קריאת שמע: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Shema.png|250px|ימין|ממוזער|פרשת שמע]]
נשיאת נפש [[מילון הראי"ה:האומה|האומה]] כולה [[מילון הראי"ה:למקור חייה|למקור חייה]] [[מילון הראי"ה:היחיד|היחיד]] ית', מתוך ההשבה אל הלב מחשבון השכל הצלול [עפ"י ע"א א א קנו, קנח].
'''קריאת שמע''' היא המצוה לקרוא בכל יום בשכיבה ובקימה שלוש פרשיות אלו: שמע ישראל {{מקור|דברים ו, ד-ט|כן}}''', והיה אם שמוע''' {{מקור|דברים יא, יג-כא|כן}}''', ויאמר ([[פרשת ציצית]])''' {{מקור|(במדבר טו, לז-לא|כן}}'''.'''
קריאת שמע -''' סגולתה''' - לעורר ולגלות את ההרגש [[מילון הראי"ה:הטוב|הטוב]], שהוא מוסיף אומץ אל [[מילון הראי"ה:השכל הטוב|השכל הטוב]] [ע"ר א תכא].
קריאת שמע - ''' עיקרה ''' - ◊ בא לחזק כח [[מילון הראי"ה:הרוח|הרוח]] שיוכל לעמוד קדם מלכא ולהיות לו מהלכים בין העומדים, שהרי הוא מתבונן בדעתו ושכלו אחדות השי"ת ותיכף ומיד מקבל מלכותו <ואם שדעת ד' ויחודו הוא מצד הנשמה לבד, אבל [[מילון הראי"ה:קבלת עול מלכות שמים|קבלת עול מלכות שמים]] וישוב הלב להנהיג רצונו והנהגותיו ע"פ השכל הזה, זהו שיתוף שכל ורצון, שהוא רוח [[מילון הראי"ה:הלב|הלב]]> [פ"א קעז-ח].
ע"ע [[מילון הראי"ה:"שמע"|"שמע"]].


יש הגורסים את שם המצווה "'''קִרְיַת''' שמע"{{דרוש מקור}}.
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:מצוות הלכות מנהגים וטעמיהן|קריאת]]
 
== מקורה ותוקפה ==
דעת [[רב יהודה]] {{מקור|בבלי:ברכות כא א$ברכות כא.|כן}} שקריאת שמע חיובה רק מ[[דרבנן]], ולכן אדם שיש לו [[ספק]] אם קרא קריאת שמע או לא, אינו חוזר לקרוא לקרוא קריאת שמע (שב[[ספיקא דרבנן לקולא|ספק דרבנן הדין להקל]]). אך רבים מה[[אמוראים]] חולקים עליו<ref>{{מקור|בבלי:ברכות כא א$בגמרא שם}} מובא ש[[רב יוסף]] הקשה על רב יהודה מהפסוק "בשכבך ובקומך" {{מקור|המובא בפנים|כן}}, ורואים שהוא סובר שקריאת שמע חובתה מהתורה, והיא נלמדת מפסוק זה. כמו כן, [[רבי אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] סובר שהמסופק אם קרא קריאת שמע - חוזר וקורא קריאת שמע, ומסביר {{מקור|רש"י ברכות כא א$רש"י (ד"ה חוזר וקורא)}} שרבי יהודה "סבר קריאת שמע [[דאורייתא]]".</ref>, וסוברים שקריאת שמע דאורייתא  {{מקור|בבלי:ברכות כא א$שם|כן}}, ולשיטתם{{הערה|[[אביי]] {{מקור|בבלי ברכות כא א$בגמרא שם|כן}} מסביר שלשיטת רב יהודה פסוק זה מדבר רק על מצות [[תלמוד תורה]].}} דבר זה נלמד מהפסוק "ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" {{מקור|דברים ו, ז|כן}}. וכן פשטות בגמרא בכמה מקומות {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:ברכות יד א$ברכות יד.}} {{מקור|בבלי:ברכות טו א$טו.}} {{מקור|בבלי:ברכות כא א$כא.}} {{מקור|וע"ע ב}}{{מקור|רש"י שבת ט ב$רש"י שבת ט}} {{מקור|ו}}{{מקור|רש"י שבת יא א$יא.}}{{מקור|)}} וכן הלכה שקריאת שמע חיובה מן התורה.
 
