לפני עיוור: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (שימוש בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | |||
'''לפני עיור לא תתן מכשול''' הוא איסור הכשלת אדם אחר באיסור. | |||
==מקור וטעם== | |||
''' | הגמרא {{מקור|בבלי עבודה זרה ו ב|כן}} לומדת איסור זה מהפסוק: "ולפני עיוור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ה'" {{מקור|ויקרא יט יד|כן}} | ||
כמו כן, אסור להכשיל את חברו בעצה רעה. | |||
בטעם האיסור נחלקו האחרונים: | |||
@ שיטת | @ שיטת ה[[מנחת חינוך]] <ref>(משמע מדבריו רלב-א [א])</ref>: שתי ההכשלות - בין בעצה ובין באיסור - הן אותו האיסור, שהוא איסור בין אדם לחבירו. | ||
@ שיטת | @ שיטת ה"[[קובץ שיעורים]]" {{מקור|(פסחים צה)}}: אלו שני איסורים נפרדים - הכשלה בעצה היא איסור שבין אדם לחבירו, אך הכשלה באיסור היא איסור שבין אדם למקום, שהתורה הקפידה שלא יגרום לאחר לעבור על איסור. | ||
'''באיסור ההכשלה בעבירה''' חקרו ראשי הישיבות {{מקור|(קובץ הערות מח-ט (אות טו בהשמטות), קונטרסי שיעורים בבא קמא כג-ו)}} האם הלפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד. כגון המושיט לחבירו אבר מן החי, האם איסור הלפני עיוור של המושיט הוא חלק מאיסור אבר מן החי, או שהוא לאו נפרד - לפני עיוור. | '''באיסור ההכשלה בעבירה''' חקרו ראשי הישיבות {{מקור|(קובץ הערות מח-ט (אות טו בהשמטות), קונטרסי שיעורים בבא קמא כג-ו)}} האם הלפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד. כגון המושיט לחבירו אבר מן החי, האם איסור הלפני עיוור של המושיט הוא חלק מאיסור אבר מן החי, או שהוא לאו נפרד - לפני עיוור. | ||
גרסה מ־21:35, 9 באפריל 2012
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית |
לפני עיור לא תתן מכשול הוא איסור הכשלת אדם אחר באיסור.
מקור וטעם
הגמרא (בבלי עבודה זרה ו ב) לומדת איסור זה מהפסוק: "ולפני עיוור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ה'" (ויקרא יט יד)
כמו כן, אסור להכשיל את חברו בעצה רעה.
בטעם האיסור נחלקו האחרונים:
- שיטת המנחת חינוך [1]: שתי ההכשלות - בין בעצה ובין באיסור - הן אותו האיסור, שהוא איסור בין אדם לחבירו.
- שיטת ה"קובץ שיעורים" (פסחים צה): אלו שני איסורים נפרדים - הכשלה בעצה היא איסור שבין אדם לחבירו, אך הכשלה באיסור היא איסור שבין אדם למקום, שהתורה הקפידה שלא יגרום לאחר לעבור על איסור.
באיסור ההכשלה בעבירה חקרו ראשי הישיבות (קובץ הערות מח-ט (אות טו בהשמטות), קונטרסי שיעורים בבא קמא כג-ו) האם הלפני עיוור הוא חלק מכל איסור או שהוא איסור נפרד. כגון המושיט לחבירו אבר מן החי, האם איסור הלפני עיוור של המושיט הוא חלק מאיסור אבר מן החי, או שהוא לאו נפרד - לפני עיוור.
ונביא לכך שתי נפק"מ:
- מכשיל באיסור שיהרג ואל יעבור - האם גם על המכשיל עצמו יש דין שיהרג ולא יעבור. כגון מי שהכריחוהו להכשיל את חבירו בעריות - האם הוא מחויב ליהרג ולא להכשילו: אם ההכשלה היא חלק מאיסור העריות הוא מחויב ליהרג, אך אם ההכשלה היא רק איסור לאו אינו צריך ליהרג (קובץ הערות שם).
- האם לפני עיוור הוא לאו שבכללות - אם הוא חלק מכל לאו הוא לאו שבכללות, דהיינו לאו אחד שכולל כמה איסורים שונים, אך אם הוא איסור נפרד א"כ אינו לאו שבכללות (קובץ הערות שם מביא מחלוקת ראשונים ותולה בזה).
