מעילה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''הנהנה מן ההקדש חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם מעילות''' {{מקור| | '''הנהנה מן ההקדש חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם מעילות''' {{מקור|הסוגיות בכל מסכת מעילה|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', נתן טבעת של הקדש בידו {{מקור| | '''לדוגמא''', נתן טבעת של הקדש בידו {{מקור|מעילה תחילת פרק חמישי במשנה|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקור העונש''' מהפסוקים "נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקודשי ה', והביא את אשמו איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם. ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן, והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו" {{מקור| | '''מקור העונש''' מהפסוקים "נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקודשי ה', והביא את אשמו איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם. ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן, והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו" {{מקור|ויקרא ה-טו|כן}}. | ||
'''מקור האזהרה''' אינו מפורש בתורה {{מקור| | '''מקור האזהרה''' אינו מפורש בתורה {{מקור|רש"י מכות יג. ד"ה הקדש|כן}}, ויש בו ארבע דעות {{מקור|הביאם גריפ"פ עשה קפא דף פא ע"א בדפיו, ד"ה ומה"ט וד"ה אלא|כן}}: | ||
א) גזירה שווה "חטא חטא" מתרומה, ונאמר בתרומה {{מקור| | א) גזירה שווה "חטא חטא" מתרומה, ונאמר בתרומה {{מקור|ויקרא כב-י|כן}} "וכל זר לא יאכל קודש" {{מקור|רש"י שם, והוסיף שרוב הלכות מעילה נלמדות מתרומה בגזירה שווה זו|כן}}. | ||
ב) "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וכל נדריך" {{מקור| | ב) "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וכל נדריך" {{מקור|דברים יב-יז|כן}} {{מקור|רמב"ם מעילה א-ג, סמ"ג לאווין שמב|כן}}. | ||
ג) "וזר לא יאכל כי קודש הם" {{מקור| | ג) "וזר לא יאכל כי קודש הם" {{מקור|שמות כט-לג|כן}} שנאמר במילואים {{מקור|ספר הפרדס לרש"י בסופו|כן}}. | ||
ד) "לא יחל דברו" (בל יחל) {{מקור| | ד) "לא יחל דברו" (בל יחל) {{מקור|במדבר ל-ג|כן}} שנאמר בנדרים {{מקור|והגריפ"פ שם הביא שיש שתמהו על הראשונים שלא הביאו את מקור זה. ומדעת עצמו כתב שלא שייך בל יחל בהקדש|כן}}. | ||
'''בטעמו''' חקרו האחרונים האם הוא מדין גזל גבוה, שהרי גזל את ההקדש, או שהוא איסור הנאה נפרד משום ביזיון הקדושה {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא רצט. קובץ הערות נב-א תלה במחלוקת ראשונים. גר"ח סטנסיל מעילה כ. (סימן "בדין מעילה ע"י שליח"): גזל, והדגיש שהוא בין במעילה של הוצאה ובין במעילה של הנאה. אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה הספק, והוסיף שם בד"ה אולם, שגם לצד שהוא גזל, הוא יותר חמור מגזל הדיוט, ולכן צריך להביא גם חומש ואשם)}}. והנתיבות המשפט {{מקור| | '''בטעמו''' חקרו האחרונים האם הוא מדין גזל גבוה, שהרי