==== איזה חלקים מקריאת שמע חובתם מן התורה? ====
עד כה ביארנו שהלכה כדעת רוב האמוראים (ופשטות דברי ה[[תנאים]]) שחיוב קריאת שמע הוא מן התורה. ונחלקו ה[[ראשונים]] אילו חלקים של קריאת שמע הם בכלל חיוב הקריאה מן התורה, ואיזה מהם רק מדרבנן. ויש בזה חמש דעות במפרשים{{הערה|עיין [[מנחת חינוך]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14092&st=&pgnum=286 ריש מצוה תכ]); {{מקור|משנה ברורה סז ד$מ"ב סי' סז ס"ק ד}}; {{מקור|יביע אומר ח או"ח ו$שו"ת יביע אומר ח"ח או"ח סי' ו ס"ק ד-ז}}; ועוד.}}:
@ שתי הפרשיות הראשונות מדאורייתא.
@ הפרשה הראשונה מדאורייתא (רש"י ברכות ב.; רשב"א).
@ הפסוק הראשון מדאורייתא (רמב"ן).
@ מדאורייתא צריך לקרוא איזה פרשה, וחכמים תקנו את הפרשיות הללו.
@ מדרבנן (תוספות).
ויש אומרים שגם בפרשת ויאמר מקיימים מצוות קריאת שמע (ערוך השולחן בדעת הרמב"ם) {{מקור|(כ"מ בברכות יב: וב[[הגדה של פסח]])}}.
 
==== פרשת ציצית - חיוב בפני עצמו ====
יש מהראשונים שכתבו שכל המחלוקת היא לגבי מצות קריאת שמע כשלעצמה, אך מקור חיוב אמירת הפרשה השלישית: "ויאמר" (- פרשת ציצית) הוא מדין אחר - [[זכירת יציאת מצרים]] {{מקור|רשב"א ברכות כא א$רשב"א ברכות כא.|כן}}.
 
 
 
==טעם==
 
ה' ציוונו במצווה זו כדי שנזכור תמיד את מלכותו ונזהר לא לחטוא.{{מקור|(ספר החינוך מצ' תכ)))}}
 
== זמן קריאת שמע ==
 
ישנה מחלוקת במשנה {{מקור|(בבלי:ברכות א, ג, בגמ' שם י:)))}} לגבי משמעות המילים "בשֳכבך ובקומך" {{מקור|(דברים ו, ז; שם יא, יט)))}}. בית שמאי סוברים שמילים אלו מלמדות לא רק על זמן המצווה אלא גם על אופן קיומה ואילו בית הלל סוברים שאין ללמוד ממילים אלו על אופן הקיום. והלכה כבית הלל.
 
=== זמן שכיבה ===
 
ב[[משנה]] {{מקור|(בתחילת מסכת ברכות)))}} מובא שזמן קריאת שמע של [[ערבית]] מתחיל משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, דהיינו שעת [[צאת הכוכבים]] {{מקור|(בבלי:ברכות ב.)))}}.
 
אולם לגבי סוף זמנה, נחלקו הדעות, [[רבי אליעזר]] אומר עד סוף האשמורה הראשונה (- השליש הראשון של הלילה), חכמים אומרים עד חצות הלילה, ו[[רבן גמליאל]] אומר עד [[עלות השחר]] {{מקור|(שם)))}}. ומוסיף רבן גמליאל שאף חכמים שחולקים עליו מסכימים איתו מעיקר הדין, אך גזרו שיקרא עד חצות להרחיקו מן העבירה {{מקור|(שם, ובגמ' ט.)))}}. והלכה כחכמים.
 
הסבר טעמי המחלוקת בפשטות הוא שרבי אליעזר דורש "זמן שבני אדם הולכים לישון", וחכמים ורבן גמליאל דורשים שהכוונה כל זמן שכיבה, אלא שחכמים עשו סייג לדבריהם.
 
