ת

הגדרת המושג

הפריה חוץ-גופית^[1] היא פעולת הפריה של ביצית-אשה על ידי תא זרע, מחוץ לגוף האשה, והחזרת הביצית המופרית לרחם אשה, או הקפאת הביצית המופרית, והחזרתה בעתיד לרחם אשה. היילוד הנולד בשיטה זו מכונה "תינוק מבחנה", על שם השלב הראשוני של ההפריה במבחנה. אשה הנושאת ברחמה הריון עבור אשה אחרת, במטרה למסור את היילוד לאחר הלידה לאשה האחרת, נקראת אם פונדקאית^[2], אם מאחסנת, אם חליפית, או אם נושאת. אשה שממנה נלקחות ביציות לצורך הפרייתן והשתלתן ברחמה של אשה אחרת נקראת תורמת ביצית.

קיימים כמה סוגים של פונדקאות: פונדקאות חלקית וטבעית, היא מצב שבו הבעל של אשה בלתי פוריה מקיים יחסי אישות עם אשה אחרת ("פונדקאית"), והוולד הנולד נמסר לבעל ולאשתו החוקית, הבלתי-פוריה. במידה מסויימת היה זה המצב של אברהם שרה והגר, וכן המצב של יעקב רחל ובלהה, ויעקב לאה וזלפה. כיום דבר זה אסור מחרם דרבנו גרשום; פונדקאות חלקית ו"מלאכותית", היא מצב שבו אשה פונדקאית עוברת הזרעה מלאכותית עם זרע מהבעל של אשה בלתי-פוריה. האם הפונדקאית הזו "תורמת" את הביצית ואת הרחם, והוולד הנולד מועבר לבעל הזרע ולאשתו החוקית, הבלתי-פוריה, בתהליך של אימוץ חוקי^[3]; פונדקאות מלאה, היא מצב שבו הבעל תורם את זרעו, האשה הבלתי-פוריה תורמת את הביצית, והעוברון מושתל ברחמה של אשה זרה, פונדקאית. בדרך כלל כשדנים בפונדקאות מתייחסים למצב זה.

כל הנושאים המדעיים, ההלכתיים, המוסריים והמשפטיים הנוגעים לתרומת הזרע, בין של הבעל ובין של גבר זר, אשר נחוצים להפריית הביצית במבחנה, דומים לתהליך של הזרעה מלאכותית^[4].

בערך זה יידונו ההיבטים המיוחדים להפריה החוץ-גופית, שאינם קיימים בהזרעה מלאכותית.

רקע היסטורי

רעיונות ראשוניים - הרעיון בדבר עצם האפשרות להפריה חוץ-גופית התפרסם לראשונה בעילום-שם, במכתב למערכת של עיתון רפואי, בשנת 1937^[5].

בשנות ה-40 של המאה ה-20 דיווח רופא הנשים האמריקאי ג'ון רוק, על הצלחתו להפרות ביצית מחוץ לרחם האשה.

המחקר הבסיסי בחיות מעבדה, הנחוץ להצלחת ההפריה החוץ-גופית החל, למעשה, רק בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20^[6], ובאמצע שנות ה-60 דווח על הצלחה בהפריה חוץ-גופית בבעלי חיים שונים (חולדות, עכברים, וחזירי ים). בשנת 1974 דיווח המדען האנגלי דוגלס בויס, על הולדת שלשה ילדי מבחנה, אך לא הצליח להוכיח את טענתו מעל לכל ספק, וכיום מטילים ספק רציני בנכונות הצהרתו.

איסור אמריקאי - בשנת 1975 הוצאה פקודה פדרלית על ידי משרד הבריאות, הרווחה והחינוך של ארה"ב, אשר אסרה כל מימון ממשלתי לחקר ההפריה החוץ-גופית^[7], ורק לאחר שהתבררה הצלחת התהליך, ונבדקו ההיבטים המוסריים הכרוכים בתהליך זה, הוסרה ההגבלה הזו^[8].

תינוקות המבחנה הראשונים - תינוקת המבחנה הראשונה בעולם נולדה ביום 25.7.1978 לזוג בראון, מעיירה בצפון-מערב אנגליה. לגב' בראון היו חסרות החצוצרות, ולכן יכולה היתה להרות רק בשיטת ההפריה החוץ-גופית. פעולה זו נעשתה על ידי רופא הנשים סטפטאו והפיסיולוג אדווארדס מאוניברסיטת קמברידג' באנגליה. הם עסקו בניסויי הפריה חוץ-גופית בחיות ובבני אדם, ועבדו יחד כעשר שנים לפני הצלחתם הראשונה.

תינוק המבחנה השני נולד אף הוא בעזרת טיפולם של זוג מדענים זה^[9].

תינוקת המבחנה השלישית נולדה ביום 23.6.1980 באוסטרליה^[10].

בראשית המאה ה-21 היו בעולם כ-1.2 מיליון ילדים שנולדו בשיטת ההפריה החוץ-גופית^[11].

עובר-מוקפא - הדיווח הראשון על הריון לאחר החזרת עובר מוקפא-מופשר פורסם על ידי חוקרים ממלבורן שבאוסטרליה בשנת 9831^[12].

הזרקת זרע לביצית - הפריה חוץ-גופית אפשרית גם במצב בו הבעל סובל ממיעוט ניכר של תאי זרע. במקרים אלו ניתן להשתמש בזרעונים בודדים, ולהזריקם לתוך הביצית^[13]. שיטה זו פותחה לראשונה בביציות עכבר בשנת 1983^[14], נוסתה בבני אדם לראשונה בשנת 1988, ללא הצלחה יתירה^[15], והפכה להיות שיטה יעילה ושימושית מאז שנת 1992^[16].

המצב בישראל - טיפולי הפריה חוץ-גופית החלו בישראל בשנת 1982, בפיקוח הוועדה העליונה לניסויים בבני אדם. הוועדה אישרה הפעלה של שתי יחידות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אחת בבית החולים שיבא בתל-השומר, והשניה בבית החולים הדסה בירושלים. מנכ"ל משרד הבריאות מינה וועדה רפואית-מקצועית, שתפקידה היה לקבוע את הסטנדרטים הנדרשים להקמת יחידות נוספות, ולתת הכרה ליחידות שעמדו בתנאים הנדרשים.

ביום 20.8.1989 מינה משרד הבריאות וועדה לתיפקוד יחידות ההפריה החוץ-גופית בישראל^[17]. וועדה זו בחנה את המצב הרפואי-מדעי שהיה קיים בארץ באותה עת בתחום ההפריות החוץ-גופיות, ואת העלויות הכרוכות בטיפולים אלו. מאז פורסמו מספר סקרים על תוצאות הטיפולים באמצעות שיטות רביה מתקדמות בישראל^[18].

ביום 18.6.1991 מינו שרי הבריאות והמשפטים וועדה ציבורית-מקצועית לבחינת נושא ההפריה החוץ-גופית על כל היבטיו - חברתי, אתי, הלכתי ומשפטי^[19]. וועדה זו ישבה על המדוכה במשך כשלוש שנים, והמליצה הסדר חקיקתי בנושא ההפריה החוץ-גופית, כולל הסדר חוקי לפונדקאות.

בשנת 1996 נחקק בישראל חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), המתיר פונדקאות עם מגבלות מסויימות^[20], ובכך היתה ישראל למדינה הראשונה בעולם בו נחקק חוק כזה.

בשנת 2000 מינה שר הבריאות וועדה ציבורית-מקצועית לבדיקת הנושא של תרומת ביצית, גם מנשים שאינן עוברות טיפולי פוריות לטובת עצמן^[21]. הוועדה המליצה הסדר חקיקתי בנושא, והציעה את "חוק ההסכמים לתרומת ביצית"^[22].

בראשית המאה ה-21 פעלו בישראל כ-40 מרפאות ומכונים לטיפולי פוריות, חלקם הגדול בין כותלי בתי חולים, וחלקם במעבדות פרטיות, או במסגרת קופות החולים. זהו שיעור גבוה מאד של יחידות טיפול למספר תושבים.

בעקבות החידושים המדעיים המפליגים בתחום הפוריות מחד גיסא, והבעיות ההלכתיות, המוסריות והציבוריות שמתעוררות בגין חידושים אלו, הוקם מכון מיוחד בירושלים העוסק בפיקוח על מעבדות ומכוני פוריות בישראל, ומתן ייעוץ והכוונה הלכתיים בנושאים אלו. המדובר במכון פוע"ה = פוריות ורפואה על פי ההלכה, בראשותו של הרב מנחם בורשטיין, ובברכתם של גדולי הרבנים בישראל.

רקע מדעי

הפריה טבעית - באופן טבעי משתחררת ביצית מהשחלה, נקלטת בחצוצרה, ומופרית בשליש העליון של החצוצרה על ידי תא זרע, שהגיע לשם מן הרחם, לאחר קיום יחסים כדרך כל הארץ.

הביצית המופרית נודדת בחצוצרה לכיוון הרחם במשך כשלושה ימים, ועוברת מספר חלוקות עד לגודל של 12-16 תאים. בהגיעה לרחם, משתרשת הביצית המופרית בדופנותיו, וממשיכה להתפתח לעובר מלא, עד ללידה. ההשרשה בדפנות הרחם מתרחשת עד 14 יום לאחר ההפריה.

תהליך ההפריה החוץ-גופית בדרך "השגרתית" - בתהליך זה גורמים באופן הורמונלי ליצירת מספר רב של זקיקים בשחלה, ובשלב הבשלה מתאים מוציאים ביציות אחדות מהאשה. קיים סיכון מסויים לחייה של אשה שעוברת גירוי יתר שחלתי לצורך הבשלת ביציות. בראשית המאה ה-21 נעמד סיכון זה ביחס של 1:100,000^[23]. הוצאת הביצית יכולה להיעשות באמצעות לפרוסקופ, היינו החדרת מכשיר אופטי לחלל הבטן, וקליטת הביצית מתוך השחלה. דרך זו היא פולשנית, ומצריכה הרדמה כללית של האשה. היא מלווה בסיבוכים שונים הקשורים להרדמה ולהחדרת המכשיר^[24]. קיימות שיטות נוספות להוצאת הביצית, כגון החדרת מחט שואבת דרך הנרתיק, וניתובה לשחלה בעזרת הדמייה^[25], או שטיפות רחם חוזרות בזמן המחושב, שיתאים לשהיית הביצית המופרית ברחם התורמת של הביצית, ולפני שהביצית המופרית השתרשה ברחם^[26]. השיטות הולכות ומשתכללות, ולמעשה ניתן להגיע להוצאת ביצית מהאשה עם הקטנה משמעותית של הסיכון לאשה, כמעט כמו שניתן לקבל תאי זרע מהגבר, ללא כל סיכון לגבר^[27].

לאחר הוצאת הביציות הבשלות מהשחלות מניחים אותן בצלחת-מעבדה, בסביבה פיסיולוגית מתאימה, ומוסיפים להם תאי זרע, שעברו הכשרה ושיפור על ידי הסרת הקופסית^[28], על מנת להגביר את יכולת החדירה שלהם לתוך הביצית. אם חלה הפריה, תתחיל הביצית להתחלק, ולהפוך לעובר בשלביו הראשוניים, המכונה קדם-עובר. הביצית המופרית, לאחר חלוקה ל-6-1 תאים במשך כ-72-24 שעות לאחר ההפריה, מוחזרת לרחם אשה, אשר הוכנה מראש על ידי טיפול הורמונלי מתאים, כך שמתקיימים ברחמה התנאים של הריון, והביצית המופרית תוכל להיקלט, ולהמשיך להתפתח לעובר תקין.

למעשה ההפריה החוץ-גופית, בשלבי ההתפתחות המקוריים שלה, מהווה תחליף למצב הטבעי המתרחש בחצוצרות.

מקובל להחזיר 3-2 קדם-עוברים, ואז אחוז ההצלחה להשרשת העוברים בדפנות הרחם גדול יותר; יחד עם זאת עולה שכיחות ההריונות מרובי-העוברים, ועמם עולה שכיחות הסיבוכים האמהיים והעובריים^[29]. ישנה מגמה גוברת והולכת להגביל את מספר העוברונים המוחזרים לרחם, כך שלא יהיו יותר משניים, ויש אף מצבים שבהם יש אפשרות להחזיר עוברון אחד, מבלי לפגוע בסיכויי ההצלחה של ההריון^[30]; בדרך זו יש תקווה שיחלפו הימים שבהם הריונות מרובי עוברים בטיפולי הפריה חוץ-גופית הם הכרח^[31].

באנגליה נחקק חוק המתיר החזרה מירבית של שלושה עוברונים בלבד; בגרמניה לא רק שאסור להחזיר יותר משלושה עוברונים אלא שאסור להפרות יותר משלושה עוברונים לאחר שאיבה, על מנת למנוע היווצרות של עודפי ביציות מופרות מוקפאות (אך שיטה זו גורמת לצורך של טיפולים חוזרים באשה, עם הסיכונים הכרוכים בטיפולים אלו). בישראל אין חקיקה בנושא, אך יש המלצה מקצועית להגביל את מספר העוברונים המוחזרים לשלושה, אלא אם כן לא הושג הריון לאחר שלושה ניסיונות טיפוליים בהחזרת שלושה עוברונים, או שהאשה מעל גיל 35 שנה, או שאיכות העוברונים ירודה^[32].

על מנת למנוע את הצורך בהוצאת ביצית כל חודש עד להצלחת ההפריה, גורמים באמצעים הורמונליים לשחרור מספר ביציות מהשחלה של האשה באותו מחזור, מפרים מספר ביציות, מחזירים חלק מהם לרחם, וחלק אחר מקפיאים ושומרים למקרה שההריון לא נקלט^[33]. בנוסף לצורך בהתערבויות פולשניות חוזרות באשה להשגת ביציות יש להקפאת עוברים מספר יתרונות נוספים, כגון חסכון במשאבים, אפשרות לבדיקות מוקדמות של מומים ומחלות בקדם-העוברים, יכולת תכנון המשפחה בצורה אופטימלית, ויכולת להמשיך את הפוריות גם לכאלו שאיבדו את היכולת להפיק ביציות או תאי זרע^[34].

קיימות שיטות שונות להקפאה, החל מביצית בלתי מופרית, דרך שלבים מוקדמים מאד של חיבור הביצית עם הזרע, ועד לשלבים מתקדמים של חלוקה, כאשר העוברון הוא בן 7-6 ימים^[35].

במחקרים אחדים נמצא, ששיעור ההישרדות של עוברים מוקפאים היה נמוך יותר מזה של עוברים "טריים", בעוד שבמחקרים אחרים לא נמצא הבדל כזה. הנחת החוקרים היא שההקפאה פוגעת בעיקר בעוברונים חלשים ופגועים, שאיכותם ירודה, ואלו ממילא לא היו שורדים^[36]. לעומת זאת לא נמצאו הבדלים משמעותיים מבחינת התוצאות המיילדותיות וההתפתחותיות בין יילודים לאחר הריון רגיל, לאחר הפריה חוץ-גופית "טריה", ולאחר הפריה חוץ-גופית בעוברים שהיו מוקפאים^[37].

תהליך הפריה חוץ-גופית בשיטות מיוחדות - במקביל להתפתחות שיטות ההפריה החוץ-גופית השגרתית, התפתחו גם שיטות הפריה חוץ-גופית אחרות:

החזרת הביציות מיד לאחר שאיבתן היישר לחצוצרה, יחד עם החדרת תאי זרע לחצוצרה, כך שהפריית הביצית נעשית במקומה הטבעי^[38]; והפריית הביצית מחוץ לגוף, והחזרת הביצית המופרית לחצוצרה^[39]. שיטות אלו דורשות נוכחות חצוצרה אחת לפחות, אשר מתפקדת באופן תקין. שיטות אלו מאפשרות הצלחה גדולה יותר להריון בהשוואה להפריה חוץ-גופית, שבה מוחזר קדם-העובר לרחם. עובדה זו מחזקת את הטענה, שהחצוצרה מהווה אתר פיסיולוגי מועדף הן להפריה והן להתפתחות העובר עד להשרשתו.

במקרים שבהם סיבת העקרות היא בזרע לקוי, במיעוט תאי זרע, או בהפרעה בתנועתיות תאי הזרע, ניתן להגיע לשיעורי הפריה גבוהים יותר על ידי הזרקה ישירה של זרעונים לתוך הביצית^[40], או הזרקתם מתחת למעטפת השקופה החיצונית, או על ידי יצירת חורים במעטפת השקופה החיצונית של הביצית^[41], ובכך להקל על הזרעונים הלקויים לחדור לביצית ולהפרותה^[42]. שיטות אלו מכונות מיקרומניפולציה^[43].

שיטת ההזרקה של זרעון בודד לתוך ביצית נחשבת כפתרון המקובל ביותר לאי-פוריות במצבים של זרע נחות מבחינה איכותית. שיעורי ההצלחה של ההפריה בשיטה זו הם 67%-51 ושיעורי הריונות מגיעים לכדי 39%-32^[44]. שיעורים אלו גבוהים משמעותית בהשוואה להפריה חוץ-גופית רגילה.