גזל את ההקדש, או שהוא איסור הנאה נפרד משום ביזיון הקדושה {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא רצט. קובץ הערות נב-א תלה במחלוקת ראשונים. גר"ח סטנסיל מעילה כ. (סימן "בדין מעילה ע"י שליח"): גזל, והדגיש שהוא בין במעילה של הוצאה ובין במעילה של הנאה. אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה הספק, והוסיף שם בד"ה אולם, שגם לצד שהוא גזל, הוא יותר חמור מגזל הדיוט, ולכן צריך להביא גם חומש ואשם)}}. והנתיבות המשפט {{מקור|כח-ב|כן}} חילק שבקדושת דמים הוא גזל ובקדושת הגוף אינו משום גזל (אלא איסור הנאה נפרד)<ref>בערך [[הקדש#קדושה_ובעלות]] (ד"ה במהותו) תלינו זאת במחלוקת בדיני הקדושה והבעלות של ההקדש, והבאנו דעות שמחלקות בין קדושת הגוף לקדושת דמים. בחילוקים בין קדושת הגוף לקדושת דמים ע"ע [[הקדש#גוף_ודמים.</ref>. | ||
ונפק"מ שנהנה מחצר דלא קיימא לאגרא, שלא שייך בה איסור גזל {{מקור| | ונפק"מ שנהנה מחצר דלא קיימא לאגרא, שלא שייך בה איסור גזל {{מקור|אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה הספק|כן}}. | ||
'''במהות''' איסור המעילה כתבו ראשי הישיבות {{מקור| | '''במהות''' איסור המעילה כתבו ראשי הישיבות {{מקור|גרש"ש נדרים ט ד"ה ע"כ, חידושי ר' שמואל נדרים עמוד ריז|כן}} שכאשר האדם מקדיש את החפץ הוא לא מחיל עליו בעצמו את איסור המעילה, אלא שהוא רק מפרישו מכל העולם ומייחדו לגבוה, וממילא חל עליו איסור המעילה (ונקרא "דבר הנדור" משום שהייחוד לגבוה נעשה ע"י האדם). | ||
בדינים שונים ==בדינים שונים== | בדינים שונים ==בדינים שונים== | ||
בדינים שונים '''בקודשי מזבח, קודשי בדק הבית וחרמי כהנים''' יש דין מעילה {{מקור| | בדינים שונים '''בקודשי מזבח, קודשי בדק הבית וחרמי כהנים''' יש דין מעילה {{מקור|חינוך קכז|כן}}. | ||
בדינים שונים | בדינים שונים | ||
'''קודשים קלים''' אין בהם מעילה {{מקור| | '''קודשים קלים''' אין בהם מעילה {{מקור|מעילה ז: במשנה|כן}}, וכתב השיטה מקובצת שעדיין יש עליהם איסור בל יחל {{מקור|(מנחות ד. ותוס' נדרים י. (ד"ה אדם) סתמו שיש בהם איסור דאורייתא)}}. והקובץ שיעורים {{מקור|ח"ב יח-ד|כן}} כתב שלדברי השיטה מקובצת אינם איסורי חפצא אלא רק איסורי גברא, ונשאר בזה בצ"ע (משום שהביא ראיה שהם כן איסורי חפצא, שהרי אפשר להתפיס בהם). | ||
'''במחובר לקרקע ובעבדים''' אין מעילה, ואעפ"כ אסור להנות מהם. והסתפק המנחת חינוך האם האיסור להנות מהם הוא דאורייתא או דרבנן {{מקור|(קכז-א [ז] ד"ה ונראה. ובסוף המצווה (ד"ה ולפי) כתב שהאיסור במחובר הוא דרבנן)}}. | '''במחובר לקרקע ובעבדים''' אין מעילה, ואעפ"כ אסור להנות מהם. והסתפק המנחת חינוך האם האיסור להנות מהם הוא דאורייתא או דרבנן {{מקור|(קכז-א [ז] ד"ה ונראה. ובסוף המצווה (ד"ה ולפי) כתב שהאיסור במחובר הוא דרבנן)}}. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
'''קדושה הבאה מאליה''', כלומר שלא האדם הקדישה, כגון חפץ שנקנה להקדש ע"י קניין חצר - יש בזה שלוש דעות בראשונים: | '''קדושה הבאה מאליה''', כלומר שלא האדם הקדישה, כגון חפץ שנקנה להקדש ע"י קניין חצר - יש בזה שלוש דעות בראשונים: | ||