לגבי קריאת שמע אחר עלות השחר - עי' או"ח רלה, ד.
 
=== זמן קימה ===
 
הדרך המובחרת היא לקרא קריאת שמע זמן קצר קודם ה[[נץ החמה]], כך שמיד שכשיסיים את ברכת "גאל ישראל" יתחיל ב[[תפילת עמידה|תפילת העמידה]]. קריאה באופן זה נקראת "ותיקין" {{מקור|(בבלי:ברכות ט:)))}}.
 
לדעת רבים מה[[ראשונים]], [[לכתחילה]] חובה לקרא קריאת שמע באופן זה, ורק [[בדיעבד]] (כלומר: אם קרא קודם לכן או אח"כ) או [[בשעת הדחק]] ניתן לקיים את המצוה בזמנים נוספים {{מקור|(כ"מ ב[[רמב"ם]], הל' ק"ש א, יא-יג; ועוד)))}}.
 
אולם הקורא קודם הנץ החמה, אם קרא קודם [[עלות השחר]] - לא יצא ידי חובתו, ואף לאחר שעלה עמוד השחר נחלקו התנאים {{מקור|(בבלי:ברכות ט:)))}} אם צריך שיהיה אור (מהשמש) שניתן לזהות בו דברים שונים, ולהלכה נפסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|(או"ח נח, א)))}} שצריך שיהיה אור שניתן לזהות את חברו ממרחק ארבע אמות.
 
סוף זמן קריאת שמע הוא לאחר שלוש שעות זמניות<ref>ישנן מחלוקת באופן החישוב של השעות הזמניות, אם מודדים זאת מעלות השחר או משעת הנץ החמה {{מקור|(עי' מ"ב נח ס"ק ד, וכן בערך [[זמני היום]])))}}.
 
 
במחלוקת זו לגבי זמן קריאת שמע, יש שנקטו שחובה על כל אדם להחמיר, משום ש[[ספיקא דאורייתא]] לחומרא {{מקור|(בשם [[הרב שלמה זלמן מן ההר]], וכן כתב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה)))}}, ויש שנקטו שההלכה כמקלים בזה {{מקור|(כך נהגו בבית בריסק - שמעתי מ[[הרב אברהם שפירא]], וכ"כ בכמה ספרים))))}}, הן מפני שכך מנהג העולם {{מקור|(בשם [[הרב יוסף שלום אלישיב]]))))}} או מפני שכך דעת [[הגר"א]] וה[[חזון איש|חזו"א]] {{מקור|(עי' תולדות יעקב עמ' רה, אורחות רבנו ח"א עמ' נב-נג)))}}.
 
 
ומ"מ לכתחילה חייב להקדים לקרוא ק"ש כמה שיכול {{מקור|(מ"ב שם)))}}. </ref>, ולאחר מכן אין לו שכר ככקוראה בזמנה, אלא הוא כאדם הקורא בתורה {{מקור|(משנה ברכות א, ב, בגמ' שם ט:, ובשו"ע או"ח נח, ו)))}}. {{מקור|(נחלקו המפרשים האם מן התורה לא יצא (כפשטות לשון המשנה) או שזו רק תקנה דרבנן (עי' כס"מ הל' ק"ש א, יג - מובא ב[[שאגת אריה]] סי' א ד"ה והכ"מ כתב; וע"ש במקו"צ במהדו' ר"ש פרנקל ז"ל שהביאו שכ"כ ה[[יראים]] ותוס' [[הרא"ש]]).)))}}
 
== פרטי הדין ==
 
'''בזמן הקריאה בערב''' חקר האבן האזל האם תלוי בלילה או בזמן שכיבה {{מקור|(אבן האזל קריאת שמע א, א)))}}.
 
'''בכוונת הקריאה''' כתב הברכת אברהם שאינה חלק ממעשה המצווה אלא רק תנאי למצווה, אך נחשב מעשה מצווה גם בלי כוונה {{מקור|(ברכת אברהם סוכה מב. סימן "חינוך לקריאת שמע" ב)))}}.
 
