מילון הראי"ה:תשובה (בעל תשובה): הבדלים בין גרסאות בדף

שקוע ברעיון התשובה ושואף להתגשמותה המעשית [א"ש יד לו]. מי שהרצון שלו קבוע לטובה ע"י עומקה של תשובה [עפ"י שם ט א]. איש חכם שהלך בדרך רחוקה, ועתה לבו אל עמו [עפ"י א"ת ב 211]. העסוק תמיד בתשובה, דהיינו שתשובתו שלמה וגמורה [עפ"י א"ל קה]. בעל תשובה - "הגדול בבעלי תשובה"^[1]- מי ששלם בכל כחות החיים שבו, הגופניים והנפשיים, ובכחותיו מלאים העז והמחודדים על כל הרגשה של נועם, ענג ועז, ישוב אל ד' בכל לבבו [עפ"י ע"א ד ה פב]. בעל תשובה כזה, שבכל תנאיו הפנימיים והחיצוניים היה מוכשר לחיים רעים במוסרם, והוא התגבר על כל אלה בכחה של תורה שפעלה עליו באורה [שם]. בעל תשובה שהוא גדול מעקרו, בעל נשמה גדולה, שתחילת חטאו היה מסבת ההרגשה הפנימית הגדולה על העולם והחיים העוברת כל גבול יושר וצדק נהוג ומוסכם, אפילו מצד כל קדוש ונשגב, מפני שכל חק ומשפט אפילו מצד התורה ומכ"ש מצד ההרגל וההסכמה, אפילו הסכמת חכמים ובתי דינים ע"פ חק וע"פ דרכה של תורה, הכל הוא מתייחס אל החולשה האנושית והחברתית ונוגע לה ברב או במעט, (ו)מי שלא הגיע לזאת המעלה העליונה שהיא הגדולה שבגדולות - "ענוה גדולה מכולם", הנה תשאהו רוחו הגדולה ממעל לכל חק ומשפט, ואם לא יורק עליו טל תורה במדה גדולה כראוי לו, יצא החזיון המר המצוי לפעמים מכח עז ונפלא היוצא מערכו ומדתו. איש כזה כאשר ישוב ורפא לו, כאשר יבא עד מרום הגבול וידע כי בגובה אפו השחית את נפשו ואת העולם, כשישוב אל ד', הוא לא יעזב לעולם לחוש את יקר נפשו ואת נטיותיו הרוממות שנשאוהו תמיד למעלה למעלה. הוא ידע אל נכון שעצם החפץ העליון הפנימי הוא בא מאוצר טוב, והוא גנוז עוד ביתר שאת ומעלה בתוך אוצר הטוב של תורת ד' תמימה, הנותנת מקום בקצב ומדה לבא לכל החמודות העליונות שהן ממעל מדיוק הקצב והמדה, "אז תתענג על ד' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר", "נחלה בלי מצרים". הנה הוא יתקן דרכיו, אבל יוקיר את הנטיה הרמה הפנימית שבקרבו. בתכונתו הפנימית יהיה מלא עז ואורה, חכמתו תאיר פניו ומגמתו המוסרית ברורה לפניו [עפ"י שם פג]. בעל נפש מאירה ואור ישרים זרוח על נפשו ומצהלת ג"כ את פניו, אבל כחות נפשו הגדולים שהם היו הגורמים לו לצאת מגבולה של תורה וצדקת אמת ומשפט, הם עצמם מאירים לפניו גם עתה את דרכו בחיים אלא שהנם עתה מעוטרים באורה של תורה ונר אלהים על ראשו, בעל תשובה כזה שגם אותו האורח שבנפשו שעל ידו פרץ את גדרות העולם הוא בעצמו יכול להיות לאור נוגה אע"פ שמעשיו מקבלים תמונה אחרת לגמרי, ש"זדונותיו מתהפכים לזכויות" [עפ"י שם]. ע' במדור תאורים אלהיים, יד ד', "פשט ידיה וקבליה".

הערות שוליים[עריכה]