל.

סיבת גילויים אלו בימינו

הרב יואל שוורץ, בספרו "החי יתן אל לבו" עמוד 51, נתקשה מדוע בדורנו האלוקים נתן את האפשרות (באמצעות התפתחות הטכנולוגיה) להחזיר לחיים אנשים שהגיעו למצב של מוות קליני, במקרים כה רבים, באופן שכעת ישנה הוכחה ברורה לאמונה, מה שלא היה בדורות קודמות (כאשר מקרים ועדויות כאלו היו נדירים ביותר). והסביר הרב שוורץ שזו סייעתא דשמיא מיוחדת לגרום לחזרה בתשובה, כיון שאנחנו מתקדמים לקרת לימות המשיח, והוא על פי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ז שכתב כך:

כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'.

ומסיים הרב שוורץ: "בימינו, אנו עדים להתגברות תנועת התשובה, והגילויים הללו נועדו לשרת אותם."

מקרה של מוות קליני בזמן התלמוד

בתלמוד מסכת פסחים דף נ' ע"א מובא מקרה שיתכן שהוא מה שנקרא היום "מוות קליני" (ובעקבות זה, חווית סף מוות), וכך מסופר:

ורבי יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם, שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא. כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד. כי הדר, אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. - ואנן היכי התם? - כי היכי דאיתו אנן הכא, הכי איתינן התם. ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן.

מוות קליני מבחינה הלכתית

דנו הפסוקים האם אדם שעבר אירוע של מוות קליני נחשב ש"מת" ממש וחזר לחיות, או שזו לא היתה נחשבת כמיתה גמורה. ונידון זה תלוי בנידון נרחב יותר: מתי היא קביעת עת המוות לפי היהדות, מאז שהלב מפסיק לפעול, או רק כאשר המח מפסיק את פעולותו (שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק ד). וראה אריכות בערך רגע המות.

לפי הצד שמוות קליני תחשבת כמיתה (ואח"כ כעין "תחיית המתים"), ישנם השלכות רבות לכך בהלכה, כגון האם צריך לקדש את אשתו שנית (כיון שבעת המיתה יתכן שאשתו יצאה מגדר "אשת איש"). (שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג - אבן העזר סימן ט)

ראו גם

קישורים חיצוניים