'''בדקדוק הלשון''' חקר האבן האזל האם הוא מדיני הדיבור (שאם לא מדקדק לא נחשב שדיבר), או משום שכך נאמרה (באופן מדוקדק) קריאת שמע למשה מסיני {{מקור|(אבן האזל קריאת שמע ב-י: רמב"ם - מדיני דיבור, ראב"ד - כך נאמרה למשה)))}}.
 
==הכוונה==
 
בנוסף לכוונה לקיים את המצווה השייכת בכל המצוות שכן [[מצווות צריכות כוונה]] בקריאת שמע יש לכוון גם למשמעות.
 
הכוונה העיקרית צריכה להיות בפסוק הראשון, שבו אנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים, ועליו נאמר (שם ו, ו): "והיו הדברים האלה וכו' על לבבך ". לפיכך צריך אדם לכוון את ליבו למה שהוא אומר בפסוק הראשון, ואם לא כיוון את ליבו למילים שקרא - לא יצא ידי חובתו (ברכות יג, ב, שו"ע ס, ה; סג, ד). אף מי שמכוון למשמעותה המלאה של כל מילה, צריך להשתדל שלא להסיח את דעתו לדברים אחרים באמצע הפסוק. אמנם נראה שבדיעבד, כל זמן שחשב גם על משמעות הפסוק - יצא ידי חובתו (עיין בבאו"ה קא, א ד"ה 'המתפלל', ויסודו ברשב"א המובא בב"י סג, ד, ונראה שכוונת הרשב"א שלא יסיח את דעתו ועקב כך לא יכוון לקבל עול מלכות שמים, אבל בדיעבד מי שכיוון וגם חלם באמצע, לא פסל את הכוונה).
 
כך ראוי לכוון: "שמע ישראל", המצווה לקבל את עול מלכותו מיועדת לעם ישראל, שהוא זה שנברא כדי לגלות את אמונת יחודו בעולם. " ה' ", לא כפי שהוא נכתב הוא נקרא, נכתב: 'י' 'ה' 'ו' 'ה', ונקרא: 'א-דני', ויש לכוון לקריאתו שהוא אדון הכל, ולכתיבתו, שהוא היה הווה ויהיה. " אלוהינו ", שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם והוא המולך עלינו (שו"ע ה, א). וכשיאמר " אחד ", יכוון שהוא היחיד המולך בכל העולם, בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. והכוונה רמוזה באותיות "אחד", 'א' שהוא יחיד, 'ח', כנגד שבעה רקיעים והארץ, 'ד' כנגד ארבעת הרוחות. ויאריך בעת אמירת 'ד' כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם (שו"ע סא, ו; ועיין מ"ב יח).
ונראה שבדיעבד, גם אם לא כיוון לפירוש המדויק של כל מילה וכל שם, אם הבין באופן כללי את משמעות המילים, שעניינם קבלת עול מלכות שמים - יצא ידי חובתו. נראה שמה שאמרו לכוון ב'אחד' הוא הכוונה לכתחילה, וכפי שמסופר בברכות יג, ב, שר' ירמיה האריך הרבה, אמר לו ר' חייא: כיוון שהמלכת אותו למעלה ולמטה ולארבע רוחות - יותר אינך צריך לכוון. וכן לגבי כוונת שמות ה', אם ההלכה שמי שלא כיוון כפי שמבואר בשו"ע או"ח ה' אינו יוצא ידי חובתו, היה הכרח שהתלמוד יבאר את החיוב הזה היטב. וכן ב[[הליכות שלמה]] פ"ז הערה ו' ציטט מדברי [[רבי עקיבא איגר]]: "וביותר נלענ"ד דגם בפסוק ראשון בעינן רק כוונה שמקבל עליו מלכות שמים, ואין צריך שיבין פירוש המילות". גם מדברי המ"ב סב, ג, נראה שהכוונה להבנה כללית, שכתב שגם מי שאינו מבין לשון הקודש עדיף שיקרא את שמע בעברית, מפני שאין מצוי שבן ישראל לא ידע ביאור הפסוק הראשון, ומשמע שכוונתו להבנה כללית. (עוד עיין באג"מ או"ח ח"ה ה, ב, שכתב כנ"ל לגבי השמות, אבל הוסיף שהכוונה שהוא אחד בד' רוחות ואין בלתו מעכבת, ובאר שהיא המשך קבלת עול מלכותו, שהואיל ואין בלתו חובה לקבל עול מלכותו).(פביבי הלכה)
 