ניתן להפיק את הזרע לצורך הזרקה לביצית מהזירמה, או בדרך ניתוחית מיותרת האשך או מהאשך עצמו. בדרך זו כמעט שאין עוד מצב של עקרות הגבר על רקע הפרעה ביצירת זרע או באיכותו^[45].

מבחינה מדעית יש סיכוי שבעתיד הקרוב ניתן יהיה להשתמש בביציות בלתי בשלות, כך שלא יהא צורך שתורמת הביצית תעבור טיפול הורמונלי על מנת לגרום לחריגת ביצית בשלה. כמו כן מתפתחות אפשרויות להשתמש בביציות מנשים מתות, ואף מעוברים-נקבות שנפלו או שהופלו^[46].

הפריה חוץ-גופית במחלות ממאירות בנשים - חלק גדל והולך מילדות ומנשים צעירות הסובלות ממחלות ממאירות, המקבלות טיפולים כימותרפיים והקרנות, מצליחות להחלים מהמחלה הממארת, אך חלקן הגדול סובל מעקרות עקב הרס התיפקוד השחלתי. בעת כתיבת ערך זה נעשים מספר ניסיונות על מנת לאפשר פוריות של נשים אלו בעתיד:

שאיבת ביציות בשלות לפני התחלת הטיפול ההקרנתי או הכימותרפי, הקפאתן ושימוש בהן בעתיד. שיטה זו טרם הוכחה כיעילה בבני אדם^[47].

הפריית ביציות ושימור עוברונים. שיטה זו בלתי אפשרית בילדות, והיא בעייתי בנשים לא-נשואות, שכן יש צורך בזרע מגבר זר. כמו כן טיפול הפרייתי כזה עלול לדחות את הטיפול במחלה הממארת לזמן בלתי סביר.

הגנה על השחלות על ידי קיבוען מחוץ לשדה הטיפול הקרינתי והעתקתן בעזרת ניתוח למקום בטוח באגן או בבטן. בניסיונות מועטים שנעשו בדרך זו נמצאה שכיחות גבוהה של נזק לשחלות. כמו כן אין זה טיפול יעיל במקרים שנדרש מתן טיפול כימותרפי.

השיטה שהולכת ומתפתחת כפתרון יעיל במצבי ממאירות בנשים הוא כריתת קטעי שחלה לפני הטיפול הקרינתי או הכימותרפי, הקפאת קטעי השחלה, והשתלתם מחדש בבוא העת. בשלהי המאה ה-20 טרם דווחו הצלחות בשיטה זו בבני אדם, אך ניתנו המלצות לבצע כריתת חלקי שחלה טרום טיפול הקרנתי או כימוטרפי, בתקווה שבעתיד ניתן יהיה לעשות שימוש בכך^[48].

הוריות רפואיות להפריה חוץ-גופית - ההוריות הרפואיות המקוריות להפריה חוץ-גופית כללו מצבים של בעיות פוריות באשה, ללא בעיות פוריות בגבר.

ההוריה הרפואית-חברתית הברורה ביותר להפריה חוץ-גופית היא בין בני זוג נשואים, כאשר הבעל תקין מבחינת כושר פוריותו, ולאשה יש שחלות, ביוץ, רחם, ומצב הורמונלי תקינים, אלא שהמעבר בין השחלות לרחם חסום, היינו במצב של סתימת החצוצרות, או היעדרן המוחלט. במצב כזה לא תוכל הביצית להגיע לרחם בדרך הטבעית, ולא תוכל להיות מופרית על ידי תאי זרע. ההערכה היא שכ-10% מהזוגות הנשואים הם עקרים, ובשליש מזוגות אלו סיבת העקרות היא סתימת החצוצרות אצל האשה, שלא ניתן לתקנן באופן כירורגי. ניסיונות לתקן את החצוצרות באופן כירורגי, להחליפן, או להשתיל את השחלות ברחם עצמו נכשלו במקרים רבים כאמצעים לתיקון עקרות זו^[49]. במקרים אלו ניתן להוציא את הביציות משחלות האשה, להפרותן בתאי זרע של הבעל מחוץ לגוף האשה, ולאחר מכן להשתיל את הביצית המופרית ברחם האשה.

כיום משתמשים בשיטה זו גם כאשר יש בעיות פוריות בגבר. ואמנם לאחרונה גובר השימוש בשיטות הפריה חוץ-גופית ביחס לגברים עם עקרות חלקית, הסובלים ממיעוט תאי זרע, או מריבוי תאי זרע פגומים, ולצורך הפריה חוץ-גופית די בכמות קטנה של זרעונים תקינים. כמו כן ניתן להשתמש כיום בשיטות מיקרומניפולציה, ולהחדיר בשיטות שונות תאי זרע בודדים לתוך ביציות, קיימות שיטות שונות של ניקוב הביצית לצורך החדרת תאי זרע, ודבר זה מאפשר הפריה גם בנוכחות מיעוט תאי זרע או תאי זרע לקויים מבחינת התנועתיות.

ייתכן גם שילוב של שתי השיטות - הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, כאשר בעית הפוריות היא גם בגבר וגם באשה. ניתן לבצע את ההפריה החוץ-גופית בין בני זוג נשואים, או בין גבר ואשה ביחסים שונים של מעמד משפחתי, כשהאשה תורמת ביצית או רחם, והגבר תורם תאי זרע.

מצב רפואי נוסף, שבו יש מקום להפריה חוץ-גופית בזוג נשוי הוא, כאשר לאשה יש רמות גבוהות של נוגדנים לתאי הזרע בדמה, מצב הנחשב כסיבה לעקרות ב-17%-7 מהנשים העקרות. במקרים אלו ניתן להפרות את הביצית מחוץ לגוף האשה, ולהשתיל לאחר מכן את הביצית המופרית ברחמה^[50].

הוריה נוספת להפריה חוץ-גופית היא בעקרות בלתי מוסברת, כאשר הבעל והאשה עברו בירור פוריות, וכל אחד לחוד נמצא תקין.

אפשרות נוספת היא שימוש בשיטות הפריה חוץ-גופית לצורך ברירת מין הוולד. שיטות 'טבעיות' לא הוכחו כיעילות מבחינה סטטיסטית לברירת מין העובר. שיטות הפרדה של תאי זרע זכריים ונקביים ושימוש בהזרעה מלאכותית עדיין נמצאות בשלבים ניסיוניים. באחת השיטות משתמשים בצביעה פלורסצנטית של כל הזרעונים, כאשר הכרומוזום הנקבי הגדול והכבד יותר סופג יותר צבע, ולכן ניתן להפריד זרעונים נושאי כרומוזום נקבי מאלו שנושאים כרומוזום זכרי. לעומת זאת קיימת אפשרות ברורה ויעילה יותר לברירת מין העובר לאחר הפרייה חוץ גופית^[51]. בשיטה זו מפרים במבחנה ביציות בתאי זרע, ולאחר מספר חלוקות מוציאים תא בודד ובודקים אותו אם הוא זכרי או נקבי. מבחינה רפואית יש הצדקה לשימוש בטכניקה כזו רק כאשר קיים סיכון למחלה גנטית המועברת דרך הכרומוזום הזכרי.

הוריה נוספת לביצוע הפריה חוץ-גופית היא במקרים של מחלות גנטיות אצל בני הזוג, ובעזרת שיטות איבחון טרום-השרשתי ניתן למנוע לידת וולד חולה במחלה הגנטית^[52].

תרומת ביצית - במקרים בהם אין לאשה ביוץ כלל, עקב חוסר שחלות, או לאחר מחלות שחלתיות המונעות את הביוץ, או סיבות אחרות, ידועות או בלתי ידועות, ניתן להפרות ביצית של תורמת זרה עם תאי הזרע של הבעל, ולהשתיל את הביצית המופרית ברחמה של האשה העקרה.

סיבה רפואית אחרת לשימוש בתרומת ביצית מאשה זרה היא במצב בו האשה נושאת מחלה תורשתית.

מקורות תרומת הביצית יכולים להיות ביציות שנלקחו מנשים בהליכים של טיפולי פוריות, ואשר מוכנות לתרום חלק מהביציות לנשים אחרות; ביציות שנלקחות מנשים שעוברות ניתוח בבטן התחתונה או באגן בגלל סיבות רפואיות שונות; ונשים מתנדבות המסכימות להוצאת ביציות למטרת תרומה, ללא כל סיבה אחרת.

פונדקאות - במקרים בהם אין לאשה רחם, או שהיא סובלת מהפלות טבעיות חוזרות מסיבה שאינה ניתנת לתיקון, ניתן להוציא ביציות ממנה, להפרותן עם תאי הזרע של הבעל, להשתיל את הביצית המופרית ברחמה של אשה זרה, היינו פונדקאית, אם תחליפית, או מאחסנת, ואחר כך למסור את היילוד לזוג העקר.

תערובות שונות - ניתן, איפוא, לבצע תערובות מורכבות של ביציות, תאי זרע ורחם, כגון: תרומת ביצית מאשה א', תרומת זרע מגבר ב', הפריה חוץ-גופית, השתלת הביצית המופרית באשה ג', ומסירת היילוד לזוג המורכב מאשה ד' וגבר ה'. ניתן, באמצעות שילובים כאלו, להגיע לחמישה סוגי "הורים": אב גנטי, תורם הזרע, אב-מגדל; אם גנטית, תורמת הביצית; אם פונדקאית, נושאת ההריון; אם-מגדלת, אם חברתית-משפטית.

שיעורי הצלחה - עד סוף שנת 1983 דווח בספרות הרפואית על לידת 139 תינוקות בהפריה חוץ-גופית^[53]. בעשור הראשון לאחר לידת תינוקת המבחנה הראשונה, נולדו ברחבי העולם למעלה מ-5000 תינוקות כאלו. בשלהי המאה ה-20 נולדו ברחבי העולם מידי שנה כ-40,000 ילודים בשיטה של הפריה חוץ-גופית^[54].

אחוז ההצלחה להריון בהפריה חוץ-גופית הוא 30-10%, אך מתוכם מסתיימים כ-40-20% בהפלה ו-5-2% בהריון חוץ-רחמי. מכאן שרק 15-10% מהנשים המטופלות בהפריה חוץ-גופית מגיעות ללידה. אכן, אחוז ההפלה הטבעית הגבוה לאחר הפריה חוץ-גופית בהשוואה להפלה לאחר הריון טבעי הוא מטעה, שכן מרבית ההפלות הטבעיות של הריונות טבעיים אינן ידועות, כי הן מתרחשות בגיל הריון מוקדם מאד, בעוד שכל ההפלות הטבעיות לאחר הפריה חוץ-גופית ידועות ומדווחות. ואמנם כאשר משווים את שיעורי ההפלות הטבעיות בהריון טבעי מול הריון לאחר הפריה חוץ-גופית ביחס לגיל ההריון, מתברר שאין הבדל ביניהם^[55].

בשנים האחרונות חלה התפתחות והתקדמות בהערכת איכות העוברונים, בתנאי גידולם, ובעיתוי החזרתם לרחם, עם שיפור בשיעור ההצלחה להריון.

יש הממליצים ביצוע בדיקות טרום-השרשה בביציות מופרות על מנת לאתר מומים אפשריים, אשר מפחיתים את כושר ההשרשה של הביצית המופרית. על ידי סילוק ביציות כאלו, ושימוש בביציות "בריאות" ניתן להעלות את שיעור ההצלחה של הריון^[56].

שיעור ההריונות מרובי-העוברים בעקבות הפריה חוץ-גופית הוא 40%-30 בהשוואה לשיעור של 3%-2 בהפריה טבעית^[57]. בראשית המאה ה-21 חלה עליה באחוז לידות-חי אחרי הפריה חוץ-גופית, ובמקביל חלה ירידה משמעותית בשיעור הריונות מרובי-עוברים, שלישיה ויותר, ללא שינוי בשיעור לידות תאומים^[58]. יחד עם זאת החלו להתפתח מגמות להפחית את מספר העוברונים המוחזרים לרחם, ובכך להקטין את שיעור ההריונות מרובי העוברים.

בישראל - בשנת 1996 פעלו בישראל 20 יחידות להפריה חוץ-גופית. באותה שנה בוצעו 12,172 מחזורי טיפול. ב-90% מהמחזורים הגיעו המטופלות לשלב החזרת העוברים בשיטת הפריה חוץ-גופית רגילה, וב-95% בהפריה חוץ-גופית מלווה בהזרקת הזרע לתוך הביצית. שיעור ההריונות הכולל היה 22%, ושיעור הלידות היה 13.7% בהפריה חוץ-גופית רגילה, ו-15.4% בהפריה חוץ-גופית מלווה בהזרקת זרע לתוך ביצית. שיעור ההפלות היה 24%, ושיעור הריונות חצוצרתיים היה 1.3%^[59]. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מראשית המאה ה-21 הנחה את המטפלים להחזיר רק עוברון אחד או שניים לאשה מתחת לגיל 41 שנה, ורק אם האשה לא הרתה במשך שלושה מחזורי טיפול ניתן להחזיר לרחמה שלושה עוברונים.

תחלואה ותמותה - שיעור המומים המשמעותיים בלידות טבעיות הוא 3%-2. קיימים דיווחים שונים על מצב התחלואה של יילודים בעקבות הפריה חוץ-גופית. נתונים אלו צריכים להיות מושווים לצפוי לאחר לידות טבעיות.

בדיווח של החברה האמריקאית לפוריות על 311 לידות-חי כתוצאה מהפריה חוץ-גופית בשנת 1986, נולדו 12 תינוקות עם מומים שונים, המהווים 3.8%^[60]. במחקר ארצי רב-מרכזי באוסטרליה, שכלל 1445 הריונות בשיטת ההפריה החוץ-גופית, נמצא ששיעור התמותה הסב-לידתית היה גבוה; פגות ומשקל לידה נמוך היו שכיחים פי שלשה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית; מומים מלידה היו בשיעור של 2.1%^[61]. במחקר בינלאומי, שהקיף כ-80 מרכזים רפואיים מכל העולם, העוסקים בהפריה חוץ-גופית, נחקרו תוצאותיהם של 2342 הריונות לאחר הפריה חוץ-גופית, עד שנת 1985. נמצא כי באוכלוסיה זו אירעו הפלות בשיעור של 25%; הריונות מחוץ לרחם בשיעור של 5%; תמותה סב-לידתית במקרים של הריון חד-עוברי בשיעור של 1.1%, ובמקרים של הריון רב-עוברי - 6.3%; מומים שונים במקרים של הריון חד-עוברי - 2.5%, ובמקרים של הריון רב-עוברי - 3.6%. יש להדגיש, שבין המומים הללו היו גם מומים קלים, כגון אצבע יתירה, בקע מפשעתי, היפוספדיאס וכיו"ב^[62]. במחקר מאוסטרליה נמצא כי בכ-9% מהתינוקות שנולדו לאחר הפריה חוץ-גופית רגילה, או בשיטת הזרקת תא זרע לביצית, נתגלו מומים משמעותיים עד גיל שנה. שיעור זה הוא כפול משיעור המומים המשמעותיים ביילודים לאחר הפריה טבעית^[63]. במחקר רב-מרכזי בצרפת מהמחצית השניה של שנות ה-80 של המאה ה-20 נמצא שיעור הפלות של 17.6%, הריון מחוץ לרחם בשיעור 5.8%, ריבוי עוברים בשיעור 6.8%2, לידות מוקדמות - 29.3%, משקל לידה נמוך - 36.2%^[64].

דיווחים שונים הוכיחו עליה בשיעורי הסיבוכים האמהיים במהלך ההריון לאחר הפריה חוץ-גופית (יתר לחץ דם, סוכרת, ניתוחים קיסריים) בהשוואה להריונות טבעיים. רוב הסיבוכים נובעים מריבוי עוברים השכיח יותר בהפריה חוץ-גופית, וכן גיל מבוגר יותר של הנשים בהריון באמצעות הפריה חוץ-גופית, אך נמצאה עליה בשכיחות הסיבוכים הללו גם בלידות-יחיד, וגם לאחר תיקון לגיל האם, וולדנותה, וגיל ההריון^[65].

במחקר בשלהי המאה ה-20 שנערך בארה"ב נמצא כי יילודים אחרי הפריה חוץ-גופית נולדו במשקלי לידה נמוכים בשיעור של פי 2.6 יותר בהשוואה ליילודים לאחר הפריה טבעית. זאת כאשר מדובר בלידת וולד בודד; לעומת זאת משקלי הלידה של תאומים היו נמוכים בשיעורים זהים, בין אם הם נולדו לאחר הפריה טבעית, או לאחר הפריה חוץ-גופית. אכן, באופן מוחלט יש הרבה יותר לידות של ריבוי עוברים בעקבות טכנולוגיות הפריה חוץ-גופית בהשוואה ללידות אחרי הפריה טבעית. לפיכך נמצא כי למרות שאחוז הנולדים לאמהות מעל גיל 20 שנה בשיטות הפריה חוץ-גופית היה רק 0.6 מכל היילודים, הרי שחלקם בין היילודים במשקלי לידה נמוכים ונמוכים-מאד היה 3.5% ו-4.3% בהתאמה^[66].

