כותח: הבדלים בין גרסאות בדף
(טכני) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך=כן|סיבה=הכותח מוזכר ב[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] ארבעים פעמים, ועוד עשרות פעמים בשאר דברי [[חז"ל]]. נאמרו לגביו הלכות רבות, ואף פרטים טכניים-היסטוריים נוספים, וצריך לרכז את כולם כאן.}} | |||
'''כותח''' או '''הכותח הבבלי''' הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד. | '''כותח''' או '''הכותח הבבלי''' הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד. | ||
גרסה מ־09:55, 7 באוגוסט 2012
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
כותח או הכותח הבבלי הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד.
רכיבי המאכל והשפעותיו
בכותח מעורבים בין השאר קמח, וחלב חמוץ(דרוש מקור). בתלמוד מובא כי הכותח מתיש את כח הגוף (פסחים מב.), בשל הקמח שמתעפש לאחר זמן בתוך הקמח (רש"י שם). וכן הוא מטמטם את הלב בשל ה"נסיובי דחלבא" שהוא השומן שבחלב שממנו נעשה הכותח(דרוש מקור). מסיבה זו הזהיר רב משרשיא את בניו שלא לטעום ממאכל זה בשום פנים ואופן (כריתות ו.).
אופן אכילתו
הכותח שימש לטיבול בלבד (שבת יט. וברש"י), הוא היה חריף מאוד ואין אדם יכול לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס (פסחים לו:). מסיבה זו אסור למכור אותו בחנויות שלושים יום קודם הפסח (פסחים שם).
הכותח משמש כטִבול טוב מאוד(דרוש מקור) ובריא לזרעיני פשתן(דרוש מקור), אך לא היו יודעים מכך רק תלמידי החכמים שאסרו לומר זאת לעם הארץ פן יעקרו את זרעוני הפשתן לצורך זה (נדרים מט.). כמו כן היו רגילים לטבול בו ביצים קשות, ולכן חז"ל (ברכות ס:) השתמשו בביטוי "כי ביעתא בכותחא" (כביצה בכותח) כמשל לדין פשוט וברור, כלומר, שגם דין פשוט וברור לכולם כמו הדין שמותר לאכול ביצה בכותח, לא יורה אדם בפני רבו (על פי הסבר רש"י שם).
הלכותיו
- לחם הנאפה בשביל כותח, אינו חייב בחלה, אלא אם כן עשו אותו בצורה ערוכה ומסודרת, שאז יתכן שישתמשו בו לצרכים אחרים (ברכות לז.).
- בגמרא (שבת סז:) מובא, כי אין לרקד בשעת הכנת הכותח, משום דרכי האמורי.
פרשנויות
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: המקובל בוויקישיבה לשלב את הפרשנויות השונות בגוף הערך, ולא לחלק בין דברי חז"ל לפרשנויות כדרך החוקרים..
על פי הרב קוק (עין איה שבת פרק ו אות קט), הכותח מסמל את הפיכת הדברים שיצאו מכלל שימוש לשמישים ומועילים, שהרי הוא נעשה מחלב ולחם שהתקלקלו ויצאו מכלל שימוש, ולכן ריקוד לכותח נחשב לדרכי האמורי, מפני שדרך הרשעה להגדיל את הדברים הקטנים, ובמקום לרקוד על תיקון הדברים המקולקלים המשמעותיים, מטים את השמחה הזו לדברים טפלים בעלי חשיבות מועטה.
יש שטענו כי ה"שתיתא" המוזכרת בתלמוד בכמה מקומות היא הכותח[1].
הערות שוליים
- ↑ גאלאמב, דוד ב"ר יהודה ליב, התורה והתלמוד חלק שלישי