אם הסיח את דעתו ולא שם לב גם למשמעות הכללית של המילים, שיש בה קבלת עול מלכות שמים - לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור ולקרוא בכוונה. אם נזכר בזה מיד אחר שסיים את הפסוק הראשון, ימתין מעט, כדי שלא יראה כמי שקורא את שמע פעמיים, ויחזור ויקרא את הפסוק הראשון בלחש. ואם נזכר באמצע הפרשה הראשונה, יפסיק ויחזור לתחילתה ויקראנה כסדר. ואם נזכר באמצע הפרשה השניה, יסיים אותה ואח"כ יחזור לקרוא את כל הפרשה הראשונה, ואחריה ימשיך לפרשת "ויאמר", ואינו צריך לומר שוב את הפרשה השניה, שסדר הפרשות בדיעבד אינו מעכב (מ"ב סג, יד; כה"ח יז-יח). כדי לעורר את הכוונה נוהגים לקרוא את הפסוק הראשון בקול רם. וכן נוהגים לכסות את העיניים ביד ימין, כדי לא להסתכל בדבר אחר שיפריע לכוונתו (שו"ע סא, ד-ה; מ"ב יז).
 
==דין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד==
 
מיד לאחר הפסוק הראשון אומרים בלחש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ואף שמשפט זה אינו מופיע בפרשת שמע ואף אינו פסוק מהתנ"ך, תקנו חכמים לאומרו בפרשת שמע על פי מסורת קדומה. מסופר בתלמוד מסכת פסחים (נו, א), שלפני פטירתו של יעקב אבינו, נאספו כל בניו אליו, ורצה לגלות להם את קץ הימים, ונסתלקה ממנו שכינה ולא יכל לגלות להם את הקץ. אמר לבניו: שמא יש בכם מי שאינו הגון, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכאבי יצחק שיצא ממנו עשו, ולכן איני יכול לגלות לכם את הקץ? פתחו כולם ואמרו: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אמרו חז"ל: ומה נעשה אנחנו? נאמר משפט זה, והרי לא נכתב בפרשה. לא נאמר אותו, והרי יעקב אבינו ע"ה אמרו. לפיכך תיקנו לאומרו בלחש. פסוק זה נחשב כהמשך לקבלת עול מלכות שמים שבפסוק הראשון, ולכן גם בו חובה לכוון לפירוש המילים, ואם קראו בלא כוונה צריך לחזור ולקוראו בכוונה (מ"ב סג, יב).
 
נכון להפסיק מעט בין "...לעולם ועד" ל"ואהבת", כדי להבדיל בין קבלת עול מלכות שמים לשאר הפרשה, כן ראוי להפסיק בין הפסוק הראשון ל"ברוך שם" וכו', כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים מהתורה למה שהוסיפו חכמים (שו"ע ורמ"א סא, יד).
 
==דיני אמירת קריאת שמע==
 
יקרא קריאת שמע בכוונה גדולה, באימה, יראה, רתת וזיע, ויחשוב בליבו שהוא קורא עתה את דבר המלך הקב"ה. ואף שקוראים את שמע בכל יום, שחרית וערבית, יתאמץ להתרכז במשמעות הדברים כאילו הם חדשים אצלו (שו"ע סא, א-ב). בנוסף לכוונה, צריך הקורא לדקדק באותיותיה, שלא יבליע שום אות, לא ידגיש את הרפה ולא ירפה את המודגש. וכן לכתחילה יש להבחין בין אות א' לע', ובין כ' לח', ובין קמץ לפתח, ובין צירי לסגול (שו"ע או"ח סא, יד-כג). ואמרו חכמים: "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם" (ברכות טו, ב). בדיעבד, אם קראה שלא בדקדוק - יצא. ובתנאי שלא יחסיר מילה או הברה שלמה מתוך מילה (שו"ע סב, א; מ"ב א). צריך להשמיע לאוזנו את מה שהוא מוציא מפיו, ובדיעבד אם קרא בשפתיו אף שלא השמיע לאוזנו, כיוון שעשה מעשה בשפתיו - יצא. אבל אם רק הרהר את שמע, כיוון שלא קראה בפיו - לא יצא ידי חובתו (שו"ע סב, ג, ועיין לעיל א, ט).
 