סיבות לתוצאות שליליות - מספר גורמים עלולים לפגוע בתוצאות החיוביות של ההפריה החוץ-גופית, ולגרום לתמותה ולתחלואה של היילודים:

גיל מתקדם של ההורים; הגורמים הבסיסיים לעקרות באשה; שימוש בתרופות-פוריות על ידי האשה; עצם הפעולות הקשורות בהפריה החוץ-גופית; ריבוי עוברים.

בעשור האחרון חלה התקדמות רבה בהשראת הביוץ, בשאיבת הזקיקים, ובהפריית הביצית על ידי תאי זרע. בכל מה שקשור לקליטת העובר ברחם לא חל שיפור משמעותי, ולפיכך שיעור השרשת הביצית המופרית ברחם, ושיעור לידות החי בתהליך ההפריה החוץ-גופית לא עלה בעשור האחרון. החוקרים מונים מספר גורמים משוערים לכשלון זה: הכנה הורמונלית בלתי מתאימה של רירית הרחם; פגיעה בעוברונים במהלך הטיפול החוץ-גופי; חוסר איזון גנטי של חלק גדול מהעוברונים; קושי בהנצה של העוברונים מתוך המעטפה השקופה, ועקב כך חוסר יכולת השרשה^[67].

עלויות - בתחשיב שבוצע בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20 נמצא כי מחזור טיפולי אחד של הפריה חוץ-גופית עולה כ-2560 דולר. אכן העלות האמיתית היא זו של לידת תינוק חי ובריא, ולאור העובדה שיש צורך ביותר ממחזור טיפולי אחד, וכי רק כ-15% מגיעים להריון וללידת וולד, נמצא כי עלות תינוק חי ובריא היתה כ-20000 דולר^[68].

פרטי דינים

עקרונות כלליים

על הגישה ההשקפתית-הלכתית העקרונית לחידושים מדעיים - ראה מבוא ג: היחס העקרוני האמוני/השקפתי, מוסרי/התנהגותי והלכתי/משפטי לחידושים מדעיים.

לאור הגישה העקרונית החיובית לחידושים מדעיים יש לשקול בחיוב גם את התהליכים להגברת הפוריות, אך רק במידת האפשר והמותר על פי התורה וההלכה, היינו לברר אם עצם ההפריה החוץ-גופית אסורה, ואם היא מותרת - האם היא גורמת לתקלה רצינית, שאז 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'^[69].

ואמנם יש הסבורים, שמתירנות בתחום זה עלולה להפוך את רגעי יצירת אנוש מחוויה רגשית עילאית וקדושה, למעשה מעבדה חסר גוון אנושי. הפעולה האנושית שבהתקשרות בין בני הזוג תיעלם, ובמקומה תופיע סביבה מעבדתית. נשים תהפוכנה לאינקובטורים טבעיים להשכרה, ללא רגשי אמהות ואהבה. מעשים אלו עלולים להביא להרס התא המשפחתי, ולפריצות חסרת גדרים וגבולות^[70]. עוד יש הסבורים, שיש בפעולות אלו חששות לפגיעה בערך החיים, הפרעה למסגרת המקובלת של התא המשפחתי, ובעיות עתידניות של טכנולוגיה הקמה על יוצריה. תיאורים מפחידים של חברה עתידנית, ההורסת את כל מסגרות המשפחה המקובלות, ואת מערכות היחסים האינטימיים והטבעיים בין בעל ואשתו, חברה המבוססת על כפיה מצד השלטון לשימוש באמצעים הטכנולוגיים החדישים והמבוקרים של פוריות, תוארו בצורה ספרותית במספר ספרים^[71], וצריכים הם לשמש אזהרה על מה שעלול לקרות לחברה האנושית אשר תתיר כל רסן וכל הגבלה מוסרית.

אכן, אם תהליך ההפריה נעשה למען מטרות מותרות על פי ההלכה, ובתנאים ובמגבלות הלכתיים, יש מי שכתב, שמוטלת על הרופא חובה להזדקק לה מדין ריפוי, ומדין גמילות חסד, מטעם 'ואהבת לרעך כמוך', 'ועשית הישר והטוב', ומותר לאשה לקחת סיכונים למען הטיפול בפוריות, ויש חובה על החברה להוציא הוצאות לטובת הטיפולים הללו^[72].

הוצאת זרע וביצית - על מנת לבצע את ההפריה החוץ-גופית יש צורך בהוצאת תאי זרע מגבר, וביצית מאשה.

ההיבטים ההלכתיים הנוגעים לחלקו של הגבר, זהים לתהליכי ההזרעה המלאכותית, ונידונו בערכה.

ביחס להוצאת הביצית מהאשה, יש להדגיש, שמבחינה היסטורית זוהתה הביצית והוגדרה רק בשנת 1827^[73], ורק מאז הובן ששחלת האשה מפרישה ביצית ולא "זרע"^[74]. ההלכה לא הכירה כלל בביצית כ"זרע" האשה, ולא נידון כלל איסור של השחתה בביצית^[75].

הדיון להלן מבוסס על הבחנה בין הפריה חוץ-גופית שמבוצע בין בני זוג נשואים כהלכה, לבין הפריה כזו שמעורבים בה גורמים מחוץ לנישואין, היינו תורם זרע, תורמת ביצית או תורמת רחם.

הפריה חוץ-גופית בין בני זוג

המתירים ותנאי ההיתר - רוב פוסקי דורנו מתירים הפריה חוץ-גופית בין בעל לאשתו, אך בתנאי שיש הקפדה מלאה שלא לערבב את זרע הבעל בזרע זר, או ביצית האשה בביצית זרה, ובתנאי שאין לזוג אפשרות אחרת להיבנות, ובתנאי שהתהליך כולו נעשה בהגבלות ובפיקוח, כדי למנוע הידרדרות מוסרית בתחום כה רגיש, חיוני ובעל השלכות עתידיות רציניות^[76].

נימוקיהם: תינוק המבחנה מתיחס להוריו לכל דבר; למרות ההישג הרפואי-טכנולוגי הגדול של הפריה חוץ-גופית, אין בתהליך זה כל שינוי מבחינת ההלכה לעומת ההזרעה המלאכותית, והעובדה שההפריה נעשית מחוץ לגוף האשה, אין בה משום שינוי עקרוני לעומת הזרעה מלאכותית. על כן, כמו שהתירו הזרעה מלאכותית בין בעל לאשתו^[77], כך מותרת ההפריה החוץ-גופית.

עוד יש מי שכתב, שאם בני הזוג נושאים מחלה תורשתית קשה, מותר להם להיזדקק לטכניקה של אבחון טרום-השרשה^[78], היינו להשתמש בשיטות להפריה חוץ-גופית בין בני הזוג, לבדוק אם הביציות המופרות נגועות במחלה, ולהשתמש רק בביציות הבריאות. זאת בתנאי שיש הקפדה מירבית שלא לערבב את זרע הבעל בזרע של גבר זר^[79].

האוסרים ונימוקי האיסור - יש האוסרים פעולה זו מסיבות מוסריות וגזירות שונות, אך לא מעיקר הדין^[80]; יש שכתבו, שאין להם בזה הוראה ברורה לא לאסור ולא להתיר, ומכל מקום יש למקילים על מה לסמוך^[81]; יש מי שאסרו את ההפריה החוץ-גופית מעיקר הדין, ואפילו בין בעל לאשתו^[82]; ויש מי שמשמע ממנו שיש הבדל בין הפריה חוץ-גופית כאשר הבעל מוציא זרע על ידי קישוי לצורך ההפריה, שיש לאסור מדין הוצאת זרע לבטלה, לבין מצב בו הרופא מוציא זרע מתוך האשך, שאין הוא גדר הוצאת זרע לבטלה, כשלא בא על ידי קישוי^[83].

נימוקי האוסרים: הפריה גרועה מהזרעה מלאכותית, כי בהזרעה יש הכנסת זרע לרחמה של האשה, ולכן גם אם הפעולה לא מצליחה, אין להחשיב זאת כהוצאת זרע לבטלה, אבל בהפריה חוץ-גופית נשפך הזרע במבחנה, ואם לא הצליחה הפעולה נחשב הדבר כהוצאת זרע לבטלה; בהזרעה מלאכותית הבעיה היא עקרות של הבעל, ויש שיטות שבעקר אין איסור הוצאת זרע לבטלה, אבל בהפריה הבעיה היא באשה, וחל על האיש איסור הוצאת זרע לבטלה; בהזרעה מלאכותית יש דעות שמקיימים מצות פריה ורביה, אך בהפריה, לדעתם, אין מקיימים מצות פריה ורביה, ואפילו מצות 'לשבת יצרה' לא מקיימים לדעתם בדרך זו, כשיש כוח שלישי, והוא המבחנה, שמעורב ביצירה, והוא מקום שאין בו יחס כלל, כי הכל נעשה שלא כדרך כל הארץ, ובדרך זו מתבטל היחס בין הביצית לאשה^[84]. עוד יש מהאוסרים שמעלים באריכות את הבעיות המוסריות הכרוכות בהפריה חוץ-גופית, כגון שדרך כזו תביא לאנדרלמוסיה בעולם, וחשש גדול מפני ערבוב זרע זר, והרס הקדושה והייחוס של עם ישראל.

המתירים הפריה חוץ-גופית דחו את נימוקי האוסרים מכמה סיבות: אין איסור הוצאת זרע לבטלה כשמטרתו לקיום המין, וגם בביאה כדרכה נשפך חלק מהזרע והולך לאיבוד, ולכן גם בהפריה חוץ-גופית, שמטרתה קיום המין, אין זה לבטלה^[85], ויש מי שכתב, שאין איסור הוצאת זרע לבטלה כשהדבר נעשה לצורך הפריה חוץ-גופית, גם אם לא מקיימים בכך מצות פריה ורביה^[86]; בעניין קיום מצות פריה ורביה, סבורים הם שמקיים גם בהפריה חוץ-גופית, כי החיצוניות איננה קובעת, אלא פנימיותם של הדברים, ובאופן בסיסי אין הבדל בין דרך כל הארץ להפריה, או שמקיימים לפחות מצות 'לשבת יצרה'; בעניין החששות לעתיד, אמנם הן רציניות, אך אין לנו פתרון בעניין, ואין להטיל את הבעיה על הזוג המסכן שלפנינו, ובפרט שאין איסור עליהם, ואין בכוחנו לגזור גזרות^[87].

סיכון רפואי - אף שיש מידה מסויימת של סיכון אצל האשה שעוברת טיפולי פוריות ושאיבת ביציות, ואף שאשה פטורה ממצות פריה ורביה - יש מי שכתב, שמותר לה לחבול בעצמה, ולהכניס עצמה למידה הקלה של הסיכון לצורך הפריה חוץ-גופית, אם אין לה דרך אחרת להביא ילדים לעולם^[88].

נאמנות בביצוע הפריה חוץ-גופית - יש מי שכתב, שמכיוון שאין דרך לברר בוודאות על פי שני עדים שהזרע בא מהבעל, ושהביצית המופרית הנכונה הושתלה ברחם האשה, בגלל שאלות צניעות בעניין, לפיכך די בלבורנטית יראת-שמים שתפקח על שלבי ההפריה במעבדה, היינו שתשגיח שהזרע והביצית של פלוני ופלונית יהיו מסומנים היטב במעבדה, ולא יערבו בעת ההפריה במבחנה ביצית וזרע מאנשים אחרים^[89].

שבת - בתהליך ההפריה החוץ-גופית יש צורך בבדיקות דם בכל מספר ימים, כדי לברר את מצב הביוץ של האשה; במידה ונמצא שרמות ההורמונים נמוכות, יש צורך בהזרקת הורמונים להבשלת הביציות; בזמן שהביציות הגיעו להבשלה שואבים אותן החוצה, ובהם מבצעים את ההפריה לאחר השבחת תאי הזרע. כל התהליכים הללו כרוכים באיסורי שבת רבים, כולל איסורים מן התורה. יש מי שכתב, שמאחר והמטרה של תהליכים אלו היא להציל את המחזור ולא את חיי האשה, ומאחר והטיפולים הללו לא צריכים להתבצע יום-יום, וניתן לתכנן אותם לימים נוחים, אין כל היתר לבצע טיפולים כאלו בשבת^[90], ויש לתכנן את טיפולי ההפריה החוץ-גופית כך שלא יהא צורך בביצוע הפעולות האסורות בשבת^[91]. יש מי שכתב, שאם צריך להחזיר את הביציות המופרות בשבת, ולצורך זה יש להסתייע באולטרא-סאונד, עדיף לבצע את הטיפול לפני השבת או לאחריה, אבל אם אי אפשר, מותר על ידי גוי^[92].

אשה שמקבלת תרופות כדי להשרות גירוי-יתר שחלתי כהכנה לטיפול בהפריה חוץ-גופית, והסתבכה בגירוי-יתר שחלתי שעלול לסכן את חייה, מותר לטפל בה בשבת על ידי דיקור ושאיבת הזקיקים בשחלה, אך אין לבצע שום פעולה נוספת כדי להפרותם בשבת או לשומרם, אם פעולות כאלו כרוכות בחילול שבת^[93].

יום-טוב - אשה הזקוקה לביצוע פעולות הוצאת ביציות בשלות לצורך הפריה, וזמן הביצוע חל ביום-טוב - יש מי שכתב, שמותר לבצע את הפעולות הנחוצות רק בבית חולים של נכרים ורק על ידי גוי^[94].

נידה - כאשר שאיבת הביציות נעשית באמצעות לפרוסקופ, היינו החדרת מכשיר אופטי לחלל הבטן, וקליטת הביצית מתוך השחלה, אין כל סיבה לדימום רחמי. אכן גם כאשר שואבים את הביציות בדרך של החדרת מחט שואבת דרך הנרתיק, נראה שאין האשה נעשית נידה בכך, שכן המחט היא דקה ביותר, ואין היא בגדר פתיחת הקבר^[95], ואם המחט פוגעת בכותלי הרחם, הרי הדימום הוא בגדר מכה. והוא-הדין היחס להחזרת הביציות המופרות לרחם, שהדבר נעשה בעזרת שפופרת דקה מאד, ואין האשה נידה^[95]. ואם ראתה דם - תעשה שאלת חכם.

מצות פריה ורביה - יש הסבורים, שבהפריה מלאכותית מקיימים מצות פריה ורביה^[96]; יש מי שסבורים, שאין האב מקיים בכך מצות פריה ורביה, בין אם בגלל שאין הוולד מתייחס אחריו, או מפני שהדבר נעשה בדרך מלאכותית ולא טבעית, אך מכל מקום מקיים הוא מצות 'לשבת יצרה'^[97]; ויש הסבורים, שבהפריה מלאכותית אין מקיימים כלל מצות פריה ורביה, ומצות 'לשבת יצרה'^[98].

אף לשיטת הסבורים, שניתן לקיים מצות פריה ורביה בדרך של הפריה חוץ-גופית, הרי מי שהפרה ביצית מזרעו, והושתלה הביצית ומת, והתינוק נולד לאחר מותו, לא קיים בכך מצות פריה ורביה, כי מצות פריה ורביה חלה רק לאחר לידת וולד חי, ואי אפשר לקיים המצווה לאחר מותו^[99].

הפריה חוץ-גופית בין יבם ליבמתו - לא קיים בדרך זו מצות ייבום, כי מצווה זו תלויה במעשה ממש^[100].

אשה מבוגרת, שכבר ילדה בנים ובנות ועמדה מלדת - יש מי שסבור, שאין לה לפנות לטיפולי פוריות שיש בהם סיכון מסויים; ויש מי שסבור, שמותר לה להיזדקק לטיפולי פוריות, ובלבד שהיא מודעת שהטיפולים עלולים לגרום לנזק, אך אין מדובר בחשש סכנת נפשות^[101].

ברירת מין העובר - יש מי שכתב, שמותר לברור את מין העובר רק כאשר הדבר בא למנוע מחלה תורשתית, כגון שידוע במשפחה על מחלה הקשורה לכרומוזום מין אצל זכרים דווקא, מותר לבצע הפריה חוץ גופית בדרך שיגרמו ללידת נקבה בלבד, אך אין היתר לברור מין בגלל סיבות אחרות^[102]; ויש מי שכתב, שבמקרים מיוחדים כגון שיש לבני הזוג כבר חמישה ילדים מאותו מין, ורוצים ילד מהמין השני, או באשה מבוגרת מעל גיל 42 שרוצה דווקא ילד ממין מסויים, יש להתיר^[103].

