ניטל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (←לקריאה נוספת) |
(←טעמו) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
=== טעמו === | === טעמו === | ||
ישנם כמה טעמים למנהג זה: | ישנם כמה טעמים למנהג זה: | ||
* '''מפני הסכנה -''' ה[[גוי|גויים]] (ה[[ | * '''מפני הסכנה -''' ה[[גוי|גויים]] (ה[[נצרות|נוצרים]]) היו מכים באכזריות והורגים את כל מי שהולך ברחוב בלילה זה, ולכן היה מסוכן ללכת ל[[בית הכנסת]] ו[[בית המדרש]] {{מקור|(מפענח נעלמים<ref>תוספת ל[[שו"ת]] 'יד חנוך' (מהד' ברוקלין תש"ס) מאת ר' חנוך הניך ב"ר יוסף דוד [מאיר - טייטלבוים] (גליציה תרמ"ד - סאטמר תש"ג). המחבר היה אב"ד של העיר סאסוב שבגליציה, ובסוף ימיו רב העיר קרצקי. כתב ספרים רבים, ביניהם 'עיר חנוך' על התורה, הגהות על המדרשים ועוד.</ref> ר"ס ד)}}. כמו כן, היה מסוכן ללמוד בבית, שכן הגויים היו מעלילים על מי שהיה נר דולק בביתו שהוא יצא לרחוב {{מקור|(שם)}}. | ||
* בלילה זה צריך התגברות יתירה להחליש כח ה[[סיטרא אחרא]], שלא תתגבר ח"ו על הקדושה, ולכן צריך [[דביקות]] גדול בהבורא ית"ש, ובזמן שלומדים [[הלכה]] א"א להיות עסוק בדבקות<ref>עי' נפש החיים {{מקור|(שער ד כולו, ופרט פ"י)}}. ועפ"ז ביאר [[הבעש"ט]] את מאמר [[חז"ל]] {{מקור|(ברכות לא.)}}: "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו" בדרך דרוש, ש'חברו' הכוונה לקב"ה, וכוונת המאמר: אל יפטר האדם מדביקות הבורא ברוך הוא אלא מתוך דבר הלכה, שרק כשלומד פטור מדביקות, דמתוך כך שפטור ממחשבה אחרת בלימודו, זוכרהו למה שלמד, משא"כ אם היה חושב גם בלימודו בדביקות לא היה יכול לרכז כל כך מחשבותיו ללמודו.</ref>, ולכן נהגו ישראל לבטל אז לימודם, כדי שיכוונו דעתם רק לדביקות הבורא לבטל עי"ז כח הסט"א ע"כ. {{מקור|(בשם המהר"ש מבעלזא זי"ע - מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל<ref>מאת [[הרב ישראל וועלץ]] זצ"ל, אב"ד בודאפשט שעלה ל[[ירושלים]] (ידיד של ה[[ציץ אליעזר]]).</ref> ח"ב סי' כא)}}. | * בלילה זה צריך התגברות יתירה להחליש כח ה[[סיטרא אחרא]], שלא תתגבר ח"ו על הקדושה, ולכן צריך [[דביקות]] גדול בהבורא ית"ש, ובזמן שלומדים [[הלכה]] א"א להיות עסוק בדבקות<ref>עי' נפש החיים {{מקור|(שער ד כולו, ופרט פ"י)}}. ועפ"ז ביאר [[הבעש"ט]] את מאמר [[חז"ל]] {{מקור|(ברכות לא.)}}: "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו" בדרך דרוש, ש'חברו' הכוונה לקב"ה, וכוונת המאמר: אל יפטר האדם מדביקות הבורא ברוך הוא אלא מתוך דבר הלכה, שרק כשלומד פטור מדביקות, דמתוך כך שפטור ממחשבה אחרת בלימודו, זוכרהו למה שלמד, משא"כ אם היה חושב גם בלימודו בדביקות לא היה יכול לרכז כל כך מחשבותיו ללמודו.</ref>, ולכן נהגו ישראל לבטל אז לימודם, כדי שיכוונו דעתם רק לדביקות הבורא לבטל עי"ז כח הסט"א ע"כ. {{מקור|(בשם המהר"ש מבעלזא זי"ע - מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל<ref>מאת [[הרב ישראל וועלץ]] זצ"ל, אב"ד בודאפשט שעלה ל[[ירושלים]] (ידיד של ה[[ציץ אליעזר]]).</ref> ח"ב סי' כא)}}. | ||
גרסה מ־09:15, 28 בדצמבר 2011
|
|
מנהג של קהלות מסויימות בליל לידת אותו האיש שלא ללמוד תורה, להמנע מתשמיש המיטה ולנהוג במנהגי אבלות.