א) לרמב"ן אין בו מעילה, שדין מעילה נאמר רק בקדושת פה {{מקור| | א) לרמב"ן אין בו מעילה, שדין מעילה נאמר רק בקדושת פה {{מקור|בבלי:בבא בתרא עט.|כן}}. | ||
ב) לר"ן יש בו מעילה {{מקור| | ב) לר"ן יש בו מעילה {{מקור|גרש"ש נדרים ט ד"ה וקשה|כן}}. | ||
ג) הרשב"ם {{מקור| | ג) הרשב"ם {{מקור|בבא בתרא עט. ד"ה הכי|כן}} והתוס' {{מקור|שם ד"ה ואין|כן}} סוברים שחצר בכלל לא קונה להקדש, שהרי חצר מטעם יד ואין יד להקדש {{מקור|(והתוס' יום טוב מעילה ג-ו (ד"ה ואין) הקשה שהרי חצר גם מדין שליחות, ויש שליחות להקדש. במחלוקת זו דנו הקצוה"ח ר-א, הקובץ שיעורים בבא בתרא רצט, והפרי משה קניינים יד-ד. והדרכי משה דרך הקודש ח-ז חקר האם איסור מעילה הוא איסור להנות מדבר שהקדישו אדם או מדבר קדוש)}}. וחקר הקהילות יעקב האם מה שאין חצר להקדש הוא שאין לו קניין חצר (וכן קנייני משיכה והגבהה) אלא הקדש קונה רק בדיבור (או בכסף), או שבפועל אין להקדש חצר, שחצר צריכה להיות מיוחדת לתשמישו של בעליה, כמו שיד מיוחדת לבעליה, אך חצר הקדש אינה מיוחדת לקב"ה יותר משאר חצרות {{מקור|(בבא בתרא לב-ו: בדעת הנתיבות המשפט (בד"ה והנה) - אין קניין חצר, דעת עצמו (בסופו ד"ה ואולם) - בפועל אין להקדש חצר)}}. | ||
'''קודשי גויים''', כגון נדרים ונדבות שהקדישום גויים, אין בהם מעילה {{מקור|(אך מדרבנן אסור להנות מהם (רמב"ם מעילה ה-טו))}}. וחקרו האחרונים האם הוא משום שהם גויים או משום שאינם ישראל {{מקור| | '''קודשי גויים''', כגון נדרים ונדבות שהקדישום גויים, אין בהם מעילה {{מקור|(אך מדרבנן אסור להנות מהם (רמב"ם מעילה ה-טו))}}. וחקרו האחרונים האם הוא משום שהם גויים או משום שאינם ישראל {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא רצו, המידות לחקר ההלכה ב-יג|כן}}. | ||
'''[[מעילה בקונמות]]''' - ע"ע. | '''[[מעילה בקונמות]]''' - ע"ע. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''ההקדש יוצא לחולין''' ע"י המעילה. וחקר הגר"א וסרמן {{מקור| | '''ההקדש יוצא לחולין''' ע"י המעילה. וחקר הגר"א וסרמן {{מקור|קובץ שיעורים פסחים קכא וקובץ הערות נה-א|כן}} האם ההוצאה לחולין גורמת לחיוב המעילה, או שחיוב המעילה מוציא לחולין (ולצד זה חיוב המעילה אינו על ההוצאה לחולין עצמה אלא על מעשה ההוצאה). ונפק"מ במקרה שאין חיוב מעילה, כגון קרקע: אם חיוב המעילה מוציא לחולין - כאן, שאין חיוב מעילה - לא יצא לחולין, אך אם ההוצאה לחולין גורמת לחיוב המעילה - יצא לחולין אע"פ שאין חיוב. | ||
'''חצי שיעור במעילה''', דהיינו שנהנה מחצי פרוטה של הקדש, אין בו מעילה אך אסור בהנאה. ונחלקו המפרשים בטעם לזה: | '''חצי שיעור במעילה''', דהיינו שנהנה מחצי פרוטה של הקדש, אין בו מעילה אך אסור בהנאה. ונחלקו המפרשים בטעם לזה: | ||
א) לתוס' הרא"ש איסורו מדאורייתא {{מקור| | א) לתוס' הרא"ש איסורו מדאורייתא {{מקור|גיטין יב: ד"ה בפחות|כן}}. וחקר הדרכי משה {{מקור|דרך הקודש ד-א|כן}} האם סתם הנאה בכל שהוא והלכה למשה מסיני ששיעור מעילה בפרוטה, או שסתם הנאה בפרוטה וגזירת הכתוב שאסור להנות גם בפחות משווה פרוטה (דחזי לאיצטרופי). | ||