בני זוג מפגרים, הסובלים מעקרות - יש מי שכתב, שצריכים לעזור להם בדרך רגילה, אבל אין לעשות אמצעי פוריות מלאכותיים כמו הזרעה או הפריה^[104].

התחרטות של אחד מבני הזוג - בעל ואשה שהחלו בתהליכי הפריה חוץ-גופית, ובשלב שלאחר ההפריה ולפני ההשתלה ברחם האשה, הסתכסכו בני הזוג ונפרדו או התגרשו, וכעת הבעל מסרב להסכים להשתלה ברחמה של אשתו לשעבר - יש מי שכתבו, שאף שהביצית המופרית היא נכס ממוני, ושני בני הזוג הם שותפים בנכס זה, ובדרך כלל אין רשות לאחד השותפים לפרק את השותפות לפני המועד של סיום השותפות, מכל מקום רשאי הבעל לחזור בו בשלב ההפריה לפני שלב ההשתלה אם הסיבה היא גירושין, שכן זה מצב של אונס, ודינו כפועל שרשאי לחזור בו מפאת אונס^[105], ולפיכך אין להשתיל ברחמה של אשה ביצית שהופרתה מזרע בעלה כנגד רצונו, ואף אין להמליץ לבעל שיסכים לכך מטעמי חסד וחמלה כלפי האשה, ואפילו אם האשה מתחייבת לפרנס את הילד מבלי לדרוש דמי מזונות מאב^[106]; ויש הסבורים, שלא מועיל מצב של אונס במקרה שבו ההתחייבות מותנית בהסכמת שני הצדדים, שאז יכול כל צד לומר "מה לי באונסו של האחר", ולפיכך לא ניתן לפרק את השותפות בביצית המופרית בין הבעל לאשתו עד הלידה^[107], וכן מפני שלביצית המופרית יש מעמד עצמאי שאיננו ברשות אחרים, ואין להשמידה כאשר צד אחד איננו מעוניין בהמשך התפתחותה לוולד בר-קיימא, ולפיכך אם אחד מההורים מתנגד להמשך התפתחות הביצית המופרית לעובר ולוולד, אין לשעות לו, ויש להמשיך את התהליך^[108].

=

הפריה חוץ-גופית מתורמת ביצית זרה, או באמצעות פונדקאית===

מותר או אסור - בעצם הפעולה של הפריה חוץ-גופית מתורמת ביצית זרה, או בפונדקאות רבו האוסרים. יש מי שכתב^[109], שיש בזה איסור מן התורה משום 'ודבק באשתו', ולא באשת חברו^[110]; לדעת פוסקים רבים אין איסור מהותי בעצם הפעולה, אך הם סבורים שהדבר אסור לכתחילה בעיקר מטעמי חששות לאנדרלמוסיה בעולם, ערבוב יוחסין, והחשש שמא ישא אח את אחותו^[111], ומכל מקום אם ביצעו הליך הפריה חוץ-גופית שלא בין בעל ואשתו יש להשתדל לידע מי היא בעלת הביצית, וכל תקנה שאפשר לתקן, כדי להתרחק מכל חשש של מכשול^[112].

ואמנם לדעת רוב פוסקי דורנו עדיף להימנע מפונדקאות או משימוש בתרומת ביצית בגלל בעיות הלכתיות שונות ששיטות פוריות אלו מעוררות^[113]. אכן יש מי שכתב, שאם מדובר בזוג חשוך ילדים, שהפונדקאות היא הדרך היחידה עבורם להביא ילדים לעולם, יש מקום להמליץ להם לעשות זאת, בתנאי שתהליך הפיקוח והרישום של הפונדקאות ייעשה כהלכה, היינו שיירשמו ההורים הגנטיים, או תורמת הביצית, או האשה הפונדקאית, בדרך שתמנע בעתיד בעיות יוחסין וגילוי עריות; ואם מדובר בזוג שיש להם כבר ילד אחד, אלא שלצורך לידת ילדים נוספים הם נזקקים להליך פונדקאות, לכתחילה אין להמליץ להם לעשות זאת, אבל אם האשה רוצה בכך מאד-מאד, מותר לעשות זאת^[114]. וכן יש מי שכתב, שאם מדובר בתרומת ביצית מאשה זרה, יש מקום לאסור מחשש לפרצות שונות, אך אין הוא מורה בזה לא היתר ולא איסור^[115].

קביעת אמהות - פונקציה אמהית מורכבת משני מרכיבים: העברת מחצית המטען הגנטי, ונשיאת ההריון והלידה. זאת בניגוד לפונקציה אבהית, שיש בה רק את מרכיב העברת מחצית המטען הגנטי. כאשר הפריה חוץ-גופית מתרחשת בעזרת תורמת ביצית, או בעזרת פונדקאית, מתעוררת שאלת ההגדרה של אמהות, מי היא אמו ההלכתית של היילוד הזה: האם הביולוגית - בעלת הביצית, או האם הפונדקאית - שברחמה מתפתח העובר? היינו, במצב טבעי אין הפרדה בין שני המרכיבים של פונקצית האמהות, אבל באמצעות טכנולוגיות הפריה ניתן להפריד בין שני מרכיבים אלו, ויכולה אשה אחת להיות תורמת מחצית המטען הגנטי של הוולד, ואשה אחרת תישא את ההריון ותלד. השאלה היא, איפוא, איזה משני המרכיבים הוא הגורם המכריע בהגדרת אמהות, או לחילופין האם הגדרת אמהות דורשת דווקא את שני המרכיבים יחדיו באשה אחת.

הגישות העקרוניות - מצד אחד סביר להניח, שתורמת הביצית היא האם ההלכתית, כי כל התכונות הגנטיות של העובר נובעות ממנה. מאידך, ניתן לומר שהאם הפונדקאית היא האם ההלכתית, כי בה יוצאים לפועל תכונות העובר, ועמה נוצר הקשר האמהי. ואף שידעו חז"ל, שחלק מהתכונות התורשתיות מועברות מהאב וחלק מהאם^[116], בכל זאת לעניינים הלכתיים קבעו רק כאחד מבני הזוג, כגון משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם לא קרויה משפחה^[117]; לעניין כהונה ולויה קובע האב ולא האם; לעניין יהדות ועבדות קובעת האם ולא האב; לעניין פסולים הולכים אחר הפסול שבהם; לעניין גר שנתגייר שדינו כקטן שנולד, ומותר בעריות של קרוביו הביולוגיים, למרות שמבחינה גנטית לא חל שינוי^[118].

יש מי שסבור, שאבהות ואמהות מוגדרים באופן שווה, דהיינו שניהם נקבעים מההזרעה והטיפה הראשונה^[119]; יש מי שסבור^[120], שאב נעשה אב משעת ההריון, אבל הגדרת אמהות שנויה במחלוקת - לשיטה אחת אם נעשית אם מעת ההריון^[121], ולשיטה אחרת נעשית אם רק מלידה^[122]; יש מי שכתב, שייחוס הוולד נקבע בעת העיבור, ולא בעת הלידה^[123]; ויש מי שסבור, שגם אם וגם אב נקראים כך רק לאחר לידה, ולא בשעת עיבור^[124].

השלכות הלכתיות - בפתרון שאלה זו של הגדרת האמהות תלויות בעיות הלכתיות נוספות, כגון מי הם אחיו ואחיותיו של תינוק מבחנה זה, וממילא עם מי אסור לו להתחתן? את מי יורש יילוד זה? מה דינו כשתורמת הביצית היא גויה, והאם הפונדקאית היא יהודיה, ולהיפך - האם הוא יהודי או גוי? ומה דינו אם האם הפונדקאית היתה גויה בעת השתלת העובר ברחמה, והתגיירה בזמן ההריון, האם היילוד צריך גיור בנפרד? אם אחת היתה מפסולי הקהל והשניה כשרה, מה דין הוולד? אם אחת כוהנת או לוויה, והשניה ישראלית או להיפך, האם חייב היילוד בפדיון הבן?

מקורות הלכתיים לדיון - אין מקורות הלכתיים ישירים הדנים בשאלה זו, ולכן דנו רבני דורנו בשאלה זו מתוך השוואה לסוגיות אחרות.

תורמת הביצית היא האם ההלכתית - יש הסבורים, שהאם הביולוגית, היינו תורמת הביצית, היא האם ההלכתית לכל דבר^[125].

לפי שיטה זו אסור לתינוק מבחנה לשאת אחאים מתורמת הביצית, ואם תורמת הביצית היא גויה, היילוד חייב בגיור. לפיכך יש חובה לנהל רישום של תורמות הביציות, וצריך להודיע לצאצא מי היא תורמת הביצית.

מספר הוכחות ניתנו לשיטה זו:

במחלוקת רבי ואנטונינוס^[126] המסקנה היא, שהנשמה ניתנת באדם משעת פקידה, ולא משעת יצירה. משמע שכבר בשלב הראשוני ביותר, היינו שלב ההפריה, נקבעת זהותו של האדם.

עוד יש שמביאים ראיה מדין כהן שנשא גרושה מעוברת וילדה כשהיא חללה, הוולד כשר, שהרי לא בא מטיפת עבירה^[127], ומשמע שתלוי דווקא ביצירה, שאז לא היתה חללה, ולא תלוי בהריון ובלידה, שאף על פי שנתחללה, אין הוולד חלל^[128].

האם הפונדקאית היא האם ההלכתית - רוב הדנים בשאלה זו סבורים, שהאם הפונדקאית היא האם ההלכתית לכל דבר^[129].

לפי שיטה זו מותר תינוק המבחנה בקרובי תורמת הביצית, ואסור בקרובי היולדת-הפונדקאית, ואם הפונדקאית היא גויה, הוולד חייב בגיור. לפיכך, יש חובה לנהל רישום של הפונדקאיות, וצריך להודיע לצאצא מי היא הפונדקאית.

מספר הוכחות ניתנו לשיטה זו:

יש שהוכיחו מדין שני תאומים, שאם היתה הורתן שלא בקדושה, היינו בעת ההריון היתה האם גויה, ולידתן בקדושה, היינו שהתגיירה תוך כדי ההריון, לא חולצין ולא מייבמין, אף על פי שאביהם אחד הוא, אלא שהוא היה גוי, ואין להם יחס אליו, אבל חייבים משום אשת אח מן האם, כי דין אמם כישראלית שילדה בנים^[130].

יש שהוכיחו מעניין רחל ולאה, יוסף ודינה. לפי מדרשי אגדה שונים, נוצר יוסף כעובר ברחמה של לאה, ודינה נוצרה כעובר ברחמה של רחל, והם התחלפו ממש בהיותם עוברים, היינו יוסף עבר לרחמה של רחל, ודינה עברה לרחמה של לאה^[131], ובכל זאת נקראים הם על שם היולדות, ולא על שם בעלות הביציות.

יש מי שהוכיחו מדין ילדה שסיבכה בזקנה לעניין ערלה^[132], שאם מחברים ענף מצמח שהוא פחות משלוש שנים (צעיר), לצמח שהוא יותר משלוש שנים (זקן), מתבטל הצמח הצעיר לזקן לעניין ערלה, ומכאן שאם מחברים ביצית מאשה אחת לרחם של אשה אחרת, מתבטלת הביצית מיחסה לתורמת, והוולד מתייחס לפונדקאית^[133].

אף אחת איננה האם ההלכתית - יש הסבורים, שתינוק מבחנה אין לו לא אב ולא אם^[134]. נימוקם: כשיש כוח שלישי המעורב ביצירה, והוא מקום שאין בו יחס כלל, כי הכל נעשה שלא כדרך הטבע, כגון מבחנה שבה מבוצעת הפרית הביצית על ידי הזרע, מתבטל היחס בין הביצית לאשה^[135]. ועוד הוכיחו משיטת הסבורים שמן התורה אין אחותו מן השפחה או מן הנוכרית אסורה לו, אך מדרבנן יש לאסור^[136], מכאן שיש מציאות שאין יחס הלכתי של אמהות למרות שמבחינה ביולוגית מדובר באם ממשית^[137].

שתיהן אמהות הלכתית לחומרא - יש הסבורים, שמספק ולחומרא שתי הנשים הם אמהותיו, ולפי זה יש לאסור עליו בקרובי שתיהן^[138]. דין זה נקבע לאור העובדה שאין למצוא מקור הלכתי המתאים למצב של שתי נשים שתורמות חלק ממרכיב האמהות ליצירת הוולד, ולפיכך יש ללכת לחומרא. יש מי שציין, שגם מבחינה רפואית ייתכן מצב שלעובר יש שתי אמהות ביולוגיות^[139].

יש מי שכתב להוכיח גישה זו מעניין שיבולת שהביאה שליש קודם העומר, ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה, והבעיה ההלכתית היא, אם בתר עיקר אזלינן, או בתר תוספת אזלינן, והתלמוד נשאר בתיקו^[140], ומכאן יש להסיק שבנידוננו צריכים ללכת לחומרא, ומתייחס היילוד לשתי האמהות, ואסור בקרובות שתיהן^[141].

דיון בשיטות השונות - כל הראיות לכל ארבעת האפשרויות נידחו בדרכים שונות על ידי הפוסקים הסוברים אחרת. להלן מספר דוגמאות של דחית חלק מהראיות:

יש שדחו את ההוכחה מהסוגיא של שני תאומים שהורתן שלא בקדושה ולידתם בקדושה בדרכים שונות, כגון שדין זה נאמר דווקא ביחס של אשה לעובר שלה, אבל אם אין העובר שלה, אין ראיה שהלידה היא הקובעת^[142]; או שבסוגיא של התאומים מדובר בגוף אחד, היינו אשה אחת, שרק מבחינה הלכתית משתנה מעמדה, אבל בנידוננו מדובר בשני גופים, היינו שתי נשים, שאחת תורמת ביצית ואחת נושאת את העובר^[143].

יש שדחו את הראיה מיוסף ודינה מטעמים שונים, כגון על פי המבואר במקורות אחרים בחז"ל^[144], שהעובר הזכר נהפך לנקבה ברחמה של לאה, והעובר הנקבה הפכה לזכר ברחמה של רחל, ולא שהתחלפו העוברים^[145]; או שאין למדים הלכה מאגדות^[146]; או שאין למדים ממעשה ניסים^[147]; או שלשון "בן-בת" או לשון "לידה", לאו דווקא מתייחס להולדה ביולוגית, אלא גם לגידול^[148].

יש שדחו את הראיה מערלה בדרכים שונות, כגון שעצם ההלכה בנידון לא הוכרעה אם הולכים בתר עיקר או בתר תוספת, ולפיכך דווקא יש להחמיר מראיה זו, שגם האם הטבעית וגם האם הפונדקאית הן אמותיו של הוולד לחומרא^[149]; או שעצם ההשוואה בין צמח לבין בעל חי עם נשמה היא בלתי קבילה^[150].

לשיטה הסוברת שאף אחת משתי האמהות איננה אם הלכתית יש להעיר שלפי זה תצא קולא גדולה, שמותר בקרובי אמו הביולוגית ואמו הפונדקאית כאחת.

יש שדחו את הראיה מדין שיבולת בעיקר בגלל שאין להשוות צמח לבעל חיים שיש לו נשמה^[151].

לאור העובדה שאין הוכחה הלכתית לצד מהצדדים של קביעת אמהות, נראית הגישה הרואה אמהות הלכתיות לחומרא בשתי הנשים המתחלקות בפונקציות האם בתהליך הפריה חוץ-גופית. היינו, האשה שתורמת את המטען הגנטי (הביצית), והאשה הנושאת את ההריון והיולדת (הפונדקאית) - כל אחת מהן היא אם-הוולד לחומרא.

ביצית מופרית שהושתלה קודם ארבעים יום - יש מי שכתב, שאם הביצית המופרית הושתלה קודם שעברו ארבעים יום להפריה, נחשבת האשה שהביצית המופרית הושתלה בתוכה לאם הוולד, גם אם אין היא בעלת הביצית, כי עד ארבעים יום אין תורת עובר על הביצית המופרית, ולכן לא יחול עליה תורת אמהות^[152].

יהודיה וגויה - במקרים שתורמת הביצית היא גויה, והיולדת היא יהודיה, או להיפך - יש מי שכתב שקובעת תמיד בעלת הביצית, כך שאם הביצית היא של גויה והושתלה בישראלית, הוולד הוא גוי, ואין הוא מתייחס אחר אמו היולדת, ואם הביצית של ישראלית והושתלה בגויה, הוולד הוא ישראל^[153]; יש מי שכתב, שאם תורמת הביצית היא גויה, והיולדת היא יהודיה, הרי שלשיטת הסוברים שעובר ירך אמו אינו צריך גירות, ולשיטת הסוברים שעובר לאו ירך אמו, צריך גירות, ויכולה האם לטבול ועל ידי כך לגייר את העובר בבית דין, ויהיה גר מן התורה^[154], ומכל מקום לאחר הגירות הוא מתייחס אחר אמו שילדתו^[155]; יש מי שכתב, שמעוברת גויה שנתגיירה תוך ארבעים יום, בנה ישראל גמור ואינו זקוק לגיור. ולפי זה עובר שנוצר מביצית של נוכרית, שהושתל ברחם יהודיה תוך ארבעים יום ליצירתו, כפי שהדבר אכן קורה בפועל, הוא ישראל גמור ואינו זקוק לגיור כלל^[156]; יש מי שכתב, שאין עולה לו כלל טבילתה של האם הפונדקאית, וצריך היילוד גיור וטבילה^[157]; ויש מי שכתב, שאין העובר מתייחס אחרי זרעו של הבעל היהודי, ואולי יש איסור מוחלט של השחתת זרע במתן זרע לצורך הפרייה חוץ-גופית, כאשר מתוכנן להשריש את הביצית המופרית ברחם של פונדקאית גויה^[158].

