כלאיים: הבדלים בין גרסאות בדף
Yeshivaorgil (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (12 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כלאיים''', הוא ערבוב וצירוף מין שאינו במינו. התורה אסרה ארבעה סוגי הכלאות שונות. | '''כלאיים''', הוא ערבוב וצירוף מין שאינו במינו. התורה אסרה ארבעה סוגי הכלאות שונות. כל דיני כלאיים מבוארים ב[[מסכת כלאיים]] שב[[סדר זרעים]]. | ||
==סוגי הכלאיים== | ==סוגי הכלאיים== | ||
===כלאי בהמה=== | ===כלאי בהמה=== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[כלאי בהמה]]}} | |||
ישנם שני סוגים של כלאי בהמה: א. הכלאה בין מינים שונים של בעלי חיים, לדוגמא הרבעת ו[[סוס]] [[חמור|אתון]] על מנת ליצור פרדה. ב. חרישה בשור וחמור יחדיו. איסור זו פורש ע"י חז"ל כאיסור על עשית כל מלאכה בשתי בהמות שונות הרתומות יחד. | |||
===כלאי זרעים=== | ===כלאי זרעים=== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[כלאי זרעים]]}} | |||
אסור להרכיב מין צמח במין צמח אחר. האיסור כולל הרכבת שני מינים או יותר של אילנות, זרעים או של אילנות וזרעים זה בזה.<br /> | |||
כמו כן, אסור לטפל באילנות ובצמחים שהורכבו מין בשאינו מינו. אין להשקות, לנכש, לעדור סביבם וכדומה, וחייבים לעקור אותם. אך אף על פי שאסור לקיים את המורכב באיסור וחייבים לעקור אותו, הפרי שגדל ממנו מותר באכילה.<br /> | |||
איסור כלאי אילן נוהג מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוץ לארץ. | |||
===כלאי כרם=== | ===כלאי כרם=== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[כלאי הכרם]]}} | |||
===כלאי בגדים=== | ===כלאי בגדים=== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[שעטנז]]}} | |||
נקרא גם שעטנז. האיסור הוא בבגד שיש בו צמר ופשתן יחד. האיסור אינו חל במקום בגד של מצווה כבגדי כהונה שהיו עשויים שעטנז, וכן בציצית. אנו לובשים כיום רק ציצית מצמר ולא מפשתן כדי לא להגיע לשעטנז שאסור כאשר המצווה אינה מקוימת בשלמות, כפי שהמצב כיום שאין לנו זיהוי מוחלט של [[התכלת]]. | |||
יש המסווגים את האיסור לפי שלוש קטגוריות, לבוש, צמחים ובהמה. | יש המסווגים את האיסור לפי שלוש קטגוריות, לבוש, צמחים ובהמה. | ||
==טעם האיסור== | ==טעם האיסור== | ||
התורה אינה מפרשת את טעם האיסור אולם רבים הם המפרשים שניסו לתת טעם וסמך לדבר. ה[[רמב"ן]] כותב: "והמרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל צורך". אולם [[רש"]]י כתב: "חוקים אלה גזירות המלך שאין טעם לדבר" וכן היא דעת [[רבנו בחיי]] בהקדמתו לספר "[[חובות הלבבות]]". | התורה אינה מפרשת את טעם האיסור אולם רבים הם המפרשים שניסו לתת טעם וסמך לדבר. ה[[רמב"ן]] כותב: "והמרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל צורך". אולם [[רש"]]י כתב: "חוקים אלה גזירות המלך שאין טעם לדבר" וכן היא דעת [[רבנו בחיי]] בהקדמתו לספר "[[חובות הלבבות]]". | ||
[[קטגוריה:כלאיים|*]] | |||
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] | |||
[[קטגוריה:מצוות התלויות בארץ]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
גרסה אחרונה מ־09:50, 28 ביוני 2012
|
|
כלאיים, הוא ערבוב וצירוף מין שאינו במינו. התורה אסרה ארבעה סוגי הכלאות שונות. כל דיני כלאיים מבוארים במסכת כלאיים שבסדר זרעים.
סוגי הכלאיים[עריכה]
כלאי בהמה[עריכה]
- ערך מורחב - כלאי בהמה
ישנם שני סוגים של כלאי בהמה: א. הכלאה בין מינים שונים של בעלי חיים, לדוגמא הרבעת וסוס אתון על מנת ליצור פרדה. ב. חרישה בשור וחמור יחדיו. איסור זו פורש ע"י חז"ל כאיסור על עשית כל מלאכה בשתי בהמות שונות הרתומות יחד.
כלאי זרעים[עריכה]
- ערך מורחב - כלאי זרעים
אסור להרכיב מין צמח במין צמח אחר. האיסור כולל הרכבת שני מינים או יותר של אילנות, זרעים או של אילנות וזרעים זה בזה.
כמו כן, אסור לטפל באילנות ובצמחים שהורכבו מין בשאינו מינו. אין להשקות, לנכש, לעדור סביבם וכדומה, וחייבים לעקור אותם. אך אף על פי שאסור לקיים את המורכב באיסור וחייבים לעקור אותו, הפרי שגדל ממנו מותר באכילה.
איסור כלאי אילן נוהג מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוץ לארץ.
כלאי כרם[עריכה]
- ערך מורחב - כלאי הכרם
כלאי בגדים[עריכה]
- ערך מורחב - שעטנז
נקרא גם שעטנז. האיסור הוא בבגד שיש בו צמר ופשתן יחד. האיסור אינו חל במקום בגד של מצווה כבגדי כהונה שהיו עשויים שעטנז, וכן בציצית. אנו לובשים כיום רק ציצית מצמר ולא מפשתן כדי לא להגיע לשעטנז שאסור כאשר המצווה אינה מקוימת בשלמות, כפי שהמצב כיום שאין לנו זיהוי מוחלט של התכלת. יש המסווגים את האיסור לפי שלוש קטגוריות, לבוש, צמחים ובהמה.
טעם האיסור[עריכה]
התורה אינה מפרשת את טעם האיסור אולם רבים הם המפרשים שניסו לתת טעם וסמך לדבר. הרמב"ן כותב: "והמרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל צורך". אולם רש"י כתב: "חוקים אלה גזירות המלך שאין טעם לדבר" וכן היא דעת רבנו בחיי בהקדמתו לספר "חובות הלבבות".