ב) לריב"ם {{מקור| | ב) לריב"ם {{מקור|הובא בתוס' הרא"ש שם|כן}} ולרש"ש {{מקור|שם ד"ה גמרא, וקידושין נ. על רש"י ד"ה שליח|כן}} איסורו רק מדרבנן. וביאר הרש"ש {{מקור|קידושין שם|כן}} שהטעם שאינו אסור מן התורה הוא כדעת הסוברים שחצי שיעור אסור מן התורה רק באיסורים שדומים לחלב, שיש בו כרת<ref>]] הבאנו מחלוקת בזה בערך [[חצי שיעור#בדינים_שונים]] ד"ה איסור שאין בו כרת.</ref>. | ||
'''במעילה שלא כדרך הנאתו''' הסתפק המשנה למלך האם מעל {{מקור| | '''במעילה שלא כדרך הנאתו''' הסתפק המשנה למלך האם מעל {{מקור|יסודי התורה ה-ח ד"ה ויש להסתפק גבי מעילה|כן}}. | ||
'''זריקת הדם''' מוציאה מידי מעילה {{מקור| | '''זריקת הדם''' מוציאה מידי מעילה {{מקור|בבלי:יומא נט:|כן}}. ויש לחקור האם הוא משום שנעשית מצוותו, או משום שהותר לכהנים {{מקור|מקדש דוד ח"א ארבע עבודות. וכן חקר בגר"ח סטנסיל שעב האם צריך זריקה המתרת באכילה או רק זריקה המכפרת|כן}}.'''נזיקין''' - קודשים שיש בהם מעילה אין בהם דיני נזיקין, בין שהזיקו ובין שהוזקו {{מקור|רמב"ם נזקי ממון ח-א|כן}}. וביאר המנחת חינוך {{מקור|נא-א [ז] ד"ה ודע|כן}} שאינו תלוי בדין מעילה, אלא שאם הוא קודשי גבוה פטור אפילו אם אין בו מעילה (כגון קרקע של הקדש, שאין מעילה במחובר). | ||
==אנשים== | ==אנשים== | ||
'''גוי''' אין עליו איסור מעילה (דהיינו אם הגוי נהנה מן ההקדש לא מעל) {{מקור| | '''גוי''' אין עליו איסור מעילה (דהיינו אם הגוי נהנה מן ההקדש לא מעל) {{מקור|דן בזה אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה אי|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־09:23, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== הנהנה מן ההקדש חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם מעילות (הסוגיות בכל מסכת מעילה).
לדוגמא, נתן טבעת של הקדש בידו (מעילה תחילת פרק חמישי במשנה).
מקור וטעם
מקור העונש מהפסוקים "נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקודשי ה', והביא את אשמו איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם. ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן, והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו" (ויקרא ה-טו).
מקור האזהרה אינו מפורש בתורה (רש"י מכות יג. ד"ה הקדש), ויש בו ארבע דעות (הביאם גריפ"פ עשה קפא דף פא ע"א בדפיו, ד"ה ומה"ט וד"ה אלא):
א) גזירה שווה "חטא חטא" מתרומה, ונאמר בתרומה (ויקרא כב-י) "וכל זר לא יאכל קודש" (רש"י שם, והוסיף שרוב הלכות מעילה נלמדות מתרומה בגזירה שווה זו).
ב) "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' וכל נדריך" (דברים יב-יז) (רמב"ם מעילה א-ג, סמ"ג לאווין שמב).
ג) "וזר לא יאכל כי קודש הם" (שמות כט-לג) שנאמר במילואים (ספר הפרדס לרש"י בסופו).
ד) "לא יחל דברו" (בל יחל) (במדבר ל-ג) שנאמר בנדרים (והגריפ"פ שם הביא שיש שתמהו על הראשונים שלא הביאו את מקור זה. ומדעת עצמו כתב שלא שייך בל יחל בהקדש).