ביצית מופרית מעובר-נקבה - יש מי שכתב, שאם יצליחו להפרות ביצית מעובר-נקבה שנפלה או שהופלה, לכל הדעות האם-הפונדקאית תהיה אמו של הוולד, שכן הביצית היתה מלכתחילה כמיא בעלמא, ללא אם^[159].

חודשי הבחנה - אם פונדקאית שהיא נשואה, אסורה לבעלה שלושה חדשי הבחנה^[160].

חרטה של אחד מבני הזוג - בעל ואשה שהסכימו להפרייה חוץ-גופית בין הזרע והביצית שלהם, ואחר כך ימסרו את הביצית המופרית לפונדקאות, מפני שלאשה אין רחם כלל, חייבים לשמור על ההסכם אחרי ההפריה; אבל אם קרה אונס לאחד הצדדים, כגון שהסתכסכו ו/או התגרשו, ואינם חיים עוד בשותפות^[161] - יש מי שכתב, שיכול הבעל לחזור בו, ולמנוע את המשך התהליך של השרשת הביצית המופרית ברחם פונדקאית^[162]; ויש מי שכתבו, שצריך להעדיף את זכותה של האם לילד, אחרי שהבעל הסכים לכך מלכתחילה, ולא מועילה טענת אונס של סכסוך וגירושין^[163].

פונדקאות על ידי אשה רווקה או נשואה - יש מי שכתב, שאין להשתמש באשה נשואה כפונדקאית, מחשש לבעיות הלכתיות לוולד^[164].

=

דינים השייכים לביצית מופרית===

הפלה - לדעת רוב ככל הפוסקים בימינו איסור הפלה מדין רציחה הוא רק בעובר במעי אמו, אבל לא מחוץ לרחם, ולפיכך אין איסור בהשמדת ביציות מופרות טרם השרשתן^[165]. ואדרבה, יש מי שכתב, שאם נותרו ביציות מופרות מוקפאות לזוג שהתגרש או שהאשה מתה, יש להשמידן כדי למנוע תקלות, ואין בכך כל איסור, כי ביצית מופרית לפני השרשה אין עליה דין הפלה כלל^[166]. אמנם יש הסבורים, שדין זה נכון דווקא ביחס לביציות מופרות עודפות, שלא נבחרו להשתלה, ושלעולם לא ישמשו להשתלה ברחם אשה, אבל ביציות מופרות האמורות להיות מושתלות ברחם האם - אסור להשמידן, ואין הבדל בזה בין יהודים וגויים^[167].

מחקר על ביציות מופרות עודפות - יש מי שכתב, שאם אמנם ברור שהזוג ממנו נוצרה הביצית המופרית בשום אופן לא ישתמשו בעודפים אלו, עדיף למוסרם לצורכי מחקר מאשר להשמידם, אלא שיש לבקש את רשותם של בני הזוג לעשות כן^[168].

בעלות על הביצית - יש מי שכתב, שאמנם אין לאשה בעלות ממונית על ביציותיה, כי אין אדם בעלים על גופו, אבל יש לאשה זכויות ממוניות על ביציותיה, ולפיכך היא רשאית למנוע את נטילתן ללא רשותה, והיא זכאית למוסרן למי שליבה חפץ^[169]; ויש מי שכתב, שיש לאדם בעלות על חלקים מגופו כאשר הדבר נעשה לשם מטרה שיש בה מצווה, ולא נאמר הכלל שאין אדם בעלים על גופו אלא כשרוצה להשתמש בו למטרת השחתה, חבלה, צער וכאב^[170].

עוד יש מי שכתב, שמי שנוטל את הביציות ללא רשות האשה שממנה הוצאו הביציות נחשב כגנב, ויש להענישו על עצם מעשה הגנבה, אבל הוא פטור מתשלומי כפל^[171].

שבת - אין לחלל שבת עבור ביצית מופרית במבחנה, אפילו לשיטות הסוברים שמחללים שבת להצלת עובר^[172]. והיינו משום שביצית מופרית במבחנה איננה נכללת בדין של רוב עוברים בני קיימא; שאין על עובר מופרה במבחנה דין עובר כלל; ושפיקוח נפש מתיר חילול שבת רק להצלת מי שכבר נולד.

אבחון טרום-השרשה^[173] - מותר לבצע]]איבחון טרום-השרשה על ביצית מופרית על מנת לאתר מומים קשים בקדם-העובר, ובמידה ונמצא מום משמעותי, מותר להשמיד את הביצית המופרית הנגועה^[174].

יבום וחליצה - יש מי שכתב, שאם נפטר אדם והותיר אשה ואחים ללא ילדים חיים, אך הותיר גם ביצית מופרית, האשה פטורה מיבום וחליצה אם הרתה מהביצית המופרית בתוך שנה מיום פטירת בעלה^[175]. אכן יש לדחות גישה זו, שכן לביצית המופרית אין מעמד הלכתי של עובר^[176], ובעיקר משום שבמצב זה מיד עם מותו של הבעל חלה חובת יבום, ועדיין היה זה מחוסר מעשה להכנסת הביצית המופרית לגוף האשה^[177].

=

דינים השייכים לוולד===

מעמד אנושי-הלכתי - דינו של תינוק מבחנה לאחר לידתו הוא ככל אדם אחר, ואסור להורגו ולחבול בו, ואין הוא דומה למי שנוצר ללא כל הזדקקות לרחם טבעי, היינו אין הוא דומה לאדם שנוצר על ידי ספר יצירה, שלגביו יש שכתבו שאין דינו כאדם, ואינו מצטרף למנין, ומותר אפילו להורגו^[178]. אכן, בהפריה חוץ גופית היצירה היא טבעית, ורק החיבור הראשוני בין הזרע לביצית נעשה מחוץ לגוף האשה^[179].

מילה - יש להסתפק, אם נולד בן מהפריה חוץ-גופית בשבת, אם מותר למולו ביום השמיני, שהוא שבת, וכן ספק הוא אם יש דין של טומאת לידה לאשה שילדה לאחר הפריה חוץ-גופית^[180].

בכורה - אם שאבו מספר ביציות באותו זמן, ואחת שהוצאה ראשונה נשמרה בהקפאה, ואילו זו שהוצאה שניה הופרתה והושתלה, מכיוון שלעניין בכורה הקובע הוא רגע הלידה ולא רגע ההפריה, לכן הביצית שהושתלה ונולדה היא הבכורה, לפני הביצית שהופרתה והוקפאה^[181].

במקרה שאשה תרמה ביצית, ולאחר הפרייתה הושתל קדם-העובר באשה אחרת, ושתיהן טרם ילדו - יש מי שכתב, שרק נושאת ההריון והיולדת, היינו האם הפונדקאית, היא הנפטרת מבכורה, ולגביה הנולד הוא בכור וחייב בפדיון, אבל אין הוא פוטר מבכורה את תורמת הביצית, שכן לעניין בכורה קובעת לידה לאחר ריקום איברים, דבר שלא קורה בתורמת הביצית^[182]; ויש מי שכתב, שמספק נפטרו שתיהן^[183].

ממזרות - לשיטות הפוסקים, שאין ממזרות תלויה בביאה אסורה, אלא כל שיצירת הוולד באה מאיש ואשה שהם מן העריות הוולד ממזר^[184], הרי שגם ביצית שהופרתה מחוץ לגוף האשה מזרע של גבר זר, הוולד הוא ממזר. אם כי ייתכן שמכיוון שהזרע כבר הפרה את הביצית, ומדובר ביחידה חדשה של עובר, אין כאן חשש ממזרות לכל הדעות, ויש לעיין; ולשיטות הפוסקים שממזרות תלויה רק בביאה אסורה, לא תהא כאן ממזרות^[185].

בדין דילול עוברים - ראה ערך הפלה מלאכותית

רקע אתי

כללי - הקידמה הרבה בתחום ההפריה החוץ-גופית טומנת בחובה תקווה גדולה לנשים עקרות, ובכך היא מהווה שירות רפואי ואנושי חשוב. הבעיה המוסרית והמשפטית מתעוררת עקב ההשלכות העתידיות של תהליך זה. שכן ללא שיקול דעת מעמיק ויסודי עלולה קידמה זו להפוך לרועץ, ולהביא נזק ואסון שיעלה על התועלת הטמונה בה.

החידושים בידע ובטכנולוגיה בתחום הפוריות הביאו לשינויים משמעותיים בהתייחסות לפוריות, להורות, למשפחה ולזהות האנושית בכלל^[186]. היא אף יצרה את השיח האתי-משפטי הנוגע לשאלת הזכות להיות או להיות הורה, ובעיקר השאלה המוסרית האם הזכות להורות, המקובלת בחברה המערבית כזכות יסוד בהקשר של הולדה טבעית, חלה אף על הזכות לקבל מהציבור סיוע, לעתים יקר מאד, להורות, תוך שימוש בטכנולוגיות פוריות מודרניות^[187].

הפריה חוץ-גופית בין בני זוג נשואים - מבחינה מוסרית, אין הבדל בין שיטה זו לבין הזרעה מלאכותית, שכן שתי השיטות מתכוונות להביא מרפא לעקרות של הזוג. עצם הפעולה של הפריה חוץ-גופית בין בני זוג נשואים, כאשר האשה איננה יכולה להרות באופן טבעי, איננה נחשבת לבלתי-מוסרית^[188].

בעיות מוסריות-משפטיות בהפריה חוץ-גופית בעזרת תרומה - הבעיות המוסריות-משפטיות-חברתיות העיקריות נוגעות להפריה חוץ-גופית באמצעות תרומת ביצית או תרומת רחם. מדינות שונות חלוקות ביחסן המוסרי לשיטה זו^[189].

בעיות משפטיות שונות מתעוררות בעקבות טכנולוגית-פוריות זו, כגון מי היא האם החוקית של היילוד? אם ייוולד ילד פגום, האם ניתן להאשים בכך את ההורים או את הרופא? האם מותר להפר את הסודיות הרפואית, ולגלות לתינוק המבחנה מי היו הוריו הביולוגיים?

בשאלת הגדרת האמהות קיימת מחלוקת משפטית-אתית בעולם המערבי - יש הסבורים, שתורמת המטען הגנטי (תורמת הביצית) היא האם החוקית, ויש הסבורים, שנושאת ההריון (האם הפונדקאית) היא האם החוקית^[190].

בשבדיה ובנורווגיה התירו בחוק הפריה חוץ-גופית אך ורק בין איש ואשה נשואים, כאשר הזרע והביצית שייכים להם בלבד (נורווגיה), או גם כאשר זרע נלקח מתורם (שבדיה), אך הם אוסרים תרומת ביצית, והם אוסרים פונדקאות. במדינות אלו נדרשת הקפדה על רישום מדוייק של תורמי הזרע לצורכי זיהוי גנטי של הצאצאים^[191].

בעיות מוסריות בברירת מין העובר - אתיקאים רבים סבורים, שאין הצדקה מוסרית להתערב במין העובר בגלל סיבות חברתיות או משפחתיות, שכן עצם ההתערבות לברירת המין יש בה יסוד פסול, ההליך הנוכחי לברירת המין אפשרי רק בדרך של הפריה חוץ-גופית שהיא דרך עם סיכונים לאשה, וקיימים חששות להפרת האיזון העולמי בין גברים לנשים. לעומתם, יש הסבורים, שבשלב מוקדם של ביצית מופרית, כאשר לא מדובר בהפלה לצורך ברירת המין, אין בעיה מוסרית לבצע הליך זה בגלל צרכים משפחתיים או העדפות חברתיות אחרות^[192].

בעיות מוסריות-משפטיות המתייחסות לעובר המוקפא - מה מעמדו המוסרי והמשפטי של קדם-עובר מוקפא^[193]? מי הוריו של עוברון מוקפא^[194]? האם מותר לבצע ניסויים רפואיים על העוברים המוקפאים? כמה זמן צריך לשמר ביציות מופרות מוקפאות, והאם מותר להשמיד עוברים מוקפאים? אם ימותו או יתגרשו תורמי הביצית והזרע שיצרו את העובר המוקפא - מה יהא מעמדו?

בארה"ב בשלהי המאה ה-20, כ-75% מהעוברים המוקפאים הושמדו, וכ-25% מהם נתרמו למחקר. רק בודדים ניתנו "לאימוץ", היינו נמסרו לזוגות עקרים אחרים^[195].

באנגליה נקבע בשנת 1991 כי עוברים מוקפאים לא יישמרו לתקופה העולה על חמש שנים; בשנת 1996 נשלחו מכתבים לכל בעלי הביציות-המוקפאות לבקש את החלטת על המשך השמירה עליהן, ובאוגוסט אותה שנה הושמדו 3000 עוברים מוקפאים שלא התקבלה לגביהם דרישה להארכת ההקפאה. בעקבות סערה ציבורית באנגליה ובעולם הוחלט על שינוי המדיניות, וכיום נדרשים הזוגות להצהיר מראש ובכתב על רצונם ביחס לטיפול בעוברים-מוקפאים; אם הם מבקשים לשמר אותם זמן ארוך הדבר כרוך בתשלום נוסף^[196].

בשנת 1984 נידונה באוסטרליה סוגית העובר המוקפא כיורש ביחס לבני זוג שהיו להם עוברים-מוקפאים ושניהם ניספו בתאונת מטוס. בית המשפט פסק להשמיד את העוברים המוקפאים, אך בעקבות סערה ציבורית הוחלט להמשיך ולהחזיק אותם, ולחפש עבורם פונדקאית^[197].

תשלום עבור פונדקאות או תרומת ביצית - בעיות מוסריות נוספות קשורות למיסחור בהורות, היינו תשלום לאשה שתישא ברחמה עובר, שנוצר מביצית וזרע של זוג אחר, או תשלום לתורמת הביצית. האם עצם המיסחור בהורות הוא מעשה מותר? מה דינו של חוזה כזה, אם הוא מופר? מה הדין אם האם-הפונדקאית תרצה להפיל את העובר? האם מותר לאם-הפונדקאית לשמור על קשר עם היילוד? אם האם-הפונדקאית מעשנת, מכורה לסמים וכד' - האם יש להורים הביולוגיים זכות תביעה נגדה? האם יש לבעלה של הפונדקאית מעמד כלשהו בנידון?

ישנן סיבות אחדות לרצונן/הסכמתן של נשים לשמש כפונדקאיות בשביל אחרות: התשלום; הרגשת הסיפוק שבהריון; כפרה על רגשות אשם של הפלות מלאכותיות בעבר.

במדינות שונות קמו חברות מסחריות המטפלות, תמורת תשלום, בפונדקאות אמהית. בחלק מהמדינות הוצא מצב זה אל מחוץ לחוק. רבות מהוועדות, שדנו בהיבטים המוסריים של הפריה חוץ-גופית, קבעו שמיסחור באם-פונדקאית איננו מוסרי.

סיבות אתיות-חברתיות המתנגדות לפונדקאות מסחרית: הרס הקשר הרגשי בין הריון, לידה וגידול הילד; שימוש בלתי מכובד בגופה של האשה, "המשכירה" את רחמה; שבירת הקשר הביולוגי-פסיכולוגי הטבעי, אשר קיים בין אשה לבין עוברה.

סיבות משפטיות להתנגדות: מה יקרה אם ייוולד תינוק פגום, ואף אחד לא ירצה לקחת אותו? מה יקרה אם האם הפונדקאית תפר את החוזה, ותשמור על היילוד לעצמה^[198]? ואמנם במדינות שונות, החוזים הנחתמים בין זוג עקר לבין אשה פונדקאית אינם תופסים מבחינה משפטית, שכן במקרים רבים הם פוגעים באיסור של מכירת ילדים, והם נחשבים כנוגדים את הסדר הציבורי המקובל. לפיכך, יכולה אם פונדקאית להפר את החוזה, ולא ניתן לכפותה לקיימו^[199].

על פי חוק הפונדקאות בישראל^[200] יש היתר לתשלום עבור ההסכמה לפונדקאות.

שאלת המיסחור נוגעת גם לרכישת ביציות להשתלה בנשים חסרות שחלות, היינו תשלום לתורמת ביצית. באנגליה מעשה כזה נחשב כבלתי מוסרי^[201].

