אפרסמון והלכותיו: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
===שביעית=== | ===שביעית=== | ||
ממקורות התנאים אנו למדיםכי ל"הקטף" יש קדושת שביעית - החכמים אמרו כי "שקטפו זהו פריו" {{מקור|תלמוד בבלי, מסכת נדה,ח',ב')}} . וזאת, בניגוד, לדברי ר' שמעון, שסבר "אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" {{מקור|)משנה,מסכת שביעית,ז',ו')}}. הכוונה היתה אם גידולו של העץ הוא במטרה להפיק את השרף, הרי חילם עליו דיני שביעית. | |||
בתקופת המשנה גידול האפרסמון הוא מונופול של המדינה ולא התעוררה שאלה של קדושת שביעית. | |||
בתוספתא שביעית, פרק ה' הלכה י"ב, מופיע עדות, כנראה מבן משפחה שעסקה בגידול האפרסמון:"העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר' עקיבא משום ר' טרפון, שיש לקטף שביעית. האמוראים קבלו את דעתו אך ה[[רמב"ם]] פסק למעשה כי אין ההלכה כר' שמעון. הערה במאמר מפנה ל"שבת הארץ" של הרב קוק, עמוד 230. | |||
אשר ל"שמן עָרֵב", דהיינו שמן ריחני שבו הומסו בשמים, כמו נטף האפרסמון <ref>מפני שכך השמן המקורי משתנה באיכותו</ref>. מותר להשתמש בשמן שנעשה בערב שביעית ל"סיכה", בתנאי שנרכז מאדם שאינו חשוד שערבב אותו עם שמן מתוצרת שביעית <ref>הסיכוי לערבוב הוא אינו גדול שכן מדובר במוצר יקר ואם יוודא כי עשה כן יימנעו האנשים מקנייתו</ref> | |||
===ערלה ןנטע רבעי=== | |||
האפרסמון אינו חייב ב[[ערלה]]. העץ שאינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא בעצתו, יהיו לכאורה פטורים מערלה וכנראה גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל <ref>'''אפרסמון והלכותיו - זהר עמר'''</ref>. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם ה[[רמב"ם]]. | האפרסמון אינו חייב ב[[ערלה]]. העץ שאינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא בעצתו, יהיו לכאורה פטורים מערלה וכנראה גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל <ref>'''אפרסמון והלכותיו - זהר עמר'''</ref>. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם ה[[רמב"ם]]. | ||
גרסה מ־01:06, 2 באוקטובר 2008
|
|
אפרסמון והלכותיו נדונו במאמר מיוחד של דר' זהר עמר הנושא שם זה. המאמר נכתב בעקבות מאמרו הקודם של דר' עמר: "עץ האפרסמון שבקטורת" בוא עסק בזיהוי העץ, במקורו ובתכונות הבושם המופק ממנו. כמו כן, הובהר כי הבושם מופק מהנטף הנוזלי היוצא מקליפת העץ ולא מפריו. הדיון היה באפרסמון כאחד המרכיבים של סממני הקטורת במקדש. על המאמר הקודם התבסס הערך בושם האפרסמון.
בערך זה, האפרסמון והלכותיו, נעסוק בהיבטים ההלכתיים הקשורים לשימוש בו מחוץ למקדש. בתקווה כי האפרסמון ישוב לארץ ישראל כצמח תרבות ואולי גם לצורך הפקת בושם מסחרי.
מצוות התלויות בארץ
שביעית
ממקורות התנאים אנו למדיםכי ל"הקטף" יש קדושת שביעית - החכמים אמרו כי "שקטפו זהו פריו" תלמוד בבלי, מסכת נדה,ח',ב') . וזאת, בניגוד, לדברי ר' שמעון, שסבר "אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי" )משנה,מסכת שביעית,ז',ו'). הכוונה היתה אם גידולו של העץ הוא במטרה להפיק את השרף, הרי חילם עליו דיני שביעית.
בתקופת המשנה גידול האפרסמון הוא מונופול של המדינה ולא התעוררה שאלה של קדושת שביעית.
