מצות ערבה במקדש: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מצות ערבה במקדש''', נזכרת ב[[משנה]] [[מסכת סוכה]]:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר, אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא. אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים.{{מקור|(ד',ה'). | '''מצות ערבה במקדש''', נזכרת ב[[משנה]] [[מסכת סוכה]]:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר, אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא. אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים.{{מקור|(ד',ה')}}. | ||
[[הערבה]] מוכרת לנו מ[[מצוות ארבעת המינים]]. אך מצוות הערבה, המוזכרת במסכת סוכה, לא ברור מה מקורה: הם היא [[הלכה למשה מסיני]], האם יסודה ברמז בפסוקים או בדברי נביאים. על כך [[הרב ישראל אריאל]] במחזור המקדש ל[[חג הסוכות]] בפרק :"השמחה בירושלים ובמקדש". | [[הערבה]] מוכרת לנו מ[[מצוות ארבעת המינים]]. אך מצוות הערבה, המוזכרת במסכת סוכה, לא ברור מה מקורה: הם היא [[הלכה למשה מסיני]], האם יסודה ברמז בפסוקים או בדברי נביאים. על כך [[הרב ישראל אריאל]] במחזור המקדש ל[[חג הסוכות]] בפרק :"השמחה בירושלים ובמקדש". | ||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==המנהג== | ==המנהג== | ||
בימי [[חול המועד]] של חג הסוכות נהגו להביא מ[[מוצא | בימי [[חול המועד]] של חג הסוכות נהגו להביא מ[[מוצא במקרא|מוצא]] כל יום ענפי ערבה. שלוחי בית דין היו אוספים "מורבייות" של ערבה ומביאים אותם ל[[בית המקדש]]. היו מניחים אותם בצורה זקופה משני צידי המזבח ומכופפים אותם. | ||
וכאן יש תוספת (בהדגשה), המובאת ב[[משנה תורה]] של ה[[רמב"ם]], [[ספר זמנים]] ב"הלכות שופר וסוכה ולולב": "כיצד היו עושין: מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגייות של זהב, כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, '''ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום'''. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג, זכר למקדש; אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה, בזמן הזה. כיצד עושה: לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה--שדבר זה מנהג נביאים הוא.{{מקור|(ז', כ"ב)}} | וכאן יש תוספת (בהדגשה), המובאת ב[[משנה תורה]] של ה[[רמב"ם]], [[ספר זמנים]] ב"הלכות שופר וסוכה ולולב": "כיצד היו עושין: מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגייות של זהב, כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, '''ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום'''. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג, זכר למקדש; אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה, בזמן הזה. כיצד עושה: לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה--שדבר זה מנהג נביאים הוא.{{מקור|(ז', כ"ב)}} | ||
גרסה מ־04:56, 16 באוקטובר 2008
|
|
מצות ערבה במקדש, נזכרת במשנה מסכת סוכה:"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר, אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא. אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים.(ד',ה').
הערבה מוכרת לנו ממצוות ארבעת המינים. אך מצוות הערבה, המוזכרת במסכת סוכה, לא ברור מה מקורה: הם היא הלכה למשה מסיני, האם יסודה ברמז בפסוקים או בדברי נביאים. על כך הרב ישראל אריאל במחזור המקדש לחג הסוכות בפרק :"השמחה בירושלים ובמקדש".
המנהג
בימי חול המועד של חג הסוכות נהגו להביא ממוצא כל יום ענפי ערבה. שלוחי בית דין היו אוספים "מורבייות" של ערבה ומביאים אותם לבית המקדש. היו מניחים אותם בצורה זקופה משני צידי המזבח ומכופפים אותם.
וכאן יש תוספת (בהדגשה), המובאת במשנה תורה של הרמב"ם, ספר זמנים ב"הלכות שופר וסוכה ולולב": "כיצד היו עושין: מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגייות של זהב, כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג, זכר למקדש; אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה, בזמן הזה. כיצד עושה: לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה--שדבר זה מנהג נביאים הוא.(ז', כ"ב)