מילון הראי"ה:זכות אבות (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף

אותו רוח חיים הטוב הספוג באבות, שהם זכו אליו על ידי הסתגלות גדולה של רצון חפשי למוסר ולהוד קודש בפועל ובגבורה, הולך הוא ושורה בבנים גם בלא עמל ויגיעה, כי אם בתור ירושה [קובץ ג ש]. העצמות של מהות החיים הגנוזה בעצם חפשה חיה היא באבות, ולפעולתה היא מוכנת בין לטוב בין לרע; הגילוי שלה בפעולתה הטובה עד שחקים עולה, שבצאתה לפועל ע"י האבות היא שוטפת בבנים בזרם חפשי ואדיר, ומתגלה בסגולה הצורית היותר עצמית של הגזע, בתכונת הכלל ביחוד, העולה למעלה מכל בחירה גלויה ומכל לימוד [עפ"י אג' א שיט־שכא]. הזוהר העליון הנטבע בנפש מקדושת אבות, עד שאור הצדק והמשפט נשאב ממקור חיותו (האלהי) [עפ"י ע"א ד ה לא]. הכח האדיר בקודש הצבור בנשמה הגדולה של האבות, שהיתה כל מגמתם להופיע בעולם באור היותר גדול בצדקה ומשפט בחיים, במובנם היותר נעלה ונשגב; שלא רק צדם המעשי הוא נותן להחיים את הטוב, כ"א גם [את] הצד הציורי שלהם הוא נותן, את עצם התוכן של החיים שיהיו נחמדים ואהובים, ראויים לפריחה וקיום לעליה והתגברות נפלאה, וממילא גם הצד המעשי הוא מתעשר ומתעלה. הגודל הזה א"א לבא כ"א [כ]שיהיה החפץ של מילוי הצדק והמשפט נשאב ממקורו ושרשו, מאותו המקור העצמי שלו, אשר בהשקפה הראשונה נמצאהו בעצם טבע הנפש הטהורה, שעל כן תהיה ההתעלות המוסרית הבאה מעצם אהבת הטוב מפני שהוא טוב, הדבר היותר מכריע את החיים לעליוניות. אבל באמת עוד אין זה מגיע למרום הקץ של המקוריות, שהרי יסוד החפץ של הנפש לטוב לצדקה ואורה הוא מפני המקור האלהי שלה, ע"כ רק בקריאה בשם ד' אלהי עולם ובדרכיו, כשההתעלות העליונה של הכרת אלהים הטהורה היא מתרבה, חפץ הטוב והצדק הוא הולך ומתגדל עם כל זיק וניצוץ של אור זכר שם ד' של אהבה ושל יראה הבאים עמו בטבע הנפש האנושית, ומכל זיק פרטי מסתעפים הענפים המעשיים והציוריים שבדרכי החיים לטובה, אז באה הנטיה מעצמיות הנפש באמת מצד מקורה היסודי, והוא קיים לעד עד שפועל פעולתו אמת ג"כ על דורות רבים של בנים [שם]. ◊ ע"י זכות אבות בא לנו הכח המוסרי הכללי שתוכנו הוא כללות המדות היותר טובות הפועלות הנהגה צבורית טובה מלאה חסד משפט וצדקה [שם לה].

יסוד זכות אבות השמור לבנים[עריכה]

האבות מטביעים מדותיהם הטובות בטבע בלב בניהם, ואפילו סרו בפועל הבנים מדרך הישרה מ"מ כשהיה כח הטוב של האבות גדול מאד, פועל כח ירושת אבות שלעולם אי אפשר שיהיה קלקול הבנים גדול כ"כ עד שלא יהיה אפשר שירפאו ממשובתם, כ"א באיזה הערות מוסריות, של חכמה או שבט ד' ע"י יסורין, יחזרו לעצם טבע נפשם הטובה שירשו מאבותיהם הצדיקים [שם א ה נה]. כח מוסרי, רוחני ואמוני שנמשך מהמקור הגדול והקדוש של האדם המחנך האצילי לדורות, ויכול להימשך הרבה מאוד דורות [עפ"י שי' ג 304]. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, תמה זכות אבות.