ויקישיבה:ארגז חול/מילוןראיה: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (נסיונות בטרם הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (נסיונות בטרם הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אדם הראשון בגן עדן (כינוי) (פירושם על דרך משל של בריאת האדם ושימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע) | |||
''' פירושם על דרך משל של בריאת האדם ושימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע ''' -''' בריאת האדם ושימתו בגן עדן''' - אחרי שבא האדם קרוב למעלת ההכרה האנושית, ורגשותיו התחילו להתפתח באופן נאות אל הטוב והצדק וגם כן אל הנעם והיופי, מצא את הארץ גן עדן לפניו. | |||
=== דבר ד' שנגלה לאדם "מכל עץ הגן אכל תאכל"=== | |||
מטבעו ורגשו הפנימי הכיר האדם יחש בינו לבין קונו, והסכימה דעתו, על פי הכרתו הפנימית - שהתגברה גם כן ברב תוקף כפי חוזק הנפש הטבעית של האדם שלא הוטמאה בחשבונות רבים '''-''' שראוי לדבק בהדרכה הטבעית<ref> ע' במדור זה, זיהרא עילאה דאדם הראשון.</ref>ולא לעורר יותר מדאי את תשוקותיו. ובמה שכפי טהרת נפשו הטבעית היתה דרך השגת הדרכה מוסרית קרובה להיות מושגת כפי תכונתה השכלית גם כן בכל עז הכח המדמה, שבהשתלמות שניהם יחד תמצא [[מילון הראי"ה:הנבואה|הנבואה]] השלמה; על כן, תיכף בהתנער היחש שבינו ובין יוצרו המדריכו בדרך טובים, זה היה [[מילון הראי"ה:דבר ד'|דבר ד']] שנגלה לו בפועל -'''"מכל עץ הגן אכל תאכל"'''. רק מעץ אחד, '''"עץ הדעת טוב ורע '''(''' לא תאכל ממנו''')'''"''' - שהכיר בו, בהכרה טבעית, כח להגדיל סערת תשוקותיו, לצאת ממנוחתו<ref> ע"ע [[מילון הראי"ה:מנוחה, מנוחה רוחנית|מנוחה, מנוחה רוחנית]].</ref>הטבעית, ומזה תבא המכשלה שלא להאמין במנוחה המורה הדרך הישרה, כי אם לבחון את הרע אולי אינו רע, ולסור מן הרע רק אחרי היוודעו בידיעה והרגשה שהוא רע, ומזה תבאנה כל העלילות ההסתוריות שהנה הדריכו את האדם על ידי מה שהרגיש את הרע בכל עומק מרירותו. אבל כמה רעות יסבול מזה באין חקר, מה שלא היה צריך לזה במצב המנוחה הטבעית, (בה) היה ראוי לדעת רק את הטוב (-'''"כי ביום אכלך ממנו מות תמות"'''). | |||
==="ויאמר ד' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ויצר ד' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו" === | |||
והנה התחיל האדם להרגיש צורך יחש בינו לבין קונו, באורח ישר מאד בשמירת טהרת טבעו, ועוד לא קנה מושג חיי משפחה, ולא יחש נכון עם שאר הבעלי חיים. אחר כך התפתחה השגתו להבין יחש שאר בעלי חיים, '''"וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו"''', והכיר יתרונו עליהם. | |||
אז התחיל להרגיש צורך בחיי המשפחה -'''"ולאדם לא מצא עזר [[מילון הראי"ה:כנגדו"|כנגדו"]]'''. | |||
==="ויפל ד' אלהים תרדמה על האדם ויישן"=== | |||
- בהיותו שקוע בשרעפיו, נפלה עליו תרדמה, ובמחזה ראה כי האשה אשר עמדו מצלעותיו לֻקֳחָה '''-''' '''"ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן ד' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת '''". | |||
יסוד חיי המשפחה הוא להכיר שרק על־ידי שניהם ישתלם הבנין, ולא להיות רק ל'''"עזר"''' לבד - לתועלת היחיד, כי אם להשלמתם שניהם -'''"כנגדו"'''. וזה השיג באופן (רשמי) [רישומי] על ידי פעולת המחזה שבתרדמה. מאז התחיל אותו היחיד להכיר ערך חיי המשפחה בטהרתה [עפ"י ל"ה פרק ה]. | |||
==הערות שוליים== | |||
<references/> | |||
[[קטגוריה:מילון הראי"ה: | [[קטגוריה:מילון הראי"ה:אדם הראשון|אדם]] | ||
גרסה מ־10:56, 26 באוגוסט 2012
|
|
אדם הראשון בגן עדן (כינוי) (פירושם על דרך משל של בריאת האדם ושימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע)
פירושם על דרך משל של בריאת האדם ושימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע - בריאת האדם ושימתו בגן עדן - אחרי שבא האדם קרוב למעלת ההכרה האנושית, ורגשותיו התחילו להתפתח באופן נאות אל הטוב והצדק וגם כן אל הנעם והיופי, מצא את הארץ גן עדן לפניו.