==בלועזית==
 
מעיקר הדין, אף שראוי לקרוא את שמע ולהתפלל בלשון הקודש, מכל מקום אם קרא והתפלל בשפה אחרת יצא, ובתנאי שיבין את אותה השפה. אלא שכתבו כמה מגדולי האחרונים, שכיום אי אפשר לצאת ידי קריאת שמע בשפה אחרת, מפני שישנן מילים שאיננו יודעים לתרגם במדויק. למשל, המילה "ושננתם", שמשמעותה בעברית היא גם שינון וגם חידוד, ואין מילה כזו בשפות אחרות. והואיל ולא ניתן לתרגם את קריאת שמע באופן מדויק, אין אפשרות לקוראה בשפה זרה (מ"ב סב, ג).
 
==אופן אמירתה==
מותר לקרוא את שמע בעמידה או בישיבה או בשכיבה על צידו. ואמנם לדעת בית שמאי צריך לקרוא את שמע בערב בשכיבה, ובבוקר בעמידה, שנאמר: "ובשכבך ובקומך". אולם ההלכה כבית הלל, שפרשו שכוונת התורה להורות את זמנה של קריאת שמע, שהוא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שקמים, אבל לגבי תנוחת הקורא אין שום הגבלה (ברכות י, א; שו"ע סג, א). אפשר ללמוד מהלכה זו, שהאמונה אינה דבר מנותק מהעולם, שרק במצבים מיוחדים אפשר להגיע אליה; אלא האמונה המתבטאת בקריאת שמע שייכת לכל מצבי חייו של האדם בעולם הזה, ולכן אפשר לקרוא את שמע בכל מצב. מעיקר הדין, אפשר לקרוא את שמע אפילו בהליכה, שנאמר: "ובלכתך בדרך", אלא שאמרו חכמים שאין ראוי שאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים כדרך עראי, לפיכך נכון שהמהלך בדרכו יעמוד בעת קריאת הפסוק הראשון של שמע (שו"ע סג, ג; מ"ב ט). ובשכיבה על גבו או על בטנו אסור לקרוא קריאת שמע, כי אין זו קריאה דרך כבוד (שו"ע סג, א; וע' שו"ע אה"ע כג, ג) 7 . מפני חשיבותה של הפרשה הראשונה, שבה אנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים, צריך אדם להזהר בשעת קריאתה שלא לעסוק בשום דבר אחר, ולא ירמוז בעיניו או באצבעותיו או בשפתיו (שו"ע סג, ו).
 
==תפילין וציצית בקריאת שמע==
מתפללים וקוראים קריאת שמע של שחרית עם תפילין, שנאמר בפרשת שמע: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), ואמרו חכמים: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" (ברכות יד, ב). ומכל מקום גם מי שאין לו תפילין צריך לקרוא קריאת שמע, הואיל ואלו שתי מצוות שאינן מעכבות זו את זו. ואם לא זכה לקיים מצוות תפילין, לפחות יקיים את מצוות קריאת שמע. ואינו נחשב כמעיד עדות שקר, הואיל והוא אנוס (מ"ב מו, לג). נוהגים למשמש בתפילין של יד בשעה שאומרים: "וקשרתם לאות על ידך", ובתפילין של ראש כשאומרים: "והיו לטוטפות בין עיניך", ואח"כ מנשקים את היד שנגעה בתפילין (שו"ע סא, כה; ח"א יד, טו). כן נוהגים להתעטף בציצית לפני תפילת שחרית, מפני שהפרשה השלישית של קריאת שמע עוסקת במצוות הציצית. ונוהגים לאחוז את הציציות ביד שמאל כנגד הלב בעת קריאת שמע, רמז למה שנאמר: "והיו הדברים האלה וכו' על לבבך" (שו"ע כד, ב). יש נוהגים ליטול את שתי הציציות שלפניו, ויש נוהגים לאסוף את ארבע הציציות 8 .
 