בטעמו חקרו האחרונים האם הוא מדין גזל גבוה, שהרי גזל את ההקדש, או שהוא איסור הנאה נפרד משום ביזיון הקדושה (קובץ שיעורים בבא בתרא רצט. קובץ הערות נב-א תלה במחלוקת ראשונים. גר"ח סטנסיל מעילה כ. (סימן "בדין מעילה ע"י שליח"): גזל, והדגיש שהוא בין במעילה של הוצאה ובין במעילה של הנאה. אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה הספק, והוסיף שם בד"ה אולם, שגם לצד שהוא גזל, הוא יותר חמור מגזל הדיוט, ולכן צריך להביא גם חומש ואשם). והנתיבות המשפט (כח-ב) חילק שבקדושת דמים הוא גזל ובקדושת הגוף אינו משום גזל (אלא איסור הנאה נפרד)[1].
ונפק"מ שנהנה מחצר דלא קיימא לאגרא, שלא שייך בה איסור גזל (אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה הספק).
במהות איסור המעילה כתבו ראשי הישיבות (גרש"ש נדרים ט ד"ה ע"כ, חידושי ר' שמואל נדרים עמוד ריז) שכאשר האדם מקדיש את החפץ הוא לא מחיל עליו בעצמו את איסור המעילה, אלא שהוא רק מפרישו מכל העולם ומייחדו לגבוה, וממילא חל עליו איסור המעילה (ונקרא "דבר הנדור" משום שהייחוד לגבוה נעשה ע"י האדם).
בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים בקודשי מזבח, קודשי בדק הבית וחרמי כהנים יש דין מעילה (חינוך קכז). בדינים שונים קודשים קלים אין בהם מעילה (מעילה ז: במשנה), וכתב השיטה מקובצת שעדיין יש עליהם איסור בל יחל (מנחות ד. ותוס' נדרים י. (ד"ה אדם) סתמו שיש בהם איסור דאורייתא). והקובץ שיעורים (ח"ב יח-ד) כתב שלדברי השיטה מקובצת אינם איסורי חפצא אלא רק איסורי גברא, ונשאר בזה בצ"ע (משום שהביא ראיה שהם כן איסורי חפצא, שהרי אפשר להתפיס בהם).
במחובר לקרקע ובעבדים אין מעילה, ואעפ"כ אסור להנות מהם. והסתפק המנחת חינוך האם האיסור להנות מהם הוא דאורייתא או דרבנן (קכז-א [ז] ד"ה ונראה. ובסוף המצווה (ד"ה ולפי) כתב שהאיסור במחובר הוא דרבנן).
קדושה הבאה מאליה, כלומר שלא האדם הקדישה, כגון חפץ שנקנה להקדש ע"י קניין חצר - יש בזה שלוש דעות בראשונים:
א) לרמב"ן אין בו מעילה, שדין מעילה נאמר רק בקדושת פה (בבא בתרא עט.).
ב) לר"ן יש בו מעילה (גרש"ש נדרים ט ד"ה וקשה).
ג) הרשב"ם (בבא בתרא עט. ד"ה הכי) והתוס' (שם ד"ה ואין) סוברים שחצר בכלל לא קונה להקדש, שהרי חצר מטעם יד ואין יד להקדש (והתוס' יום טוב מעילה ג-ו (ד"ה ואין) הקשה שהרי חצר גם מדין שליחות, ויש שליחות להקדש. במחלוקת זו דנו הקצוה"ח ר-א, הקובץ שיעורים בבא בתרא רצט, והפרי משה קניינים יד-ד. והדרכי משה דרך הקודש ח-ז חקר האם איסור מעילה הוא איסור להנות מדבר שהקדישו אדם או מדבר קדוש). וחקר הקהילות יעקב האם מה שאין חצר להקדש הוא שאין לו קניין חצר (וכן קנייני משיכה והגבהה) אלא הקדש קונה רק בדיבור (או בכסף), או שבפועל אין להקדש חצר, שחצר צריכה להיות מיוחדת לתשמישו של בעליה, כמו שיד מיוחדת לבעליה, אך חצר הקדש אינה מיוחדת לקב"ה יותר משאר חצרות (בבא בתרא לב-ו: בדעת הנתיבות המשפט (בד"ה והנה) - אין קניין חצר, דעת עצמו (בסופו ד"ה ואולם) - בפועל אין להקדש חצר).