בזמן ההכשלה בעבירה נחלקו המפרשים האם האיסור בנתינת המכשול (פעולה) או בכישלון (תוצאה), ונפק"מ כשנתן את המכשול וחבירו לא נכשל, כגון שהושיט יין לנזיר והנזיר לא שתה - יש את נתינת המכשול אך אין את הכישלון. יד מלאכי (שסז) ואחיעזר (ח"ג פא-ז ד"ה ונראה דגדרי) כתבו שהאיסור בנתינת המכשול, והגריפ"פ (ל"ת נג (נב: בדפיו) ד"ה ולענין) כתב שנחלקו בזה מוני המצוות: הבה"ג וסיעתו, ר"א הזקן, ר"י אלברגלוני, ר"ש בן גבירול, סמ"ג וסמ"ק סוברים שהאיסור בנתינת המכשול, אך הרס"ג, הרמב"ם והחינוך סוברים שהאיסור רק בכישלון עצמו (דן בזה גם ספר המקנה לא-ז).
באיסורים שונים
מכשיל באיסור דרבנן - כגון המושיט לחבירו בשר עוף בחלב, דנו המפרשים האם עובר בלפני עיוור רק מדרבנן או מדאורייתא: תוס' (בבלי:חגיגה יח.) כתבו שעובר על לפני עיוור רק מדרבנן. אך הקובץ הערות (עה-ב) והמנחת חינוך (רלב-ד בקומץ המנחה) כתבו שעובר מדאורייתא, והוסיף המנחת חינוך (שם) סברא, שהרי אינו גרוע ממכשיל את חבירו בעצה רעה שעובר מדאורייתא (דן בזה גם ספר המקנה לא-ב).
מכשיל באיסור שמותר לעצמו - כגון ישראל שמקדש גרושה לכהן, חידש האמונת שמואל (יד) שאינו עובר בלפני עיוור. וחלקו עליו האחרונים (מנחת חינוך רלב-ג הביא את האמונת שמואל ואת החולקים).
מכשיל באיסור באונס - כגון שמכריח את חבירו לעבור על איסור, כך שהנכשל לא יעבור במזיד אלא באונס - דן בזה הקובץ שיעורים (כתובות יב) האם המכשיל עובר ב"לפני עיוור", והביא צדדים לכאן ולכאן.
פרטי הדין
מכשיל באיסור את עצמו - חידשו האחרונים (חלקת יואב ח"א קונטרס דיני אונס ג, קובץ שיעורים כתובות יב, שו"ת בית אפרים יו"ד נד, קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-ד) ששייך איסור לפני עיוור גם כשמכשיל את עצמו (ודבריהם שייכים רק לדעה שלפני עיוור הוא בין אדם למקום), ולכן המכניס עצמו לאונס עובר בלפני עיוור (והקובץ שיעורים שם הוסיף שזה תלוי גם בשאלה האם יש איסור לפני עיוור באונס)[2].
כאשר המוכשל סומך על עדים או חזקה שהדבר מותר לו והמכשיל יודע שבאמת הדבר אסור, המכשילו עובר בלפני עיוור. וזו הסיבה שצריך את הפסוק "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט-יד), שהרי אם המוכשל יודע שהיא עבירה - לא צריך את הפסוק, שהרי המכשילו עובר גם מדין "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט-יז), שצריך אפילו להוכיחו כדי למנוע ממנו את האיסור (קובץ ביאורים לשב שמעתתא יג (דף צד. בדפיו)).
בשב ואל תעשה גם שייך לפני עיוור. למשל חזקה שליח עושה שליחותו, שטעמה משום שהשליח חושש להכשיל את משלחו ולעבור על לפני עיוור, אע"פ שאיסורו הוא בשב ואל תעשה, שאם לא יעשה את שליחותו יעבור בלפני עיוור (ספר המקנה לא-ב ד"ה עוד)[3].
שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא - הסתפק השער המלך האם מי שאמר שהדבר אסור יכול לתיתו לאחר (כגון האומר שהבשר הוא נבילה - האם מותר להאכילו לאחר), או שיש בזה איסור לפני עיוור (אישות ט-טז, דן בזה שו"ת פרי יצחק ח"ב לח ד"ה והנה השעה"מ).
מכשיל עיוור כפשוטו נחלקו בו הפוסקים האם גם הוא עובר ב"ולפני עיוור לא תיתן מכשול" ואומרים בזה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, או שהפסוק נאמר רק על מכשיל בעבירה ובעצה (מנחת חינוך רלב-ד [ה]).
הערות שוליים
- ↑ (משמע מדבריו רלב-א [א])
- ↑ הזכרנו את דין זה לעיל בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מכשיל באיסור באונס.
- ↑ אמנם בערך חזקה שליח עושה שליחותו#מקור_וטעם (ד"ה טעמה) הבאנו שיש מחלוקת האם טעמה משום שהשליח חושש להכשיל את המשלח.