מחקר על ביציות מופרות - בשאלת המחקר והניסויים הרפואיים על ביציות מופרות, או על עוברים מוקפאים, חלוקות הדעות:

יש הסבורים, שכל מחקר כזה פסול הוא מבחינה מוסרית, שכן הוא פוגע בכבוד הנדרש כלפי יצור אנושי פוטנציאלי; יש המסכימים למחקר רק בשלבים הראשונים של חלוקת הביצית המופרית, ולא יאוחר מ-14 יום לאחר ההפריה, ובתנאי שההפריה החוץ-גופית בוצעה למטרות פוריות; ויש הסבורים, שהמחקר מותר בעוברים עד גיל 14 יום, ואפילו ביצירה מכוונת לשם מחקר^[202].

הגבלות חברתיות על טכנולוגיות פוריות - שאלה מוסרית היא האם יש זכות או חובה לחברה להתערב בשיקולים של בני זוג, או של אנשים בלתי-נשואים, בכל הנוגע לרצונם להביא ילד לעולם? קיימת הסכמה רחבה במדינות המערביות, שאין להתערב בהחלטות האינטימיות ביותר של בני אדם ביחס להבאת ילדים לעולם באופן טבעי; אין המדינה כופה על אדם להביא ילדים לעולם או לא להביא ילדים לעולם, ואין החברה מגבילה אדם להביא ילדים בהתאם למצבו הכלכלי, הבריאותי הגנטי וכיו"ב^[203]. השאלה היא, האם גישה זו נכונה גם כאשר מדובר בשימוש בטכנולוגיות הפריה, כאשר גורם שלישי נחוץ לצורך הצלחת הפעולה, וכאשר מדובר בעלויות כספיות של הציבור^[204].

להלן מספר דוגמאות של הגבלות אפשריות להפעלת טכנולוגיות פוריות חדישות:

נשים מבוגרות - באיטליה ובאנגליה בוצעו מספר הפריות חוץ-גופיות מוצלחות בנשים מבוגרות בנות 60 שנה ומעלה, מתרומת ביציות של נשים צעירות^[205]. ההנחה היא, שאמנם השחלות מזקינות עם השנים, ולא מאפשרות ביוץ תקין, אך רירית הרחם מסוגלת לקלוט עובר גם בגיל המבוגר. דבר זה ייתכן על ידי הכנה הורמונלית מתאימה של האשה, למרות היותה שנים אחרי הבלות.

אפשרות זו מעלה מספר בעיות מוסריות: טובת הילד, אשר ייוולד לאם מבוגרת, חסרת סבלנות ומיומנות לטיפול בתינוק, וכן אפשרות של יתמות מוקדמת; שינויים חברתיים מפליגים בקריירה של נשים, שעלולות לבחור ללדת ילדים אחרי גיל פרישה לפנסיה; סיכון בריאותה וחייה של אשה מבוגרת בעצם ההריון והלידה; חשש למומים וללידת פגים בהריונות לנשים מבוגרות; שאלת החלוקה הצודקת של משאבים מוגבלים, הן מבחינת העלויות הכספיות הכרוכות בהפעלת טכניקות פוריות, והן במגבלה של ביציות נתרמות^[206]. אמנם יש להעיר, שהיו מאמהות אומתנו שילדו בגילים מבוגרים מאד אחרי בלותן, כגון שרה ויוכבד, ויצאו מהם גדולי עולם.

משאבים מוגבלים - האם מוצדק להוציא סכומים גדולים עבור טכניקות הפריה, בעת שקיים מחסור במשאבים עבור צרכים רפואיים דחופים יותר^[207]?

הכנסיה הקתולית רואה בהפריה חוץ-גופית מעשה בלתי מוסרי ובלתי חוקי לחלוטין, ומתנגדת לעצם זכותו של האדם להתערב בדרך כזו ביסודות החיים.

הכנסיה הקתולית רואה זכות לחיים לכל יצור אנושי מרגע ההפריה, גם כשהדבר מבוצע מחוץ לגוף^[208].

עמדות רפואיות מקצועיות - הרבה חברות רפואיות וקבוצות מקצועיות בעולם פרסמו הנחיות מוסריות לשימוש בטכניקות ההפריה החדישות. בין השנים 1979-1987 פורסמו 74 הצהרות ודוחו"ת של וועדות שונות בעולם, המתייחסות לטכניקות ההפריה החדישות^[209]. עשר מהצהרות אלו היו בהיקף של יותר מ-50 עמודים, ודנו בהיבטים הקליניים של הפריה חוץ-גופית, באמהות פונדקאיות, ובמחקר על עוברים^[210].

באנגליה הוקמה בשנת 1982 וועדה רב-מקצועית^[211], שמטרתה היתה לשקול את ההתפתחויות וההשלכות של טכנולוגיות ההפריה החדישות; לשקול מדיניות והגבלות על יסוד שיקולים חברתיים, מוסריים וחוקיים; ולהציע המלצות. עבודת הוועדה נמשכה כשנתיים, ובמהלכה נשמעו מאות עדויות מגורמים מקצועיים שונים, כולל הרב הראשי של בריטניה. הדו"ח פורסם בשנת 1984, ומכיל 63 המלצות^[212]. בעקבות מסקנות וועדה זאת, הציעה הממשלה הבריטית להקים רשות רישוי לעיסוק בטכניקות הפוריות החדישות, ולהגביל ביותר את המחקר על עוברים^[213].

בארה"ב הוקמה וועדה מיוחדת לדיון בנושאי הפריה חוץ-גופית מטעם ההסתדרות הרפואית האמריקאית^[214], ומסקנותיה התקבלו רשמית על ידי ההסתדרות הרפואית האמריקאית בשנת 1986^[215].

מדינות אחרות והסתדרויות רפואיות לאומיות שונות הקימו אף הן וועדות לצורך זה^[216].

ארגון הבריאות העולמי פירסם שני מסמכים על המדיניות הרצויה בתחום ההפריה החוץ-גופית^[217].

בארה"ב הוטל איסור ממשלתי על תמיכה כספית במחקר על עוברים מכל צורה שהיא. הגבלה זו בוטלה רק בשנת 1995. ההמלצה היתה לשמור על גבול 14 הימים, שכן ביום זה מתחילה התפתחות ראשונית של מערכת העצבים העתידית של העובר^[218]. כמו כן הומלץ להתיר שימוש לצורכי מחקר בעוברים שנוצרו בהפריה מלאכותית והזוג איננו חפץ בהם עוד, אך לא בעוברים שהופלו^[219].

רבות מהוועדות בעולם קיבלו את גבול 14 יום מההפריה, כגבול שעד אז מותר מחקר בעובר, ומעבר לו המחקר אסור. הסיבה לכך היא, שיום זה הוא האחרון להשרשה הטבעית ברחם, ובו מתחילה ההתפתחות האנושית של העובר.

גישות חוקיות/משפטיות - מבחינת החוק הבינלאומי נחשבת האשה אשר יולדת את הוולד לאמו החוקית, ללא קשר לעובדה מי תרמה את החומר הגנטי. לפיכך, תינוק שנולד מהפריה חוץ-גופית של תרומת זרע וביצית מזוג, והשתלתו ברחם אשה פונדקאית - האשה הפונדקאית היא אמו החוקית, ומסירת הוולד לזוג המזמין דורשת אימוץ חוקי.

מדינות רבות בעולם (כגון אוסטרליה, אנגליה, שווייץ, אוסטריה, גרמניה, ארצות סקנדינביה ועוד) אסרו בחוק את הפונדקאות, ופעולה זו מהווה עבירה פלילית^[220].

זיהוי המקור הגנטי - במדינות רבות מקובל להימנע מלרשום את פרטי תורם הזרע, תורמת הביצית, או האם הפונדקאית. הנימוקים העיקריים הם השאיפה לשמור על פרטיות התורמים, ולהגביר את מצאי התורמים. מאידך, יש מדינות הדורשות רישום מסודר ואמין של התורמים למיניהם. הנימוקים העיקריים לגישה זו כוללים את הזכות האנושית הבסיסית של הוולד לאיתור השורשים הביולוגיים שלו, מניעת גילוי עריות, ומניעת מומים מולדים עקב נישואי אחאים גנטיים^[221].

ביציות מאם-עובר - באופן מחקרי הצליחו מדענים לפתח שיטה של קצירת ביציות משחלותיהן של עוברים או נפלים של בעלי חיים, הפרייתן, והשתלתן ברחם של חיה. בדרך זו ייווצר יילוד לאם ביולוגית שמעולם לא נולדה בחיים. דבר זה נאסר בבני אדם באנגליה בחוק שנחקק בשנת 1994^[222].

ביציות מנשים מתות - יש מגמות לפתח שיטה לקצירת ביציות מנשים שמתו. בסקר ציבורי באנגליה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 התברר כי 83% מתוך 100,000 נשאלים הביעו התנגדות חריפה לשימוש בביציות כאלו, בעיקר מחשש לפגיעה נפשית ביילוד שידע שהוא תוצר של אשה מתה. אי לכך החליטה הרשות הבריטית להפריה חוץ-גופית בשנת 1994 למנוע שימוש בביציות כאלה לצרכים טיפוליים, ולאפשר רק מחקר על ביציות כאלו^[223]. גם רבים מהמרכזים הטיפוליים בבעיות פוריות באנגליה הביעו התנגדות לשימוש בביציות או בזרע לאחר מות התורם^[224].

כריתת קטעי שחלה, הקפאתם והשתלתם - ילדות ונשים בלתי-נשואות הסובלות ממחלה ממארת, וזקוקות לטיפול קרינתי או כימותרפי עלולות לאבד את התיפקוד השחלתי. אחד האמצעים לאפשר פוריות בעתיד היא כריתת חלקי שחלה, שימורם בהקפאה והשתלתם בבוא העת^[225]. ניתן גם לבצע הליך זה בנשים בגיל הפוריות, המעוניינות לקדם קריירה מקצועית ולפיכך אינן רוצות בילדים, אך מבקשות לשמר את הפוטנציאל ללדת ילדים גם לאחר גיל הבלות. כאשר ההורייה הרפואית היא מחלה ממארת בגיל צעיר, קיימת הסכמה עקרונית במוסריות הפעולה לשימור קטעי שחלה, אלא שבשלב זה מדובר בהליך ניסיוני, ויש ליישם לגביו את מערכת השיקולים הנוגעים לטיפולים ניסויים, כולל הסיכונים הכרוכים בניתוח להוצאת קטעי השחלה^[226]. כמו כן טרם הוברר אם מצב ההקפאה של קטעי שחלה לא יגרום לנזק לשחלה ו/או לביציות שעלול להביא ללידת ילדים עם פגמים ומחלות, וכן לא הובררה דרגת הסיכון להעברת תאים ממאירים דרך השחלה. כאשר ההורייה היא דחיה רצונית של הולדת ילדים, קיימת הדילמה האתית של הורות בגיל מבוגר.

רקע משפטי^[227]

תקנות ופרשנויות - כבר בשנת 1987 נקבעו בישראל תקנות להסדר הפריה חוץ-גופית^[228]. בשנת 2001 נוספו תיקונים לתקנות אלו^[229]. חלק מסעיפי תקנות אלו 'זכו' לביקורות משפטיות מגוונות^[230], כולל שתי פסיקות של בית המשפט הגבוה לצדק, אשר ביטל מספר תקנות^[231].

המצב המשפטי הקיים על פי התקנות דלעיל^[232] מתנה תרומת ביצית בהיות התורמת מטופלת בעצמה בתהליך הפרייה חוץ-גופית עקב בעיות פוריות שלה או של בן-זוגה, והוא איננו מאפשר תרומת ביצית על ידי אשה שעוברת גירוי-יתר שחלתי רק לצורך התרומה. הסיבה להגבלה זו נאוצה בסיכון שיש בגירוי יתר שחלתי.

בחלוף השנים התברר שקיים מחסור בביציות לתרומה לנשים עקרות. וועדה ציבורית^[233] המליצה לחוקק חוק ההסכמים לתרומת ביציות, התשס"א-2001, ועל פיו מותר יהיה לאשה לתרום ביציות עבור אשה אחרת גם אם אין היא עוברת טיפולי פוריות עבור עצמה, בתנאים ובמגבלות שהוגדרו בהצעת החוק^[234].

על פי פרשנות הלשכה המשפטית של משרד הבריאות מותר לבצע את הליך ההפריה החוץ-גופית כולה בארץ או כולה בחו"ל, אבל אסור לייבא עוברים אנושיים מוקפאים מחו"ל על מנת לבצע את ההשתלה בגופה של אשה בישראל^[235].

על פי חוק הירושה^[236], רק מי שנולד בתוך שלוש מאות יום ממות המוריש נחשב למי שהיה בחיים לעניין הזכות לרשת; אמנם המחוקק^[237] הכיר בזכות למזונות מן העיזבון גם עבור מי שנולד לאחר שלוש יום ממות המוריש. הסיבה למגבלה זו נבעה מהידע הרפואי שלפיו לא יכול להיות הריון ארוך יותר מ-10 חודשים, ולפיכך מי שנולד לאחר שלוש יום ממות המוריש לא יכול להיות בנו. אכן, לאור החידושים הטכנולוגיות בתחום הפוריות, כאשר ניתן להקפיא ביצית מופרית, או זרע, לתקופה ארוכה, יתכן שהנולד הרבה אחרי שלוש יום הוא בנו של המוריש שהותיר זרע או ביצית מופרית קפואים לפני מותו^[238].

פסיקות - מעמד הביצית המופרית בטרם השרשה נידון בבית המשפט בהקשר לפרשת רותי ודני נחמני. רחמה של רותי נכרת לאחר שנתגלתה בו שאת ממאירה. בני הזוג החליטו לבצע הפריה חוץ-גופית ולחפש פונדקאית בארה"ב. לאחר ההפריה התגלע סכסוך בין בני הזוג, דני התחבר לאשה אחרת וילד בת, ורותי נותרה עם הביציות המופרות לבדה. בית המשפט המחוזי בחיפה^[239] הכריע שאין לבעל זכות לעכב את המשך התהליך לאחר שהסכים לו לכתחילה. בערעור לבית המשפט העליון^[240] בהרכב מורחב של חמישה שופטים הוחלט ברוב דעות להכיר בזכותו של הבעל להימנע מלהיות אב בעל כורחו, ואין לאכוף הסכם שנעשה בזמן ששלום שורר בין בני הזוג, ולא הוסכם ביניהם מה ייעשה בזמן שאין שלום ביניהם . בדיון נוסף בהרכב יוצא דופן של 11 שופטים^[241] הפך בית המשפט העליון את תוצאות הערעור וקבע ברוב דעות כדעת בית המשפט המחוזי, ואיפשר לאשה להמשיך את ההליך של פונדקאות^[242].

חקיקה - בשנת 1996 נחקק חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד)^[243], ובכך היתה מדינת ישראל המדינה הראשונה שהכירה בפונדקאות כהליך חוקי, והסדירה בחקיקה ראשית את נושא הפונדקאות. הבסיס לחקיקה זו היוו מסקנות של וועדה ציבורית^[244], ולחץ של בית המשפט העליון.

המקרה הראשון של יישום חוק הפונדקאות בישראל היה בפברואר 1998, עם הולדת תאומים אצל אם-פונדקאית, שהיתה אשה חד-הורית לא נשואה עם ילד אחד משלה. ההורים הביולוגיים היו דתיים, ולדבריהם קבלו פסק הלכה המתיר להם את הפונדקאות הזו. אכן, בעקבות הלידה הזו נכנסה האם-הפונדקאית לדכאון, לאחר שכבר בשלבי ההריון הראשונים היא התחרטה ובקשה להפיל את הוולדות. דבר זה נמנע ממנה בעצת הרופאים וההורים-המזמינים. בעקבות המקרה הטראומטי הראשון הביעו כמעט כל התומכים בחוק הפונדקאות, ובראשם חלק נכבד מחברי הוועדה הציבורית, הרהורי חרטה על החוק.

וועדת האישורים לפונדקאות, שהוקמה על ידי שר הבריאות מכוח החוק^[245], החליטה להחמיר בתנאים למתן אישורים לפונדקאות, על מנת להגן ככל האפשר על האם-הנושאת.

