שום: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
שורה 8: שורה 8:


==אזכור במקורות==
==אזכור במקורות==
השום מוזכר כאחד מהמאכלים שבני ישראל מזכירים שקבלו אותו '''חִנָּם''' - [[רש"י]] מבאר: "ללא מצוות". וכך נכתב במקרא: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים"  {{מקור|תנ"ך:במדבר י"א ה'$במדבר י"א, ה'}}
השום מוזכר כאחד מהמאכלים שבני ישראל מזכירים שקבלו אותו '''חִנָּם''' - [[רש"י]] מבאר: "ללא מצוות". וכך נכתב במקרא: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים"  {{מקור|תנ"ך:במדבר י"א ה'$במדבר י"א, ה'}}


ב[[תלמוד]] מיחסים לתקנות [[עזרא הסופר]] את סגולות השום: " '''ושיהו אוכלין שום בערב שבת''' - משום עונה (שמצות עונה בלילי שבת, כדרב יהודה, והשום מרבה את הזרע, כדלקמן), דכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים {{מקור|תנ"ך:תהלים א' ג'$תהלים א', ג'}}] אשר פריו יתן בעתו [ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח], ואמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן, ואיתימא רב כהנא ואיתימא רבי יוחנן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת.
ב[[תלמוד]] מיחסים לתקנות [[עזרא הסופר]] את סגולות השום: " '''ושיהו אוכלין שום בערב שבת''' - משום עונה (שמצות עונה בלילי שבת, כדרב יהודה, והשום מרבה את הזרע, כדלקמן), דכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים {{מקור|תנ"ך:תהלים א' ג'$תהלים א', ג'}}] אשר פריו יתן בעתו [ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח], ואמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן, ואיתימא רב כהנא ואיתימא רבי יוחנן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת.
שורה 18: שורה 18:


יחד עם העובדה שאכילת השום היתה מצויה והרבה שבחים נאמרו לזכות השום, היתה התייחסות שלילית לריחו החריף של השום. בבבלי מובא בכמה מקומות הביטוי: "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?". {{מקור|בבלי:ברכות נ"א א'$בבלי ברכות נ"א, א'}} {{מקור|בבלי:שבת ל"א ב'$בבלי שבת ל"א, ב'}}כוונת הביטוי היא לאדם שעשה מעשה שלילי, ואין להתיר לו להמשיך בכך או להוסיף על כך, ובעל המשל משתמש בריח השום כדוגמא לדבר שלילי שיש להמנע ממנו. <ref>שם</ref>
יחד עם העובדה שאכילת השום היתה מצויה והרבה שבחים נאמרו לזכות השום, היתה התייחסות שלילית לריחו החריף של השום. בבבלי מובא בכמה מקומות הביטוי: "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?". {{מקור|בבלי:ברכות נ"א א'$בבלי ברכות נ"א, א'}} {{מקור|בבלי:שבת ל"א ב'$בבלי שבת ל"א, ב'}}כוונת הביטוי היא לאדם שעשה מעשה שלילי, ואין להתיר לו להמשיך בכך או להוסיף על כך, ובעל המשל משתמש בריח השום כדוגמא לדבר שלילי שיש להמנע ממנו. <ref>שם</ref>
ר' [[תבנית:הידעת?/כ"ט טבת ה'תשע"ב]]
[[קטגוריה: סביבה]]


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==

גרסה אחרונה מ־00:19, 18 בינואר 2012

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
פריחה בקדומים ניסן תשס"ט

שׁוּם מְשֻׁלָּשׁ הוא השום הנפוץ, אשר גדל באופן טבעי, בארץ ישראל. הוא בן שיח ממשפחת השושניים. השום הוא צמח רב-שנתי הגדל מבצל , הוא בעל תפרחת הנבדלת מהחלק הירוק של הצמח.

התפרחת מכילה פרחים ונודף מהם "ריח שום" חריף. הצמח גדל במיוחד בחבל הים-תיכון ההררי, בעיקר במקומות מסולעים ובשולי החורש הפתוח. [1]. הוא פורח בחודשים פברואר עד מאי.

השום המשולש מאופיין לעומת מיני השום האחרים בזה שזירי האבקנים שווים פחות או יותר זה לזה. עלי העטיף מפושקים לרוחה ולבנים כחלב עם או בלי עורק ורדרד בגבם. ‏‏[2]

אזכור במקורות[עריכה]

השום מוזכר כאחד מהמאכלים שבני ישראל מזכירים שקבלו אותו חִנָּם - רש"י מבאר: "ללא מצוות". וכך נכתב במקרא: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים" במדבר י"א, ה'

בתלמוד מיחסים לתקנות עזרא הסופר את סגולות השום: " ושיהו אוכלין שום בערב שבת - משום עונה (שמצות עונה בלילי שבת, כדרב יהודה, והשום מרבה את הזרע, כדלקמן), דכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים תהלים א', ג'] אשר פריו יתן בעתו [ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח], ואמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן, ואיתימא רב כהנא ואיתימא רבי יוחנן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת.

תנו רבנן: 'חמשה דברים נאמרו בשום: משביע, ומשחין (מחמם את הגוף), ומצהיל פנים, ומרבה הזרע, והורג כנים שבבני מעיים; ויש אומרים מכניס אהבה (מתוך שמשמח את הלב) ומוציא את הקנאה'; בבלי בבא קמא פ"ב, ב'

במשנה נכתב "הנודר... מאוכלי שום, אסור בישראל ואסור בכותים". משנה נדרים ג', י'. על פי משנה זו, אדם שנדר על עצמו שלא ליהנות מ"אוכלי שום" אסור לו ליהנות מישראלי. כלומר על פי הגדרת המשנה אכילת השום על ידי ישראלים היתה כה מובהקת עד שנוצרה חפיפה בין הביטוי "אוכלי שום" לישראלים. אכילת השום שכאמור היתה מקובלת אצל היהודים, בולטת במיוחד על רקע הרתיעה משימוש בשום בעולם הרומי, שם נחשב ריח השום כריח רע באופן קיצוני [3]

יחד עם העובדה שאכילת השום היתה מצויה והרבה שבחים נאמרו לזכות השום, היתה התייחסות שלילית לריחו החריף של השום. בבבלי מובא בכמה מקומות הביטוי: "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?". בבלי ברכות נ"א, א' בבלי שבת ל"א, ב'כוונת הביטוי היא לאדם שעשה מעשה שלילי, ואין להתיר לו להמשיך בכך או להוסיף על כך, ובעל המשל משתמש בריח השום כדוגמא לדבר שלילי שיש להמנע ממנו. [4]

ר' תבנית:הידעת?/כ"ט טבת ה'תשע"ב

הערות שוליים[עריכה]

  1. אבי שמידע, דוד דרום, "מדריך פרחי הבר בישראל", הוצאת כתר, ירושלים, 1986 עמ' 42
  2. מיכאל זהרי, מדריך חדש לצמחי ישראל, הוצאת עם עובד 1986 עמ' 445‏
  3. צביקה פלג, מזונם של אבותינו בתקופת המשנה והתלמוד
  4. שם