קודשי גויים, כגון נדרים ונדבות שהקדישום גויים, אין בהם מעילה (אך מדרבנן אסור להנות מהם (רמב"ם מעילה ה-טו)). וחקרו האחרונים האם הוא משום שהם גויים או משום שאינם ישראל (קובץ שיעורים בבא בתרא רצו, המידות לחקר ההלכה ב-יג).
מעילה בקונמות - ע"ע.
פרטי הדין
ההקדש יוצא לחולין ע"י המעילה. וחקר הגר"א וסרמן (קובץ שיעורים פסחים קכא וקובץ הערות נה-א) האם ההוצאה לחולין גורמת לחיוב המעילה, או שחיוב המעילה מוציא לחולין (ולצד זה חיוב המעילה אינו על ההוצאה לחולין עצמה אלא על מעשה ההוצאה). ונפק"מ במקרה שאין חיוב מעילה, כגון קרקע: אם חיוב המעילה מוציא לחולין - כאן, שאין חיוב מעילה - לא יצא לחולין, אך אם ההוצאה לחולין גורמת לחיוב המעילה - יצא לחולין אע"פ שאין חיוב.
חצי שיעור במעילה, דהיינו שנהנה מחצי פרוטה של הקדש, אין בו מעילה אך אסור בהנאה. ונחלקו המפרשים בטעם לזה:
א) לתוס' הרא"ש איסורו מדאורייתא (גיטין יב: ד"ה בפחות). וחקר הדרכי משה (דרך הקודש ד-א) האם סתם הנאה בכל שהוא והלכה למשה מסיני ששיעור מעילה בפרוטה, או שסתם הנאה בפרוטה וגזירת הכתוב שאסור להנות גם בפחות משווה פרוטה (דחזי לאיצטרופי).
ב) לריב"ם (הובא בתוס' הרא"ש שם) ולרש"ש (שם ד"ה גמרא, וקידושין נ. על רש"י ד"ה שליח) איסורו רק מדרבנן. וביאר הרש"ש (קידושין שם) שהטעם שאינו אסור מן התורה הוא כדעת הסוברים שחצי שיעור אסור מן התורה רק באיסורים שדומים לחלב, שיש בו כרת[2].
במעילה שלא כדרך הנאתו הסתפק המשנה למלך האם מעל (יסודי התורה ה-ח ד"ה ויש להסתפק גבי מעילה).
זריקת הדם מוציאה מידי מעילה (יומא נט:). ויש לחקור האם הוא משום שנעשית מצוותו, או משום שהותר לכהנים (מקדש דוד ח"א ארבע עבודות. וכן חקר בגר"ח סטנסיל שעב האם צריך זריקה המתרת באכילה או רק זריקה המכפרת).נזיקין - קודשים שיש בהם מעילה אין בהם דיני נזיקין, בין שהזיקו ובין שהוזקו (רמב"ם נזקי ממון ח-א). וביאר המנחת חינוך (נא-א [ז] ד"ה ודע) שאינו תלוי בדין מעילה, אלא שאם הוא קודשי גבוה פטור אפילו אם אין בו מעילה (כגון קרקע של הקדש, שאין מעילה במחובר).
אנשים
גוי אין עליו איסור מעילה (דהיינו אם הגוי נהנה מן ההקדש לא מעל) (דן בזה אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה אי).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ בערך הקדש#קדושה_ובעלות (ד"ה במהותו) תלינו זאת במחלוקת בדיני הקדושה והבעלות של ההקדש, והבאנו דעות שמחלקות בין קדושת הגוף לקדושת דמים. בחילוקים בין קדושת הגוף לקדושת דמים ע"ע [[הקדש#גוף_ודמים.
- ↑ ]] הבאנו מחלוקת בזה בערך חצי שיעור#בדינים_שונים ד"ה איסור שאין בו כרת.