בתוספתא שביעית, פרק ה' הלכה י"ב, מופיע עדות, כנראה מבן משפחה שעסקה בגידול האפרסמון:"העיד יהודה בן ישעיה הבסם לפני ר' עקיבא משום ר' טרפון, שיש לקטף שביעית. האמוראים קבלו את דעתו אך הרמב"ם פסק למעשה כי אין ההלכה כר' שמעון. הערה במאמר מפנה ל"שבת הארץ" של הרב קוק, עמוד 230.
אשר ל"שמן עָרֵב", דהיינו שמן ריחני שבו הומסו בשמים, כמו נטף האפרסמון [1]. מותר להשתמש בשמן שנעשה בערב שביעית ל"סיכה", בתנאי שנרכז מאדם שאינו חשוד שערבב אותו עם שמן מתוצרת שביעית [2]
ערלה ןנטע רבעי
האפרסמון אינו חייב בערלה. העץ שאינו מוגדר כעץ פרי למאכל האדם - ענפיו והשרף הנמצא בעצתו, יהיו לכאורה פטורים מערלה וכנראה גם השרף בפריו, שהרי במקרה של האפרסמון הפרי הוא הטפל [3]. לדעה כי האפרסמון הוא עץ סרק שותף גם הרמב"ם.
היות והשתמשו בשיקוי המיוצר מאפרסמון, יחד עם יין ומים, בתור מחזק ומרפא לאדם והוא לא נועד לאכילה לאנשים בריאים, הרי התקנתו בשבת נאסרה [4]. יחד עם זאת, אם אכל ממנו ביום הכיפורים הוא פטור היות והוא נחשב לתרופה. העץ והשרף - הנטף - אינן חייבים בתרומות ומעשרות, שכן רק מאכל אדם חייב במעשרות. אבל אם נמהל בושם האפרסמון בשמן הראוי לאכילה, כמו "שמן ערב", יהיה חייב בתרומות ומעשרות [5] . רק את שמן הפילייטון או "שמן הנרד" חז"ל פטרו מתרומות וממעשר היות והוא הובא מחו"ל. הם לא עשו כן לגבי האפרסמון שהוא סמלה של ארץ ישראל. מכאן גם הברכה על האפרסמון "בורא שמן ארצנו" [6]. עם זאת, שמן האפרסמון חייב בתרומות ומעשרות למרות שאין הוא מיועד לאכית אדם. החיוב הוא מדרבנן, מחשש שמא עירב בו שמן שחייב במעשר . שמן מעין זה, עלול להיות פסול לאכילה, שהרי הוא כולל מרכיב של הקטורת. אבל ההנחה היא שמשון יוקרו מדטבר בכמות מיזערית שאינה פוסלת אותו ממאכל. הנוהג לערב שמן אפרסמון בשמן אחר יעידו הקנקנים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ועליהם נמצאה הכתובת "בלסנה" או בלזמה" - שמותיו היוונים של האפרסמון. [7] במדרש תנחומא לפרשת נח מוזכר "חבית של אפרסמון" - המונח מתאים יותר לשמן מהול מאשר לנטף טהור הנמכר בפכיות קטנטנות.
על ענפי אפרסמון המושמים ב"מוגמר" מברכים: "בורא מיני בשמים" ועל שמן האפרסמון "בורא שמן ערב".
לקריאה נוספת
- זהר עמר, "עץ האפרסמון שבקטורת", תחומין י"ז, תשנ"ז, והספרות המובאת שם.
- זהר עמר, אפרסמון והלכותיו, תחומין כ"ח, תשס"ח
- ↑ מפני שכך השמן המקורי משתנה באיכותו
- ↑ הסיכוי לערבוב הוא אינו גדול שכן מדובר במוצר יקר ואם יוודא כי עשה כן יימנעו האנשים מקנייתו
- ↑ אפרסמון והלכותיו - זהר עמר
- ↑ רמב"ם הלכות שבת כ"ב, י"א
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, םרק א' סוף הלכה ג': " ושמן ערב בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין"
- ↑ מסכת ברכות מ"ג, א,
- ↑ Y.Yadin & G .Nave , Masada I The Yigael Yadin Excavacation 1963-1965 Final Report , Jerusalem 1989,p.47 מצוטט בהערה אפרסמון והלכותיו - זהר עמר