מילון הראי"ה:שבירת הכלים ותקונם (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף
(העברת מילון הראי"ה למרחב השם המתאים) |
מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
◊ כל מקום שיש [[מילון הראי"ה:רעיון|רעיון]], רגש, מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים [[מילון הראי"ה:אציליים|אציליים]] [[מילון הראי"ה:רוחניים|רוחניים]], מולך [[מילון הראי"ה:אור אלהי|אור אלהי]], מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, [[מילון הראי"ה:מהדר|מהדר]] [[מילון הראי"ה:ומפאר|ומפאר]], מחיה, מרומם, הכל מתוך הבהירות של אור ההויה. מולך '''-''' [[מילון הראי"ה:ומת|ומת]]. הממלכה קצובה, כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה. לפעמים מתגבר [[מילון הראי"ה:האור|האור]], רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר [[מילון הראי"ה:פנימי|פנימי]], יותר אמת שהוא לעצמו, יותר [[מילון הראי"ה:עזיז|עזיז]] בתוכן תוכיותו, מופיע האור על [[מילון הראי"ה:הכלי|הכלי]], המחשבה על ההויה, אין המעמד יכול להתקיים, אין התוכן הולם. משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם מסתלקת מרקיעה לשחקים, הגופים יורדים לעלמא דפרודא, ההויה מתיצבת ערומה, בודדה קרועה, פזורה. בקרבה כנוס, גנוז וטמיר, חשק עולמים לאור עליון, [[מילון הראי"ה:חסד|חסד]] עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו, בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש, יש נצוץ. נצוץ של נצוץ, דק ודק מכל דק. האור הפנימי, אור אלהים עליון, בונה ומיסד מקבץ נפזרים, [[מילון הראי"ה:מתקן|מתקן]] עולמי עד, מסדר ומחבר. מתגלה [[מילון הראי"ה:מלכות|מלכות]] עולמים, [[מילון הראי"ה:מאור אין סוף|מאור אין סוף]] שבתוכיות הנשמה, מאלהים אל העולם, אור חדש נולד, אור [[מילון הראי"ה:זיו|זיו]] הדר פני אל [א"ק ד ת־תא (א"ה 9־1098)]. | |||
ע' בנספחות, מדור מחקרים, "שבירת הכלים". | ע' בנספחות, מדור מחקרים, "שבירת הכלים". | ||
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:מונחי קבלה ונסתר|שבירת]] | [[קטגוריה:מילון הראי"ה:מונחי קבלה ונסתר|שבירת]] | ||
גרסה אחרונה מ־15:18, 27 באוגוסט 2012
|
|
◊ כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה ורצון, כל מקום שיש חיים אציליים רוחניים, מולך אור אלהי, מושל, כובש, מתנוצץ, מתהדר, מהדר ומפאר, מחיה, מרומם, הכל מתוך הבהירות של אור ההויה. מולך - ומת. הממלכה קצובה, כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה. לפעמים מתגבר האור, רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי, יותר אמת שהוא לעצמו, יותר עזיז בתוכן תוכיותו, מופיע האור על הכלי, המחשבה על ההויה, אין המעמד יכול להתקיים, אין התוכן הולם. משתברים הכלים, מתים המלכים, מתים האלים, נשמתם מסתלקת מרקיעה לשחקים, הגופים יורדים לעלמא דפרודא, ההויה מתיצבת ערומה, בודדה קרועה, פזורה. בקרבה כנוס, גנוז וטמיר, חשק עולמים לאור עליון, חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו, בכל תנועה, בכל תוכן חיים, בכל מהות יש, יש נצוץ. נצוץ של נצוץ, דק ודק מכל דק. האור הפנימי, אור אלהים עליון, בונה ומיסד מקבץ נפזרים, מתקן עולמי עד, מסדר ומחבר. מתגלה מלכות עולמים, מאור אין סוף שבתוכיות הנשמה, מאלהים אל העולם, אור חדש נולד, אור זיו הדר פני אל [א"ק ד ת־תא (א"ה 9־1098)]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "שבירת הכלים".