המנהג שלא ללמוד תורה
במקומות רבים נהגו שלא ללמוד תורה בליל הניטל.
טעמו
ישנם כמה טעמים למנהג זה:
- מפני הסכנה - הגויים (הנוצרים) היו מכים באכזריות והורגים את כל מי שהולך ברחוב בלילה זה, ולכן היה מסוכן ללכת לבית הכנסת ובית המדרש (מפענח נעלמים[1] ר"ס ד). כמו כן, היה מסוכן ללמוד בבית, שכן הגויים היו מעלילים על מי שהיה נר דולק בביתו שהוא יצא לרחוב (שם).
- בלילה זה צריך התגברות יתירה להחליש כח הסיטרא אחרא, שלא תתגבר ח"ו על הקדושה, ולכן צריך דביקות גדול בהבורא ית"ש, ובזמן שלומדים הלכה א"א להיות עסוק בדבקות[2], ולכן נהגו ישראל לבטל אז לימודם, כדי שיכוונו דעתם רק לדביקות הבורא לבטל עי"ז כח הסט"א ע"כ. (בשם המהר"ש מבעלזא זי"ע - מפענח נעלמים שם הערה סח בשם שו"ת דברי ישראל[3] ח"ב סי' כא).
- שלא לתת כח בקליפות -
- למניעת קיטרוג - משום שהגויים היו קמים בחצות ליל אידם להולל, לשמוח ולהשתכר, וכדי שלא יהיה קטרוג שהם קמים לפני עם ישראל היו מדקדקים ללכת לישון מוקדם ולקום בחצות לילה ולעסוק בתורה (שו"ת ודרשת וחקרת ח"א עמ' קמז בשם החת"ס באגרות סופרים סי' ב).
גדריו
תאריך הניטל
הכינוי "ניטל" או "ניתל" ומשמעותו
מנהגי האבלות
לקריאה נוספת
- "ניטל" במקורות, הרב יחזקאל סלומון שליט"א. בקובץ אור ישראל, מאנסי ניו יורק, כסלו תשנ"ו, שנה א גליון ב, עמ' קלג-קמז.
- בענין ליל חגם הנקרא "ניטל", הרב יוסף ליברמן שליט"א. בקובץ מוריה עט ופא, עמ' קלא-קמא. (נדפס בשנית ב"קובץ המועדים" לחנוכה ופורים, הוצאת מכון ירושלים תשס"ב).
- שו"ת ודרשת וחקרת, הרב אהרן יהודה גרוסמן, ח"א יו"ד סי' טו, עמ' קמו-קמח.
הערות שוליים
- ↑ תוספת לשו"ת 'יד חנוך' (מהד' ברוקלין תש"ס) מאת ר' חנוך הניך ב"ר יוסף דוד [מאיר - טייטלבוים] (גליציה תרמ"ד - סאטמר תש"ג). המחבר היה אב"ד של העיר סאסוב שבגליציה, ובסוף ימיו רב העיר קרצקי. כתב ספרים רבים, ביניהם 'עיר חנוך' על התורה, הגהות על המדרשים ועוד.
- ↑ עי' נפש החיים (שער ד כולו, ופרט פ"י). ועפ"ז ביאר הבעש"ט את מאמר חז"ל (ברכות לא.): "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו" בדרך דרוש, ש'חברו' הכוונה לקב"ה, וכוונת המאמר: אל יפטר האדם מדביקות הבורא ברוך הוא אלא מתוך דבר הלכה, שרק כשלומד פטור מדביקות, דמתוך כך שפטור ממחשבה אחרת בלימודו, זוכרהו למה שלמד, משא"כ אם היה חושב גם בלימודו בדביקות לא היה יכול לרכז כל כך מחשבותיו ללמודו.
- ↑ מאת הרב ישראל וועלץ זצ"ל, אב"ד בודאפשט שעלה לירושלים (ידיד של הציץ אליעזר).