מילון הראי"ה:חבוט הקבר (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף

חסרון [[מילון הראי"ה:הארת הנשמה העצמית|הארת הנשמה העצמית]]. ע"י מעשים רעים ונטיות עכורות מתחשכת אורה של הנשמה, ומעינה נכבש, והאדם סופג לו את [[מילון הראי"ה:רוחניותו|רוחניותו]] מכלים אחרים, מרשמי חוץ, של [[מילון הראי"ה:עולמים|עולמים]], ספרים, נפשות ומעשים, ורשמי החוץ פועלים עליו בצורה מדולדלת. כשהקשבתו של האדם היא כ"כ מפולשת, עד שאובד הוא את הרכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים רק את שמו שכח, ולא ידע. אז התוכן הפראי של [[מילון הראי"ה:הגוף|הגוף]] מתגבר בצורה של שממון ושל הריסה, והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו, אבד אז את [[מילון הראי"ה:היסוד|היסוד]], [[מילון הראי"ה:הצנור|הצנור]] המשפיע [[מילון הראי"ה:לעצמיות|לעצמיות]] ממקור החיים המיוחד לו, את [[מילון הראי"ה:הפסוק|הפסוק]] שלו, את האותיות של [[מילון הראי"ה:שמו|שמו]] [[מילון הראי"ה:שבתורה|שבתורה]] [[מילון הראי"ה:ודמיון|ודמיון]] הבשר הולך ומרעיש, חובט בו בכל שוטי ברזל, הוא קבור באדמת עפר קברו [[מילון הראי"ה:החומרי|החומרי]], וכבול בכבלי [[מילון הראי"ה:זוהמא|זוהמא]], ענן השכחה החשוך סובב את מלא [[מילון הראי"ה:קומתו|קומתו]], ואת שמו לא ידע [עפ"י א"ק ג קלז, קלט].