הפריה חוץ-גופית - נספח

נספח א:

חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996

ס' החוקים 1577, 17 במארס 1996

פרק א': פרשנות

1. הגדרות

בחוק זה -

"אם נושאת" - אשה הנושאת הריון עבור הורים מיועדים;

"הורים מיועדים" - איש ואשה שהם בני זוג, המתקשרים עם אם נושאת לשם הולדת ילד;

"הסכם לנשיאת עוברים" - הסכם בין הורים מיועדים לבין אם נושאת לפיו מסכימה האם הנושאת להתעבר בדרך של השתלת ביצית מופרית ולשאת את ההריון עבור ההורים המיועדים;

"מחלקה מוכרת" - מחלקה בבית חולים, או מרפאה, שהכיר בהן המנהל הכללי של משרד הבריאות, בהודעה ברשומות ובתנאים שקבע, לצורך ביצוע פעולות רפואיות הקשורות בהפריה חוץ-גופית;

"קרובת משפחה" - אם, בת, נכדה, אחות, דודה ובת-דוד או בתדודה, למעט קרבת משפחה בדרך של אימוץ;

"ועדת האישורים" - הועדה שמינה שר הבריאות לפי סעיף 3;

"פקיד סעד" ו"פקיד סעד ראשי" - עובד סוציאלי ששר העבודה והרווחה הסמיכו לפי סעיף 20 להיות פקיד סעד לענין חוק זה;

"ילד" - ילד שנולד לאם נושאת כתוצאה מביצוע הסכם לנשיאת עוברים;

"יחסי הורות" - מערכת חובות, זכויות וסמכויות הקיימת בין הורה לילדו לפי כל דין;

"צו הורות" - צו בדבר אפוטרופסות של הורים מיועדים על ילד וקיום יחסי הורות ביניהם;

"בית משפט" - בית משפט לעניני משפחה, ועד לכינונו - בית משפט מחוזי.

פרק ב': אישור הסכם לנשיאת עוברים

2. הסכם לנשיאת עוברים

השתלת ביצית מופרית שמטרתה התעברות אם נושאת על-מנת למסור את הילד שיוולד להורים מיועדים לא תבוצע אלא בהתקיים כל אלה:

1. נערך הסכם בכתב, בין אם נושאת להורים מיועדים, אשר אושר על-ידי ועדת אישורים בהתאם להוראות חוק זה;

1. הצדדים להסכם הם בגירים תושבי ישראל;

1. האם הנושאת -

אינה נשואה, ואולם רשאית ועדת האישורים לאשר התקשרות עם אם נושאת שהיא אשה נשואה, אם הוכח להנחת דעתה כי לא עלה בידי ההורים המיועדים, במאמץ סביר, להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים עם אם נושאת שאינה נשואה;

אינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים;

1. הזרע המשמש להפריה חוץ-גופית הוא של האב המיועד, והביצית אינה של האם הנושאת;

1. האם הנושאת היא בת דתה של האם המיועדת, ואולם אם היו כל הצדדים להסכם לא-יהודים רשאית הועדה לסטות מהוראות פסקה זו בהתאם לחוות דעת של איש הדת חבר הועדה.

3. ועדת האישורים

שר הבריאות ימנה ועדת אישורים בת שבעה חברים שהרכבה:

1. שני רופאים בעלי תואר מומחה ביילוד ובגינקולוגיה;

1. רופא בעל תואר מומחה ברפואה פנימית;

1. פסיכולוג קליני;

1. עובד סוציאלי;

1. נציג ציבור שהוא משפטן;

1. איש דת, לפי דתם של הצדדים להסכם לנשיאת עוברים. שר הבריאות ימנה יושב ראש לועדת האישורים מבין חבריה.

העובד הסוציאלי יתמנה בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה; נציג הציבור שהוא משפטן יתמנה בהתייעצות עם שר המשפטים, ואיש הדת יתמנה בהתייעצות עם השר לעניני דתות; בהרכב ועדת האישורים יהיה ייצוג של שלושה חברים לפחות לבני כל אחד מהמינים.

שר הבריאות ימנה ממלא מקום ליושב ראש ועדת האישורים מבין חבריה וממלאי-מקום לכל חברי ועדת האישורים, בכפוף להוראות סעיף קטן .

המנין החוקי בישיבות ועדת האישורים יהיה חמישה חברים וביניהם היושב-ראש.

החלטות ועדת האישורים יתקבלו ברוב קולות חבריה; ההחלטות ייערכו בכתב וייחתמו בידי היושב-ראש.

ישיבות ועדת האישורים יהיו סגורות, ופרסומם של דברים שנאמרו או שנמסרו בהן אסור. זולת לצורך ביצוע חוק זה או כקשר עם חקירה פלילית על עבירה לפיו.

4. בקשה לאישור הסכם

בקשה לאישור הסכם לנשיאת עוברים תוגש לועדת האישורים בצירוף מסמכים אלה:

1. הצעה להסכם לנשיאת עוברים;

1. חוות דעת רפואית בדבר אי-היכולת של האם המיועדת להתעבר ולשאת הריון, או כי הריון עלול לסכן משמעותית את בריאותה;

1. חוות דעת רפואית כדבר התאמה לתהליך של כל אחד מהצדדים להסכם;

1. הערכה פסיכולוגית בדבר התאמה לתהליך של כל אחד מהצדדים להסכם;

1. אישור של פסיכולוג או עובד סוציאלי כי ההורים המיועדים קיבלו ייעוץ מקצועי מתאים, לרבות בדבר אפשרויות הורות אחרות;

1. התקשרו הצדדים להסכם לנשיאת עוברים בעקבות הסכם תיווך בשכר, יוגש ההסכם לועדה בצירוף פרטי המתווך.

ועדת האישורים תבחן את המסמכים שהוגשו לה לפי סעיף קטן  ותשמע את כל הצדדים להסכם; כן רשאית היא לדרוש מהצדדים כל חומר נוסף ולשמוע כל אדם אחר, כפי שתראה לנכון.

5. אישור הסכם

נוכחה ועדת האישורים כי התקיימו כל התנאים המנויים בסעיף 2 רשאית היא, לאחר ששקלה את מכלול הנתונים העולים מחוות הדעת, המסמכים והדברים שהושמעו בפניה, לאשר את ההסכם לנשיאת עוברים, או לאשרו בתנאים, אם שוכנעה כי התקיימו כל אלה:

1. כל הצדדים עשו את ההסכם לנשיאת עוברים בהסכמה ומרצון חופשי ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו;

1. לא קיים חשש לפגיעה בבריאות האם הנושאת או בשלום הילד שייוולד;

1. לא נכללו בהסכם לנשיאת עוברים תנאים הפוגעים או המקפחים את זכויות הילד שייוולד או את זכויות אחד מהצדדים.

אישרה ועדת האישורים הסכם לנשיאת עוברים, יחתמו עליו הצדדים בפניה; כל שינוי בהסכם טעון אישור הועדה.

ועדת האישורים רשאית לשוב ולדון באישור שנתנה אם חל שינוי מהותי בעובדות, בנסיבות או בתנאים ששימשו יסוד להחלטתה וכל עוד לא הושתלה הביצית המופרית באם הנושאת בהתאם להסכם לנשיאת עוברים.

6. תשלומים

ועדת האישורים רשאית לאשר תנאים בהסכם בדבר תשלומים חודשיים לאם הנושאת לכיסוי הוצאות ממשיות, הכרוכות בביצוע ההסכם, לרבות הוצאות עבור ייעוץ משפטי ודמי ביטוח, וכן לפיצוי על ביטול זמן, סבל, אובדן הכנסה או הפסד זמני של כושר השתכרות, או כל פיצוי סביר אחר.

7. ביצוע הסכם לנשיאת עוברים

לא תבוצע הפריה חוץ-גופית והשתלת ביצית מופרית אלא במחלקה מוכרת ועל יסוד הסכם לנשיאת עוברים שאושר כאמור.

פרק ג': מעמד הילד

8. תחולה

פרק זה יחול על הריון ולידת ילד שנולד על-פי הסכם לנשיאת עוברים שאושר בהתאם להוראות פרק ב.

9. הודעה לפקיד הסעד

הורים מיועדים ואם נושאת יודיעו לפקיד סעד על מקום הלידה ועל תאריך הלידה המשוער בתום החודש החמישי להריונה של האם הנושאת; ההודעה תכלול פרטים שייקבעו בתקנות.

מיד עם הלידה ולא יאוחר מעשרים וארבע שעות לאחר מכן יודיעו ההורים המיועדים או האם הנושאת לפקיד הסעד על לידת הילד.

10. משמורת, אפוטרופסות ומסירה

עם לידתו יהיה הילד במשמורת ההורים המיועדים ויחולו עליהם כלפיו האחריות והחובות של הורה כלפי ילדו.

פקיד סעד שייקבע לכך על ידי פקיד סעד ראשי יהיה, בכפוף להוראות סעיף קטן , האפוטרופוס הבלעדי על הילד משעת לידתו ועד למתן צו הורות או עד למתן צו אחר הקובע את מעמדו של הילד.

מסירת הילד על ידי האם הנושאת למשמרות ההורים המיועדים תהיה בנוכחות פקיד הסעד ובסמוך לאחר הלידה ככל שניתן.

11. צו הורות

תוך שבעה ימים מיום לידת הילד יגישו ההורים המיועדים בקשה למתן צו הורות; לא הגישו ההורים המיועדים בקשה כאמור, תוגש בקשה על ידי פקיד סעד באמצעות נציג היועץ המשפטי לממשלה.

בית המשפט יתן צו הורות אלא אם כן נוכח, לאחר קבלת תסקיר פקיד סעד, כי הדבר נוגד את טובת הילד; נוכח בית המשפט כאמור, יתן צו לפי סעיף 14.

12. תוצאות מתן צו הורות

עם מתן צו הורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר וענין.

אין בצו הורות כדי לפגוע בדיני איסור והיתר לעניני נישואין וגירושין.

13. חזרת אם נושאת מהסכם

ביקשה אם נושאת לחזור בה מהסכם לנשיאת עוברים ולהחזיק בילד, לא יאשר זאת בית המשפט אלא אם כן נוכח לאחר קבלת תסקיר פקיד סעד, כי חל שינוי בנסיבות שיש בו כדי להצדיק חזרתה של האם הנושאת מהסכמתה, וכי אין בכך כדי לפגוע בטובת הילד.

לאחר מתן צו הורות לא יאשר בית המשפט חזרה מהסכם לנשיאת עוברים כאמור.

אישר בית המשפט חזרת אם נושאת מהסכם לנשיאת עוברים, יקבע בצו את מעמד האם הנושאת כאם ואפוטרופא על הילד, והוא יהיה ילדה לכל דבר וענין; כן רשאי בית המשפט לקבוע בצו הוראות בדבר מעמד הילד ויחסיו עם ההורים המיועדים או עם אחד מהם.

14. צו לקביעת מעמד הילד

לא נתן בית המשפט צו הורות לפי סעיף 11 וביקשה אם נושאת את האפוטרופסות על הילד, יתן בית המשפט צו כאמור בסעיף 13, אלא אם כן נוכח, לאחר קבלת תסקיר פקיד סעד, כי הדבר נוגד את טובת הילד.

לא נתן בית המשפט צו הורות לפי סעיף 1 1 והאם הנושאת לא ביקשה כי תוענק לה האפוטרופסות על הילד, או נוכח בית המשפט כי צו לפי סעיף קטן  נוגד את טובת הילד, רשאי הוא לקבוע בצו כל הוראה אחרת בדבר מעמד הילד כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין.

15. החזר הוצאות

נתן בית המשפט צו לפי סעיפים 13 או 14 רשאי הוא לקבוע תשלום החזר הוצאות לכל אחד מהצדדים להסכם לנשיאת עוברים.

16. רישום בפנקס

צו לפי סעיפים 13,11 או 14 יירשם בפנקס שינוהל בידי רשם שימנה שר המשפטים.

פרטי הרישום וצורתו ייקבעו בתקנות שיתקין שר המשפטים באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

הוראות סעיף 30 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 2, יחולו לענין זה בשינויים המחוייבים.

17. סודיות הדיון

דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית המשפט לקיימו בפומבי, ואולם רשאי בית המשפט להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.

פרק ד': הוראות שונות

18. שמירת דינים

אין בהוראות חוק זה או בהסכם לנשיאת עוברים שאושר על-פיו כדי לפגוע בדרישה לפי כל דין לענין הצורך בהסכמה מדעת לטיפול רפואי, או כדי למנוע מאם נושאת לקבל טיפול רפואי או לבצע בה פעולה רפואית, לפי רצונה, לרבות הפסקת הריון לפי סימן ב' בפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 3.

19. עונשין

המבצע השתלה של ביצית מופרית במטרה להביא להתעברות אם נושאת על-מנת למסור את הילד שלא בהתאם להוראות חוק זה, או בקשר עם ביצוע הסכם לנשיאת עוברים שלא אושר בידי ועדת האישורים או בניגוד לתנאים שקבעה, דינו - מאסר שנה אחת.

צד להסכם לנשיאת עוברים או מי מטעמו המציע, נותן, מבקש או מקבל תמורה בכסף או בשווה כסף בקשר עם ביצוע הסכם לנשיאת עוברים שלא באישור ועדת האישורים, דינו - מאסר שנה אחת.

המפרסם, ללא רשות בית משפט, דברים שנאמרו בישיבות ועדת האישורים או מסמכים שהוגשו לה, או שמם, זהותם או כל דבר אחר העלול להביא לזיהוים של אם נושאת, של הורים מיועדים או של ילד, או את תוכנם של הסכם לנשיאת עוברים או מסמכים שהוגשו לבית משפט בענינים אלה, דינו - מאסר שנה אחת.

המוסר או המקבל ילד שלא בנוכחות פקיד סעד או שלא על-פי צו של בית משפט לפי חוק זה, דינו - מאסר שנה אחת.

20. ביצוע, תקנות ומינוי פקידי סעד

שר הבריאות ממונה על ביצוע פרק ב' והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

שר העבודה והרווחה ממונה על ביצוע פרק ג' והוא רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, להתקין תקנות לביצועו.

שר העבודה והרווחה יסמיך לענין חוק זה פקיד סעד ראשי ופקידי סעד אשר יפעלו לפי הנחיות פקיד הסעד הראשי, בדרך כלל או לענין מסוים.

נספח ב:

=

המלצות הועדה הציבורית-מקצועית להצעת חוק ההסכמים לתרומת ביציות התשס"א - 2001===

פרק א': פרשנות

1. בחוק זה -

"הממונה" - רופא בעל רשיון ישראלי לעיסוק ברפואה העומד בראש יחידת התיאום, שמונה לפי סעיף 7;

"המנהל" - המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוסמך על ידו לצורך חוק זה;

"הסכם" - הסכם בין תורמת לבין יחידת התיאום או בין נתרמת לבין יחידת התיאום;

"השתלת ביציות" - החדרת ביציות מופרות למערכת הרבייה של נתרמת, לרבות החדרה משולבת של ביצית מתורמת עם זרע שנועד להפריית הביצית בגופה של האישה הנתרמת;

"ועדת חריגים" - הועדה שמינה שר הבריאות לפי סעיף 4;

"חוות דעת רפואית" - חוות דעת של רופא הערוכה לפי פרוטוקול מיוחד אשר יאושר על ידי המנהל ויבחן על ידו מידי 3 שנים בהתאם להתקדמות מדעי הרפואה;

"טופסno boהסכמה מודעת" - טופס הסכמה מודעת כמופיע בתוספת מס' 1 לחוק זה;

"יחסי הורות" - מערכת חובות, זכויות וסמכויות הקיימת בין הורה לילדו לפי כל דין;

"הילד" - צאצא שנולד לנתרמת כתוצאה מתרומת ביציות;

"מחלקה מוכרת" - מחלקה או יחידה בבית חולים, או מרפאה, שהכיר בהן המנהל, בהודעה ברשומות ובתנאים שקבע, לצורך ביצוע פעולות רפואיות הקשורות בהפריה חוץ-גופית;

"מערכת מאובטחת" - מערכת חסויה ומאובטחת לפי תוספת מס' 2 לחוק זה;

"יחידה ארצית לתיאום ובקרה של תרומת ביציות" - יחידה לתיאום ובקרה של תרומת ביציות בישראל שתוקם ותפעל לפי סעיפים 8-6;

"יחידת התיאום" - יחידה ארצית לתיאום ובקרה של תרומת ביציות;

"מרכז הרישום" - מרכז ממלכתי שמוקם ופועל לפי סעיפים 19-15;

"נתרמת" - אישה העוברת השתלת ביציות מ "תורמת", על מנת שתלד את העובר ותגדלו כבנה/בתה לכל דבר וענין;

"סיכונים" - סיכונים ישירים או עקיפים, לרבות תמותה, תחלואה, פגיעה בפוריות או בסיכויי ההולדה;

"קרוב גנטי מדרגה ראשונה" אב, אם, בן, בת, אח, אחות, בעל, אישה, חותן, חתן, חמות, כלה. למעט קרבת משפחה בדרך של אימוץ.

"קרובת משפחה" - אם, בת, נכדה, אחות, גיסה, דודה ובת-דוד או בת-דודה;

"רופא אחראי" - מנהל מחלקה מוכרת, או מי שהוסמך על ידו להיות רופא אחראי לעניין חוק זה ובלבד שהסמכה זו תאושר על ידי מנהל בית החולים, והודעה על כך נמסרה למנהל;

"שורשים גנטיים" - פרטים מזהים של ההורים הגנטיים.