דבר ד' שנגלה לאדם "מכל עץ הגן אכל תאכל"
מטבעו ורגשו הפנימי הכיר האדם יחש בינו לבין קונו, והסכימה דעתו, על פי הכרתו הפנימית - שהתגברה גם כן ברב תוקף כפי חוזק הנפש הטבעית של האדם שלא הוטמאה בחשבונות רבים - שראוי לדבק בהדרכה הטבעית[1]ולא לעורר יותר מדאי את תשוקותיו. ובמה שכפי טהרת נפשו הטבעית היתה דרך השגת הדרכה מוסרית קרובה להיות מושגת כפי תכונתה השכלית גם כן בכל עז הכח המדמה, שבהשתלמות שניהם יחד תמצא הנבואה השלמה; על כן, תיכף בהתנער היחש שבינו ובין יוצרו המדריכו בדרך טובים, זה היה דבר ד' שנגלה לו בפועל -"מכל עץ הגן אכל תאכל". רק מעץ אחד, "עץ הדעת טוב ורע ( לא תאכל ממנו)" - שהכיר בו, בהכרה טבעית, כח להגדיל סערת תשוקותיו, לצאת ממנוחתו[2]הטבעית, ומזה תבא המכשלה שלא להאמין במנוחה המורה הדרך הישרה, כי אם לבחון את הרע אולי אינו רע, ולסור מן הרע רק אחרי היוודעו בידיעה והרגשה שהוא רע, ומזה תבאנה כל העלילות ההסתוריות שהנה הדריכו את האדם על ידי מה שהרגיש את הרע בכל עומק מרירותו. אבל כמה רעות יסבול מזה באין חקר, מה שלא היה צריך לזה במצב המנוחה הטבעית, (בה) היה ראוי לדעת רק את הטוב (-"כי ביום אכלך ממנו מות תמות").
"ויאמר ד' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ויצר ד' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו"
והנה התחיל האדם להרגיש צורך יחש בינו לבין קונו, באורח ישר מאד בשמירת טהרת טבעו, ועוד לא קנה מושג חיי משפחה, ולא יחש נכון עם שאר הבעלי חיים. אחר כך התפתחה השגתו להבין יחש שאר בעלי חיים, "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", והכיר יתרונו עליהם. אז התחיל להרגיש צורך בחיי המשפחה -"ולאדם לא מצא עזר כנגדו".
"ויפל ד' אלהים תרדמה על האדם ויישן"
- בהיותו שקוע בשרעפיו, נפלה עליו תרדמה, ובמחזה ראה כי האשה אשר עמדו מצלעותיו לֻקֳחָה - "ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן ד' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ". יסוד חיי המשפחה הוא להכיר שרק על־ידי שניהם ישתלם הבנין, ולא להיות רק ל"עזר" לבד - לתועלת היחיד, כי אם להשלמתם שניהם -"כנגדו". וזה השיג באופן (רשמי) [רישומי] על ידי פעולת המחזה שבתרדמה. מאז התחיל אותו היחיד להכיר ערך חיי המשפחה בטהרתה [עפ"י ל"ה פרק ה].
הערות שוליים
- ↑ ע' במדור זה, זיהרא עילאה דאדם הראשון.
- ↑ ע"ע מנוחה, מנוחה רוחנית.