עירוב תבשילין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
תיקון חכמים להתיר לבשל ולאפות ביום טוב שחל ביום שישי לצורך השבת, על ידי הכנת תבשיל מערב יום טוב לצורך השבת. | |||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
עניינו של עירוב תבשילין הוא, שיבשל או יאפה מיום טוב לשבת יחד עם מה שכבר בישל ואפה מערב יום טוב {{מקור| | עניינו של עירוב תבשילין הוא, שיבשל או יאפה מיום טוב לשבת יחד עם מה שכבר בישל ואפה מערב יום טוב {{מקור|כלומר, מיום חמישי|כן}} לשבת, ונמצא שלא התחיל את המלאכה ביום טוב, אלא רק גמר אותה. | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
בנוסח עירוב תבשילין נאמר, שהעירוב נעשה עבור כל בני העיר {{מקור| | בנוסח עירוב תבשילין נאמר, שהעירוב נעשה עבור כל בני העיר {{מקור|אם הם ישכחו לעשות עירוב לעצמם|כן}}. מי שרוצה שעירוב התבשילין יועיל לבני עירו, צריך לזכות את הפת והתבשיל לבני העיר. כיצד? אדם אחר, שאינו סמוך על שולחנו של עושה העירוב, מגביה את הפת והתבשיל ומתכוון לזכות בהם עבור בני העיר. לאחר מכן, הוא מחזיר את הפת והתבשיל לבעל העירוב ובעל העירוב מברך ואומר את נוסח העירוב. | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
אם יום טוב חל בימים חמישי ושישי {{מקור| | אם יום טוב חל בימים חמישי ושישי {{מקור|ראש השנה שאורכו יומיים או יום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ|כן}}, מניחים את עירוב התבשילין ביום רביעי {{מקור|לפני כניסת החג|כן}} ומבשלים לשבת רק ביום טוב שני, ביום שישי. | ||
גרסה מ־11:27, 5 בספטמבר 2012
|
|
תיקון חכמים להתיר לבשל ולאפות ביום טוב שחל ביום שישי לצורך השבת, על ידי הכנת תבשיל מערב יום טוב לצורך השבת.
אסור לבשל או לאפות ביום טוב שלא לצורך אכילה בו ביום, ואפילו לצורך אכילה בשבת. אולם, כאשר יום טוב חל ביום שישי, מותר לבשל ולאפות ביום זה לצורך השבת, אם עושים "עירוב תבשילין".
עניינו של עירוב תבשילין הוא, שיבשל או יאפה מיום טוב לשבת יחד עם מה שכבר בישל ואפה מערב יום טוב (כלומר, מיום חמישי) לשבת, ונמצא שלא התחיל את המלאכה ביום טוב, אלא רק גמר אותה.
בטעם תקנת "עירוב תבשילין", נחלקו אמוראים: יש אומרים כי טעם התקנה הוא, "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב". כלומר: על ידי שמתחילים בהכנות לשבת מערב יום טוב, לא ישכחו את השבת מחמת טירדת יום טוב ויכינו מנה יפה גם לשבת; ויש אומרים כי הטעם הוא, "כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול". כלומר, כדי שהאנשים ילמדו קל וחומר: אם אין אופים ומבשלים מיום טוב לשבת ללא עירוב תבשילין, קל וחומר שאסור לחלוטין לאפות ולבשל מיום טוב לחול. על ידי כך יזהרו האנשים בכבוד יום טוב וימנעו מלבשל ולאפות ביום טוב לצורך יום חול.
לצורך עירוב תבשילין, מניחים פת בשיעור של "כביצה" ותבשיל בשיעור של "כזית", ולכל הפחות: "כזית" תבשיל ו"כזית" פת. בדיעבד, מותר לבשל ולאפות לצורך השבת גם אם הניח תבשיל בלבד. אם אינו צריך אלא לבשל לצורך השבת ולא לאפות, גם לכתחילה יכול הוא להניח תבשיל בלבד.
מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב", ואומרים את נוסח עירוב תבשילין. נוסח ה"עירוב" מובא בשפה הארמית. תרגומו הוא: "בזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". מי שאינו מבין את הנוסח בארמית, יאמר אותו בשפה המובנת לו.
בנוסח עירוב תבשילין נאמר, שהעירוב נעשה עבור כל בני העיר (אם הם ישכחו לעשות עירוב לעצמם). מי שרוצה שעירוב התבשילין יועיל לבני עירו, צריך לזכות את הפת והתבשיל לבני העיר. כיצד? אדם אחר, שאינו סמוך על שולחנו של עושה העירוב, מגביה את הפת והתבשיל ומתכוון לזכות בהם עבור בני העיר. לאחר מכן, הוא מחזיר את הפת והתבשיל לבעל העירוב ובעל העירוב מברך ואומר את נוסח העירוב.
יש להקפיד שהעירוב לא יאכל עד גמר ההכנות לשבת. אם העירוב נאכל לפני כן, אין להמשיך לבשל מיום טוב לשבת על סמך עירוב זה.
לאחר שהכינו את צרכי השבת, רשאים לאכול את העירוב, ונכון להניח את פת העירוב על השולחן לצורך "לחם משנה" בסעודת ליל שבת ובסעודת שחרית בשבת, ולאוכלה בסעודה השלישית.
אם יום טוב חל בימים חמישי ושישי (ראש השנה שאורכו יומיים או יום טוב שני של גלויות בחוץ לארץ), מניחים את עירוב התבשילין ביום רביעי (לפני כניסת החג) ומבשלים לשבת רק ביום טוב שני, ביום שישי.