"תורמת" - אישה אשר עוברת תהליך של שאיבת ביציות, עם או בלי גירוי שחלתי הורמונלי קודם לשאיבת הביציות, לשם הפרייתן והשתלת ביציות, כולן או חלקן, באברי הרביה של אישה "נתרמת";

"תורמת מטופלת" - תורמת העוברת גירוי שחלתי ודיקור לשאיבת ביציות גם עבור עצמה;

"תורמת מתנדבת" - תורמת שאיננה תורמת מטופלת;

"תרומת ביציות" - תהליך הכולל שאיבת ביציות, טיפול מעבדתי בהן והשתלת ביציות באברי הרבייה של הנתרמת.

פרק ב': היתר תרומת ביציות

2. תרומת ביציות לא תבוצע בישראל אלא בהתקיים כל אלה:

1. נערך הסכם בכתב, בין התורמת לבין יחידת התיאום, הסכם אשר נוסח בהתאם לכללים המפורטים בחוק זה.

1. נערך הסכם בכתב, בין הנתרמת לבין יחידת התיאום, הסכם אשר נוסח בהתאם לכללים המפורטים בחוק זה.

1. התורמת הינה אזרחית ישראלית אשר גילה הוא מעל גיל 20 ומתחת לגיל 35.

1. מקבלת התרומה היא אישה בגירה אזרחית ישראלית אשר גילה בעת השתלת הביציות בגופה לא יעלה על 51 שנה.

1. התורמת קבלה הסבר מלא על כל הסיכונים הכרוכים בתרומת ביציות, לרבות: סיכוני תמותה, סיכוני תחלואה, סיכוני פגיעה - חלקית או מלאה - בכושר הפוריות או בסיכויי ההולדה, העלולים להתרחש כתוצאה ישירה או עקיפה של תרומת הביציות, וחתמה על טופס הסכמה מודעת.

1. הנתרמת קבלה הסבר מלא על הסיכונים הרפואיים והחברתיים הכרוכים בקבלת תרומת ביציות וחתמה על טופס הסכמה מודעת.

1. התורמת היא:

תורמת מטופלת, או תורמת מתנדבת שאינה נשואה. אולם רשאית ועדת החריגים לאשר תרומה ממתנדבת נשואה אם התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 5 לחוק זה.

אם התורמת היא אישה נשואה - נמסר מראש לנתרמת [1] שהתורמת היא נשואה. [2] שיש לנתרמת אפשרות לקבל תרומת ביצית מתורמת שאינה נשואה.

אינה קרובת משפחה של אחד ההורים המיועדים. אולם רשאית ועדת החריגים לאשר תרומה מתורמת קרובת משפחה אם התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 5  לחוק זה.

1. אם התורמת היא תורמת מתנדבת: היא לא תרמה ביציות בששת החודשים שקדמו לתרומה הנוכחית.

1. אם התורמת היא תורמת מתנדבת: לא בוצעו בה שלש שאיבות קודמות למטרת תרומת ביציות.

(10) ביציות שנשאבו בשאיבה אחת מתורמת, לא ישתלו ביותר משלש נתרמות שונות.

(11) טרם נולדו 7 צאצאים מתרומת ביציות של התורמת.

(12) הוגשה ליחידת התיאום חוות דעת רפואית הקובעת כי לא קיים חשש לבריאותה של התורמת כתוצאה מתהליכים הנעשים בגופה לצורך התרומה.

(13) הרופא האחראי שוכנע כי לא קיים חשש לבריאותה של התורמת כתוצאה מתהליכים הנעשים בגופה לצורך התרומה.

(14) הוגשה ליחידת התיאום חוות דעת רפואית הקובעת כי לא קיים חשש לבריאותה של הנתרמת כתוצאה מתרומת הביצית.

(15) הרופא האחראי שוכנע כי לא קיים חשש לבריאותה של הנתרמת כתוצאה מתרומת הביצית.

(16) הוגשה ליחידת התיאום חוות דעת רפואית הקובעת כי לא קיים חשש לפגיעה בבריאותו של הילד שייוולד כתוצאה מתרומת הביצית.

(17) הרופא האחראי שוכנע כי לא קיים חשש לפגיעה בבריאותו של הילד שייוולד כתוצאה מתרומת הביצית.

(18) לא הוגשה ליחידת התיאום חוות דעת של עו"ס הקובעת כי קיים חשש לפגיעה בשלומו של הילד שייוולד כתוצאה מתרומת הביצית.

(19) תהליך תרומת הביציות או כל חלק ממנו יבוצע במחלקה מוכרת.

(20) השתלת ביציות בישראל תבוצע אך ורק עם ביציות שנשאבו בישראל על פי חוק זה.

(21) תורמת הביצית היא בת דתה של הנתרמת, אלא אם כן הסכימו שתיהן לתרומה למרות שאינן בנות אותה דת.

3. גירוי שחלתי של אישה במטרה להבשיל ביציות לשם תרומת ביציות לא יבוצע אלא בהתקיים כל אלה:

1. השתלת הביציות תיעשה במדינת ישראל על פי חוק זה.

1. האישה קבלה הסבר מלא על כל הסיכונים הכרוכים בגירוי השחלתי ובתרומת ביציות, לרבות: סיכוני תמותה, סיכוני תחלואה, סיכוני פגיעה - חלקית או מלאה - בכושר הפוריות או בסיכויי ההולדה, העלולים להתרחש כתוצאה ישירה או עקיפה של הגירוי השחלתי ו/או של תרומת הביציות.

1. הגירוי השחלתי יעשה תוך הקפדה על כללי הזהירות המתחייבים למניעת גירוי יתר שחלתי.

פרק ג': ועדת חריגים

4.

שר הבריאות ימנה ועדת חריגים בת 5 חברים שהרכבה:

1. רופא בעל תואר מומחה ביילוד ובגינקולוגיה;

1. פסיכולוג קליני;

1. עובד סוציאלי;

1. איש ציבור שהוא משפטן;

1. איש דת לפי דתם של התורמת והנתרמת;

שר הבריאות ימנה יושב ראש לועדת החריגים מבין חבריה.

העובד הסוציאלי יתמנה בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה; נציג הציבור שהוא משפטן יתמנה בהתייעצות עם שר המשפטים; איש הדת יתמנה בהתייעצות עם הרב הראשי לישראל המכהן כראש אבות בתי הדין; איש דת שאינו יהודי יתמנה בהתייעצות עם ראש העדה הדתית המתאימה בישראל. בהרכב ועדת החריגים יהיה ייצוג של שני חברים לפחות לבני כל אחד מהמינים.

שר הבריאות ימנה ממלא מקום ליושב ראש ועדת החריגים מבין חבריה, וממלאי-מקום לכל חברי ועדת החריגים, בכפוף להוראות סעיף קטן .

המנין החוקי של ישיבות ועדת החריגים יהיה ארבעה חברים וביניהם היושב ראש או ממלא מקומו.

החלטות ועדת החריגים יתקבלו ברוב קולות חבריה, ובתנאי שלא התנגד להחלטה יותר מאשר חבר ועדה אחד; ההחלטות ינומקו, ייערכו בכתב וייחתמו בידי היושב ראש.

ישיבות ועדת החריגים תהיינה סגורות, ופרסומם של דברים שנאמרו או שנמסרו בהן אסור, זולת לצורך ביצוע חוק זה או בקשר עם חקירה פלילית על עבירה לפיו.

5. ועדת החריגים תהיה רשאית:

לאשר תרומת ביצית מתורמת קרובה לנתרמת, אם הועדה שוכנעה שדתה של הנתרמת אוסרת עליה לקבל תרומה ממי שאינה קרובה.

לאשר תרומת ביצית ממתנדבת נשואה אם הוכח להנחת דעתה כי עקב סיבות דתיות או עקב חוסר תורמת לא נשואה, אין לנתרמת אפשרות לקבל תרומת ביציות מתורמת לא נשואה.

לאשר ביצוע תרומת ביציות ללא אנונימיות, ובתנאי שהסכימו לכך גם התורמת וגם הנתרמת, ובלבד ששוכנעה הועדה ששיקולים רפואיים, חברתיים או דתיים עומדים בבסיס הבקשה לויתור על אנונימיות.

פרק ד': יחידה ארצית לתיאום ובקרה של תרומת ביציות (יחידת התיאום)

6. במסגרת מרכז הרישום תוקם ותפעל יחידה ארצית לתיאום ובקרה של תרומת ביציות בישראל. מערכת המיחשוב של יחידת התיאום תהיה מערכת מאובטחת.

7. בראש יחידת התיאום יעמוד הממונה, אשר ימונה על ידי ראש מרכז הרישום בהסכמת שר הבריאות.

8. תפקידי יחידת התיאום:

יחידת התיאום תרכז את הפיקוח ואת הבקרה על תרומת ביציות בישראל ועל ביצוע חוק זה, ובכלל זה:

תקבל בקשות של נתרמות ותורמות.

תמנה נציג מטעמה בכל מחלקה מוכרת. נציג זה יוכל להיות איש אדמיניסטרציה של המוסד בו פועלת המחלקה המוכרת, שיוסמך על ידי הממונה.

תשלם את תשלומי הפיצוי לתורמות על פי חוק זה.

תקבל תשלומים מנתרמות למימון סעיף 8.

1. תקבל העתק של טופסי הסכמה מודעת חתומים בהתאם לסעיף 2# ו 2#.

1. תקבל את חוות הדעת הנדרשות בסעיף 2.

תערוך לתורמת מתנדבת ביטוח לכיסוי נזקים העלולים להיגרם בשל תרומת הביציות, ואשר אינם מכוסים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994.

תפקח על קיום חוק זה, ותדווח תקופתית לראש מרכז הרישום על ביצועו.

9. תשלומים

לא תשולם תמורה עבור תרומת הביציות.

תורמת מתנדבת תקבל פיצוי כולל על נזק, סבל, ביטול זמן, אובדן הכנסה או הפסד זמני של כושר השתכרות. סכום הפיצוי יהיה קבוע ויקבע אחת לשנה על ידי המנהל.

תורמת מטופלת תקבל פיצוי כולל על נזק, וחשש לפגיעה עקיפה בסיכויי ההולדה שלה. סכום הפיצוי יהיה קבוע ויגזר כ %50 מהפיצוי שיקבע לתורמת מתנדבת.

לא ישולם כל תשלום, ישיר או עקיף, לרופא או למוסד רפואי, עבור תרומת ביציות.

לא ישולם שום תשלום ישיר או עקיף עבור החזרת עוברים מוקפאים שנוצרו מביציות שנשאבו מתורמת מתנדבת. למעט תשלום מקובל עבור הפעולה הרפואית של ההחזרה.

10. אנונימיות

תרומת ביציות תהיה אנונימית, הן מבחינת הנתרמת שלא תדע את זהות התורמת והן מבחינת התורמת שלא תדע את זהות הנתרמת. אולם רשאית ועדת חריגים לאשר תרומה ללא אנונימיות אם נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק זה.

פרק ה': מעמד הילד

11. בין הנתרמת לבין הילד יתקיימו יחסי הורות.

12. אין בחוק זה כדי לפגוע בדיני איסור והתר לענייני נישואין וגירושין.

13. השורשים הגנטיים של הילד ישמרו במאגר חסוי ומאובטח במרכז הרישום אשר:

ימנע את איבוד השורשים הגנטיים של הילד.

ימנע נישואי אח ואחות גנטיים.

פרק ו': מרכז הרישום

14. יוקם מרכז רישום ממלכתי חסוי עם מערכת מאובטחת בו ישמרו נתוני השורשים הגנטיים של הילד.

15. בראש מרכז הרישום יעמוד שופט שימונה על ידי שר המשפטים בהתייעצות עם שר הבריאות.

16. הרכב הצוות המקצועי של מרכז הרישום יקבע בתקנות.

17. הנתונים הרשומים במאגר המידע יהיו חסויים. לא תותר כל גישה למאגר הנתונים של מרכז הרישום אלא לעובדי מרכז הרישום שאושרו לכך על ידי ראש המרכז, ועל פי חוק זה.

18. מרכז הרישום ימנע את איבוד נתוני השורשים הגנטיים של הילד ובכלל זה:

ינהל מאגר מידע;

יוודא שמאגר המידע יפעל כמערכת מאובטחת על פי חוק זה;

יוודא שמירת החסיון של הנתונים במאגר;

יוודא קבלת הדיווחים הנדרשים בחוק זה;

יצליב נתונים לאימות בהתאם לסעיף 20;

יקבל שאילתות מגורמים מורשים על פי חוק זה, ויענה להן;

19. הרופא האחראי ידווח במערכת מאובטחת למרכז הרישום תוך 45 יום על:

השתלת ביציות באברי רביה של נתרמת יחד עם זהות התורמת והנתרמת;

על התפתחות הריון קליני כתוצאה מתרומת ביציות;

על לידת ילד כתוצאה מתרומת ביציות;

20. נתקבלו במרכז הרישום נתונים על תרומת ביציות או על הריון מתרומת ביציות, בלא שנתקבלו נתונים על לידה או הפסקת ההריון מתרומה זו - יושלמו הנתונים במידת הצורך על ידי הצלבה עם מאגרי משרד הפנים.

21. ראש מרכז הרישום יהיה אחראי ויפקח על פעילות יחידת התיאום.

22. לצורכי הצלת חיים יפעל מרכז הרישום לאיתור התורמת או הצאצא על מנת לקבל את הסכמתה או הסכמתו לחריגה מסעיף 10 בהתאם לסעיף 5.

23. אדם שמלאו לו 18 שנה זכאי לפנות למרכז הרישום בשאלה אם הוא נולד מתרומת ביצית. אם התשובה שלילית - מרכז הרישום יענה על שאלה זו בכתב, לאחר אימות הזהות של השואל. במידה והתשובה חיובית - היא תימסר לפונה באופן אישי.

24. איש ואישה שבכוונתם להיות בני זוג או מיופה כוחם, יהיו רשאים לשלוח שאילתא למנהל מרכז הרישום על מנת לוודא שבני הזוג אינם קרובים גנטיים מדרגה ראשונה. אם בני הזוג אינם קרובים גנטיים מדרגה ראשונה - תינתן עובדה זו כתשובה לבני הזוג או למי שהוסמך על ידם. אם בני הזוג קרובים גנטיים מדרגה ראשונה - ימסרו הנתונים בכתב באופן אישי לבני הזוג. אם פניתם למרכז הרישום נעשתה באמצעות מיופה כוח - תועבר אליו הודעה במערכת מאובטחת בה יאמר שהתשובה לשאילתא נמסרה ישירות לבני הזוג.

פרק ז': הוראות שונות

25. אדם שהגיע אליו מידע הנוגע לתרומת ביציות תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ישמור על סודיות המידע ולא יעשה בו שימוש אלא בהתאם להוראות חוק זה.

מטפל, מנהל מוסד רפואי ומנהל מחלקה מוכרת ינקטו אמצעים סבירים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות העניינים המובאים לידיעתם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.

26. לא יראו וויתור על סודיות רפואית כשלעצמו כהסכמה למסירת מידע הנוגע לתרומת ביציות.

27. העושה אחת מאלה, דינו מאסר שנה.

1. מבצע או מסייע להשתלת ביציות בניגוד לסעיף 2.

1. מבצע או מסייע לביצוע גירוי שחלתי בניגוד לסעיף 3.

1. גובה תשלומים מנתרמת או משלם תשלומים לתורמת בניגוד לסעיפים 8 ו-9.

1. אינו שומר על מידע הקשור בשמירת נתוני שורשים גנטיים בהתאם לסעיפים 18 ו-19.

המגלה או המוסר מידע או העושה בו שימוש בניגוד לסעיף 25, דינו מאסר שלש שנים.

28. אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בהוראות כל דין.

29. שר הבריאות באישור/בהתייעצות עם ועדת ------- רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לחוק זה.

30. חוק זה יחול גם על המדינה.

31. בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, לאחר סעיף 9(27) יבוא:

סעיף 9(28) אשר כותרתו תהא "תרומת ביציות" ואשר יקבע כדלקמן:

סכום כסף המשתלם על ידי יחידת התיאום לתורמת ביציות, ואשר מתקיימים לגביו התנאים הבאים:

תרומת הביציות נעשתה תוך עמידה בתנאי חוק ההסכמים לתרומת ביציות התשס"א-2001.

אישה לא תקבל פטור לפי סעיף זה אלא עד 3 פעמים במשך חייה.

סכום הפטור על פי סעיף זה בגין תרומת ביציות לא יעלה על סכום הפיצוי המותר לפי סעיף 9 בחוק ההסכמים לתרומת ביציות התשס"א-2001.

לעניין סעיף זה: "תרומת ביציות", "תורמת" ו"יחידת התיאום" - כמשמעותן בחוק ההסכמים לתרומת ביציות התשס"א-2001.

32. תחולתו של חוק זה ----- מיום פרסומו.

הערות שוליים