ספיחין: הבדלים בין גרסאות בדף

פירות האדמה שגדלו בשביעית שלא על ידי חרישה וזריעה, אלא מאליהם, מתוך זרעים שנשרו בשעת הקציר בשנה שעברה.

מקור וטעם[עריכה]

מן התורה גידולים אלו מותרים באכילה, ככל פירות שביעית שניתנו לאכילה; אלא שראו חכמים, שנתרבו עוברי עבירה, שזרעו בסתר את שדותיהם בשנה השביעית, ואמרו: "מאליהם צמחו גידולים אלו!", לכן אסרו חכמים להשתמש בגידולים אלו. לדעת רבי עקיבא, איסור ספיחים הוא מן התורה.

מה כולל איסור ספיחין[עריכה]

בכלל איסור זה - כל פרי שתוציא האדמה מעצמה בשנה השביעית; ואין צריך לומר, שפרי האדמה הנזרע בשביעית באיסור, הינו בכלל האיסור. ברם, גידולים שלא חששו חכמים שאדם יזרע אותם בשביעית - כגון: פרי האילן, שאין לחשוש שמא יטע אדם אילן דווקא בשנה השביעית - אין בהם איסור ספיחים.

בארבעה סוגי שדות לא גזרו חכמים איסור ספיחים משום שאין רגילים לזרוע בהם: א. "שדה בור" - שדה שאינה נעבדת, מפני התנאים הקשים שבה; ב. "שדה ניר" - שדה חרושה או עומדת לחרישה, שהזרעים העולים בה אינם רצויים; ג. "שדה כרם" - שדה שמגדלים בה גפנים, שאין בעליה חפץ בזרעים העולים בה, מפני שהם גורמים לכלאיים; ד. "שדה זרע" - שדה זרועה, שהספיח העולה בה מפריע לגידול העיקרי.

זמן האיסור[עריכה]

השלב שבו נאסרים הגידולים באיסור ספיחים הוא: בתבואה וקטניות - אם הגיעו לשליש גידולם בשנת השמיטה; בירקות - יש אומרים, שרק אם התחילו לצמוח בשביעית יש בהם איסור ספיחים, אולם אם זרע ירקות והתחילו לצמוח לפני השמיטה, אף שיש בהם קדושת שביעית, אין בהם איסור ספיחים; ויש חולקים וסוברים, שכל שנלקט הירק בשנת השמיטה יש בו משום איסור ספיחים.

הלכות שונות[עריכה]

• אסור להשתמש בגידולי ספיחים בשימוש המיועד להם. כלומר: מאכל אדם - אסור באכילה, מאכל בהמה - אסור ליתנו לבהמה, צמחי ריח - אסורים בהרחה.
• גידולים האסורים משום ספיחים - חובה לעוקרם ולהניחם במקומם כדי שיירקבו מאליהם.
• אין איסור ספיחים חל על ירקות שאינם חשובים, שרוב האנשים אינם זורעים אותם.
• אין איסור ספיחים בפרי האדמה שגדל בשדה נכרי, אפילו לדעת הסוברים שיש קדושת שביעית בשדה נכרי, שהרי הנכרי אינו מצווה שלא לזרוע בשדהו.