נוהגים לפני פרשת "ויאמר" ליטול את הציצית ביד ימין (מ"ב כד, ד), או בשתי הידיים (כה"ח כד, ח). וכשאומרים "ציצית" מנשקים את הציציות. וכשאומרים "וראיתם" מסתכלים בהן, ויש נוהגים להעבירן אז על העיניים ולנשקן. וכן נוהגים לנשקן בסיום הפרשה כשאומרים "אמת". וממשיכים לאחוז בציציות עד "ונחמדים לעד" שבברכת "אמת ויציב", ואז מנשקים שוב את הציציות ומניחים אותן (מ"ב כד, ד, כה"ח כד, ח, יח). ויש עוד מנהגים בזה. וכל אלו הידורים של חיבוב מצווה, אבל אינם מעכבים את המצווה.
 
==רמ"ח תיבות==
 
אמרו חכמים, שיש בקריאת שמע רמ"ח (248) מילים, וכן בגוף האדם ישנם רמ"ח איברים, וכשאדם קורא את קריאת שמע כתיקונה, כל איבר ואיבר נוטל מילה אחת ומתרפא בה. אלא שבפועל יש בשלוש פרשיות של קריאת שמע רמ"ה (245) מילים, וכדי להשלים לרמ"ח, חוזר החזן ואומר "ה' אלוהיכם אמת", ובזה נשלמו רמ"ח מילים (זוה"ח רות צה, א). מי שמתפלל ביחידות, חסרות לו שלוש מילים, וכמה מנהגים נאמרו כיצד להשלימן. למנהג אשכנז יאמר לפני קריאת שמע "א-ל מלך נאמן". לפי השולחן ערוך, יכוון בט"ו הווי"ן שפותחים את המילים הראשונות של ברכת אמת ויציב (ו יציב ו נכון ו קיים ו ישר וכו'), שיש בהם רמז לשלושה שמות קדושים, והם יהיו תחליף לשלוש המילים החסרות (שו"ע ורמ"א סא, ג). למנהג רוב הספרדים, היחיד ישלימם לעצמו ויאמר במקום החזן פעם נוספת "ה' אלוהיכם אמת". ואמנם ברור שחזרת היחיד אינה חשובה כחזרת החזן, מכל מקום יש בכך תחליף מסוים. וגם מי שסיים את קריאת שמע אחר שהחזן אמר: "ה' אלוהיכם אמת", יאמר שוב "ה' אלוהיכם אמת", כדי להשלים לעצמו שלוש מילים (כה"ח סא, טו-טז).
 
== לקריאה נוספת ==
{{מקור|(דיני המצוה מבוארים במסכת ברכות פרקים א-ג)))}}.
 
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
 
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:תפילה]]
[[קטגוריה:סדר היום]]

גרסה מ־13:54, 26 באוגוסט 2012

נשיאת נפש האומה כולה למקור חייה היחיד ית', מתוך ההשבה אל הלב מחשבון השכל הצלול [עפ"י ע"א א א קנו, קנח]. קריאת שמע - סגולתה - לעורר ולגלות את ההרגש הטוב, שהוא מוסיף אומץ אל השכל הטוב [ע"ר א תכא]. קריאת שמע - עיקרה - ◊ בא לחזק כח הרוח שיוכל לעמוד קדם מלכא ולהיות לו מהלכים בין העומדים, שהרי הוא מתבונן בדעתו ושכלו אחדות השי"ת ותיכף ומיד מקבל מלכותו <ואם שדעת ד' ויחודו הוא מצד הנשמה לבד, אבל קבלת עול מלכות שמים וישוב הלב להנהיג רצונו והנהגותיו ע"פ השכל הזה, זהו שיתוף שכל ורצון, שהוא רוח הלב> [פ"א קעז-ח]. ע"ע "שמע".

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=קריאת_שמע&oldid=66161"